24 ביוני 2014

איפה הכסף? (חלק 2).


המדינות המפותחות הבטיחו ב 2009 וחזרו והבטיחו השנה 100 מיליארד דולר לשנה כעזרה למדינות המתפתחות [העניות] למלחמה באקלים ומעבר לאנרגיה ירוקה.

האו"מ לקח את ההבטחה ברצינות וניגש לעבודה. אחרי 4 שנים של עבודת פרך ומשא ומתן מתיש ומיגע (שהתנהל באתרי נופש בכול העולם במלונות 5 כובבים) הגיעו, סוף סוף, המדינות המתפתחות והמפותחות להסכמה על העקרונות הכלליים לניהול כספים אלה. הפרטים הקטנים עדיין לא סוכמו, לכן יהיה המשך המו"מ  הקשה, במלונות פאר, כרגיל.

אבל, אנו יכולים לבשר, בשמחה ועונג, שסוף, סוף הוקמה "קרן האו"מ הירוקה לאקלים"  UN Green Climate Fund or GCF, בעיר סונגדו, בדרום קוריאה. אומר אחד המשקיפים: "קרן האקלים הירוקה סוף סוף מוכנה לקבל את הכסף, וזה צעד חשוב מאד. עכשיו נותר רק למדינות המפותחות להביא את הכסף. העסק דחוף אסור לאבד אף רגע". [אני לא מתבדח, זה ציטוט!].

הם ממשיכים: "ההסכמים בסונגדו [להקמת הקרן GCF ]  הם הצלחה גדולה, אבל חייבים להבטיח שהכסף באמת יתמוך באנשים שנפגעים הכי הרבה מהאקלים. יש סכנה גדולה שהקרן GCF  עלולה לתמוך במה שנקרא "פחם נקי", גז, או אנרגיה גרעינית – דהיינו באנרגיה מלוכלכת. וכבר יש התנפלות של בנקאים בוול סטריט והבנקים לפיתוח (הבנק העולמי) להעביר את ההשקעות דרכם. אבל, לגופים אלה יש היסטוריה של תמיכה באנרגיה מזוהמת ולהתעלם מצרכי הקהילות, וזה יסתור את מטרות הקרן". [חלילה וחס שהקרן תעזור להקמת תחנות כוח ולאספקת חשמל סדירה].

הם מתנגדים גם לגז בשיטת הפראקינג, ואפילו לסכרים הידרואלקטריים  "הרסניים" (למרות שהם נקיים מפד"ח או זיהום). נפתח מאבק חדש כדי לשמור על הניקיון של קרן האו"ם הירוקה לאקלים GCF, הקרן הוירטואלית.

יעקב



איפה הכסף? (חלק 2).


המדינות המפותחות הבטיחו ב 2009 וחזרו והבטיחו השנה 100 מיליארד דולר לשנה כעזרה למדינות המתפתחות [העניות] למלחמה באקלים ומעבר לאנרגיה ירוקה.
האו"מ לקח את ההבטחה ברצינות וניגש לעבודה. אחרי 4 שנים של עבודת פרך ומשא ומתן מתיש ומיגע (שהתנהל באתרי נופש בכול העולם במלונות 5 כובבים) הגיעו, סוף סוף, המדינות המתפתחות והמפותחות להסכמה על העקרונות הכלליים לניהול כספים אלה. הפרטים הקטנים עדיין לא סוכמו, לכן יהיה המשך המו"מ  הקשה, במלונות פאר, כרגיל.

אבל, אנו יכולים לבשר, בשמחה ועונג, שסוף, סוף הוקמה "קרן האו"מ הירוקה לאקלים"  UN Green Climate Fund or GCF, בעיר סונגדו, בדרום קוריאה. אומר אחד המשקיפים: "קרן האקלים הירוקה סוף סוף מוכנה לקבל את הכסף, וזה צעד חשוב מאד. עכשיו נותר רק למדינות המפותחות להביא את הכסף. העסק דחוף אסור לאבד אף רגע". [אני לא מתבדח, זה ציטוט!].

הם ממשיכים: "ההסכמים בסונגדו [להקמת הקרן GCF ]  הם הצלחה גדולה, אבל חייבים להבטיח שהכסף באמת יתמוך באנשים שנפגעים הכי הרבה מהאקלים. יש סכנה גדולה שהקרן GCF  עלולה לתמוך במה שנקרא "פחם נקי", גז, או אנרגיה גרעינית – דהיינו באנרגיה מלוכלכת. וכבר יש התנפלות של בנקאים בוול סטריט והבנקים לפיתוח (הבנק העולמי) להעביר את ההשקעות דרכם. אבל, לגופים אלה יש היסטוריה של תמיכה באנרגיה מזוהמת ולהתעלם מצרכי הקהילות, וזה יסתור את מטרות הקרן". [חלילה וחס שהקרן תעזור להקמת תחנות כוח ולאספקת חשמל סדירה].

הם מתנגדים גם לגז בשיטת הפראקינג, ואפילו לסכרים הידרואלקטריים  "הרסניים" (למרות שהם נקיים מפד"ח או זיהום). נפתח מאבק חדש כדי לשמור על הניקיון של קרן האו"ם הירוקה לאקלים GCF, הקרן הוירטואלית.
יעקב



23 ביוני 2014

שיגעון לנקיון


אגם הארבע קנטונים שבלב שוויץ סובל מ... ניקיון יתר. כך מדווח עיתון הטריביון בז'נווה.

כתוצאה מן המלחמה שהכריזו הירוקים נגד הפוספטים במים הופעלה מערכת של טיהור מים, זאת הובילה לירידת אחוז הזרחן במים קטן בצורה דרסטית, לכדי רק כ-2 מיקרוגרם לליטר מים, לעומת למשל 20 מיקרוגרם לליטר מים באגם ג'נבה.כמות נמוכה כזאת של זרחן פוגעת בפלנקטון, שזקוק לו על מנת לגדול ולהתפתח. הפלנקטון הוא בסיס פירמידת המזון ומקיים את הדגים ולכן התמעטות הפלנקטון גורמת לצמצום בכמויות הדגים באגם.

יש לציין שהמגמה הזאת נדחפת על ידי פוליטיקאים מקומיים ועל חשבון משלמי המיסים.

התוצאה היא שייצור הדגים באגם הארבע-קנטונים ירד בשלושים שנה מ- 34.3 קילו ל- 10.6 קילו להקטר, כלומר יותר משני-שליש. האבסורד זועק לשמיים משום שאזרחי שוויץ אוהבים לאכול דגים, יותר מ-9 קילו לאדם בממוצע שנתי והצריכה הולכת וגדלה, ועל כן, כדי לחפות על הירידה בכמות הדייג, פותחה באזור תעשיית בריכות דייג.

הבעיה היא שבריכות הדייג מזהמות ואינן אקולוגיות בכלל. מבחינה כלכלית, הושקעו במעגל השוטה כספים רבים על מנת לנקות אגם שלם מעבר למה שצריך, וכעת מבזבזים עוד כסף כדי לפתח תעשייה מלאכותית שהייתה יכולה להתקיים על בסיס דייג טבעי באגם.


כמובן שכל זה מתורגם בעלות תקציבית מופרזת, על חשבון משלמי המיסים, מחד ובמחיר דגים לצרכן גבוה מידי מאידך, שלא לדבר על הנזק האקולוגי לאגם ולמינים שונים של דגים. 

אמיר

15 ביוני 2014

מקריבים את אפריקה למען שינויי אקלים.

מעל: תוחלת חיים במדינות מערב אפריקה 1958-2003 (ויקימדיה )


תת כותרת: המערב מתעניין יותר בריכוז הפד"ח מאשר בתוחלת החיים של האפריקאים. הנה קטעים ממאמר של כלב רוסיטר בוול סטריט ז'ורנל.

במערב מחשיכים כול שנה את המוסדות לשעה אחת, "שעת כדור הארץ", כדי לסמל את החיסכון באנרגיה. אומרים שהמטרה היא שארצות המערב יראו בתמונות לוויין חשוכות כמו אפריקה. אבל אני (רוסיטר) יודע שהאפריקאים חפצים דווקא להיראות מוארים כמו אירופה ואמריקה. האפריקאים חפצים שיהי חשמל ואור בכול כפר, שהאנשים יהיו בריאים ויחיו ברווחה חיים יותר ארוכים, בעזרת אותם אורות. שנים ממשיות, המתווספות ללחיי אנשים ממשיים, יותר חשובות מההשפעה המינימלית של פליטות הפד"ח האפריקאיות על אסון אקלימי תיאורטי.

אני (רוסיטר) הייתי איש שמאל כול חיי, התנגדתי לכול המלחמות בהן הייתה ארה"ב מעורבת (ווייטנאם, עירק), וכתבתי ספרים על המדיניות הניאו-קולוניאלית השגויה. אבל, אני מתנגד למסע למען מה שקרוי "צדק אקלימי", בו ארגונים קוראים לארצות תעשייתיות לשלם לאפריקאים פיצויים על "נזקי האקלים", על מה ששליט אוגנדה כינה "תוקפנות אקלימית". בייחוד אני מתנגד לניסיון לשלול מהאפריקאים חשמל אמין וזול, ולכן – פיתוח כלכלי והארכת תוחלת החיים – שניתן להביא בעזרת דלק פחמי.

השמאל שואף לעצור את התיעוש, אפילו אם ההשערה של ההתחממות הגלובאלית הנוראית איננה נכונה. עמיתי במכון למחקרי מדיניות IPS,, כתב: "אפילו אם הכספית לא עולה (אין התחממות) אנו חייבים להביא את העולם המפותח לעידן שלאחר התיעוש (postindustrial age ), בצורה ברת קיימא. " [תרגום: להביא לסגירת מפעלים ועוני]. הוא מוסיף: " האקלים הוא מנוף הארכימדס שלנו, בעזרתו נוכל להזיז את העולם לכיוון יותר ירוק ושוויוני".
אני (רוסיטר) התחלתי לחשוד שטענות שינויי האקלים בספק לפני עשור כאשר לימדתי סטטיסטיקה. מודלים אקלימיים לא יכולים להבדיל אם העלייה ב 0.6 מעלות בין 1980 ל 2000 הייתה בגלל הפד"ח או בגלל מחזוריות טבעית. המודלים בנויים על בסיס ההנחה שהפד"ח אשם, למרות שהייתה עליה דומה בין 1910-1940, שלא יכולה להיות מוסברת על ידי גזי חממה אנושיים, כי עוד לא היו אז כאלה. ה IPCC  טוען שיש החמרה בתופעות אקלים כמו שיטפונות, בצורות וסופות, אבל אפילו ה IPCC  מודה שאין עלייה בטמפרטורות מאז שנת 2000 למרות שהמודלים ניבאו לעלייה כזו.

אבל, אני מתנגד ל"צדק אקלימי" יותר כשוחר אפריקה, מאשר כסטטיסטיקאי. איפה הצדק כאשר ארה"ב מונעת מהבנק העולמי לממן תחנות כוח פחמיות באפריקה, הנחוצות כדי לאפשר אספקת חשמל סדירה ופיתוח כלכלי? איפה הצדק כאשר מונעים השקעות בחברות אנרגיה -– divestment הנחוצות למען הפיתוח? איפה הצדק כאשר אירופה מטילה "מס פחם" על חברות תובלה אווירית המביאות תוצרת חקלאית מתכלה מאפריקה לשווקים באירופה ?

עם 15% מאוכלוסיית העולם, אפריקה מייצרת פחות מ 5% מפליטות הפד"ח. ארה"ב פולטת פי 20 מאפריקה לאדם. בארה"ב אין מחסור בחשמל – למה לאלץ את אפריקה לחיות במחסור? תוחלת החיים בארה"ב היא 79 שנה, באפריקה רק 59. זמינות של חשמל זול וסדיר מאפשרת פיתוח כלכלי והתעשרות, הנחוצים להעלאת רמת החיים ותוחלת החיים.

רק 24% של האפריקאים יש להם חשמל, ועסקים באפריקה מפסידים בממוצע 56 ימי עבודה בשנה בגלל ניתוקי זרם. לנוכח האספקה הבעייתית מצטיידים כולם בגנרטורים על דיזל שעולים פי שלוש מחשמל ברשת (מתחנות כוח), ומייצרים זיהום אוויר גדול הפוגע בבריאות. החשמל יאפשר לכפריים (שהם עדיין רוב האפריקאים) לשאוב מי שתייה נקיים, ולבשל על תנורים נקיים במקום לנשום עשן מזוהם ממדורות זרדים.

תכנית ממשל אובמה "חשמל לאפריקה" ותכנית הבנק העולמי שואפים להכפיל את הזמינות של החשמל באפריקה, אבל הם נתקלים להתנגדות של הבסיס הפוליטי שלהם (של ממשל אובמה) לדלק פחמי. המקורות ה"מתחדשים" (שמש ורוח) הם הרבה יותר מדי יקרים ותזזיתיים מכדי לשמש מקור ראשוני לחשמל. בשנת 2010 השמאל ניסה לחסום הלוואה של הבנק העולמי לבניית תחנת כוח פחמית בדרום אפריקה. לבסוף אושרה התחנה, למרות הימנעות ארה"ב. הגברת אספקת החשמל היא אולי ההישג המשמעותי ביותר של הממשלות בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד. כאשר אתה עומד על ראש הגבעה בקייפטאון אתה יכול לראות ים של אורות בשכונות העוני של האפריקאים. כמה איום לחשוב שאנשים במערב יעדיפו לחסום סיפורי הצלחה כאלה, בשם תיאוריות מדעיות בלתי מוכחות.

עד כאן פרופסור רוסיטר, איש השמאל, וחבר, עד לפני כמה ימים, במכון המחקר ה"מתקדם" IPS Institute for Policy Studies.  בעקבות המאמר הוא פוטר או נזרק מחברותו במכון, היות ודעותיו כבר אינן מתיישבות עם קו המחשבה התקין של המכון האומר שההתחממות הגלובאלית היא נוראית, וחייבים למנוע את התיעוש והפיתוח באפריקה בשם המלחמה נגדה. בקיצור: התבטאויות בלתי תקינות פוליטית אינן נסבלות בחוגים מתקדמים. חוץ מזה – המדיניות של הארגונים האלה היא לא להביא לאפריקה אספקת חשמל סדירה, אמינה וזולה במו בארה"ב אלא להביא לארה"ב מחסור בחשמל כמו באפריקה. אין כמו מחסור בחשמל כדי לקדם את המדיניות ה"פוסט-תעשייתית" – de-industrialization.
יעקב


11 ביוני 2014

50,000 איש ידברו על מזג האוויר


סוכנות פראנס-פרס מוסרת את דברי שר החוץ של צרפת שמצפים ל 50,000 נציגים מ 195 ארצות  בוועידת האקלים הבאה שתיערך ב 2015 בפאריס. כמחציתם יהיו נציגים רשמיים, והמחצית השנייה עוזרים ומשקיפים. הוועידה תתקיים בין 30 לנובמבר ל 11 בדצמבר 2015.

הוועידה הקודמת, בקופנהגן, ב2009, משכה 26,600 נציגים ועוד כ 15-20 אלף עוזרים, משקיפים ועיתונאים. קהל עצום בשביל סתם פטפוטי סרק. ושלא תהיו מודאגים מזה שהוועידה הגדולה הפעם באה 6 שנים אחרי הוועדה הגדולה הקודמת. יש וועידות כול שנה, אולי לא של 50 אלף משתתפים אלא רק  10-15 אלף, וועידות "צנועות" יחסית. ויש גם מפגשי ראשי מדינות, ומפגשים אזוריים. הקיצור: "נציגי הציבור" בהמוניהם עושים חיים משוגעים, ונוסעים מארץ לארץ, ומבלים בטיסות, במלונות פאר ומסיבות ענק, על חשבון הציבור – והכול "כדי להציל את העולם" – ממש מטרה נעלה ותירוץ טוב מאין כמוהו. אם לא הייתה התחממות גלובאלית היה צריך להמציא אותה, כדי ליצור תעסוקה למאות אלפי פקידי ממשלה ולמנוע אבטלה...

אבל, זה מוגזם להגיד שכול הנציגים סתם באים לבלות... חלקם באים למטרה מאד מוגדרת, ממשית, וטובה (בשבילם) – בשביל הכסף. כזכור, הבטיחו נציגי המדינות העשירות בוועידת קופנהגן להקים קרן של 100 מיליארד דולר לשנה, כדי לסייע למדינות העניות לעבור לאנרגיה ירוקה. כאילו שהמדינות העשירות כבר עברו בהצלחה, ורק חסר להעתיק את ההצלחה האדירה גם למדינות העניות...

להבטיח קל, וזול. כול המנהיגים שהבטיחו ב 2009 ידעו היטב שהם כבר לא יהיו בשלטון ב 2020, אז מה אכפת להם להבטיח? זו הבטחה מחממת את הבטן, גורמת הרגשה טובה, משמחת את כולם, אז למה לא? כעת מחלקות המדינות העשירות כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ, מכול הסוגים והמינים, למדינות עניות. (הן בדרך כלל גם דורשות ממקבלי הסיוע לקנות בכסף סחורות ומוצרים מהמדינה התורמת, כך שהכסף יחזור למדינה שתרמה. לעיתים קרובות הסיוע הוא בסחורות – כמו מוצרי מזון – ולא בכסף – כלומר הסיוע הוא בעצם סובסידיה לאנשי עסקים מקומיים). הבטחה להגדלת הסיוע פי 10 היא אבסורדית, בייחוד לנוכח הגירעונות והמשברים במדינות המערב – אין סיכוי שהבוחרים יסכימו לזה. אבל – להבטיח לא עולה כסף. אני רק תוהה למה הבטיחו רק 100 מיליארד ולא 1000 מיליארד? אם אתה נדיב בהבטחות – אז למה הקמצנות הזאת? בוועידת G7 בבריסל החודש חזרו מנהיגי המדינות העשירות ואישרו את ההבטחה מ 2009. אז... לא לדאוג. האו"מ אפילו הקים את הקרן האמורה לקבל ולחלק את הכסף, ואף שכר עשרות או מאות פקידים לניהול הפעולה הגדולה הזו, ועכשיו מה שחסר זה רק הכסף... מנגנון לבזבוזו כבר קיים.

אז, נציגי המדינות העניות שמספרן 195-7=188 מדינות – באים לוועידות החשובות האלה ושואלים את השאלה החשובה: איפה הכסף? סין אמרה בפירוש: קודם כול הכסף, אח"כ נדון באקלים. בלי כסף אין על מה לדבר... ואם יהיה הכסף (כאשר יבוא המשיח), אז נמשיך להתכנס, 50,000 נציגים, במלונות פאר ואתרי נופש, ונדבר על מזג אוויר. על מזג האוויר אפשר לדבר עד אין סוף. על זה כבר אמר מרק טוויין: כולם מדברים על מזג האוויר אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון...

יעקב


9 ביוני 2014

קטן מהיר וזול...


"קטן יותר, מהיר יותר, קל יותר, מרוכז יותר וזול יותר" זה שמו של ספר מאת רוברט ברייס,  עיתונאי ומומחה אנרגיה מארה"ב עליו כתבנו גם בפוסט קודם כאן. נושא הספר: אנרגיה. הנה קטעים מהביקורת בניו יורק טיימס.
ציטוטים מהספר: "לו הנפט לא היה קיים היה צריך להמציא אותו. שום חומר אחר לא מתקרב לנפט מבחינת ריכוז האנרגיה, הנוחיות בשימוש והגמישות". "אל תשלו עצמכם, הפחם יישאר בשימוש זמן רב מאד כמקור זול של אנרגיה, בכול הארצות."  "מי שמאמין בכוח הרוח או הביו-דלק כפתרון לביקוש הגואה לאנרגיה מאמין בסיפורי מעשיות (Easter Bunny)".

הניו יורק טיימס ממליץ לקרוא את הספר, למרות שלא ימצא חן בעיני חסידי אל גור. הספר מספר על השאיפה והרדיפה הבלתי פוסקת של המערב לעבר טכנולוגיה המשתפרת כול הזמן. הדחף להמצאות יצר עולם שבו יותר אנשים נהנים מחיים יותר ארוכים ונוחים (עשירים) מאשר אי פעם.

ברייס אומר שראשי הירוקים (למשל גור, ביל מקקיבן, גרינפיס), נביאי הזעם והאסון, הם אופטימיסטים עד כדי טירוף כאשר הם תולים תקוותיהם ברוח, שמש וביו-דלק לצורך אספקת האנרגיה של האנושות. זה לא עניין של אידיאולוגיה – זה עניין של פיסיקה וכלכלה. ה"אנרגיה הירוקה" היא חלשה מדי ובלתי ניתנת להגדלה לממדים המתקרבים לספק את הביקוש הגואה לאנרגיה בעולם.

הוא מביא דוגמאות להמחשת הטיעון. חוות טורבינות שתספק את החשמל הדרוש לאחד ממרכזי הנתונים של פייסבוק, תצטרך להשתרע על פני כ 28 קמ"ר. (ותספק את החשמל רק 25% מהזמן, כלומר צריך חוץ מזה גם תחנת כוח רגילה 75% מהזמן). כדי לספק את כול החשמל המופק מפחם בארה"ב דרוש שטח בגודל של איטליה. מהסיבה הזו – השטח הגדול הדרוש -  [וגם מהסיבה של התזזיתיות], הרוח תהיה לעולם רק שחקן משנה קטן בין ספקי האנרגיה.

צפיפות האנרגיה (השטח הדרוש להפקת יחידת אנרגיה) של ביו-דלק היא עוד יותר קטנה, רק כ 1/3 מזו של הרוח. לדעת ברייס זו שערורייה ממדרגה ראשונה ש 40% מיבול התירס משמש לייצור אתנול (לשריפה במנוע במקום למאכל). עליית מחירי המזון היא תוצאת לוואי של עידוד האתנול באמצעות מנדטים וסובסידיות. הוא מתייחס לתחזית של מר לווינס, ראש גרינפיס, שבשנת 2050 ארה"ב תפיק 23% מהאנרגיה מביו-דלק – ואומר שהיא מגוחכת לחלוטין – שטחה של ארה"ב בקושי יספיק. [יש לציין שדו"ח ה IPCC  מציין את ירידת היבולים וסכנת הרעב כאחת מהתוצאות האפשריות של ההתחממות הגלובאלית. מישהו מתאר לעצמו שבמצב של מחסור במזון תימשך שריפת מזון כדלק?]

ברייס מספר על החידושים הטכנולוגיים בתחום הפקת הנפט והגז, שהעמידו לרשותנו רזרבות גדולות של דלקים אלה. חידושים דומים האנרגיה מתחדשת (שמש ורוח) אינם אפשריים, מבחינת הפיסיקה, בגלל תכולת האנרגיה הקטנה של מקורות אלה.

ברייס אומר שפליטות הפד"ח נמצאות בעלייה, וימשיכו לעלות עוד הרבה יותר, כי העולם זקוק ליותר ויותר אנרגיה כדי להביא רווחה לכול העניים בעולם. הפתרון לבעיית האנרגיה שברייס מנבא היא N2N  - גז טבעי בינתיים (Natural gas) עד שיפותחו טכנולוגיות חדשות לאנרגיה גרעינית  Nuclear. האנרגיה הגרעינית היא נקייה ומרוכזת יותר מכול אנרגיה אחרת.

לסיכום אומר ברייס: "הדרך הטובה ביותר להגן על הסביבה היא להתעשר. מדינות עשירות יכולות להרשות לעצמן להגן על הסביבה. מדינות עניות לא."

כתבת הניו יורק טיימס מבקרת את ברייס על שאינו מתייחס לסכנות ההתחממות הגלובאלית. אבל, לא משנה מה הסכנות של ההתחממות הגלובאלית, (אם הן אמיתיות או לא), העולם לא יסכים להתנזר מאנרגיה, ולהישאר עני. זה לא יקרה. מי שתולה תקוות לישועה מ"אנרגיה ירוקה" סתם חולם בהקיץ. אין בכוחה לספק את צרכינו.

יעקב

8 ביוני 2014

פיאט מפסידה ממכירת מכוניות חשמליות

המכונית החשמלית ירדה קצת מהכותרות, האופנה הזו דעכה, אולי בגלל הכישלון הגדול של כול המכוניות החשמליות בעולם – כישלון שכול אדם ריאליסט שאינו שבוי בידי חלומות אוטופיים, ידע אותו מראש. רק חברת טסלה, של אילון מאסק, עדיין מצליחה, לכאורה, בקטע ייצור ושיווק מכוניות חשמליות מפוארות ויקרות מאד (כלומר – לא בקטע של מוצרים להמונים).

חברת פיאט (שהיא גם הבעלים של קרייזלר האמריקאית), מייצרת מכונית חשמלית FIAT 500e  - זו גרסה חשמלית של הפיאט 500 הזעירה.

סרג'ו מרקיאונה, המנכ"ל של פיאט-קרייזלר, הודה שפיאט מפסידה 14000 דולר על כול מכונית חשמלית שהיא מוכרת. המכונית הזו נמכרת במחיר 32300 דולר, כלומר בערך פי שניים מאותה מכונית עם מנוע בנזין. (הרוכשים מקבלים סובסידיות ממשלתיות שמורידות מחיר זה, עבורם).  


"אם אתם חושבים על רכישת מכונית פיאט 500e חשמלית, אני מקווה שלא תרכשו, כי אני מפסיד 14000 דולר על כול מכונית שאני מוכר" אמר מרקיאונה. המכונית החשמלית היא "מזוכיסם תעשייתי" הוא אמר.


המכונית נמכרת, כעת, רק בקליפורניה, וזאת בגלל החוקים במדינה זו המחייבים כול יצרן להציע מכונית "אפס פליטות".

יעקב

7 ביוני 2014

עוד קמפיין הפחדה של גרינפיס - ישראל טובחת בפרא הבריזלאי

(פוסט אורח של בעל הבלוג את"א)
הידעתם שישראל היא המדינה השנייה בעולם בצריכה של עץ שמקורו ביערות האמזונאס? זוהי תמצית  האינפורמציה שנקדחת בקמפיין האגרסיבי האחרון של גרינפיס. ישראלים רעים ותרבות הצריכה שלהם טובחים בפרא הברזילאי (ההאנשה במקור) – לא תעשו משהו בנידון?!
אז אזוּר אומץ ופנוי להשאה תחבתי את ראשי לעומק הקורה הירקרקה הזה (הכל אדום פה בפנים) בנסיון לברר מי נגד מי ולמה. הדבר הראשון שקל לשים אליו לב בעמוד הפייסבוק של גרינפיס, מרכז פעילות מרכזי של הארגון, הוא העומס. הפוסטים מועלים בקצב לא מבוטל עם זהות תמטית ופרסומית אך מבלי שהטענות שבגוף הטקסט ייתישרו עם הפרסומים או אפילו עם עצמן. ההתנהלות של גרינפיס מול הציבור (אוהב או אויב) מדמה בירוקרטיה מזרח אירופאית לא מסונכרנת ורפפטיבית שניצבת בין המסקנות הפרסומיות רבות הרושם ובין המקור שעליו הן מתבססות. המטרה, בקיצור, היא 'בלבל את האוייב, ובמקרה הצורך גם את האוהב (אם כי האחרונים אינם גדולי הספקנים).'
כמה שעות וכאבי ראש לאחר מכן הצלחתי לגבש מספר ממצאים, והנה אני פורש אותם לפני הקורא הביקורתי. שימו לב שאני רושם כאן סדרה קצרה של ממצאים שחלקם סותרים למדי; האתגור הלוגי – במקור.
1.      הטענה הפרסומית של גרינפיס שונה מאוד מההסבר בגוף הטקסטים וטענות האדמינים בפייסבוק (להלן גטוטא"פ). ההסבר גורס שישראל שנייה בצריכה *לנפש*. אז מעבר לשרלטנות – ואני לא מקבל את "ההגנה הפרסומית"; מדובר בהטעייה שלא מסוגלת להכלל בשום מובן סביר תחת כנפי הגמישות הפרסומית - צריכה לנפש של עץ שמקורו באמזונאס הוא נתון אווילי וחסר טעם מנקודת מבטו של האכפתי למצב שם. מה זה משנה למצבם של היערות, בשם האלים, איך מתפלג התוצר? האם יש קורלציה כלשהי בין הנזק לכאורה ליערות ובין הצריכה לנפש של הישראלי בהקשר של שותפותה של ישראל ביצירת הנזק הזה? התשובה היא שלילה מוחלטת. רק במונחים אבסולוטיים לקמפיין של גרינפיס בישראל יש רציונאל. השימוש בתוצר לנפש הוא נכלולי.
2.      בגטוטא"פ מובאת הטענה שבעוד שהפרסום אמנם מייצג צריכה לנפש, הרי שגם בבחינה אבסולוטית ישראל נמצאת גבוה מאוד, כלומר, במקום השמיני. אם המדובר בנתון אמיתי הרי שיש בכך לעמעם קמעא את מסקנות הסעיף הקודם. אבל אני לא קונה את זה משתי סיבות: הראשונה היא נפנופי ידיים. זה בלתי סביר באופן קיצוני שמדינה של שמונה מליון איש, גם אם המדובר בתרבות עם פטיש חסר תקדים לפרגולות ודקים, תצרוך אבסולוטית יותר עץ מעשרות מדינות עשירות יותר בתושבים. אני מודה שמדובר בטענה חלשה שכן יש עוד גורמים וכו, אבל אני מעלה חשד שעלה גם בקוראים  נוספים ושגרינפיס לא עשו דבר להפיג. מה שמוביל לסיבה הבאה והמשמעותית יותר: גרינפיס לא מגבים את הנתון הזה. קוראים שבקשו מקור לטענה קבלו הפנייה סתומה ללכת ולוודא בעצמם שזה מה שממשלת ברזיל טוענת. אז הלכתי וחפשתי והגעתי לדף אינטרנט תחת דומיין גרינפיס גרמניה שעשה רעשים דומים לאלו בגטוטא"פ רק עם פחות נפנופי ידיים: ישראל מופיעה בעוגת הצריכה, במקום השמיני, ויש הפנייה מפורשת למסד נתונים של ממשלת ברזיל (שדורש הרשמה). אם לאחר ההרשמה סבור המיניון של גרינפיס שהוא ימצא שם טבלאות שמאוששות את הפרסומים של הארגון צפויה לו אכזבה מרה שמתחלפת בהקדם בכאב ראש כאשר הוא מתוודע למה שנדרש על מנת להוציא נתונים מהמקור. אחרי זמן הגון במסד ועשרות נסיונות להוציא דרך שאילתות ולינגו טכני את הרפרנס של גרינפיס נפלה עלי המזרח-אירופאיות של גרינפיס בשיא מובהקותה הטקטית: חוסר תחכום דחייני עם זנב שמוביל במעגלים. פשוט שתף פעולה עם ההתלהמות ואל תשאל שאלות או שאתה לוקח את הסיכון שנענה לך.

3.      בגטוטא"פ מסתבר פתאום שמדובר על נתוני כריתה פיראטית! דהיינו, ישראל שנייה, או שמינית, או וואטאבר, בקטגורית צריכת עצים שנכרתו באופן לא חוקי. רגע:  זה כבר עניין אחר לחלוטין, לא? אז במה מדובר גרינפיס: בצריכת מוצר חוקי או פיראטי? התשובה תלויה בגטוטא"פ שאתם מעדיפים לצרוך. אם אתם מעדיפים להתכתב עם המכתמים הגרינפיסיים של יום ראשון או רביעי; עקביות זה לפוצים. לא שזה עוזר להשאר בהקשר לוקאלי, כי מקור לנתונים על מיקומה של ישראל ברשימת הצרכנים של המוצר הפיראטי – אין.
4.      עד עכשיו קצת שקרתי כשאמרתי שגרינפיס לא מספקים תמיכה לפרסומים שלהם. יש משהו. לא גיבוי לטענות, אבל משהו. בכל פוסט שלהם ישנם מספר קישורים לעמוד עם פונטים בגודל מכובד למדי ואפילו קצת טקסט ללוות אותם. במוקד העמוד משורטטת היסטוגרמה – סוף סוף משהו לעבוד איתו!וזו כותרתה: "עשרת המדינות המובילות ברכישת איפיאה לאדם". רגע. מה? איך אתם מרשים לעצמכם לעבור משיח במונחי צריכה של עצים (לנפש, לא לנפש, חוקי, פיראטי, לא משנה) לשיח במונחי צריכה של "איפיאה", כלומר זן ספציפי של עץ, מבלי להניד עלעל? יש כ-16 אלף מיני עצים באמזונאס ואתם מבססים מסקנה גלובאלית על סמך נתונים של אחד מהם (ניימלי,  Tabebuia Impetigino אבל אל תתפסו אותי במילה כי הייתי צריך להסיק את זה בדדוקציה. הם פשוט כותבים איפיאה)? ואפילו אם הנתון תקף לכל המשפחה זה עדין לא יותר מכמה עשרות מינים. בקיצור, זה שקר. טיעון מכפתור. אך האם לפחות הנתון השונה בתכלית הזה מגובה בנתונים? לשם כך גרינפיס מאפשרים לעבור לעמוד אחר ("מידע נוסף"), עמוס באינפורמציה לא שיווקית. אני אפתח סעיף חדש בשביל תיאור העונג הזה.
5.      אז מה יש לנו בבסיס האינטלקטואלי של הקמפיין? אחרי הקדמות משובצות בדגשים ואזכורים של הנזק לסביבה שהאנושות מבצעת, מגיעים לפסקא הרלוונטית הבאה:

ישראל במקום השמיני בעולם בייבוא איפאה
ב-4 השנים האחרונות הפכה ישראל לאחת מ-8 היבואניות הגדולות של איפאה מהאמזונס. בשנת 2013 בלבד, ייבאה ישראל כ-5000 טון של עץ מהאמזונס. %80 מיבוא העץ מאזור האמזונס מגיע ממדינת פארה וממדינת מאטו גרוסו, שבהן, על פי ההערכות, שיעור הכריתה הבלתי חוקית עומד על78% - 541%, בהתאמה. ישראל ניצבת במקום השני בעולם בצריכת עץ איפאה לנפש. רוב לוחות עץ האיפאה בישראל משמשים לבניית דקים, וכמעט בכל החוזים לבניית דקים בגופים ציבוריים העץ המוצע לריצוף הוא איפאה. דוגמאות מרכזיות של דקים עשויים איפאה בישראל מצויות בנמל תל אביב, במתחם התחנה הראשונה בירושלים וכעת גם בטיילת החדשה של תל אביב, שבנייתה עדיין נמצאת בעיצומה.

נפלא לא? יש כאן את כל הזנבות שרדפנו אחריהם משולבים בדפוס לא נהיר תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהמסקנה הסופית שמוצגת בפרסומות ("ישראל היא המדינה השנייה בעולם בצריכה של עץ שמקורו ביערות האמזונאס," זוכרים?). 541 אחוזי כריתה לא חוקית אינם טעות. לא בטקסט הנוכחי בכל אופן, מה שאולי מלמד דבר או שניים על הרצינות שהם מייחסים למסמך שאמור להיות הבסיס האינטלקטואלי של הקמפיין, מעבר לנפנופי הידיים השיווקיים. אבל *גם כאן* אין קישור שיבסס את המספרים. אז מה אמור הקורא הביקורתי הלום הראש לעשות? הסבר בסוף המסמך (אחרי שגרינפיס דואגים להזכיר כמה הם לא מרוצים מרון חולדאי והדקים השטניים שלו; בכלל הקמפיין כרגע הגיע לשלב ההשתנה מהמקפצה ופתאום הדקים של חולדאי הופכים להיות מבשרי החורבן האקלוגי. הורוביץ היה דואג לחלופות פולימריות.) גורס כי "קיים דוח." וזה לא סתם דוח אליבא דגרינפיס אלא עבודה מקיפה ורצינית והם יואילו לפרסם את חלקיו השונים ב"שבועות הקרובים." זו גם הרטוריקה שמנהלי הדף של פייסבוק משסים בקוראים המתעניינים. "חכו חכו."
6.      לא שאני חושד לרגע שיש סיכוי שבדוח המדובר תהיה תקומה לקמפיין הנכלולי הזה; כי אין בעולם נתונים שיכולים לגבות דבר וסתירתו. אבל אפילו אם נראה שם עבודה אינטלקטואלית רצינית ואשכרה מגובה, זה כבר לא יכול להציל את הקמפיין הזה מהאופי המכוער והשרלטני שלו. לא יתכן שארגון יצא בקמפיין כה אגרסיבי ופסקני וכשיתבקש להראות את קלפיו הוא יסנן מתוך ארשת חשיבות עצמית "אחר כך. חכו חכו." זה לא עובד כך. אם אין נתונים עכשיו, אז שלא יהיה קמפיין עכשיו. לא כזה שמעמיד פנים אמפיריות ומלא חשיבות עצמית בכל אופן. גרינפיס לא מריצים קמפיינים רק בשביל הגדלת המודעות לסביבה ושיפור העולם בו אנו חיים. אני יודע, לא קל לגלות שסנטה לא אמיתי. גרינפיס הוא ארגון אגרסיבי מאוד בכל הנוגע להתרמת כספים. אני יודע זאת מנסיון אישי. לאחר שתרמתי להם סכום לא מבוטל בכלל (שואף לארבע ספרות) הם לא עזבו אותי במשך שנים. טלפונים כל מספר חודשים לברר "למה הפסקת לתרום," ו"אולי בכל זאת," ו"יש מסלול נח!" ו"שמעת על הקמפיין החדש?" וכהנה אד-נוזיום. הנקודה היא שגרינפיס אוספים כספי תרומות, וזה לגיטימי, אבל חלק מהמדיניות שלהם להגביר את pool התורמים שלהם הוא ע"י הפחדות שווא. ה"ישראל טובחת בפרא הבריזלאי" אינו שונה מהפחדות סביבתניים שונים וזה מרתיח שהארגון מרשה לעצמו לייצר אותו, ובעקבותיו לפנות לתורמים פוטנציאליים נוחים להשאה, ללא שמץ שמצו של ביסוס אמפירי. גורנישט. הדח שאולי יגיע במלוא תפארתו לא יכול לשנות יותר את מה שהיה. הוא לכל היותר יכול למזער את רמת הנכלוליות, אבל מבלי להביע דעה על החוקיות של התנהלות כזו, קשה לי לדמיין דוגמא מובהקת יותר למה שנקרא Foul play.
7.      ומכיוון שלא יוצא לי יותר מדי לכתוב על גרינפיס, הנה משהו קצר בגוון כללי יותר: הזומביפיקציה של גרינפיס והקהל שלה היא תופעה מצערת ולא חדשה. אם אתם סבורים שמדובר בתנועה הגונה שנחטפה לאחרונה ע"י גורמי פנים פוליטיים שהפכו את הדאגה הכנה לסביבה להפחדה מבוססת אינטרסים פוליטיים, אז יש לכם זכרון גרוע: זוהי התנועה וזוהי דרכה מאז לידתה, לפחות עד כמה שהדבר תקף לגרינפיס ישראל. הלשון ירוקה והתמריצים אדומים. הפתרונות, אגב מי שתהה, גם תמיד אדומים. תמיד. גם כשיש בכך סתירה, או לפחות מתח, או למינימום שבמינימום ספק באשר להתיישרות עם האינטרס הירוק. אבל אני מתבדר.


8.      גרינפיס מפרסמים שישראל היא המדינה השנייה בצריכת עץ שמקורו באמזונאס. הבסיס לטענה הזו היא טענה אחרת שלהם (כלומר לא מבוססת על נתונים חיצוניים) שעד כמה שהדבר נוגע למין ספציפי של עץ (איפיאה) הרי שביחס לפרטים ממנו שמקורם ביערות האמזונאס ישראל עומדת ברשימת הצריכה שלהם לנפש במקום השני בעולם. מי שיצליח להסיק מהשני את הראשון יזכה בגביע מונטי פייתון של הבלוג. במקום הראשון באותה רשימה מרשיעה, אגב, עומדת בלגיה. תודו שתהיתם.


לרשימות נוספות על מעללי גרינפיס בבלוג כאן.