22 באפריל 2012

לזכרו של ברנרד כהן

ב-17 למרץ 2012 נפטר הפיזיקאי ברנרד כהן, שכיהן כפרופסור לפיסיקה גרעינית באוני' פיטסבורג, החל את דרכו האקדמית באוני' קרנגי-מלון. הוא פרסם מעל 150 מאמרים מדעיים על פיסיקה גרעינית, כ-300 מאמרים בנושאי אנרגיה וסביבה (למשל אנרגיה גרעינית ותחנות כח גרעיניות, השפעות קרינה, פסולת רדיואקטיבית ועוד) וכ-80 מאמרים במגזיני מדע פופולרי. הוא מחברם של שישה ספרים (ביניהם הספר "אופציית  האנרגיה הגרעינית", זוכה פרס החברה האמריקנית לפיסיקה בתחום פיסיקה גרעינית (ואף עמד בראש תחום זה בחברה האמריקנית לפיסיקה), נבחר כחבר כבוד של "האקדמיה הלאומית להנדסה" האמריקאית והיה ראש תחום מדעי הסביבה של החברה האמריקאית לגרעין (American nuclear society).
פרופ' כהן היה ידוע במיוחד כתומך נלהב באנרגיה גרעינית כמקור אנרגיה נקי, עמיד, בטוח וארוך טווח (כפי שנדון בהמשך). הוא מפורסם בכך שהטיל ספק (למעשה הוכיח) שלקרינה ממקור רדיואקטיבי ברמות נמוכות אין השפעה קטלנית ארוכת טווח (וכנראה אף להיפך), וידוע ביותר בהפרכתה של תורת ה-No linear threshold.

נסביר:
קשה מאוד למדוד ולהעריך את הנזקים של קרינה ממקור רדיואקטיבי בעצמה נמוכה לאורך זמן, מכיוון ש-
א. אין הרבה כאלה, ו-ב. קשה להראות שגורמי מחלה או תמותה נובעים ישירות מן הקרינה. 
לכן, הערכת נזקי הקרינה נעשתה בזמנו על-ידי מיפוי של הנזק ביחס לעצמת הקרינה בעוצמות גבוהות מאוד (למשל, בניסויים על עכברים, מהירות התפשטות גידולים כפונקציה של משך זמן החשיפה ועצמתה וכו'). אחר-כך ממשיכים את העקומה בקו ישר עד לקרינות נמוכות ומסיקים מסקנות. (לדוגמא: אם רוח במהירות 100 קמ"ש מפילה בית במשקל 1 טון, ורוח במהירות 50 קמ"ש מפילה בית במשקל חצי טון, אז גם בלי למדוד אפשר להניח שרוח במהירות 25 קמ"ש  תפיל בית במשקל רבע טון). פרופ' כהן הראה שלגבי קרינה ממקור רדיואקטיבי אי-אפשר להסיק כלום על תוצאות קרינה בעוצמה נמוכה מתוך נתונים של קרינה בעוצמה גבוהה. 

מסקנתו אח"כ זכתה לאישור פומבי על-ידי גוף מחקר רשמי של האו"ם שקבע בין היתר כי "There appear to be no nonspecific effects from low doses of radiation that result in a shortening of the life span      " (תרגום: נראה כי אין אפקטים כלליים מרמות קרינה נמוכות שגורמות לקיצור משך החיים). 
כמובן, ההקשר המתבקש להישגיו אלו של פרופ' כהן הוא אירועי הכור בפוקושימה משנה שעברה, שיחד עם היסטריה ציבורית המונית, פרופוגנדה משמעותית מצד הירוקים למיניהם ובורות תקשורתית (ראו פוסט קודם בנושא) גרמו לפניקה כללית נגד פיתוח אנרגיה גרעינית ואף למדיניות סגירת כורים במדינות אירופאיות. העניין הוא, שכמות הקרינה שנפלטה היא כל-כך קטנה, שבכלל אי-אפשר למדוד מה עשויות להיות ההשפעות ממנה. ניתן לקרוא זאת מילה במילה מתוך דו"ח רשמי של המרכז לאנרגיה גרעינית של MIT  (http://pioneer.netserv.chula.ac.th/~mkuntine/391/writing2/writing2_08.pdf, עמוד 15) – 

"קביעת מקרי הסרטן העתידיים ברמות קרינה של מתחת ל-20mSv [הקרינה שנפלטה בפוקושימה, י.ד. ] ואף יותר מכך, איננה אפשרית..."
ובכל זאת, על-ידי שימוש בשיטה הלינארית (שכאמור, פרופ' כהן הראה שהיא אינה נכונה), ניתן לקבוע גבול עליון לסיכונים הבריאותיים שברמות קרינה כזו, והדו"ח הנ"ל טוען כי – " כמות קרינה כזו תראה עלייה של 0.2%  בסיכוי לחלות בסרטן כתוצאה מקרינה למשך העשרים שנה הבאות, וזאת בנוסף לסיכוי של 42% הקיים בכל מקרה", או במילים אחרות – אין לקרינה ברמות נמוכות כאלו שום השפעה אמיתית, והפאניקה סביב פוקושימה היתה מלאכותית, מיותרת ואף מסוכנת.
פרופ' כהן היווה דוגמא כיצד יש להשתמש במדע בזהירות ובחכמה, ולהימנע מלייצר מסקנות חסרות ביסוס מדעי ולהשרישן בדעת-הקהל. הוא היה מדען המהווה מגדלור של יושרה מדעית בתקופה בא המדע מנוצל על ידי פוליטיקאים ובעלי אינטרסים. כן ירבו מדענים כמותו!

יוני

השד האקולוגי יצא מן הבקבוק - נוסטלגיה


"השד האקולוגי" יצא מהבקבוק. מעריב, ספטמבר 1970

על פי חישובי המומחים נותרו לאנושות 130 שנה לחורבן, זה היה בשנת 1970 כך שנותרו עוד 88 שנים...

מילת הקסם הפופולרית אז היתה ה"די.די.טי" שהוצא משימוש בעקבות מתקפות הירוקים נגד נזקיו האקולוגיים ה"נוראים". הדבר הוביל לעלייה בכמות המלריה והקורבנות בעולם השלישי.  עד שבשנת 2006 פרסם ארגון הבריאות העולמי הודעה בה הוא חוזר בו מההגבלה על החומר, שיצאה כמעט 30 שנה לפני כן, וממליץ לעשות שימוש נרחב בדי-די-טי בריסוס בחללים סגורים למניעת מחלת המלריה. הארגון אף טוען שבשימוש נכון, החומר אינו גורם נזק לאנשים ולסביבה.
באדיבות רפי מן, האיש אשר על ארכיון העיתונות.
בועז


תוספת:
הנה מאמר ארוך על ה דידיטי (באנגלית), והדמיון בין ההפחדה המוגזמת נגד הדידיטי, להפחדה המוגזמת של ההתחממות הגלובאלית. הדידיטי הוא בסך הכול חומר מועיל, ומסע המלחמה הירוק נגדו לא היה מוצדק. אומנם, בתחילה עשו שימוש מופרז ובלתי מבוקר בחומר, וריססו אותו בכמויות גדולות מהדרוש ובשטחים גדולים מדי. זו כנראה הייתה שגיאה, אך מאידך – הטלת איסור מוחלט על שימוש בחומר הייתה שגיאה עוד יותר גדולה, שגרמה נזקים רבים. למרות שהיה שמץ של אמת בטענות אנשי איכות הסביבה נגד השימוש המוגזם בדידיטי, הרי הם הלכו לקיצוניות הפוכה, הפחידו את הציבור בטענות לא מבוססות על סכנת הסרטן, וגרמו יותר נזק מתועלת.
יעקב

כמו כן העלנו לבלוג הירוק את המאמר "סיפורו של הדי.די.טי" - כאן. 

11 באפריל 2012

מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים"



נחמיה שטרסלר מספר ב"דהמרקר" היום את מה שאנו מתריעים מפניו מזה זמן רב במאמר:  מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים"שטרסלר מתייחס להזנחה ופגיעה בלתי פוסקת בשוק האנרגיה בישראל, הזנחה אליה מתייחס גם מבקר המדינה בדו"ח הצפוי להתפרסם בקרוב.  וכך כותב שטרסלר: 
"מדובר בהחלטות שנסחבות שנים, בלי יכולת הכרעה. לאחר מאבקים ודיונים הוחלט לפני שנתיים להקים תחנה לקליטת גז טבעי בצפון הארץ, אך אז יצאו נגדה תושבי חוף הכרמל וארגונים ירוקים. 

לנדאו, שרצה למצוא חן בעיני התושבים, הנחה את אנשי משרדו להוריד מעל סדר היום את הקמת התחנה בצפון ליד ישובי חוף הכרמל. הוא הציע שהמתקן ייבנה ביבשה, הצעה שמייקרת מאוד את התהליך ומעכבת אותו. אבל גם זה לא בוצע.

בפברואר האחרון, שוב בלחץ הירוקים, נקבע כי יש להקים את תחנת הקליטה בלב ים, ולא על היבשה. הירוקים אומרים שאין לנהל את משק האנרגיה לפי שיקולים כלכליים אלא לפי שיקולים סביבתיים, אבל כאשר מחיר החשמל ימשיך לעלות, אנשיהם יקימו קול צעקה נגד הממשלה תחת הכובע של "ארגונים חברתיים".

אז נכון שארגונים ירוקים חשובים ומעשיהם רצויים, אך לא תמיד. תחנה בלב ים היא פתרון יקר ביותר, לא אמין ואף מסוכן. אין אף מדינה בעולם שמטפלת כך בגז שלה.

לפני שבוע, ב-3 באפריל, פסלה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את התוכנית של קבוצת דלק להקמת מתקן לקליטת גז ממאגרי תמר ולווייתן בקרקע שרכשה באזור עכו לפני כמה חודשים. כי משרד הביטחון אמר שהמתקן יהיה קרוב מדי לשטח מחנה דוד של רפאל.

דלק השקיעה ברכישה 43 מיליון שקל, באזור שמתאים מכל בחינה, אבל זה לא עושה שום רושם על משרד הביטחון, שהוא משרד שיש לו מדינה. כך מעכב אהוד ברק את הגעת הגז ארצה, אך זה לא ימנע ממנו לצאת בקרוב בהכרזה שצריך להוריד את מחיר החשמל הגבוה שפוגע בחלשים ובעניים.

ובשורה התחתונה: מצבנו מסוכן ולא נורמלי כי אנו מקבלים כיום את הגז הישראלי רק דרך צינור אחד שמגיע ממאגר ים-תטיס לאשדוד."

כפי שכתבנו כאן, אין בישראל פרוייקט בעל חשיבות קיומית, לאומית ו/או אסטרטגית כדוגמאת כביש 6, מסילה לירושלים, קידוחי נפט וגז, הקלה בהליכי ואישורי בנייה, מפעלי התפלה, הקמת תחנות חשמל פחמיות חדישות, הקמת מאגר ומסופים להובלת גז ועוד... שלא נתקל באופוזיציה צעקנית המכריזה על סכנות מדומות ודורשת לעצרו.

אולי קשה להסביר את המציאות הכלכלית והאנרגטית של קיום ציביליזציה מודרנית למנהיגי האירגונים הירוקים, אך למנהיגות הפוליטית הישראלית אין אפשרות להתחמק מאחריותה לנזקים שנגרמים מידי יום בעקבות ההפקרות של הכניעה למיעוט צעקני בתחום.





9 באפריל 2012

סין, מעצמת הפחם החדשנית.


בימים אלה, כאשר סוכנות שמירת הסביבה בארה"ב EPA מנסה לאסור בניית תחנות כוח פחמיות, הנה כמה עובדות על מעצמת הפחם מס' 1 בעולם, סין, ההופכת יותר ויותר חלוצה ומחדשת בתחום הפקת האנרגיה.
סין עברה את ארה"ב כפולטת הגדולה של פד"ח בשנת 2007, כיום היא פולטת יותר מאשר ארה"ב והודו ביחד (לפי מנהל מידע האנרגיה של ארה"ב). בסין 1.3 מיליארד תושבים וכמות אדירה של מפעלים, כולם רעבים לאנרגיה. יש לה מעט מאד נפט או גז טבעי, לכן היא תלויה כמעט רק בפחם. כ 70-80% מהאנרגיה בסין מיוצרת מפחם, אחוז גבוה פי שלוש מהאחוז של ארה"ב. סין אפילו משתמשת בפחם כדי לייצר דלק דיזל ודשן אמוניה. בסין יש 15000 (חמש עשרה אלף) מכרות פחם, תנאי העבודה והזיהום (פיח) במכרות ובעיירות הסמוכות הם איומים. כ 5 כורים ביום (1800 בשנה) מתו בשנת 2010 בתאונות עבודה במכרות פחם.
למרות שהיא צורכת כמות פחם גדולה מכול שאר ארצות העולם גם יחד, עדיין יש בה מחסור בחשמל, ניתוקי זרם, ועיכובים בפיתוח המחוזות המערביים, העניים, אומר איש מיניסטריון המדע בסין. עד 2025 יצטרפו עוד 250 מיליון סינים לערים, חלקה של סין בפליטות העולמיות יגדל ל 30%. [במאמר כותבים "זיהום" – pollution  - אמנם יש בסין הרבה מאד זיהום, אבל פד"ח לבד, כידוע, אינו זיהום ולא צריך לקרוא לו כך].
"סין אינה יכולה להיגמל מפחם, זה בלתי אפשרי. אבל עכשיו, כאשר לאנשים יש בשר ודגים על השולחן כול יום, ניקוי הסביבה הפך לדאגה גדולה. אנו לא יכולים להפסיק להשתמש בפחם, אבל אנו צריכים לנסות ולנקות אותו" אומר ז'ו פנז'י, יועץ לממשלת סין. ניקוי הסביבה הופך לעניין דחוף כי הוא גורם, לפי הערכות מסוימות, לתמותה מוקדמת של 470 אלף בני אדם בשנה. זיהום האוויר בסין כבד. כך למשל הערפיח היה כה כבד בביג'ין שנאלצו ביום אחד לבטל 200 טיסות. (שוב, זיהום אמיתי, לא פד"ח).
מדען אמריקאי אומר: "סין חייבת לפעול עכשיו. אם לא תוריד באופן דרמאטי את פליטות הפד"ח מפחם אין שום אפשרות שנמנע שינויי אקלים, תוך פרק זמן קריטי". הוא יכול להמשיך לחלום, אין דרך שסין תמנע מפליטות פד"ח, ובטח לא בעתיד הקרוב. כמו שאמר המדען הסיני: בשר ודגים על השולחן קודמים לדאגת הפד"ח.
אבל, סין מנסה, לא כול כך בגלל הפד"ח, כמו בגלל הזיהום. הם מפתחים ומנסים טכנולוגיות חדשות. הם גם מפתחים ובונים תחנות כוח גרעיניות, וגם "אנרגיה ירוקה" (בעיקר סכרים הידרואלקטריים). [מן הסתם, הם יגשו גם להפקת גז ונפט ממרבצים של פצלי שמן שיש ביבשה, וגם משדות נפט בים הסיני (מדרום לסין)]. הפקות הגז בשיטות החדשניות של הפראקינג עדיין לא החלו בסין, אבל זה יבוא. הם שמו לעצמם למטרה להקטין את אחוז הפחם בהפקת חשמל מ 80% היום ל 60% עד 2020. סין משקיעה יותר מכולם בטכנולוגיות ל"ניקוי" הפחם בו היא משתמשת – בעיקר למניעת זיהומים, וגם, קצת, בנסיונות ללכוד ולקבור את הפד"ח הנפלט CCS ) ).
מפעל שנהואה במונגוליה הפנימית מעבד פחם לדיזל, תוך ייצור מוצרי לוואי נוספים כמו מתנול ופלסטיק. הוא גם מנסה להטמין פד"ח בשדות נפט, כלומר להשתמש בו להגברת תפוקת הנפט. היא גם פיתחה תחנות פחם "נקיות" המצליחות לנקות עד 98% מהמזהמים בגזי הפליטה (אבל לא מהפד"ח). חידוש אחר הוא טורבינות קיטור יותר יעילות, הצורכות רק כ 270 גרם פחם לכול קוט"ש חשמל מיוצר, ירידה ניכרת לעומת 400 גרם שהינה הצריכה בתחנות רגילות. כעת מצליחה סין לנצל כ 37% מהאנרגיה הטמונה בפחם, לעומת ממוצע של 30% בארה"ב.
חברת שנהואה שהזכרנו קודם מייצרת מיליון טון של דיזל, גז נוזלי ונפטא (נפט) בשנה, מפחם, מאז 2008. זהו המפעל הכי גדול שנבנה אי פעם ליצירת דלקים נוזליים מפחם. את עודף הפד"ח הם מאכסנים בצורה נוזלית, ומוכרים לחברות נפט, כדי לדחוס אותו לתוך הקרקע, בשדות הנפט, ולהגדיל בכך את תפוקת הנפט.  המפעל הזה מסוגל להפריד בקלות יחסית את הפד"ח, כי זה חלק מתהליך הייצור שלו. לעומת זאת, בתחנות כוח השורפות פחם קשה ויקר הרבה יותר להפריד (ולקבור) את הפד"ח מגזי הפליטה. כמו כן, בונה סין תחנת כוח פחמית שעובדת בתהליך חדשני שנקרא מחזור גסיפיקציה אינטגרלית משולבת – IGCC – שמתעתד ללכוד ולקבור את הפד"ח. בתחום זה סין היא חלוצה טכנולגית, וארה"ב קנתה ממנה את הטכנולוגיה ובנתה מתקן דומה במדינת אינדיאנה, בעלות 3.3 מיליארד דולר.
זוג מדענים ממוצא סיני, שחי 18 שנה בארה"ב המציאו תהליך לשריפה יותר יעילה ומשלמת של הדיזל במנועים, שמאפשר הפחתה גדולה בזיהום ממכוניות ומשאיות. הזוג הזה חזר לסין והקים חברה לשיווק המצאתם, כי בסין, הביקוש לשיטות ניקוי האוויר הוא גדול. עד כאן המאמר עם סין.

הבאתי את המאמר כדי להראות עד כמה גדולה ועצומה סין, עד כמה גדולה תלותה בפחם. כול וועידות האקלים למיניהן, הדנות ב"יעדים לצמצום הפליטות" מנותקות לחלוטין מהמציאות. האוכל, הבריחה מעוני מרוד הם היעד הראשון. אין שום דרך לגרום לסין לשרוף פחות פחם, כול עוד יש מאות מיליוני בני אדם על סף הרעב שמשוועים לפיתוח. אין דרך לגרום לסין (ולהודו) להתנזר מאנרגיה. תשכחו מזה. הפחם הוא המלך, בסין ובהודו, ושום דבר לא יזיז אותו, בטח לא בעשורים הבאים. ארה"ב ואירופה יכולים לגזור על עצמם לא להשתמש בפחם, כפי שהירוקים דורשים ולשבת בחושך, אבל: א. אין אפשרות לכפות זאת על הסינים או ההודים, ו ב. ללא השתתפות הודו וסין – כול הצנע המערבי לא ישיג כלום. ההתפתחויות הטכנולוגיות של "פחם נקי" משפרות בהרבה את הזיהום (פיח, תחמוצת גופרית) הנפלט לאוויר – שזו מטרה חשובה בזכות עצמה, אבל מפחיתות את פליטת הפד"ח רק במעט.

יעקב

7 באפריל 2012

פורנוגרפיה של דובים.


דובי הקוטב הלבנים מחליפים את בר רפאלי בתמונות לקידום מכירות של היסטריית ההתחממות הגלובאלית. הם מאד סקסיים וחמודים, ונביאי הזעם החממסיטים מנצלים אותם כדי להמחיש את נזקי ההתחממות (כביכול) שתביא להכחדת חיות חמודות אלה (חמודות עד שאתה פוגש אותן אישית, אם בטעות פגשת דוב לבן תיווכח שהם אינם נחמדים).
ממשלת ארה"ב אף הכריזה עליהם כמין בסכנת הכחדה.
הכול טוב ויפה, חוץ מזה שאין אמת בטענות אלה. 
דובי הקוטב אינם בסכנת הכחדה, שלומם טוב. לאחרונה נערכה ספירה מקיפה של ממשלת מחוז נונאבוט בצפון קנדה, ונמצא שכמות הדובים במחוז גדולה ב 66% מההערכות הקודמות.

The study shows that “the bear population is not in crisis as people believed,” said Drikus Gissing, Nunavut’s director of wildlife management. “There is no doom and gloom.”

"המחקר מראה שאוכלוסיית הדובים אינה נמצאת במשבר, כמו שאנשים האמינו."
האזור שנסקר בקפדנות מהאוויר הוא איזור אופייני להאביטט הדובים בכול צפון קנדה. מעריכים שבכול קנדה יש כ 25 אלף דובים והאוכלוסייה נמצאת בעליה. בשנות ה 1960 העריכו שנותרו רק 5000-10000 דובים. אוכלוסיית הדובים נמצאת בעליה ברורה מאז. הסיבה היא: איסור כמעט מוחלט שהוטל ב 1972 על ציד הדובים. צייד הדובים הוא שסיכן את המשך קיום המין, כעת, כאשר הפסיקו לצוד אותם, האוכלוסייה שלהם הולכת וגדלה.
שימוש באמצעי תעמולה כוזבים הוא ממאפייני התנועה להפחדה בהתחממות גלובאלית.

יעקב

ד"ר האנסן: התחממות גלובלית דומה לסחר העבדים

כתבנו רבות על ד"ר האנסן שבשנת 1988 בעדות מניפולטיבית בפני התקשורת בקונגרס האמריקאי ייסד את הדת החדשה של הנדסת האנושות על פי תכתיבי ההתחממות הגלובלית. 

הגארדיאן הבריטי פרסם ביום שישי ,6 באפריל, מאמר לפיו מנצל ד"ר האנסן את הבמות שניתנות לו על מנת להשוות את ההתחממות הגלובלית לסוגיה המוסרית של סחר בעבדים ולהגדירו "כנושא מוסרי גדול" ולקדם בכך את תכניתו למערכת מיסוי עולמית שתקיים רגולציה על כל פליטות הפחמן הדו חמצני.

ה"שידרוג" בתכנית מס הפחם האוניברסלי שאותה הוא מקדם שהינה תכנית לחלוקה מחדש שוויונית של העושר בעולם הינו בהשוואתו את יצרני הפליטות לסוחרי עבדים מבחינה מוסרית.

האנסן הסביר לגארדיאן כי מדובר "באי צדק של הדור הנוכחי כלפי הדור הבא". את הדברים מצטט העיתון מתוך שיחה ישירה שנערכה לרגל טקס קבלה של פרס מטעם "פסטיבל המדעה הבינלאומי באדינבורו" שינתן ביום שלישי. בין מקבלי הפרס בעבר נמצא גם יוצר סרטי הטבע הדקומנטריים דיוויד אטינבורו שזכה בו בשנת 1998. 

בוידאו שלפניכם הצצה נדירה אל המהלכים שמאחורי הקלעים של העדות ההסטורית של האנסן להם היה שותף גם סנטור צעיר בשם אל גור.