דפים

27 במאי 2013

"אנו מבזבזים מיליארדים על ההתחממות הגלובאלית"



זאת הכותרת של מאמר שמפרסם המדען החממיסט הבכיר, מיילס אלן. פרופסור אלן מוביל את תכנית מחקרי האקלים במכון ECI של אונ' אוקספורד, פרופסור למדעי כדור הארץ, שותף בכיר בחיבור וניסוח פרקים שונים בדוחות ה IPCC וחבר מכובד בקבוצת המדענים ה"מודאגים" הבכירים.

הוא הופיע בפוסט הלפני אחרון שלנו, כאחד מ 14 המחברים של המחקר שמצא רגישות אקלימית נמוכה יחסית, אבל הוא אולי הבכיר מבין המחברים, והמנחה של אלכסנדר אוטו, המחבר הראשי של אותו מחקר.

הנה קטעים מדבריו (תרגום חופשי ופראפרזה שלי).

"90% מהאמצעים שננקטו על ידי בריטניה ושאר מדינות העולם, מאז הסכם קיוטו, כדי להפחית את הפליטות – הם בזבוז של זמן וכסף. זה כולל את תחנות הרוח, מיסי הפחם והמערכות הביזנטיניות השונות של מכסות פליטה סחירות".
"אם נמשיך במדיניות הנוכחית, הלך עלינו (we're doomed)"
" צריכים לחשוב מחדש. אם אתם חושבים שוועידות האקלים ההמוניות יצילו אותנו, אתם טועים. הג'מבורי הענקי הזה אפילו לא התחיל לגעת בלב הבעיה."
"מאז הסכם קיוטו הפליטות לא פחתו, ההיפך, הן גדלו ב 40%. מה שהוא אולי כן 'השיג' זה איבוד מקומות עבודה בארצות כמו בריטניה, לטובת ארצות בהן אין מגבלות על פליטות"
"דובר רבות על הפחם שצריך להימנע מלשרוף אותו, ולהשאירו באדמה, אבל – האם מישהו באמת חושב שאנו מסוגלים להגיד לתושבי הודו שיישארו עניים, וישאירו את הפחם באדמה ?"
"לאלה שאומרים שחשמל סולארי, או גרעיני יהפוך לזול עד כדי שיהיה כדאי להשאיר את הפחם באדמה – אני חושש שהפיסיקה הבסיסית סותרת את זה".

אחרי ביקורת נוקבת (ונכונה!) זו עובר פרופ' אלן להצעות פתרון:

"עד כה פלטה האנושות כחצי טריליון טון פחמן, והיא עומדת לפלוט עוד כמות כזו עד 2040. לפי מחקר הרגישות האקלימית הנמוכה יותר שפרסמנו, מותר לנו לפלוט עוד, מקסימום, טריליון טון. כלומר – אסור לנו לשרוף ולפלוט את כול 4 טריליון טון הפחם שמעריכים שמצויים עדיין במעמקי האדמה. אבל, מאחר ולא ניתן להשאיר את העולם ללא אנרגיה, ולא ניתן להטיל מגבלות על שריפת הפחם (והנפט והגז) חייבים לקבור חזרה את הפחם שאנו פולטים לאטמוספרה".
הוא מציע:
a law to compel a slowly rising percentage of carbon dioxide emissions to be sequestered and stored.
תרגום: "חוק שיחייב (את חברות הדלק) ללכוד ולאחסן (לקבור) חלק הולך וגדל של הפליטות."
"כמובן, זה כרוך בעלויות יותר גבוהות של אנרגיה, שיוטלו על הצרכנים".

All past evidence suggests that when industry is faced with technical challenges it needs to overcome, it’s ingenious at finding ways of doing so.

תרגום: "נסיון העבר מראה שאם מכריחים את התעשיינים להתגבר על בעיה טכנית, שי להם דרכים חכמות לעשות זאת."

סיכום שלי:
פרופסור אלן צודק ב 1000% בקשר לחוסר התועלת שבמדיניות הנוכחית של סובסידיות ענקיות לשמש, רוח וביו-דלק, והבזבוזים הגדולים האלה שלא יכולים להשיג כלום. בזה הוא מצטרף לד"ר האנסן שקרא ל"פתרונות" אלה 'סיפורי אגדה, אבל נבדל ממרבית שאר החממיסטים ההיסטריים שאינם מסוגלים לשפוט נכונה את הערך המעשי של הצעדים שננקטים, וגורמים בכך לבזבוז מאות מיליארדי דולרים לשווא.

מאידך – אלן איננו "שאנן", הוא בהחלט מודאג מבעיית האקלים שנגרמת על ידי הפליטות, ומחפש דרך כן יעילה להקטין אל הפליטות, אחרת "הלך עלינו".

אבל – הדרך שהוא מציע היא בדיוק כול כך בלתי מציאותית ורומנטית כמו הדרכים שהוא מבקר בחריפות, אם לא יותר. הוא מציע לקבור את הפחם בחזרה באדמה. רעיון נהדר. אבל איך עושים זאת? הוא מתעלם מכך שלא קיימת טכנולוגיה מעשית לקבירת פחמן. הוא מציע לאלץ את התעשיינים, בחוק, להמציא ולפתח טכנולוגיה זו. הוא מצטרף לירוקים האבסורדיים והרומנטיים, החושבים שכול מה שהם צריכים לעשות זה לצוות, ולהעביר חוקים, ואז, התעשיינים הדביליים (שאינם מסוגלים להבין מה צריך לעשות) – יצליחו, תחת איום בעונשים שבחוק, להמציא את הפתרון הדרוש.
זה רעיון יותר מבלתי מעשי – זה רעיון מתנסה ובזוי.

אם יאסרו על התעשיינים (חברות האנרגיה) למכור דלק ללא קבירת פחם (כמו שהוא מציע), ואם קבירת הפחם לא תהיה אפשרית, הם לא ימכרו דלק, ואנו נשאר ללא אנרגיה. אי אפשר לצוות בחוק לעשות יש מאין, או להמציא המצאות.

אלן לפחות צודק בחצי הראשון של הניתוח. זה יותר מאשר ניתן לאמור על המדענים והפעילים האקלימיים האחרים.

ההתייחסות של ד"ר קורי למאמר – כאן.

יעקב






10 במאי 2013

הצהרות בלתי מציאותיות.



פוליטיקאים נוטים להצהיר הרבה הצהרות מגמתיות חסרות כול בסיס במציאות. זה המקצוע שלהם – לזבל בשכל. התופעה בולטת במיוחד בתחום מדיניות האנרגיה.

כך למשל הצהיר ב 2009 , אד מיליבנד, שר האנרגיה הבריטי אז (בן של יהודים פולנים שהיגרו לבריטניה, עכשיו המנהיג של הלייבור וראש האופוזיציה):

The new [nuclear] stations could be up and running as soon as 2017,

הוא אמר זאת אגב תכניתו לבנות 10 תחנות גרעיניות גדולות, חדשות בבריטניה במטרה להחליף את התחנות הקיימות, המיושנות, מבלי להגביר את פליטות הפד"ח. זאת במסגרת ה"יעדים" ההזויים של אנרגיה ללא פליטות.
עכשיו, פחות מ 4 שנים אחרי זה, השתנו המנגינות. התכנית הרשמית של הממשלה מדברת על 16 GW כושר ייצור גרעיני חדש, עד 2025. אבל, דו"ח חדש מדבר על אולי 5 תחנות, עד 2030... אולי...

המצב בפועל הוא ששתי חברות חשמל גדולות, סנטריקה ו RWE הודיעו שהן מוותרות על התענוג, ואינן מתכוונות לבנות או להשתתף בבניית תחנות כוח גרעיניות בבריטניה, כי ההשקעה הדרושה גדולה מדי והסיכונים לא כדאיים.

חברה נוספת, EDF  הצרפתית, מקיימת משא ומתן עם הממשלה על הבטחת ההכנסות העתידיות, אם וכאשר, תיגש לבניית תחנת כוח גרעינית, בהשקעה של 14 מיליארד ליש"ט, באתר הינקלי פוינט. להשוואה – אפשר לבנות תחנות כוח גזיות בעלות כושר ייצור דומה בהשקעה של אולי כ 2  מיליארד ליש"ט או פחות. המשא ומתן קשה ואין רואים את סופו. אח"כ יש תהליך רישוי ארוך (שנים) ותהליך בנייה (הרבה שנים). ויש מלחמת חורמה משפטית ופוליטית של הארגונים הירוקים נגד הגרעין.
כול ה"כוונות הרציניות" של ממשלת בריטניה לבנות תחנות כוח גרעיניות הם דיבורי סרק בלתי מציאותיים. כך גם, בהכרח, הכוונות הטובות להפחית את הפליטות.
יעקב


4 במאי 2013

תכנית האנרגיה הבריטית בלתי מעשית.


בריטניה אימצה, ב 2008,  תכנית גרנדיוזית למעבר מאנרגיה פחמית לאנרגיה מתחדשת וגרעינית, בעלות מוערכת ב 376 מיליון ליש"ט (582 מיליון דולר). התכנית הזו נמצאת במשבר בגלל בעיות של מחסור באנרגיה ועלויות מתפוצצות. כך  קובע מחקר שנעשה על ידי חברת השקעות – ליברום קפיטל.
ממשלת בריטניה כשלה בכך שלא העריכה נכון את הקשיים ההנדסיים, התקציביים והכלכליים של היעד שלה של מעבר לחשמל ממקורות לא פחמיים. המשקיעים באנרגיות מתחדשות עומדים לספוג את מרבית ההפסדים, בעוד הממשלה מנסה להגן על עצמה ועל הצרכנים ממשברים.
בריטניה חייבת לסגור ולהחליף כ 20% מכושר ייצור החשמל שלה בעשור הקרוב בגלל הזדקנות. הניסיון לבנות תחנות כוח גרעיניות חדשות נתקל בקשיים, כי חברות אחדות פרשו מהמכרזים להקמת התחנות, וחברות אחרות מנהלות מו"מ אינסופי עם הממשלה כדי שזו תבטח אותן מפני הפסדים אפשריים מההשקעה הענקית. שום התחלה של בנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה אינה נראית באופק בבריטניה. (גם אחרי התחלת הבנייה עוד לוקח לפחות עשור עד שהתחנה נכנסת לייצור שוטף). זה מראה עד כמה בלתי מעשית הייתה תכניתו של שר האנרגיה הבריטי משנת 2009, לבנות 10 תחנות חדשות תוך עשור.
המעבר ממערכת שברובה מונעת בפחם וגז, לאחת שמונעת בעיקר ממקורות מתחדשים וגרעין, תוך 15 שנה – ובאותו זמן להימנע מהפסקות חשמל וממחירי חשמל מוגזמים – זו כנראה משימה בלתי אפשרית. על חברות החשמל להיזהר מהשקעות שרווחיותן תלויה בסובסידיות ממשלתיות (כמו ההשקעה של חברת דראקס בתחנות כוח על עץ-ביומסה) כי הממשלות עלולות שלא לעמוד בלחצים פוליטיים של המחירים הגבוהים, ועלולות לקצץ בסובסידיות.
התכנית הנוכחית תגרום למחסור בחשמל בשנים 2014-17, מחסור ארוך טווח, ועלייה מתמדת במחיר לצרכן. הדבר יכול להביא למשבר פוליטי. הרגולטור הבריטי, אופג'ם, מתריע גם הוא מפני מחסור בחשמל בעתיד הקרוב. הרפורמות ידרשו השקעה של 161 מיליארד ליש"ט עד 2020 ויגרמו לעליית חשבונות החשמל ב 30%. עד 2030 יידרשו 376 מיליארד ליש"ט ועליית מחירים של 100%, מעריכים האנליסטים. הם מטילים ספק בנכונות הציבור לעמוד בנטל כזה.
תכנית האנרגיה הבריטית הייתה מבוססת על האמונה שהדלקים הפחמיים אוזלים, ולכן מחירם יעלה מאד, ואנרגיות מתחדשות תהפוכנה ליותר כדאיות. אלה שישקיעו מוקדם באנרגיה חליפית ירוויחו. אבל, מקורות הנפט והגז החדשים מפריכים את האמונה הזו, המקורות הפחמיים נשארים זולים יותר. ללא יתרונות כלכליים, תצטרך האנרגיה המתחדשת לסמוך על סובסידיות, אבל – הציבור עשוי למאוס בסובסידיות לנצח, כלומר – השקעות באנרגיה מתחדשת תלויות ברצון הפוליטי ולכן הן בסיכון גבוה.
שורה תחתונה: הפוליטיקאים הבריטיים נסחפו בהיסטריה החממיסטית ואימצו מדיניות בלתי מעשית לחלוטין, שמנוגדת לכול הגיון הנדסי או כלכלי. המדיניות נועדה לכישלון, והמדינה בסכנה של מחסור בחשמל.
בריטניה אכן סובלת מירידה מתמדת בתפוקת הגז והנפט מהמאגרים שלה בים הצפוני. אבל, מה שיציל את בריטניה לא תהיה האשליה של האנרגיה המתחדשת אלא הדבר שתמיד מציל את האנושות: ההתקדמות הטכנולוגית. טכנולוגיות חדשות מאפשרות לבריטניה להפיק גז חדש ממרבצי ציפחה יבשתיים וגם ממרבצים שבים הצפוני.
יעקב