דפים

26 במאי 2012

צפון דקוטה עולה להובלה בהפקת נפט, ישראל בתחתית הכדאיות

צפון דקוטה משנה כיוון והופכת למפיקת נפט מובילה בארה"ב, בדו"ח עולמי של כדאיות השקעות בחיפוש והפקת נפט צפ' דקוטה במיקום ה-10 ישראל ממוקמת במקום ה-81 מתוך 135 מחוזות ומדינות.

מהפכת פצלי הנפט עליה כתבנו בפוסטים קודמים (כאן , בצפ' דקוטה כאן, וכאן) משנה את מאזן האנרגיה העולמי בשנים האחרונות והובילה לכך שצפון דקוטה הפכה להיות המדינה השנייה בראש המובילות בהפקת נפט בארה"ב, כך מדווח דיוויד בידרמן באתר CIP. צפון דקוטה פתחה פער גדול על פני אלסקה וקליפורניה השנה, לפניכם הנתונים העדכניים ביותר (פברואר 2012) ממנהל האנרגיה בארה"ב, נתונים הממחישים את שינוי המגמה העוצמתי המתרחש בצפ' דקוטה (הקו הכחול).



לאלסקה ולקליפורניה יש עתודות נפט גדולות יותר מאשר לצפ' דקוטה, ההבדל שהפך את צפ' דקוטה למפיקה מובילה הוא האימוץ והיישום המוצלח של טכנולוגיות קידוח אופקי ופראקינג הידראולי. עם הצמיחה בתפוקה במדינה גם ירדה רמת האבטלה לרמה הנמוכה ביותר שנרשמה במאה האחרונה לרמה של 3%. רמת האבטלה בטקסס ואלסקה עומדת על 7% ובקליפורניה היא 11%.

מכון פריזר (Fraser )  מדרג בדו"ח "סקר הנפט העולמי" (“Global Petroleum Survey) לשנת 2011 איזורים שונים בעולם על פי אקלים ההשקעה בהפקת נפט בהם. הדו"ח מבוסס על מצייני מפתח הכוללים את רמת המיסוי, עלות דרישות הרגולציה, ביטחון ואיומים. מתוך 135 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם, הסקר מייצג מעל ל-500 מנהלים ב-478 חברות העוסקות בחיפושי והפקות אנרגיה.

על פי הממצאים טקסס ממוצבת במקום ה-5, צפ' דקוטה ב-10 בעוד אלסקה וקליפורניה ממוקמות במקום ה-83 וה-91 (בקרבה מתחת לישראל הממוקמת במקום ה-81). מיקומים אלו מוקפים במדינות לא ידידותיות במיוחד כמו ארגנטינה שלאחרונה הלאימה את חברת הנפט הספרדית.

ביחס לישראל עולים בדו"ח תלונות קשות במיוחד ביחס לאי וודאות ביחס לפקטורים הבאים: פרשנות של האדמיניסטרציה (עמ' 85, טבלה 27) עלויות הדרישות הרגולטוריות (עמ' 86 טבלה 28), אי וודאות ביחס לאיזורים מוגנים (עמ' 97 טבלה 29), רגולציות העסקת עובדים והסכמי תעסוקה (עמ' 90 איור 32), איכות התשתיות (עמ' 91 איור 33), בסיס הנתונים הגיאולוגי (עמ' 92 איור 34), וביטחון.
פקטורים שהובילו לחוות דעת חד משמעיות לפיהם הודיעו מנהלי כי לא ישקיעו בישראל בשום אופן  היו זמינות עובדים (עמ' 93 איור 35),  כפילויות רגולטוריות (עמ' 97 איור 39) ובעיות גיאופוליטיות.


יש גרועים מישראל...

משקיעים ממקמים את סין כעדיפה על קליפורניה (במקום ה-90) וכמקום בטוח יותר להשקעות הון מאשר בקליפורניה שסיגלה לעצמה גישה לא ידידותית לעסקים, בהטלת חובות מימון של אנרגיות מתחדשות, רגולציות סביבתיות מכבידות, אווירה ציבורית עויינת לחברות נפט ואיסור על קידוחים במדף הים המתקיים מאז 1969. בקליפורניה גם נהוגה מערכת מכסות סחר (cap-and-trade system )  הפוגעת עוד יותר במעמדה ואמורה להיות מקושרת עם המערכת הנהוגה בקוויבק בקנדה (הנמצאת במיקום ה-92) לא רחוק ממצרים הנמצאת במיקום ה-93.

אלסקה מצידה מצטיינת ברמת המיסוי הגבוהה ביותר בצפון אמריקה ומתמרצת את המשקיעים להשקיע במקום אחר. ביום רביעי, ה-16 במאי עתרה קואליציה של תנועות סביבתיות ושבטיות לבית המשפט על מנת לעכב את המשך העבודה של חברת "של" על קידוחים עתידיים, אסטרטגיה שכבר הובילה לעיכוב של ארבע שנים. "של" השקיעה יותר מ-4 ביליון דולר ברכישת זכיונות לחיפושי נפט במדף הים בשנת 2005 ובשנת 2008; הזכיון שעומד לפוג תוך 10 שנים מתקרב לסיומו ולמרות הציפיות הגבוהות של החברה מתפוקת הבארות עדיין נותרה לפניה המלאכה של קידוח הבאר הראשונה.
קידוחי נפט הינם עסק מסוכן כפי שמעיד הקידוח היבש של חברת ראספול שבו הושקעו 150 מיליון דולר שירדו לטמיון.

בעולם שבו גישה לאנרגיה נמצאת במתאם גבוה לאיכות חיים מעניין יהיה לעקוב אחר המהפכה המתרחשת בצפ' דקוטה. על המהפכה המתרחשת בצפון דקוטה ראו כאן בתכנית רשת NBC.


בועז

25 במאי 2012

פליטת פד"ח מוצדקת


אמנים רבים הצטרפו לקריאות להצלת העולם מפני פליטות הפד"ח המובילות אותו לקראת התחממות "חסרת תקדים". אחד מאותם אמנים מצילים הוא  Will.i.am שופט התכנית The Voice שעלה על מוקש לאחרונה כאשר הגיע לאירוע שעסק בסכנת ההתחממות הגלובלית במסוק פרטי.
על פי הדיווחים בעיתונות הבריטית הטיסה מלונדון לאורך 286 מייל שרפה כמות דלק שהובילה לפליטה הממוצעת החודשית של אדם בבריטניה.
האמן הירוק שלא בדיוק הבין מה רוצים ממנו שלח במהלך הטיסה "ציוצים" עם צילומים ממהלך הטיסה והסתפק בכך שאת המרחק בין המגרש בו נחת לבין בניין הועידה רכב על אופניים תוך הפגנת הזדהות ירוקה למהדרין.

אני מצטרף לתמיכה בשיפוטו המוצדק של האמן שמבין שאת ההצגה הזאת אי אפשר להפסיק; ומימלא אין מוצדק יותר מאשר להטיס מטוסי סילון ומסוקים כבדים על מנת לדלג במהירות ויעילות בין ועידות שינוי האקלים בעולם.

בועז

23 במאי 2012

מחירי החשמל בבריטניה עלו ב 140%



חשבון האנרגיה השנתי הממוצע במשקי הבית הוא כ 1252 ליש"ט, שמהווים כ 11%  מהפנסיה הממוצעת של זוג – ששיעורה 11175 ליש"ט לשנה.
עלות האנרגיה היא עכשיו מקור הדאגה העיקרי של הבריטים (90%), יותר מהעלייה במחירי המזון (77%) או תשלומי המשכנתא (42%).

כשליש מהמשיבים בסקר אמרו שמחירי האנרגיה בבריטניה אינם "ברי השגה".
בעוד ההכנסה הממוצעת עלתה ב 20% מ 2004 עד היום, מחירי האנרגיה עלו ב 140%.
ההוצאה על אנרגיה עלתה מ 1.6% מההכנסה הממוצעת לפני 8 שנים, ל 3.2% מההכנסה הממוצעת היום.

עד כה מהמאמר בטלגרף. הערות שלנו:
הסיבות לעליית מחירי האנרגיה הן אחדות: העלייה במחירי הדלקים (גז, נפט ופחם), הסבסוד הכבד לאנרגיה מתחדשת (בבריטניה – בעיקר – רוח), וסיבה נוספת (זה ניחוש) מחסור בחשמל, שנגרם מאי בניית תחנות כוח.

יותר גרוע מאשר מחירי חשמל גבוהים הוא המצב שאין חשמל בכלל – ניתוקי זרם. זה מה שצפוי לבריטניה בשנים הקרובות, היות והיא סומכת על פתרונות לא מעשיים כמו רוח, ולא בונה תחנות כוח אמיתיות.

יעקב

האמונה שהפד"ח שולט על האקלים היא אבסורדית


זו דעתו של הפיסיקאי והמטאורולוג הגרמני קלאוס-אקרט פולס, כפי שהובעה בראיון כאן. הנה קטעים:

"עד לפני כ 10 שנים חזרתי כמו תוכי על דברי ה IPCC. אז התחלתי לבדוק את הנתונים והעובדות. בהתחלה חלחל בי הספק, אך עד מהרה תקף אותי זעם כאשר גיליתי כי הרבה ממה שה IPCC והעיתונות אומרים לנו הם דברים אבסורדיים שאינם נתמכים על ידי שום עובדות או מדידות מדעיות. עד היום הזה אני נתקף בבושה בתור מדען על שהעברתי הרצאות בהתבסס על דבריהם, בלי בדיקה של ממש. ההיסטריה של הפד"ח והאקלים מקודמת על ידי אנשים שמחפשים כסף, תשומת לב וכוח."
שאלה: יש באמת שינויים אקלימיים?
תשובה: שינויים אקלימיים הם נורמאליים. תמיד היו התחממויות, רבות מהן בשיעור יותר גבוה מהיום. למעשה לא הייתה התחממות מאז 1998."
שאלה: ה IPCC חוזה התחממות של 0.2 מעלות לעשור, ו 2-4 מעלות עד 2100 – מה דעתך?
תשובה: אלו ספקולציות מבוססות על מודלים, לא תחזיות. בגלל מורכבות האקלים – תחזיות אמינות פשוט בלתי אפשריות. הטבע עושה את שלו, לא מה שהמודלים מנבאים. כול הויכוח על הפד"ח הוא שטותי, אפילו אם יוכפל ריכוז הפד"ח תעלה הטמפרטורה רק במעלה אחת, שאר ההתחממות שבתחזיות ה IPCC מבוססת על ספקולציות בדבר מנגנוני הגברה. למרות העליה בפד"ח אין ב 13 השנים האחרונות עליה בטמפרטורות.
שאלה: מה לגבי עליית מפלס הים?
העלייה התמתנה, בשנתיים האחרונות אפילו פסקה. יש תהליכים רבים המשפיעים על גובה פני הים, האקלים הוא רק אחד מעשרה תהליכים כאלה. ב400 השנים האחרונות – פני הים בחוף הים הצפוני עלו ב 1.40 מ' שהם כ 35 ס"מ למאה שנה. במאה השנים האחרונות, הים הצפוני עלה ב 25 ס"מ בלבד.

שאלה : מה דעתך על המידבור (התפשטות המדבר)?
תשובה: אין דבר כזה. מדבר סהרה קטן, הוא איבד, בגבולו הצפוני שטח בגודל של גרמניה, ב 20 השנים האחרונות. מדבר סהרה נמצא בנסיגה גם בגבולו הדרומי.
שאלה: אז לא צריך לעשות כלום בנושא ההתחממות הגלובאלית ?
תשובה: אין שום דבר שאנו יכולים לעשות להפסיק אותה. מבחינה מדעית הטענה שאנו יכולים להשפיע על האקלים על ידי וויסות הפד"ח היא אבסורדית לחלוטין. רבים מבלבלים בין הגנה על הסביבה להגנה על האקלים. אין אפשרות להגן על האקלים, אבל אנו יכולים להגן על הסביבה ועל מקורות המים שלנו.
באשר לויכוח על מקורות אנרגיה אלטרנטיביים – חיפוש מקורות כאלה סביר, אבל הויכוח ירד מהפסים בגלל הויכוח הבלתי רציונאלי על האקלים. אין קשר בין שני הדברים (פיתוח מקורות אנרגיה חדשים והאקלים).

יעקב

נאסא ממשיך לפגוע במוניטין המדעי שלו


לפני יותר מחודש דיווחנו על מכתב פומבי של 49 אסטרונאוטים ומהנדסים בדימוס מנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. הם פנו אל ראש הסוכנות וביקשו שהסוכנות, והמכון GISS הכפוף לה, ימנעו מהצהרות בלתי מבוססות מדעית בנושאי האקלים, בפירסומים ואתרים רשמיים של נאס"א.
ב 11 באפריל ענה להם ראש נאס"א ד"ר ואליד אבדלטי, שנאס"א כסוכנות לא מסיקה מסקנות ולא טוענת טענות בנושא המדע.
כעבור 8 ימים הופיע מר אבדלטי עצמו והצהיר הצהרה בלתי מבוססת מדעית, בעת עדות רשמית בפני הקונגרס בארה"ב. הוא אמר שב 87 השנים הבאות צפויה עלייה בפני הים בשיעור 0.2 עד 2.0 מטר, עם הסתברות יותר גבוהה לערכים העליונים בתחום. הוא הוסיף: "התוצאות של עליה ב 1 מטר עד סוף המאה יהיו מאד רציניות בהקשר של רווחה אנושית, כלכלה, וסיכון היציבות הסוציו-פוליטית העולמית."
האסטרונאוטים כתבו בעיקבות זאת מכתב שני. הם אומרים שהטווח וחוסר הדיוק של ההצהרה הנ"ל מדהימים. אם יש נתונים מדעיים ממשיים על שיעור עליית פני הים בעתיד, צריכים להציג אותם, כולל מרווח השיגאה האפשרית.
"אנו לא מנסים לבלום את הדו שיח, אלא להפסיק הערות בלתי מדעיות, חסרות משמעת ודיוק שאינן מתאימות כלל למוסד בעל מוניטין כמו נאס"א." 
הם כותבים.
אנו כבר יודעים מזמן שנאס"א וה GISS עוסקים בתעמולה והפחדה יותר מאשר במדע, לפחות בכול הקשור בהצהרות הפומביות שלהם, ובדפי הבלוג הרשמי למחצה שמנהל גאווין שמיט.
יעקב

מחירי תעו"ז – קומבינה.

הנה תעריפי תעו"ז (תעריף עומס וזמן) של חברת החשמל.
תוכן דף
בתוקף מ-1.4.2012
אתייחס לשני מספרים: מחירי השיא בקיץ (ללא מע"מ) – 125 אג' לקוט"ש, לעומת מחיר השפל של 35 אג'.
ההפרש נובע, כביכול מסוג שונה של תחנות – יש תחנה א' גדולה, יעילה, שעובדת 24 שעות, לעומס בסיס. אותה לא ניתן לכבות. מחיר הקוט"ש שלה 35 אג. מאידך ישנה תחנה ב' – שאותה ניתן לכבות ולהדליק במהירות. והיא פועלת רק בשעות שיא צריכה, לפי הצורך. העלות של תחנה כזו – 125 אג'.
הדבר לא הגיוני.
במקום לבנות תחנה אחת מסוג א' ותחנה אחת מסוג ב' (שמחירה פי שלוש) שתבנה חברת החשמל שתי תחנות מסוג א'. התחנה השנייה תפעל גם היא 24 שעות, אך החשמל שלה ינוצל רק בחצי מהזמן (שאר החשמל מתבזבז לריק). מחיר החשמל השימושי יהיה פי 2 ממחיר הבסיס, אך לא פי שלוש.
חברת החשמל לא בנתה, מסיבות שונות, מספיק תחנות כוח מסוג א', ועכשיו אין לה ברירה אלא להפעיל תחנות בלתי יעילות ויקרות, כי אין לה אחרות.
מחיר התעו"ז הגבוה נובע משתי סיבות: הראשונה - מחדל של חברת החשמל והממשלה בבניית תחנות כוח. (מחדל לו שותפים ארגונים ירוקים שמנעו את בניית תחנת הכוח באשקלון בזמן).
הסיבה השנייה היא שאני מריח פה קומבינה – ניסיון של חברת החשמל להשיג העלאת תעריפים כללית במסווה של תעו"ז, נסיון לו מוחאים כפיים ומריעים הלובי של הפאנלים הסולריים, הרוצים לתלות את תעריף ההזנה שלהם על תעריף התעו"ז הגבוה.
ייתכן גם שהמחיר הגבוה הוא זמני, בגלל שימוש בסולר עקב ניתוק הגז המצרי, ושעם אספקת הגז מתמר, בעוד כשנה מקסימום, יירדו מחירי השיא של תעו"ז.
בהקשר של מחיר החשמל הסולארי:
אבסורד הוא לבנות תעריף קבע לפאנלים סולאריים על בסיס מחירי התעו"ז המנופחים כרגע, זמנית, ולהתחייב לתעריף זה ל 20 שנה.
מסקנה אחרת: צריך לבנות כמה שיותר תחנות גדולות ויעילות לעומס בסיס, (סוג א') ולא להתבסס על תחנות יקרות לעומס שיא (סוג ב'). בתרחיש כזה – אין בכלל מקום לחשמל סולארי – כי תחנות בסיס מספקות מספיק חשמל במילא (לא ניתן לכבותן), והחשמל הסולארי הוא סרח עודף.
לחשמל הסולארי יש עוד הטבה מיוחדת כיום: חברת החשמל חייבת לרכוש כול קוט"ש סולארי שמיוצר (במחיר מלא) בין אם הוא נחוץ לה באותו רגע ובין אם לאו. לפחות חלק מהחשמל הסולארי שחברת החשמל רוכשת מיותר מבחינה פיזית, כי באותו זמן פועלות תחנות כוח שבמילא מספקות חשמל זה. הסכימה הנוכחית מחייבת את חברת החשמל להפסיד כסף על חשמל פוסילי לא מנוצל, וגם לשלם מחיר מלא על חשמל סולארי לא נחוץ.
את הבסיס הכלכלי של החשמל הסולארי צריך לחשב בצורה אמיתית ונכונה, ולא בעזרת קומבינות או טריקים חשבוניים כאלה ואחרים.
אני חוזר על הסיסמה הנדושה שלי: חשמל סולארי יוכיח את יעילותו וכדאיותו כאשר צרכנים יתקינו פאנלים לצריכה עצמית, בלי אישור הממשלה ובלי תעריפי הזנה מובטחים מראש ל 20 שנה. תעריפי ההזנה ייקבעו מעת לעת, לפי צרכי חברת החשמל וחישובי הכדאיות שלה.
לבסוף הסיסמה הנדושה השנייה: אתם רוצים חשמל – תבנו תחנות כוח. מי שמאמין שניתן למנוע בניית תחנות כוח וגם ליהנות מחשמל – הוא לא מציאותי.
יעקב


22 במאי 2012

גז – כדלק לתחבורה.

מאמר ארוך בבלומברג מפרט המעבר ההדרגתי לשימוש בגז כדלק למכוניות ומשאיות.

בתמונה: מיכלית להובלת גז נוזלי.

מכוניות פרטיות יכולות להשתמש בגז דחוס – CNG. כול מכונית יכולה לעבור הסבה פשוטה למדי, לשימוש בגז, שעיקרה התקנת מיכל גז במקום מיכל הבנזין.

משאיות כבדות זקוקות למנוע מיוחד, ולמיכל גז בקירור, כדי להשתמש בגז מונזל LNG. ה LNG מאפשר אגירת יותר גז במיכל של המשאית, שנותן לה טווח יותר גדול.
חברות הנפט – כמו "של", מכינות תשתית של צנרת, מתקני הנזלה ותחנות דלק מיוחדות, שגם בהן יש מיכלים בקירור.

המעבר ההדרגתי לשימוש בגז כדלק לתחבורה בארה"ב וקנדה נובע מהמחיר הגבוה של הנפט, הבנזין והסולר. כבר כיום ניתן לחסוך כ 25% מהוצאות הדלק, דבר שהופך את העסק לכדאי. בארה"ב החל ניצול מרבצי גז בסלעי שייל, הייצור גדל מאד, והמחיר של הגז ירד. מניחים שיש רזרבות שיספיקו ל 100 שנה (בקצב צריכה נוכחי). יתרון נוסף הוא שהגז מיוצר בארה"ב עצמה, ולא מיובא כמו מחצית הנפט שנצרכת.

יש גם יתרון סביבתי לגז – הוא כמעט לא פולט מזהמים כמו תחמוצת גופרית וחלקיקי פיח, אותם פולט מנוע דיזל. גם פד"ח הוא פולט לפחות 25% פחות.

כול זה מעניין מאד גם עבורנו, נוכח עתודות הגז הגדולות שהתגלו מול חופי הארץ. יש להניח, שעם התחלת האספקה הסדירה של גז בעוד שנה או שנתיים יתחיל מעבר לשימוש בגז בתחבורה, כפי שקורה בארה"ב וקנדה.

יעקב

תמחור חשמל סולארי.



(מאמר חמישי בסדרה).
בדו"ח החברה להגנת הטבע על חשמל מתחדש ישנה המלצה עקרונית שלא יהיה סבסוד לפאנלים הסולאריים בשיטת תעריף ההזנה feed-in tariff – דהיינו מחיר קבוע שהממשלה מבטיחה לכול קוט"ש סולארי, למשך 20 שנה. הפאנלים הסולאריים צריכים לשמש קודם כול לצריכה עצמית, ורק אח"כ צריכה חברת החשמל לקנות את עודף החשמל הסולארי, במחיר כלכלי.


מעבר לזה יש באותו דו"ח תחשיב מפורט יותר, שלדעתנו פחות חשוב, מפני שהמחירים הספציפיים שבחישוב משתנים כול הזמן. הנה הפירוט.
ישנם כמה תעריפים המוזכרים. 54 אג' הוא המחיר ממוצע לקוט"ש לצרכן ביתי, 62.5 לצרכן עיסקי. 145-132 אג הוא תעריף הפסגה בקיץ ובחורף, 61 אג בעונת המעבר. תעריף משוקלל לכול אלה, בהתאם לשעות התפוקה הצפויות של חשמל סולארי הוא בערך 63  אג'.
מעבר לזה הם אומרים שתחשיב שנעשה ע"י פרופ' פיינמן מראה שבעצם העלות של קוט"ש רגיל, אלטרנטיבי, של חברת החשמל, לפי שעות הייצור הסולארי הוא 71 אג' (ולא 63 אג' שהוא התעריף הנגבה מהלקוח). אני לא קונה את התחשיב הזה. חברת החשמל תהיה רשאית להציע לחשמל סולארי את המחיר שכדאי לה.
בנוסף, הם מציעים להוסיף 11 אג' פרמיה לחשמל סולארי בזכות מניעת זיהום אוויר. ס"ה הם מציעים שתעריף ההזנה שיובטח לחשמל סולארי יהיה 82 אג לקוט"ש.

התחשיב הזה אינו תורה מסיני, ואפשר להתווכח על הפרטים. בייחוד אני מטיל ספק בתחשיב של העלות האלטרנטיבית. הדבר תלוי בסוג הדלקים שמשתמשים בהם היום (סולר), שעשויים להשתנות בעתיד, ובמחירם היום שגם הוא נתון לשינוי. כמו כן נובע המחיר השולי הגבוה של חברת החשמל מכך שהיא לא בנתה תחנות גדולות וזולות בזמן, וכעת נאלצת לכבות שריפות עם תחנות קטנות ויקרות. כול אלה משתנים מעת לעת. (תודה לכם, ארגונים ירוקים, שמנעתם הקמת התחנה באשקלון, בזמן).

בנוסף לכך -  ההיגיון הכלכלי מחייב שחברת החשמל תשלם ליצרנים סולאריים את המחיר העלות  של החשמל בשער תחנת הכוח, ולא את המחיר לצרכן. הכולל גם מחיר ההולכה והוצאות כלליות. מחיר העלות של החשמל בשער תחנת הכוח הוא (ניחוש) בערך חצי מהמחיר לצרכן.

באשר להמלצה שהממשלה תשלם ליצרנים סולאריים 11 אג' לקוט"ש עבור זיהום האוויר שנחסך – אין לי מושג איך מחשבים את זה, אפשר לזרוק כול מספר, אבל ניחא, שיהיה.

בסיכום, נראה לי שהמחיר המוצע על ידי החברה להגנת הטבע, 82 אג' לקוט"ש הוא מנופח. מעניין, היצרנים מוכנים להסתפק ב 75 אג... החברה להגנת הטבע מאד נדיבים.


כדי לא להיכנס לתסבוכת חישובית, לדעתי המחיר הבסיס לפאנלים הסולאריים צריך להיות המחיר לצרכן (משוקלל – 63 אג) פחות משהו. זאת כדי שלצרכנים יהיה כדאי להשתמש בחשמל סולארי קודם כול לצריכה עצמית. זה צריך להיות, בכול מקרה, תנאי בהתקנת הפאנלים – צריכה עצמית, (המתבטאת בהקטנת כמות הקווט"ש בחשבון החשמל) רק על עודף הייצור מקבלים כסף מחברת החשמל.
תנאי שני הוא שיהיה לחברת החשמל כדאי לקנות את החשמל הסולארי. היא משלמת מחיר העלות, לשלם המחיר לצרכן לא כדאי לה.
לבסוף, אם הממשלה רוצה לשלם 11 אג' עבור הפחתת זיהום – בסדר, יהא זה הסכום היחידי שהממשלה תשלם, ישירות מתקציבה, לבעלי פאנלים. השאר ישולם על ידי חברת החשמל על בסיס כלכלי.

המדיניות הנוכחית של הממשלה היא: יעד של ייצור 10% מהחשמל ממקורות מתחדשים, עד 2020 - יעלה כמה שיעלה. זו מדיניות שגויה, בזבוז משאבים גדול ללא תועלת.
צריך לשנות את היעד (ואת השיטה): פאנלים סולאריים על בסיס כלכלי טהור (בלי הנדוס ופברוק מספרים). אם יהיו 3, או 5, או 10% חשמל סולארי ב 2020 זה לא ישנה שום דבר, לא לזיהום ולא להתחממות הגלובאלית. אם צריך לחכות עוד כמה שנים לשיפורים בטכנולוגיה והוזלת המחיר – נחכה, לא בוער כלום. התקנת דונמים של פאנלים יקרים ובלתי יעילים, כמו שנעשה עד כה, עולה הרבה כסף ולא מביאה שום תועלת.

יעקב  


21 במאי 2012

פאנלים סולאריים לצריכה עצמית

בנייר העמדה של החברה להגנת הטבע מופיעה מסקנה חשובה זו (עמ' 14):

"יש לציין שעלותם היורדת בהתמדה של המתקנים הפוטו-וולטאיים מעמידה בסימן שאלה את הצורך במתן סובסידיה בתחום זה. עצם מתן הזכות לייצר חשמל והוודאות כי עודף הייצור (בניכוי הצריכה העצמית) יימכר לרשות הארצית הוא לבדו תמריץ מהותי לרכישה והקמה של מתקן להפקת אנרגיה מתחדשת על ידי יחידים או חברות, ובפרט אם תוקצה קרקע על ידי המדינה".

מסקנה זו הגיונית ומקובלת עלינו.

הכדאיות של הפאנלים תוכח כאשר תהיה כדאיות לייצור עצמי. אין צורך בסובסידיות. חברת החשמל צריכה לשמוח לרכוש את עודף הייצור (מעבר לצריכה העצמית), במחיר שכדאי לה, שהוא בכול מקרה חייב להיות נמוך ממחיר הקוט"ש לצרכן (שאם לא כן, כול הייצור יימכר לחברת החשמל, ולא תהיה צריכה עצמית). אין צורך להקצאת קרקעות על ידי המדינה, הצרכנים יתקינו פאנלים על הגגות או בחצרות.

בדוח הם מביאים (בעמ' 11) גרף של יועצים, שמראה שמחיר הפאנלים יירד מ 3 דולר בשנת 2010 ל 1.5 דולר בשנת 2020. אני בעד, אבל אני אינני יודע לנבא את מחיר הפאנלים בשנת 2020, ואני לא עוסק בכך. אני גם מעריך שמחיר הגז להפקת חשמל מחצבי יירד גם הוא (ואיתו מחיר הקוט"ש לצריכה ביתית), אבל איני מתנבא. יהיו המחירים אשר יהיו – אם יהיה כדאי לצריכה עצמית – יתקינו, אם לא – לא.

 מתוך עמ' 15 בדו"ח:
 תעדוף הקמתם של מתקנים קטנים על גגות מבנים יעשה באמצעות ביטול המכסות, על בסיס העקרון של    (dual metering )  מונה דו-כיווני, כך יוכל כל אדם החפץ בכך – ולאחר שהשלים הליך מנהלי מזורז,   לקבל רישיון לייצור חשמל, ולהציב על גג ביתו מתקן להפקת אנרגיה סולארית לייצור עצמי, כאשר עודפי  החשמל יימכרו לרשת הארצית בעלות התעריף הביתי הנהוג באותה העת.
במקביל, היות ועיקר תפוקת החשמל במערכות הפוטו-וולטאיות מתקבלת בשעות הצהריים, מעבר של צרכנים אשר יתקינו מערכות אלו להסדרה של תעריף עומס וזמן (תעו"ז), לפיה משתנה תעריף החשמל לאורך שעות היממה ובעונות השנה השונות (כאשר שעות תעריף השיא בקיץ חופפות את תפוקתן המקסימלית של המערכות הפוטו-וולטאיות), יעניק לצרכן תעריף גבוה של 1.45 ש"ח לקוט"ש מיוצר בעונת הקיץ, ו-61 אג' לקוט"ש בעונות המעבר (על פי התעריף שבתוקף מה- 1/4/2012 , כולל מע"מ) ויתרום רבות להתמודדות עם שיא הביקוש.

אנו מצטרפים בפה מלא להמלצות החברה להגנת הטבע.

הסובסידיות חייבות להפסק לאלתר.

בדיעבד ניתן לאמור שכול ההוצאה האדירה של הממשלה לאנרגיה מתחדשת (2-4 מיליארד ₪ לשנה, בהתחייבות ל 25 שנה) הייתה לגמרי לריק. גם לו לא הוציאה הממשלה את הכסף – היינו ניצבים היום באותו מצב – של כדאיות אפשרית של פאנלים סולאריים. ההוצאה הממשלתית הענקית הזאת לא תרמה כלום.

יעקב

הוצאה מטורפת.


באפריל 2012 פורסם נייר עמדה של החברה להגנת הטבע והפורום הישראלי לאנרגיה, על התועלת באנרגיות מתחדשות.

נקודה ראשונה, מתוך הנייר:
"היקף התמריצים אשר הוענקו ליצרני האנרגיה המתחדשת עומד על כ 1 עד 4 מיליארד שקל, בכול אחת מ-20 השנים הבאות".
אחד עד ארבע מיליארד שקל לשנה! כסף כבד. זו הוצאה אדירה, שהממשלה כבר הטילה על הציבור, בהתחייבות ארוכת טווח ל 20-25 שנה, שאין חזרה ממנה. מה ההיגיון בה?

התועלת ממנה היא פחות או יותר אפס.

כמויות החשמל הסולארי המופקות זעירות, הן תורמות מעט מאד לניקוי האוויר או להפחתת פליטות הפד"ח. הוצאה אדירה עבור תועלת מזערית.

"על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה (נייר קדמי וחבריו, 2008) – העלות העודפת למשק בגלל פליטות זיהום מתחנות כוח עמדה על כ 6 מיליארד שקל, ב 2010 ".
המספר הזה מצוץ מהאצבע, זהו תחום בו כול מספר זוכה. המשרד לאיכות הסביבה הוא גורם אינטרסנט לניפוח הצגת הנזקים.
אבל אפילו אם המספר הזה נכון – הרי המערכות הסולאריות שהותקנו עד כה (בעלות כאמור של 1-4 מיליארד ₪ לשנה) מספקות אולי אחוז או שניים מצריכת החשמל, כלומר תורמות אולי אחוז או שניים להקטנת הנזק הנ"ל. כלומר: אנו משקיעים בערך 2000 מיליון  כדי להקטין את הנזק ב 100 מיליון (סדרי גודל).
(לא ברור שהמערכות הסולאריות שהותקנו עד כה חסכו אפילו גרם אחד של פליטה או זיהום)
יש אבסורד יותר גדול מזה ???
הרי לך את שיטת "דפוק את הראש בקיר + יעלה כמה שיעלה".

יש תלונות גדולות בציבור על יוקר החשמל. מסתבר שמשהו כמו 10% ממחיר החשמל נגרם על ידי הסובסידיות לאנרגיה מתחדשת. המשך הסובסידיות, והגדלת חשבונות החשמל היא בהחלט לא "מדיניות ברת קיימא".
על הממשלה לחדול לאלתר מהמשך תוכניות הסבסוד של החשמל הסולארי ומהמשך הגדלת הנטל על הציבור, שאין שום תועלת בצידו.

כאשר נכנסים להיסטריה של התחממות הגלובאלית, מבצעות הממשלות מעשים מטורפים.
(טירוף אחר הוא כמובן הביו-דלק – שריפת המזון בתור דלק).

יעקב

19 במאי 2012

שגיאות שיטתיות בדו"ח אריאב.

צילום: ירום אריאב ( ויקיפדיה)
דה מרקר מספר בכתבה מאפריל על הדו"חות אותם מפיקים בכירים ממשרד האוצר וממנגנון המדינה לשעבר עבור חברות אנרגיה סולארית, דו"חות המגיעים למסקנה "המתבקשת" כי הצרכן הישראלי צריך לשמוח על האפשרות שניתנה לו לשלוח את היד לכיס ולסבסד את החברות הללו ואף להתחייב כלפיהן בהתחייבויות פנטסטיות של 20 שנה קדימה.... יעקב עיין בדו"ח אריאב ( מקושר כאן) והנה הממצאים הראשוניים:

-          אריאב מניח שיש ייצור חשמל סולארי ב 3600 שעות בשנה. הנחה לא נכונה. בשנה יש 8760 שעות. חצי מזה הן שעות לילה – כלומר 4380 שעות יום. חלק מזה הן שעות עננות – נניח שההנחה של 780 שעות (4380-3600) עננות – היא סבירה. אבל לא בכול שאר השעות יש תפוקה מלאה של חשמל סולארי. הכוונה לשעות הבוקר ואחרי הצהרים, כאשר השמש נמוכה. כמו כן יש שעות של ערפילי בוקר. בשעות אלה התפוקה של הפאנלים הסולאריים היא בין  20% ל-60% מהתפוקה בשעות השיא. כללית – מספר יותר ריאלי (משוקלל) של שעות תפוקה לפאנלים סולאריים  הוא 2200 שעות – במקום 3600. הם אומרים: "משקל שעות הייצור נלקח ממסמך המשרד להגנת הסביבה ממרץ " 2011   זהו מקור בהחלט אינטרסנטי ולא אמין.  (פאנלים סולאריים גם מאבדים כ 20-30% מכושר הייצור שלהם עם הזמן – בתהליך הזדקנות טבעי).

-          אריאב מדבר על "עלות נמנעת" – העלות שהחשמל הסולארי חוסך. הוא לוקח בתור הנחת יסוד שהחשמל הסולארי מאפשר להקטין את ההשקעה בבניית תחנות כוח פוסיליות. ההנחה הזו שגויה מיסודה. מאחר ואחד משיאי הצריכה של חשמל הוא בלילות חורף קרים, הרי חברת החשמל חייבת להיות ערוכה עם תחנות כוח לספק את כול הביקוש בשיא זה, ללא שום תרומה סולארית. לא ניתן לחסוך שום השקעה בבניית תחנות כוח. ה"עלות הנמנעת" אם כן כוללת רק את מחירי הדלק הנחסך, ואולי – חלקית – מחירי הבלאי של תחנות הכוח הפוסיליות אותן ניתן לכבות בעת שיש אספקה סולארית. גם מחיר הדלק הנחסך אינו עומד ביחס ישר אחד-לאחד לכמות החשמל הסולארי  המופק. את תחנות הבסיס ( Base Load) לא ניתן לכבות, הן ממשיכות לפעול גם בעת שיש חשמל סולארי, כלומר, גם בעת אספקת חשמל סולארי ממשיכים לשרוף דלק בתחנות כוח פוסיליות – לשרוף לריק. כלומר – גם כאשר החשמל הסולארי אינו דרוש ואינו תורם כלום – חייבת חברת החשמל לשלם עבורו, מכוח חוקים ותקנות, ולספוג את ההפסד של המשך הפעלת תחנות הבסיס.

-          אריאב כותב בעמ' 11 שלפי הערכתו העלות השולית של הפקת קוט"ש פוסילי בין השעות 11-18 הוא מעל 100 אג,. אם ככה היה כדאי לחברת החשמל עצמה להתקין פאנלים סולאריים כדי להקטין את העלויות שלה. מן הסתם הם חושבים אחרת...

-          אני כאמור חולק על העלות ההונית הנחסכת, שאריאב מעריך ב 17.6 אג לקוטש (עמ' 13). ניתן אולי לקבל את העלות הנחסכת בדלק – 19.2 אג + עלות נחסכת בתפעול – 9.2 קוטש. יוצא מזה, שכדאי לחברת החשמל לרכוש חשמל סולארי במחיר 28.4 אג לקוטש, זה נראה לי סביר. כאמור – חברת החשמל עצמה – כדאי לה להקין פאנלים סולאריים במחיר כזה, אבל זה רחוק מלהיות מעשי.

-          בעמ' 14 הוא אומר: "הנזק למשק, בממוצע... מאי אספקת חשמל עומד על 111 ש"ח! (לא אג') לקוטש. כלומר – הנזק למשק מאי אספקת חשמל הוא אינסופי. אני בהחלט מסכים לכך. לא משתמע מכך שכדאי להתקין דווקא פאנלים סולאריים. כדאי להתקין כול אמצעי שימנע נתק באספקת חשמל – כלומר חשמל פוסילי. הנתקים הצפויים נגרמים בגלל אי בניית תשתיות תחנות כוח במועד – בעיקר בגלל התנגדות הגופים הירוקים, אבל, גם, כמובן בגלל אזלת היד של הממשלה וחברת החשמל. הנזק מאי אספקת חשמל הוא נתון ניטרלי ובלתי רלוונטי – הוא לא נימוק בעד שום צורה ספציפית של ייצור חשמל, הוא רק נימוק בעד אי הזנחת התשתיות.

-          לסיכום בעמ' 15 - עלות נמנעת של 50.2 אג לקוטש – כאמור – רק 28.4 מזה ממשי, השאר דמיוני ולא נכון.

-          צריך להעיר הערה נוספת: אריאב משתמש במחירים נוכחיים של דלקים פוסיליים, שהם, לדעתנו, גבוהים. עם אספקת הגז הסדירה מהקידוחים הישראליים (תמר ולוויתן), תחול ירידה גדולה במחירי הגז, בגלל שאין להם שווקים זמינים אחרים כרגע, ובגלל שעם מהפכת הגז שייל, בהחלט ייתכן שמחירי הגז באירופה כולה יירדו כמו שירדו בארה"ב, לכ 2.5 דולר, לעומת המחיר של כ 5 דולר שאריאב לקח בחשבון. כלומר: התקנת פאנלים סולאריים בשיטה הנוכחית – במחיר קבוע שהממשלה מתחייבת אליו ל 25 שנה – טומנת סיכון שתהפוך לעוד יותר בלתי כדאית בעתיד.

-          בדרך אגב מזכיר אריאב ששדה סולארי בהספק של 16 מגאווט (שזורמים שעות מעטות, רק בימי קיץ) משתרע על פני 250 דונאם. 16 מגאווט זה אולי אלפית וחצי מהצריכה שלנו. זה נותן מושג על סדר גודל השטח הדרוש למתקנים סולאריים. אין בארץ מספיק שטחים פנויים כדי לייצר כמות משמעותית של אנרגיה סולארית.

-          בעמ' 18 הוא כותב: "עלות  הקווט"ש בתחנה הדו-דלקית שתפעל על גז, כל עוד יהיה גז, היא 29.9  אג" – נראה סביר. אבל אם מחיר הגז יירד תרד גם העלות הזאת.

-          הוא מדבר על מרכיב ה"בטחון באספקה או ביטחון אנרגטי" – על הכדאיות להשקיע במקורות מגוונים כדי לא להיקלע לחוסר אספקה אם מקור אנרגיה אחת (למשל הגז) מנותק מסיבה כולשהי. נקודה טובה. אך החשמל הסולארי לא יכול לתרום כלום בקטע הזה, כי כאמור, השמש לא זורחת כול היום, והבטחת אספקה סדירה מחייבית בכול מקרה גיבוי של 100% לחשמל הסולארי. גם הכמויות הסולאריות מוגבלות. נקודה זו ממש לא רלוונטית, היא סתם ספקולטיבית, אין יתרון לחשמל סולארי בנקודה זו – ההיפך – הוא רק אשליה.

-          העלות הסביבתית הנחסכת – עמ' 21. זהו חישוב שכולו ספקולטיבי. כול מספר שתרשום חסר ביסוס באותה מידה. החישוב גם מבוסס על כול מיני "יעדים" ו"התחייבויות אקלימיות" – בקיצור – על פאנטאזיות. החישוב מבוסס על תחנות נוכחיות, מזהמות יחסית ולא על תחנות עתידיות, מודרניות, יעילות ומזהמות פחות. בסוף הוא מגיע למספר של כ 15 אג' לקוטש (במונחים של היום) או 20 אג' במונחים של 2020 . אבל נניח לרגע שאנו מקבלים מספר זה.

-          הסיכום שלי: המחיר הנחסך על ידי פאנלים סולאריים הוא 28.4 (דלק ובלאי) + 15 (מחיר סביבתי)  = 43.4 אג לקוט"ש.

-          החישוב הזה לא לוקח בחשבון את המיסים שמוטלים על הדלק ועל הגז (ועדת ששינסקי) אך לא על הפאנלים הסולאריים. את הפסד ההכנסה ממיסים בעקבות החלפת חשמל סולארי בחשמל פוסילי צריך להכניס לטור העלות של הסולארי. חשמל סולארי לא משלם מיסים, חשמל פוסילי כן. הנה גורם שלא נכנס להשוואת המחירים.

-          לפרק "חישוב תרומת החשמל הסולארי לתעסוקה ולפריפריה" (עמ' 22) לא אתייחס בכלל. אין בו ממש. הסובסידיה הסולארית יכלה לתרום הרבה יותר לתעסוקה בפריפריה לו הוצאה ישירות לצורכי תעסוקה בפריפריה ולא לצורך רכישת פאנלים מיוצרים בסין. בינתיים, הסובסידיה מממנת תעסוקה בסין. חוץ מזה – סובסידיות לא מייצרות תעסוקה, הן רק הורסות תעסוקה במקום אחד, ומעבירות חלק קטן ממנה למקום אחר.

סיכום שלי: אריאב, ומזמיני המחקר לא מחפשים את האמת אלא מחפשים סובסידיות.
תמיד אפשר להנדס מספרים להשיג את היעד המבוקש, בשביל זה קיימים הכלכלנים.
ההוכחה של הפודינג היא באכילה. ההוכחה של הכדאיות של הפאנלים הסולאריים תהיה כאשר מפעלים (וגם חברת החשמל עצמה) יתקינו פאנלים כדי לחסוך עלויות חשמל. על הממשלה להניח לתהליך טבעי זה להתרחש, מבלי להפליג בתכניות סיבסוד עמוק כבר היום, בהתחייבות ונעילת מחיר ל 25 שנה.
יעקב
  

ההונאה כשיטה במדעי האקלים.


הנושא של שימוש סלקטיבי בנתונים, והסתרת נתונים שאינם "מתאימים" – כלומר אינם מייצרים הוקי-סטיק – אינו מנהג חדש שהתגלה זה עתה. זו דרכם הרגילה והשיטתית של כול המפרסמים מחקרי הוקי-סטיק – בייחוד מחקרי פלאו-קלימטולויגה מבוססים על ליבות עצים, מאז ומתמיד.
סטיב מקאינטייר מביא פוסט חדש בו הוא מזכיר כמה וכמה פרשיות בתחום זה, משנים שעברו. הנה דוגמה מהפוסט הזה.
החוקרים ד'אריגו וג'קובי פרסמו מחקר-שיחזור בשנת 1989, של טבעות עצים מיבשת צפון אמריקה. חוקרים אחרים כמו מאן ופיל ג'ונס הכלילו את השיחזורים של ד'אריגו במחקרים שפירסמו בהמשך. מסתבר שד'אריגו קדחו עצים ב 36 אתרים שונים, אך השתמשו בשיחזור שלהם ב 10 סדרות בלבד, והתעלמו מ 26 סדרות. (בניגוד למאן, ג'ונס או בריפה, ד'אריגו ושות' אספו בעצמם את דגימות העצים). הם אמרו במפורש שהם השתמשו רק ב 10 סדרות אלה בגלל "שהן הראו מקסימום השפעה של הטמפרטורה". כלומר: הם סימנו לעצמם מטרה מראש – להפיק הוקי-סטיק (טמפרטורות גבוהות במיוחד בחלק השני של המאה ה 20), ואח"כ בחרו באותן סידרות נתונים שהתאימו למטרה שלהם. 

יתירה מזאת – כאשר פירסמו את ה"מחקר" בכתב העת המדעי climate change (שעורכו הראשי היה סטיב שניידר ז"ל, אחד מראשי החממיסטים), הם פירסמו רק את 10 סדרות הנתונים ששימשו בשיחזור שלהם, והעלימו או החביאו את 26 הסדרות שהם "פסלו" (כי לא התאימו לתיאוריה שלהם). בנוסף לכך – הם בעצמם הודו בפה מלא שזה מה שהם עשו: "כאשר אתה אופה עוגת דבדבנים, עליך לקטוף את הדובדבנים". (שימוש סלקטיבי בנתונים נקרא באנגלית cherry picking – קטיף דובדבנים).
If we get a good climatic story from a chronology, we write a paper using it. That is our funded mission. It does not make sense to expend efforts on marginal or poor data and it is a waste of funding agency and taxpayer dollars. The rejected data are set aside and not archived.
תרגום: "אם אנו מקבלים סיפור אקלימי טוב מסדרת נתונים – אנו כותבים נייר (מחקר) בו אנו משתמשים בה. זו המשימה הממומנת שלנו [כלומר – בשביל זה ממנים את המחקרים שלנו – להפיק סיפור טוב – לא האמת]. אין טעם להשקיע מאמצים בנתונים שוליים [שאינם תומכים במסקנה המבוקשת] וזה בזבוז של כספי הסוכנות המממנת וכספי ציבור. הנתונים שנדחו מוזזים הצידה ואנם מפורסמים".
למה הדבר דומה – נניח שאתה עושה מחקר רפואי על יעילותה של תרופה בריפוי מחלה. התרופה מתגלה כיעילה ב 10 מקרים מתוך 36. אתה פוסל, אחרי מעשה, את אותם 26 מקרים של כשלון בטענה שהם "בלתי מתאימים" ומדווח שהתרופה שלך הצליחה במאה אחוז.
דרכי הונאה מובהקים אלה היו הסטנדרד של ההתנהגות במחקרי הוקי-סטיק (פליאו-קלימטולוגיה). זה לא מקרה בודד שמדען זה או אחר (למשל בריפה) סרח וכשל. לא. זו השיטה שאומצה כסטנדרד בכול התחום הזה, זו הדרך בה נהגו כול ה"מחקרים" בתחום, הם חשבו שזה בסדר. זה לא תפוח רקוב אחד בחבית, החבית כולה רקובה מהיסוד. חוקרים רבים כלל לא מבינים מה רוצים מהם – הם חושבים שככה צריך להיות. ככול שה[הוקי] סטיק שלך יותר גדול אתה יותר גיבור. כיצד ריקבון כזה חדר עמוק ללב ליבו של המחקר המדעי – זו כשלעצמה תופעה מדהימה ביותר. כול הממסד המדעי והפוליטי לא ביקר אלא ההיפך - מחא כפיים להונאה זו והעניק לה פרס נובל. מדהים!
כשתשמעו בפעם הבאה את הטענה "המדע אומר..." שתדעו עם מי יש לכם עסק.
יעקב


פאנלים סולאריים מסובסדים


מסתבר שמחירי הפאנלים הסולאריים ירדו מאד לאחרונה גם בגלל סיבסוד עמוק של ייצור הפאנלים על ידי ממשלת סין. משרד המסחר של ארה"ב בדק תלונה על היצף – dumping - שהגישו חברות אמריקאיות נגד היבוא בסין. הוא מצא שאכן יש סיבסוד גדול של תעשיית הפאנלים על ידי ממשלת סין, ושהם מוכרים את הפאנלים במחיר מתחת למחיר העלות. הוא הטיל מכס מגן בשיעור 31% על פאנלים מיובאים מסין, בנוסף להיטל של 2-4% שהוטל לפני כחודשיים.
ארה"ב ייבאה בשנה האחרונה פאנלים מסין בשווי של כ 3.1 מיליארד דולר, והם היוו יותר ממחצית מכמות הפאנלים שהותקנו בארה"ב.
מה זה נוגע לנו? מה איכפת לנו מהסיבסוד של הפאנלים בסין? אכן לא נוגע. עלינו לקנות את הסחורה הזולה ביותר שיש, אם הפראיירים הסינים מסבסדים אותנו – למה לא – אנו לא מסרבים. אבל בוויכוח על המחיר של החשמל הסולארי נטען שהחשמל הפחמי זוכה לסובסידיה ממשלת ישראל, בצורה הקלות שהיא עושה לחברת החשמל. בסדר, אפשר להתווכח על כך, אבל מנגד – גם הפאנלים הסולאריים מסובסדים, כלומר – גם את זה יש לקחת בחשבון בהשוואת המחיר של אנרגיה סולארית לעומת פחמית.
בכול אופן דבר אחד ברור: סובסידיות לא נמשכות לנצח כי אי אפשר. המחיר הנוכחי, הנמוך, של הפאנלים לא משקף את מלוא העלות שלהן. לכן המחיר צפוי לעלות. כול אלה שמנבאים ירידה נוספת במחיר הפאנלים כנראה שיתבדו.
ושוב – אל תלכו שולל אחרי התעמולה של מתקיני הפאנלים בארץ. ה"כדאיות" של החשמל הסולארי בארץ נובעת מהסיבסוד הגדול מאד, שממשלת ישראל משלמת עבור חשמל סולארי, בהתחייבות ל 25 שנה. בלי סיבסדו עמוק, וכפל סיבסוד (של ממשלת סין + ממשלת ישראל) אין לפאנלים סולאריים שום שמץ או אפס קצהו של בסיס כלכלי, בתחרות מול חשמל מפחם או גז.
כדאי לחזור ולהציג גרף זה, שחושב על ידי מנהל האנרגיה בארה"ב. האנרגיה הפוטו-וולטאית (פאנלים סולאריים) – יקרה פי יותר מ 2.5– מאנרגיה פחמית וכמעט פי 4 מאנרגיה גזית, גם אם יטילו מס "נזקי בריאות" על האנרגיה הפוסילית. וגם חישוב זה עדיין אינו כולל את העלות של תחנות כוח ורשת חשמל בסטנד-ביי שחייבים להחזיק כדי ספק גיבוי לחשמל הסולארי.
שלא יווצר רושם כאילו אני נגד חשמל סולארי. אדרבא, אני בעד חשמל סולארי. אני מתנגד חריף לתחנות רוח, כי הן גורמות נזק סביבתי ניכר (בנוסף לנזק כלכלי), לעומת זאת, פאנלים סולאריים אינם גורמים נזק. אבל אל תשקרו לעצמכם בנושא המחיר – המחיר שלהם לא זול.
יעקב

18 במאי 2012

בקיעים מדאיגים בעולם המדע

בתמונה: דן סרביץ
"בקיעים מדאיגים חודרים עמוק למבנה עולם המדע. הם מאיימים על הסטאטוס של המדע וערכו עבור החברה. ואי אפשר להטיל את האשמה על החשודים הרגילים – מחסור בתקציבים, התנהגות לא טובה, התערבות פוליטית או ציבור בור בענייני מדע. הסיבה שלהם היא הטיה -  bias או דעה קדומה. הם מגיעים ללב לבו של המחקר המדעי."
זהו קטע ממאמר של דן סרביץ בירחון נייצ'ור, (עליו מדווחת ד"ר קורי) שכותרתו: "הזהרו מהסדקים הזוחלים של הדעה הקדומה". הנה קטעים:
הטיה היא חלק בלתי נמנע ממחקר מדעי, ביייחוד בתחומי מחקר מסובכים כמו ביו-רפואה שמנסה למצוא קישרי סיבה-מסובב במערכות מאד מורכבות, שבהן אין, ולא יכול להיות,  זיהוי מלא וברור של המשתנים והתופעות. אם ההטיות הייו מקריות, אפשר היה לקוות שהן ינטרלו זו את זו בדרך אל האמת. הראיות מצטברות שההטיה אינה מקרית (ראנדומאלית).
לאורך זמן הסתבר שיש נטייה שיטתית ומובהקת לכיוון של דיווח יתר על תוצאות חיוביות שגויות.
כיצד ניתן להסביר זאת? כמו מגנט שגורם לשבבי מתכת להסתדר כולם בכיוון אחד, כך כוח תרבותי חזק גורם להטייה המדעית לפעול לאותו כיוון. זוהי האמונה שההתקדמות המדעית פירושה יותר ויותר תוצאות חיוביות. כולם נהנים מתוצאות חיוביות וממראית העין של התקדמות progress . המדענים זוכים ליוקרה אישית ומשרות, מנהלי מוסדות המדע צוברים כוח, והציבור נהנה מאשליית הקידמה לעולם יותר טוב. חסרים תמריצים לדיווח על תוצאות שליליות, לשחזר ניסויים, להכיר בחוסר הוודאות והעיקביות. הצורך בכך ידוע, אך מגמות תרבותיות קשה לשנות.
[הסבר שלי: מדען שמקבל תקציבי מחקר גדולים ומשקיע זמן רב כדי לבדוק את ההשערה שלו ש א' גורם לב' – נוטה בסוף המחקר למצוא אישור להשערה. הוא מכריז "אנו יודעים עכשיו ש א' גורם ל ב'" . זה הרבה יותר נעים ומוצלח מבחינת כול המעורבים – המדען, המוסד שלו, מזמין המחקר - לדווח: "הוכחנו ש א' גורם ל ב'" מאשר לדווח את האמת שהיא: "לא הצלחנו להוכיח ש א' גורם ל ב', ואנו עדיין לא יודעים מה גורם ל ב'].
זה יהיה תמים להאמין שההשפעה השלילית של הנטיה bias מתבטאת רק בתחום המחקר הביו-רפואי. התופעה קיימת שבכול תחום שמנסה ליצור תחזיות להתנהגות מערכת מורכבת ומסובכת, כמו כלכלה, אקולוגיה, מדעי הסביבה, אפידמולוגיה (חקר מחלות מדבקות) ועוד. הבקיעים קיימים, אבל קשה יותר למצוא אותם ולבדוק אותם בגלל סיבוכיות המערכת, וחוסר היכולת לבצע ניסויים אמיתיים, מבוקרים.
שום דבר לא יפגע יותר באמון הציבור במדע מאשר הרעיון שחודר לתודעה הציבורית, שהמדע אינו מסוגל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו [ושהוא טוען שהוא מייצג].
צעדים בכיוון של מזעור הנזק יכולים להיות: להוריד את ההתפארות (להקטין את ה"הייפ" - הגוזמה) בהכרזות של מדענים ומוסדות על מחקרים ספציפיים, להגדיל את שיתוף הפעולה בין המבצעים של המחקרים והמיישמים אותם בפועל, אין פתרונות קלים. הצעד הראשון היא להתעמת עם הבעיה, להכיר בה, לפני שהבקיעים יהרסו את היסודות של המדע.
ספר אחר בנושא הוא ספרו של המתמטיקאי בריין מרטין משנת 1979 שנקרא "הטייה במדע". הוא גם מביא דוגמאות כיצד דעתם המוקדמת של מדענים השפיעה עליהם להגיע לתוצאות שהם קיוו.
משפט סיכום של סרביץ: "תוצאה מדעית מוטה אינה שונה מתוצאה חסרת ערך".
אני הייתי מוסיף: היא כן שונה. היא יותר גרועה. היא מובילה אותנו בדרך הבלתי נכונה.
נחזור לתחום האקלים – הנה הערות שלי: כאשר שואלים חממיסטים (כמו שהם עושים תדירות) "איך ייתכן שאלפי מדעני אקלים טועים??" התשובה לפניכם: המדע שלהם מושפע מהדעות הקדומות שלהם.
זה קורה לא רק באקלים. הוכח, בייחוד בתחום הרפואה – שהרבה מאד "אמיתות" (כמו כולסטרול גורם למחלות לב) היו מבוססות על מחקרים מוטים, ושבמרוצת הזמן הוכח שהן אינן נכונות כלל.
(שימו לב – הנושא של "מדע מוטה – bias " – שונה מהנושא של הונאה, בקטע זה אין טענה שהמדענים מרמים ביודעין).
יעקב


15 במאי 2012

הונאת ההוקי-סטיק, פרק 342.

סטיב מקאינטייר קיבל בימים אלה עוד 120 ליבות עצים מאזור יאמאל בסיביר. הוא קיבל אותם ישירות מחטמירוב, המדען הרוסי שאסף אותם ושאינו חלק מצוות החממיסטים, ואינו מחרים את מקאינטייר כמוהם. הנתונים הפעם מגיעים עד 2005, הנה למטה גרף שלהם ((בירוק), מול הגרף של בריפה (באדום), שפורסם במאמר מדעי משנת 2008, והיה מבוסס כנראה רק על החלק מהנתונים. בריפה בחר להשתמש רק בחלק מהנתונים, למרות שכולם, בשלמותם היו בידיו. הוא בחר באותם נתונים שמשרתים את מטרתו המוקדמת – שהיא – לחזק את הרעיון של התחממות גלובאלית יוצאת דופן בימינו.

בקו הירוק רואים בבירור שניתוח כול הנתונים מלמד שאין הוקי-סטיק ואין התחממות יוצאת דופן בשנים האחרונות.
צריך לאמור בפה מלא וללא מורא: הצוות החממיסטי עוסק בבאחיזת עניים ובהונאה. (לפחות בקטע הזה של מחקרי ההוקי-סטיק).
הממסד המדעי, האוניברסיטאות, האקדמיות (למשל The Royal Society  ), הז'ורנלים המקצועיים (למשל נייצ'ר) נותנים חסות וגיבוי להונאה מדעית, במקום להוקיע אותה ולבער אותה.
שואלים אותי למה אני טורח לכתוב בבלוג הזה. הנה עוד תשובה למה – כי אני שונא הונאה, בייחוד בתחום המדע.
יעקב

14 במאי 2012

גלעד ארדן מנתק את החשמל


בתמונה מעל: ארדן מתייצב למאבק בהקמת תחנת הכוח הפחמית, וואלה, יולי 2009.

במכתב מעניין שהוציא השר ארדן לשרי הממשלה ב-10 במאי הוא מראה סימנים של הכרה במציאות הקשה אליה הובילה מדיניות ממשלת ישראל כשהוא בראשה - מציאות של מחסור בחשמל.

התרענו מעל דפי בלוג זה כי מדיניותו של השר ארדן תוביל אותנו להחשכת האורות ואף ניסינו לענות למאמריו שפורסמו בתקשורת. כל זאת ללא הועיל. כעת מה שנותר לשר ארדן הוא להפוך לשר ההקצבות ולהחליט מי מועדף ומי פחות מועדף בתור לקיצוב.

הנה ציטוטים נבחרים ממכתבו: 

"מדינת ישראל נערכת למחסור בחשמל בקיץ 2012 ... יהיה צורך לנקוט בהפסקות חשמל יזומות... לא ייתכן שנמשיך לספק חשמל לרשות הפלשתינית כשמנגד מפעלים וישובים ישראליים יוחשכו... "

זה המקום אליו הובילו כל הדיבורים היפים על אנרגיות ירוקות והפגיעה בשדרוג והקמת תחנות כוח.

בועז



גשר הפראיירים הסולאריים (השחורים)...


בטיולנו האחרון בלונדון נתקלנו בפרויקט שדרוג תחנת הרכבת התחתית של בלאקפרייארס (Blackfriars) - כחלק מהפרויקט נבנים קולטי שמש לאורכו של כל גשר בלאקפרייארס במרכז לונדון. העירייה טוענת שהגשר יספק כחצי מצריכת החשמל של תחנת הרכבת.

ההתפלצות מהרעיון של אנרגיה סולארית במרכז לונדון, העיר שבה השמש היא בגדר אגדה אורבנית המסופרת מאב לבן, מושארת כתרגיל לקורא.

התמונות המצורפות צולמו על ידי בתחנה עצמה.

כתבה רלוונטית בנושא - כאן.

תום

13 במאי 2012

הגישה הנאיבית וההרסנית.


הגישה הנאיבית מומחשת בקריקטורה נחמדה זו, שהפנה אותנו אליה ידידנו RC.


מה רע? מה כבר מבקשים ה"ירוקים"?? אנרגיה מתחדשת, ירוקה, ערים נקיות, קיימות, מים נקיים ילדים בריאים – מה רע בזה ? בסך הכול הם רוצים שיהיה טוב, שיהיה גן עדן עלי אדמות. בן אדם צריך להיות ממש שטן, תעב בצע מרושע, או שכיר חרב של השטן (חברות הנפט) כדי להתנגד לעולם שכולו טוב...
הגישה הנאיבית מניחה שקיימים בעולם שני סוגי אנרגיה – מצד אחד – האנרגיה ה"שחורה" (פחם, נפט, גז, ואנרגיה גרעינית), ומצד שני קיימת אנרגיה ירוקה, שופעת, טובה, בלי תופעות לוואי, זמינה, אנרגיית גן העדן.
כול מה שדרוש כדי להגיע לגן עדן ירוק זה להתגבר על השטן (חברות הנפט) באמצעות כוחם של המלאכים (הממשלה), והופ עברנו – חברת השפע שלנו תמשיך להתקיים, עסקים ובילויים כרגיל, חיים טובים ונוחים, הכול באמצעות האנרגיה הירוקה. היא אומנם קצת יותר יקרה היום, אבל בעתיד היא תהיה גם זולה, ובינתיים כדאי לנו לשלם את ההפרש (הממשלה תכריח את אותם הטיפשים שלא מבינים זאת).
חברה, אלה אשליות מנותקות מהמציאות.
האמת הטכנית-הנדסית-ממשית הפשוטה היא שאין שני סוגי אנרגיה. יש רק סוג אחד: האנרגיה השחורה. האנרגיה הירוקה הם חולומות, אגדות, easter bunny and tooth fairy"" (כדברי הדורבנות הנביא האנסן, גם אני לא הייתי מסוגל להביע זאת טוב יותר). אין כזה דבר, היום. לא משנה כמה הממשלה תדחוף, מה שאין – אין. אי אפשר ליצור יש מאין. אפשר להתווכח עד מחר בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה בעוד מאה שנה בגלל ההתחממות הגלובאלית. אי אפשר לטעון שמשהו שלא קיים (אנרגיה ירוקה) כן קיים. זו אמת פשוטה הנדסית, אמפירית, ברת מדידה. זו עובדה מהסוג שמרק טויין מכנה ungetarroundable fact.
מדינות אירופה דוחפות חזק, כבר 10 שנים (או לפחות 6) את אנרגיית השמש והרוח, והשקיעו בה מאות מליארדי אירו. לאן היגיעו? לאחוזים בודדים מהצריכה. אנרגיות אלה הן לא רציפות intermittent. אי אפשר לבסס עליהן את אספקת האנרגיה שלנו. יתרה מזו – אין לנו שליטה מתי הן זמינות ומתי לא – הן דורשות גיבוי של 100% ממקורות אחרים (פוסיליים) כי אנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצבים של ניתוקי זרם. הן דורשות שטחי קרקע גדולים, ענקיים, ויש בהן נזקים סביבתיים חמורים משלהם. אין שום אפשרות שיחליפו את הפחם והנפט כמקור אנרגיה. הן מסוגלות, אולי, לספק אחוזים בודדים מהחשמל שאנו צריכים, לצד המקורות ה"שחורים", אבל לא יותר מזה. עיקר האנרגיה שלנו עדיין תהיה אנרגיה שחורה.
הרבה אנשים לא קולטים מספרים וכמויות, הם לא קולטים מה אדירה כמות האנרגיה שאנו צורכים. הם לא קולטים עד כמה כול הציביליזציה שלנו, על כול היבטיה, תלויה באנרגיה.  יש קשר ישיר ובלתי מקרי לחלוטין בין רמת החיים ורמת צריכת האנרגיה (ופליטת הפד"ח).
אז מה שהתנועות הירוקות עושות: הן נלחמות נגד "אנרגיה שחורה", כלומר נגד האנרגיה היחידה שיש. הן נלחמות נגד מכרות פחם, ותחנות כוח פחמיות, נגד קידוחים, הפקה והובלה (צינורות) נפט, נגד הפקת גז (בשיטת הפראקינג), נגד אנרגיה גרעינית, נגד כול אנרגיה של ממש לטובת האנרגיה מהאגדות – אנרגיה שאין (אנרגיה ירוקה). הם הולכים בהתלהבות דתית ובטראנס הזוי להרוס את העולם הקיים למען "עולם המחר" – שאינו קיים. בסוף הם יצליחו (חו"ח) להגשים את החלק הראשון, הקל יותר בחזון שלהם – להרוס את העולם הקיים. (יש תקדימים בהיסטוריה). בחלק השני – עולם המחר – זה יותר קשה, ואנו נחזור לברירת המחדל – עולם האתמול, שמי שרוצה להבין אותו – מוזמן לנסוע להודו או לאפריקה (ויש עוד...).
כאשר יתגלו מקורות אנרגיה יותר טובים, יותר ירוקים, יותר זולים, יותר אמינים, אנו נעבור, בהדרגה להשתמש בהם. ייתכן שיתגלו בעתיד, מקורות כאלה, קרוב לוודאי שיתגלו. איש אינו יודע מהם, ומתי יתגלו. אנו לא נמשיך לשרוף נפט בגלל "ההתמכרות לנפט" (כמו שאמר, בין השאר הנשיא לשעבר בוש). אנו לא התמכרנו לנפט, אנו כן התמכרנו לאנרגיה, אין ציביליזציה בלי אנרגיה. כאשר תהיה אנרגיה יותר טובה, אנו נשתמש בה, אין צורך בהטפות מוסר של 40,000 אוכלי קוויאר ושותי שמפניה (על חשבוננו) בוועידות טראנס אקלימיות.
אנו חוזרים לקריקטורה שבראש הקטע. מה הבעיה עם וועידות האקלים? שהם רוצים להרוס את הציביליזציה על ידי חסימת מקורות האנרגיה הקיימים. התוצאה היא לא "ילדים בריאים" כמו בפלקאט, אלא ילדים מתים.
אני לא זורע פחד (כמו האנסן), או מנבא נבואות זעם לעתיד. אני מתאר תהליך שמתרחש לנגד עינינו. סגירת תחנות כוח גרעיניות, חסימת קידוחי נפט, מניעת פיתוח פצלי שמן (גם אצלנו, בחבל עדולם), חסימה של בניית תחנות כוח, חסימת צינור הנפט הקנדי. אני מדבר על ניתוקי הזרם שצפויים הקיץ, אצלנו. אני מדבר על ביזבוז של מאות מיליארדי אירו לשנה לריק, על אנרגיה ירוקה, באירופה שקורסת כלכלית ופוליטית, לנגד עינינו, עכשיו. אני מדבר על ניתוקי זרם ממושכים שיתרחשו בבריטניה ובגרמניה בשנים הקרובות (לא בעוד מאה שנה), כי הם בונים תחנות רוח במקום תחנות כוח.
שאלו אותי למה אני משקיע בבלוג הזה. עניתי.
יעקב


איפה האסון?


נניח שאנו מקבלים את ההערכות (הבלתי מבוססות מדעית) של ד"ר האנסן, ושל ה IPCC (שהוא סניף של האנסן). נניח שאנו סוברים, כמו בית שמאי (כלומר בית האנסן), שעליית הטמפרטורות עד 2100 תהיה בשיעור 3 מעלות, ועליית מפלס פני הים – 18-59 ס"מ.  נניח שאנו דוחים בבוז ושאט נפש את סברת בית הילל (שכירי חברות הנפט) שהעלייה תהיה לא יותר ממעלה אחת ועליית פני הים פחות מ 30 ס"מ.
מה האסון? איפה האסון? עליה של 3 מעלות היא אסון? עלייה של 50 ס"מ במפלס הים אסון? אני לא מצליח למצוא את האסון הנורא בתחזיות אלה.
בני אדם חיים, בדרך קבע, במגוון רחב של טמפרטורות – מ 50- מעלות בסיביר עד 50+ בקו המשווה. במרבית האזורים בהם חיים בני אדם (האזורים הממוזגים) יש תנודות של לפחות 45 מעלות בין קייץ וחורף (מ 20- עד 25+) , ובסביבות 20-25 מעלות בין יום ללילה. דווקא מרבית שטחי היבשה מיושבים בדלילות בגלל הקור (סיביר, צפון קנדה ואלסקה) – התחממות רק תועיל להם. התחממות של 3 מעלות הוא סוף הציביליזציה (כדברי האנסן)? לא נשמע לכם מוגזם קצת?
אם פני הים עולים בונים סכרים וחומות מגן. 50-60 ס"מ קטנים עלינו ועל יכולתנו הטכנולוגית. ההולנדים בנו סכרים בגובה 1-2 מטר לאורך כול חוף הים, והם מגביהים אותם, לפי הצורך, כול הזמן, לא בעיה. חוץ מזה – במשך 100 שנה הערים והישובים משתנים, הם יזוזו לשטח יותר גבוה לפי הצורך. לא בעיה.
אומרים לנו: שטפונות, בצורת... גם לזה יש פתרונות של הסתגלות (אם בכלל יהיו שיטפונות ובצורות מעבר למה שבמילא יש). יעשו תיעול וניקוז יותר טוב, יעשו מערכות הובלת מים והשקייה. לא מצליח למצוא אסון בכול התחזיות (המפוקפקות) האלה.
האנסן אומר במאמרו בניו יורק טיימס: עליית מפלס מי הים ב 15 מטר. מתי? ברור שזה לא יהיה בעוד 100 שנה, את זה אפילו האנסן לא טוען. אז מתי? אולי בעוד 1000 שנה? 10,000 שנה ? זה רציני? מישהו יכול ברצינות להתנבא מה יהיה בעוד 100 שנה? לא? אז בעוד 1000 שנה כן? (האנסן נוקט טקטיקה חלקלקה ונמנע לציין את התאריך להגשמת נבואתו על 15 מ', כדי שהשטותיות שבטענה לא תהיה ברורה לכול). העולם בעוד מאה שנה יראה שונה לחלוטין מהעולם של היום, מקורות האנרגיה יהיו שונים, הכול שונה. טיפשי הוא לדאוג היום מה יהיה בעוד 100 שנה, ובטח בעוד אלף שנה. אין לנו יכולת תחזית (נבואה) ותכנון ל 100 שנה. (בלונדון היו מאד מודאגים בשנת 1900 כי היו צריכים לפנות 1000 טון גללי סוסים מהעיר כול יום. הם אמרו: בעוד מאה שנה יהיו מיליון טון גללים, איך נפנה אותם?)
שימו לב לטקטיקת ההפחדה של האנסן. במשפט הראשון במאמר הוא אומר:
 GLOBAL warming isn’t a prediction. It is happening .
 "ההתחממות אינה תחזית – היא מתרחשת". משפט סביר, אכן יש התחממות כלשהי. בהמשך הוא אומר:
Sea levels would rise and destroy coastal cities. Global temperatures would become intolerable. Twenty to 50 percent of the planet’s species would be driven to extinction. Civilization would be at risk. 
"הים יהרוס ערי חוף, הטמפרטורות יהיו בלתי נסבלות, 20-50% ממיני החי ייכחדו, הציביליזציה בסכנה"

איך אתה מגיע מהמשפט הראשון לשני, בצורה רציונאלית, מנומקת, מוכחת, מדעית?
זו טקטיקת הפחדה קלאסית. אתה מתחיל ממשהו שנראה נכון וסביר, כדי לרכוש את אימון הקורא, וקופץ מזה לנבואה הזויה ובלתי מדעית לחלוטין, ומנסה ליצור רושם שהמשפט השני נכון ומבוסס בדיוק כמו הראשון.
אני משוכנע שהאנסן מאמין ב 1000% במה שהוא אומר, הוא באמת משוכנע שסוף העולם קרוב, הוא לא מנסה להפחיד, הוא ממש מפחד בעצמו. אני גם משוכנע שמרבית החממיסטים מאמינים בכנות בתורתם (למרות שאני משוכנע באותה מידה שיש ביניהם גם שרלטאנים).
אבל התכונות הפסיכולוגיות של האנסן לא צריכות לעניין אותנו.
שורה תחתונה: אין בתחזיות האסון שום ביסוס מדעי.
יעקב