24 בפברואר 2011

חוק האריזות וחוקי המיחזור


לפניכם מכתב וסרטון שהתקבל במערכת מאת יאיר שפי, כלכלן ומומחה בארגון ושיטות. (המייל של מר שפי שמור במערכת). אני לא מסכים אם הניתוח של שפי בכל עניין (בטח לא בהכתרת אל גור בתואר המופיע בהמשך) אך יש ממש בעיקרי ניתוחו וזה הזמן לפעול על מנת לעצור את התוכניות הסהרוריות למחזור הנכפות על ראשי הערים והתושבים בישראל. -- בועז


ב- 1.06.2011 ייכנס לתוקף חוק האריזות. עדיין לא מאוחר למנוע זאת, אם יהיו מספיק אזרחים שיבינו שזה חוק אידיוטי ומיותר, שאין בו שום תועלת לעם ולארץ.
למעשה, דרוש רק "אל-גור" אחד שיגיד "המלך עירום" וישמעו לו. עד עכשיו לא מצאתי אותו, ופניתי כבר למאות מועמדים, מאלה שהיו מעורבים ביילוד חוקי המיחזור וחוק האריזות
אני מבקש ממך, שבשלב הראשון תקדיש לנושא פחות מעשר דקות: להמשיך לקרוא דבריי אלה, ולצפות בשלושה קליפים שהכנתי.

חוק האריזות, המופע של השר ארדן:
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, גרם לחקיקת חוק האריזות רק כי באירופה יש חוק כזה ומכיוון שאדם טבע ודין גררו אותו לזה והתקשורת נתנה לו ולנושא תמיכה.

דקה וחצי על חוק האריזות:
הסיבות הלא נכונות לקבלת חוק האריזות

שתי דקות על חוקי המיחזור:

תוספת העלות של היצרנים והיבואנים, בהערכה זהירה, היא לפחות 500 מיליון ₪ לשנה. הם לא יביאו כסף מהבית; העלות הנוספת תתבטא במחירי המוצרים.

המקום של האשפה הביתית הוא במיכלי האשפה הרגילים. אין בעיה של ניקיון ברחובות שבטיפול הרשויות המקומיות. הבעיה היא באופן הטיפול הזבל.  הבעיה היא שהירוקים טומנים ראשם בחו"ל ומייבאים משם את הטרנדים ה"ליברליים" ולא לומדים מהם לטפל באשפה במרכזים מרחביים.

אם הצלחתי לשכנע אותך שיש משהו בדעותיי, והנושא מעניין אותך, תוכל לעיין בתחקיר המלא של הכתבה "חוק האריזות והחטא הקדמון", שבשלבי הפקה (כ- 6,000 מילה):
בימים אלה, כשהמדינות שבהן מפיקים נפט מאוד לא יציבות, מתחיל משבר אנרגיה חדש. מחירי הנפט עולים והערך של האשפה כמקור אנרגיה חלופית עולה. ראוי להתייחס לזה ולהשקיע בשיפורים למניעת הזיהום הנפלט בתהליך השריפה.

בכל מקרה, אני מבקש שתעביר פנייה זו לרשימת מכותביך, שגם הם ימשיכו את השרשרת. אולי אחד מהקוראים שבשרשרת יהיה זה שביכולתו למנוע את חוק האריזות וביטול חוקי המיחזור הקיימים.

שיהיה ברור: המילה "מיחזור"  היא שם כולל ולא מוצלח שנתנו לטיפול בזבל, ומחטיאה את המטרה: ניצול הזבל בכל דרך אפשרית, כך שלהטמנה תגיע רק שארית שלא ניתן לנצלה, שזה פחות מעשירית מהאשפה המקורית.

בברכה
יאיר שפי 

22 בפברואר 2011

עיבוד ספקני לשיר "אני מאמין"



השיר "אני מאמין" מוכר היטב בביצועו של ניל דאיימונד והקופים. לפניכם גירסה שנכתבת על ידי ביוגארד וסמית אשר הקדישו אותו לכל חברי הקונגרס הרפובליקאים החדשים שנכנסו לקונגרס בעקבות הבחירות האחרונות בארה"ב, רבים מהם אינם מקבלים את תאוריית ה-AGW ואינם מתביישים בכך.



10 בפברואר 2011

ועידת הפיוס בליסבון לא הצליחה.


וועידת הפיוס בענייני האקלים בליסבון שמה לעצמה למטרה לקיים דו שיח בין החממיסטים (שבלועזית קוראים להם אלארמיסטים – כלומר הזועקים) לבין הספקניים (או המכחישים) בתחום מדעי האקלים. הוועידה אורגנה על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי ג'רום ראבץ מאוקספורד, חבר הארגון גרינפיס, בן 81.
בכינוס השתתפו 28 מדענים, עיתונאים ובלוגרים. רוב המשתתפים היו מהמחנה הספקני, מחנה הזועקים סירב להשתתף. בין המדענים ה"פושרים" (מתלבטים בין שני המחנות), הבולטים היו ד"ר ג'ודי קורי, ד"ר פיטר וובסטר (בעלה של קורי) והאנס פון שטורך. ג'ודי קורי פרסמה סדרה ארוכה של דיווחים והירהורים בעקבות וועידת ליסבון, ראו בבלוג שלה.
ראבץ טוען שאנשים כמו אל גור וטענות קיצוניות יכולים לגרום נזק עצום למדע האקלים, כפי שיוסף סטאלין גרם נזק עצום לסוציאליזם. אחרי קליימטגייט השיח המדעי מתנהל באווירה מורעלת, כאשר שני המחנות מאשימים זה את זה בשחיתות. הזועקים כונו "אידיאולוגים רודפי תקציבים" והספקנים כונו "בורים זונות ונוכלים".
הרבה הסכמות לא הושגו בליסבון. הרוב אמרו שהמדע רחוק מלהיות ברור וסגור, כמו שטוענים הזועקים וה IPCC. השלום יכול להיות מושג רק אם הזועקים יודו במה שכונה "מפלצת אי הוודאות" – כלומר – הספק בטענות המדעיות של ה IPCC הוא הרבה יותר גדול מאשר הם מודים.
הייתה הסכמה שבעיית האקלים היא אמיתית וזקוקה להתייחסות אך, כמו שאמר וון שטורך, "יותר מדי מדע נעשה לא מתוך סקרנות אמיתית אלא  במטרה לתמוך באג'נדה מוקדמת".
אנשים טענו נגד התייצבותו של ה IPCC בצד אחד של המחנה, כמו למשל – באמצו ללא סייג את ההוקי סטיק שסביבו יש מחלוקת מדעית חריפה. יותר מדי מדענים זועקים הם העורכים של פרקי הדו"ח של ה IPCC והם סומכים בדו"ח על המחקרים של עצמם ומתעלמים ממחקרים מנוגדים.
משתתפי הועידה גם הסכימו שתהליך "ביקורת העמיתים" בפרסומים המדעיים הוא מושחת ומוטה, נגוע בניגודי אינטרסים והז'ורנלים המדעיים עושים צנזורה ולא מפרסמים מחקרים של הספקנים.
האימון הציבורי במדעי האקלים נהרס, וצריך לשקם אותו על ידי תהליך פיוס שידגיש את נקודות ההסכמה בתחום, ויחזיר את הדו-שיח התרבותי והמנומס בין המחנות.
הנה דעתי  העניה: מדע לא עושים על ידי פיוס. מדע עושים על ידי חקר העובדות, בשיטה אובייקטיבית ופתוחה. תעשו את המדע נכון, תתרחקו מוועידות פיוס או מגופים פוליטיים כמו האו"מ או ה IPCC.
יעקב

8 בפברואר 2011

הגז המצרי והזיהום.

כתבנו במספר קטעים שהמדיניות שהארגונים הירוקים דוחפים מובילה הרבה פעמים לא רק להגברת העוני (עלויות גבוהות) אלא גם להגברת הזיהום. אותו זיהום שכול כך שנוא, בצדק, על כולם.

הנה דוגמה עם הגז המצרי.
תחנת הכוח הפחמית נחסמה בגלל מסע השמצה מרוכז של ארגוני הסביבה ומודאגי ההתחממות הגלובאלית. התחנה הפחמית הייתה אמורה להיות מודרנית ונקייה למדי. אמצעי הסינון המודרניים מאפשרים להפעיל תחנה פחמית תוך פליטת זיהום מינימאלי.
התחנה נחסמה, ואנו נשארנו תלויים בגז המצרי.
כצפוי, הגז המצרי נסגר. איש אינו יודע אם, ומתי, תתחדש הזרימה. אני מרשה לעצמי לשער שאף פעם, לפי הרוחות המהפכניות במצריים.
בינתיים, חברת החשמל מפעילה, בלית ברירה, את תחנות הכוח במזוט, סולר ופחם, הדלקים הכי מלוכלכים שיש. התחנות הישנות, אינן מצויידות באמצעי סינון מודרניים, והן מזהמות. אז, אלה שהתנגדו לתחנת פחם חדשה ונקייה יחסית, מקבלים עכשיו חשמל ממזוט וסולר – הדלקים הכי מזהמים, מתחנות שאינן מצויידות באמצעי סינון.

השר ארדן אמר:
"יש בידינו כעת הזדמנות לשנות כיון ולהצעיד את משק החשמל לעבר המגמות השולטות היום בעולם המערבי – ייצור חשמל נקי".

דברים יפים שמחממים את הבטן של אלה שאינם מבינים את המציאות ההנדסית בה אנו חיים. העובדה היא שאין כזה דבר "ייצור חשמל נקי". תחנות סולאריות ורוח אינן מסוגלות להפיק חשמל בכמויות ובמהימנות וזמינות. "המגמות השולטות" בעולם המערבי הן, אכן, לבנות תחנות סולאריות ורוחניות למען הרגשה הטובה, אבל עד כה, למרות שבנו הרבה והוציאו המון כסף, לא מצליחים להפיק מהן הרבה חשמל. אם השר ארדן ימשיך לקדם "חשמל נקי" אני נמשיך לקבל חשמל מלוכלך, כמו שקורה כעת. זה במקרה הטוב, כי קיימת גם הסכנה שלא נקבל חשמל בכלל. לנו אין את המותרות שיש לאירופאים ירוקים מאד(כמו הדנים), לקבל חשמל מהשכנים הפחות ירוקים שאינם סובלים ממחסור.

יעקב

6 בפברואר 2011

תחנת הרוח זקוקה לוויאגרה...


כאשר קר מאד (במקרה זה -22 מעלות) הפלדה נעשית פריכה. תוסיפו לזה רוחות חזקות וזו התוצאה.
לעומת זאת, כאשר אין רוח בכלל יש בעיה של פרופלרים שקופאים במקום, לכן חייבים להזרים חשמל כדי להניע את המדחפים במהירות נמוכה. כלומר – בתנאי קור וחוסר רוח, תחנות הרוח הופכות לצרכניות חשמל.
עוד תמונות פורנו על תאונות של תחנות רוח, כאן.
למשל – "אנרגיה נקיה"



בטורבינה גדולה יש מעל ל 200 ליטר שמן מנוע שהוא גם דליק, וגם מזהם אם הוא דולף לקרקע.
יעקב

4 בפברואר 2011

היה ינואר קר.


החורף הקרה שעובר על מדינות אירופה ואמריקה משתקף במדידות הטמפרטורה לחודש ינואר שמפרסמים שני הגופים אשר אוספים ומעבדים את נתוני מדידות הלווין.
אנו רואים בגרף ירידה חדה בטמפרטורות בחודש ינואר.
המעניין הוא שהם פרסמו וורסיה חדשה, מעודכנת, של חישובי הטמפרטורות, ובה יש תיקון כלפי מטה של הטמפרטורות של השנים האחרונות. (בגרף למעלה – הסגול הוא הגרסה החדשה, האדם – הגרסה הקודמת). הם לא הסבירו את ההבדל הזה עדיין.
הגוף השני, המפרסם גרסה נוספת (עצמאית) של הטמפרטורות לפי מדידות לויין – UAH - מצא טמפרטורה עוד יותר קרה בינואר, אפילו מעט מתחת לממוצע הרב שנתי שלהם. הנה הגרף:

החורף הקר נגרם (לדעת וואטס ורבים אחרים) על ידי השפעת "לה נינה" – תופעה מחזורית, של מים קרים על פני החלק המשווני של האוקיינוס השקט. כאשר "לה נינה" תתחלף ב "אל ניניו" – מים חמים באוקיינוס השקט, יפקוד אותנו (חצי הכדור הצפוני) כנראה גל חום ושטפונות.
יעקב

3 בפברואר 2011

הסופה האחרונה.



בימים אלה עוברת סופת שלג נוראית על כול כדור הארץ הצפוני. בתמונת הלוויין הנדירה למפרסמת NOAA (השרות המטאורולוגי הממשלתי האמריקאי) רואים את רוב חצי כדור הארץ הצפוני מכוסה שלג.
חזאים אומרים שתופעה זו היא של אולי פעם ב 50 שנה.
הנה תמונות יפות ראשית תמונת הלוויין ואח"כ תמונות יפות של שלג. (תמונות נוספות בקישרוית).
אל גור אומר שזה בגלל ההתחממות הגלובאלית. שיהיה.





גם ביפאן ירד הרבה שלג. המפלצות בתמונה הם עצים מכוסים בשלג.


יעקב

2 בפברואר 2011

וורמונט יאנקיי



וורמונט יאנקיי הוא שמה של תחנת הכוח הגרעינית היחידה שפועלת במדינת וורמונט בארה"ב. התחנה החלה בפעולתה בשנת 1972 ורישיון התפעול שלה מסתיים בשנת 2012 – כי באותם זמנים (1970) החליטו, מסיבות שרירותיות, להעניק רישיון תפעול ל 40 שנה.
תחנת הכוח וורמונט יאנקיי מספקת כ 80% מצריכת החשמל של וורמונט, ואף מאפשרת למדינת וורמונט לייצא חשמל למדינות שכנות.
כעת, לאחר "החזר המשכנתא" (כלומר כיסוי הוצאות הבניה), הוצאות התפעול של התחנה מאד נמוכות, והחשמל שהיא מספקת הוא כמעט בחינם.

ארגוני הסביבה והתנועות הירוקות מנהלים קמפיין נמרץ נגד אנרגיה גרעינית, בטענה שהיא מסוכנת, בגלל חשש מזיהום רדיואקטיבי. התחנה בוורמונט פעלה 40 שנה בסדר (עם תקלות זעירות) בלי לזהם כלום. אבל הירוקים  חזקים בוורמונט והעבירו החלטה בסנאט של וורמונט, ברוב 26-4 לא לחדש את הרשיון, דהיינו – לסגור את התחנה.
בנובמבר 2010 נבחר מושל חדש בוורמונט אשר נמנה עם המתנגדים החריפים של התחנה, והיא כנראה תיסגר, אחרי מסכת של דיונים משפטיים.

אנשים שואלים: טוב, ומאיפה יבוא חשמל ? נוצר "חור" של 80% בכושר ייצור החשמל, זו בעיה לא ? היינו יכולים לשער שממשלת וורמונט חשבה על נקודה פעוטה זו כאשר החליטה לא להאריך את הרישיון. סנטור, ממנהיגי מחנה המתנגדים לתחנה הודה שלמעשה אין חלופות לתחנה. "נצטרך לצרוך פחות חשמל"... כלומר – לשבת יותר בחושך... הפתרון הירוק לבעיות הסביבה.

ספק אם תושבי וורמונט יישבו בחושך. הם יקנו חשמל ממדינות שכנות, בתוך ארה"ב ומקנדה. הם ישלמו מחיר יקר יותר. ואותן מדינות יפיקו יותר חשמל מתחנות גרעיניות או פחמיות, כדי לספק לוורמונט. אם יש לך שכנים טובים, אתה יכול גם לסגור תחנות כוח שלך ולהרגיש נורא ירוק, וגם לא לשבת בחושך. פתרון בת היענה. אלא שהישיבה בחושך, הצנע באנרגיה היא בעצם המטרה של הקיצונים הירוקים, ואם היו יכולים היו סוגרים את כול תחנות הכוח, ומחזירים אותנו לחיי טבע – כלומר לחיים סביב מדורה מעשנת ומסריחה.
יעקב

מחירי המזון, אינפלציה וערעור היציבות העולמית

ב-1 בפברואר פרסם מכון ירושלים לחקר שווקים נייר עמדה המתייחס לקשר שבין מדיניות אקולוגית ומוניטרית במערב למהומות בעולם הערבי. נייר העמדה מבוסס על פירסומי "הבלוג הירוק" ואתר "קו ישר". 


נייר העמדה מסביר את הקשר שבין מדיניות מוטעית של המדינות העשירות במערב ועליית מחירי המזון לבין הרעב והמהומות הפוליטיות במדינות העולם השלישי. 

הנייר מתייחס לכך שבשנת 2007 אימצו שרי האנרגיה של האיחוד האירופאי יעד שאפתני יותר לפיו כ-10% מכלל תצרוכת הדלק לתחבורה עד שנת 2020 תהיה מביו דלק. יעד זה אושרר שוב בשנת 2009.  עידוד הדלקים הביולוגיים תורם לעליית מחירי מזון המשפיעה באופן חריף במיוחד על האוכלוסיות העניות בעולם. את המתאם בין מהומות לבין עליית המחירים ניתן לזהות באיור הבא המייצג את אינדקס מחירי המזון, מתוך אתר ארגון המזון של האו"ם.




המחקרים השונים שבחנו את השפעות ההשקעות בביו-דלק על מחירי הסחורות בעולם הראו עליית מחירים בטווחים משתנים. המחירים נעו בטווח שבין 16-43% במקרה הטוב ובין 30-76% במקרים הקיצוניים, על פי סוג הסחורות. ראו גם בדו"ח גאלאגר. האיור הבא ממחיש את השפעת מדיניות ה"ביו-דלק  על עליית מחירי מוצרי יסוד.

Source: The Gallagher Review of the indirect effects of biofuels production, July 2008, p. 61, http://www.renewablefuelsagency.gov.uk/sites/renewablefuelsagency.gov.uk/files/_documents/Report_of_the_Gallagher_review.pdf


בנוסף להסברים אותם העניקו הדוחות שעסקו במיליארדי הדולרים המוקצים לתוכניות "ביו-דלק", העלייה החדה במחירי המזון נגרמת גם כתגובה להזרמת טריליוני הדולרים שמודפסים על ידי הבנקים המרכזיים בעולם זו השנה השלישית. כספים אלה מוזרמים לשוק על ידי בנקים מרכזיים במסגרת תוכניות "הצלה" שונות. השווקים המודרניים לא ממתינים עד שהכסף המודפס באמריקה ובאירופה מגיע לאינדונזיה - בורסות המזון והסחורות בעולם חוזות מראש את אחריתו של תהליך הדפסת הכסף ומקצרות את לוחות הזמנים של ההתייקרויות הצפויות.

ההפיכה בתוניסיה ונפילת המשטר בה, והמהומות במצרים להן אנו עדים בימים אלו, בינואר 2011, הוצתו במידה רבה על ידי מהומות מזון שהתפרצו בסמיכות בתוניסיה, בנגאלדש, ירדן ואלג'יריה בעקבות עליות חריפות במחירי מזון. אי יציבות זאת אף צפויה להתגבר בעקבות המשך העלייה במחירי המזון. כדבריו של וינסטון צ'רצ'יל לאחר הקרב במדבריות אל עלמיין במצרים, ב-10 בנובמבר 1942:

 Now this is not the end. It is not even the beginning of the end. But it is, perhaps, the end of the beginning...

1 בפברואר 2011

נתניהו מושיע את העולם.

הממשלה אישרה "תכנית איסטראטגית"  להשקעה של 1.5 מיליארד ₪ במחקר לפיתוח תחליפי נפט. התכנית "איסטראטגית" כי אם יימצא תחליף לנפט יפגעו ההכנסות של אויבינו הערבים, והם יהיו פחות חזקים ומשפיעים (אבל לא פחות אויבים).
לממשלת ישראל, וראש ממשלתה, נתניהו, אשר הגה את הרעיון, יש תסביכי גדלות. אלפי מדענים ומהנדסים בכול העולם עובדים בקדחתנות רבה על חיפוש תחליפי נפט. כול המיליארדרים בעולם, כול קרנות הון הסיכון משקיעות בזה. מי שיגלה תחליף טוב יזכה לתהילת עולם ועושר אינסופי. הכסף הקטן של ממשלת ישראל לא יוסיף כלום.
השקעות ממשלתיות לא מצליחות בדרך כלל בתחומים כאלה. המוטיבציה של הרווח בשוק החופשי מספיק גדולה כדי לדחוף את הנשוא הרבה יותר חזק מאשר הממשלות מסוגלות.
הכסף של נתניהו (שלנו) יבוזבז על ידי התמ"ת, בהענקת מענקי "מחקר" לגורמים המקורבים פוליטית לשר.
מוטב שהממשלה לא תנסה לעשות את אשר היא אינה מסוגלת, ותתרכז במשימות כמו שיפור הביטחון, מערכות החינוך הבריאות או הרווחה.
יעקב


אנרגיה אטומית בארה"ב, בפעם אחרת.



השימוש באנרגיה הגרעינית בארה"ב הוא במצב גסיסה. מאז תקרית three mile island, ב 1979 לא אושרה לבניה אף תחנת כוח גרעינית חדשה, ובנייתן של כ 50 תחנות שכבר אושרו בוטלה.
תקרית טרי-מייל (בתמונה) הייתה חמורה, ליבת הכור הותכה, כלומר הכור נהרס כליל. התקרית נבעה משילוב של כשלים בציוד, ציוד בקרה לקוי וצוות מפעילים לא מאומן שלא הגיב מהר מספיק לתקלה. הסכנה לזיהום רדיואקטיבי של הסביבה הייתה גדולה, אך בסופו של דבר הוכח שהקרינה שדלפה מהכור הייתה מעטה, ולא סיכנה את האנשים. כ 100 אלף נשים וילדים פונו משטח ברדיוס 10 מייל מהכור, בהוראת המושל, ליתר בטחון, אך צעד זה התברר כבלתי נחוץ. בסופו של דבר לא נפגע איש בתקרית זו ולא היו שום סימנים לתוספת תחלואה בסרטן של תושבי האזור.
כעת יש בארה"ב 104 תחנות כוח גרעיניות בפעולה, המספקות כ 20% מהחשמל בארה"ב. כולן "זקנות", אבל בלית ברירה, הוארך רישיון התפעול שלהן מעבר ל 40 השנה הראשונות שהיו מתוכננות.

המצב כעת בארה"ב הוא כזה: בנאום מצב האומה ב 20 לינואר הכריז הנשיא אובמה שתחנות גרעיניות חייבות להיות חלק מהפתרון למעבר לייצור 80% מהחשמל מאנרגיה נקייה (ללא פד"ח) עד 2035. כלומר – האנרגיה הגרעינית קיבלה הכשר, ואובמה הצהיר על כוונה לעזור לבניית תחנות חדשות.
כבר בשנת 2005 הועבר חוק אנרגיה המעודד תחנות גרעיניות ומציע להן ערבויות ממשלתיות למימון ההשקעה האדירה. עד שנת 2008 צצו 15 פרויקטים לתחנות גרעיניות חדשות שהגישו בקשות רישוי, ההרגשה הייתה אופטימית.
האופטימיות הייתה מוקדמת מדי. 15 הפרויקטים נמוגו ונעלמו. כעת יש שני פרויקטים שנמצאים בתהליך בחינת בקשת הרישוי שלהם. עוד לא ברור מתי יחלו בבנייתם. שאר הפרויקטים בוטלו, שותפים נסוגו מהכוונות או לא השיגו מימון. ה"מכשלה" העיקרית הוא הגז החדש שהתגלה בארה"ב בכמויות גדולות. מחירו הזול של הגז הופך את התחנות הגרעיניות לבלתי כדאיות.
לא ברור אם, ומתי יכנסו תחנות חדשות לפעולה בארה"ב.
בעולם – האומה היחידה שיש לה תכנית רצינית לבנייה של כמה עשרות תחנות גרעיניות בעשורים הקרובים היא סין. שאר העולם בונה תחנה פה, תחנה שם, לא כמות רצינית.
יעקב