יש נפט בשפע בארה"ב (ובעולם).

איור מתוך כתבת הניו-יורק טיימס

בכמה עיתונים הופיעו כתבות על התפוקה ההולכת וגדלה של נפט בארה"ב. תפוקת הנפט בארה"ב הלכה וירדה מאז 1970, בגלל התרוקנות שדות הנפט הישנים, ובגלל שלא נתגלו מרבצים חדשים שופעים כמו הישנים. בעיקבות זאת התפתחה תיאוריית "פסגת הנפט" peak oil שטוענת שהנפט מצוי באדמה בכמויות מוגבלות והוא הולך ואוזל, ומשבר נוראי יתרחש בקרוב, בגלל מחסור בנפט.

אך, ראה זה פלא, המגמה התהפכה בשנת 2005, ומאז יש עלייה בתפוקת הנפט בארה"ב. תפוקת הנפט ב 1970 הייתה 9.6 מיליון חביות ליום, בשפל של 2008 הייתה פחות מ 5 מיליון חביות, והיום הגיעה ל 5.7 מיליון (עליה של 12% תוך 3 שנים). התחזית ל 2020 מדברת על בין 7 ל 10 מיליון חביות ליום (בארה"ב בלבד).

נביאי ההפחדה של "פסגת הנפט" טעו בדיוק היכן שדומיהם, נביאי הזעם המלת'וסיים, טעו. הכומר תומאס מלת'וס טען שכושר ייצור המזון בעולם מוגבלת, ולא ניתן יהיה לייצר מספיק מזון כדי להזין את האוכלוסייה ההולכת והגדלה. הוא טען זאת בשנת 1798 כאשר בעולם חיו כמיליארד בני אדם. היום חיים 7 מיליארד והעדר יכולת לייצר מזון אינה בעיה מיידים או חמורה. הטעות של מלת'וס הייתה שהוא התחשב רק בכושר הייצור שהיה ידוע בימיו, ולא צפה את התפתחות הטכנולוגיה והגידול העתידי בכושר הייצור. מאז הוכנסו אינספור שיפורים טכנולוגיים לתהליך הגידול החקלאי: מיכון (טרקטורים וקומביינים), השקייה, דישון כימי, הדברה והשבחת זני הצמחים. הטיעון שכמות המשאבים מוגבלת, כי כדור הארץ סופי – נשמע מאד סביר – אבל השאלה היא היכן התקרה, מבחינה כמותית, שמעבר לה לא ניתן להגיע. את זה אנו לא יודעים, אבל דבר אחד ברור: מלת'וס טעה מאד בנקודה זו. זה לא שהמזון נופל כמן משמיים וייצורו אינו מהווה בעיה, אלא שמלת'וס טעה בהערכה שלו לגבי היכולת האנושית לפתור את בעיות הקיום שלה.

דבר דומה קורה בתחום הפקת הנפט. תפוקת הנפט בטכנולוגיות הידועות בעבר אכן הגיעה ל"פיסגה". אבל הטכנולוגיה לא עומדת במקום, ההתקדמות שלה גדולה ממה שנביאי זעם מלת'וסיים מסוגלים לדמיין.

גידול התפוקה בארה"ב נובע מחידושים טכנולוגיים. בעיקר מדובר בשני חידושים: אחד הוא שיפור בטכנולוגיית הקידוח שמאפשרת להגיע לעומקים גדולים יותר, לקדוח בסלעים קשים יותר, ובמהירות גדולה יותר (כלומר במחיר נמוך יותר) ובצורה יותר מדוייקת. מצד אחד התפתחה טכנולוגיה של קידוח והפקת נפט בים, ואף במים עמוקים, וכך התאפשר להפיק נפט ממאגרים של נפט נוזלי בקרקעית הים, שרבים מהם התגלו ופותחו בשנים האחרונות (בערך העשור האחרון). מצד שני פותחה טכנולוגיית הפראקינג – טכנולוגיה של החדרת מים עם חול וכימיקלים שמפרקים את הסלעים ספוגי הנפט במעמקי האדמה ומשחררים את הנפט והגז הכלוא בהם. הפקת הנפט והגז בדרכים אלה אינה זולה, אבל עליית מחירי הנפט בעשור האחרון הפכו אותה לכדאית. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות ניצול מרבצים של פצלי שמן שבעומק האדמה, שנחשבו עד כה לבלתי ניתנים לניצול ובלתי כלכליים. מרבצים כאלה קיימים בכמויות אדירות, בכול העולם.

האם כמות הנפט (והגז והפחם) שבמעמקי האדמה היא אינסופית ? אינני יודע, איש אינו יודע. סביר להניח שלא. אבל שאלת האינסופיות אינה רלוונטית. השאלה המעניינת היא כמה יש, כמה זמן עוד יהיה נפט? מהי המגבלה (התקרה) הכמותית להפקת נפט? התקרה (השיא או ה peak) איננה היכן שנביאי "פסגת הנפט" מנבאים (היום, מחר, בעוד שנה שנתיים...). יש נפט, גז ופחם מספיק כדי לספק את הצריכה של האנושות למאות שנים. זאת לא נבואה, זאת עובדה, המבוססת על מרבצים ידועים וטכנולוגיה ידועה. זאת עובדה שמוכחת על ידי ספירה של חביות נפט שהופקו.

חסידי האנרגיה הירוקה אוהבים לאהוב את הטכנולוגיה בתחום הירוק אך הם שונאים טכנולוגיה בתחום הנפט. הם מרבים לספר לנו בחדווה על המכוניות שיסעו על מימן, על בטריות חדשות וזולות שימציאו בקרוב מאד ועל מכוניות חשמליות ותאים פוטו-וולטאיים יעילים. אבל צריך להבחין בין מציאות ונבואות או סיפורים יפים. אין ספק שהמדע והטכנולוגיה יביאו לנו אינספור המצאות נפלאות בעתיד, הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין. אבל אני לא מדבר על זה, על מה שיהיה בעתיד. אני מדבר על מה שקיים היום. שנים ארוכות, לפחות מאז 1973, כול העולם חי בפחד של מחסור בנפט. בייחוד זכורה הבהלה כאשר מחירי הנפט האמירו לשיא של 145 דולר החבית בשנת 2008 (אני זוכר גם את הבהלה של 1973).

אפשר לצפור צפירת הרגעה. ההתפתחות של 5-6 השנים האחרונות מוכיחה שאין בעיה של מחסור בנפט או באנרגיה. נביאי הזעם המלת'וסיים יצטרכו לחפש סוס אחר לרכב עליו.

יעקב