לפניכם מכתב פתוח אותו כתב הפיסיקאי יוני דובי ליוצר הסרט "צל על השמש העולה" אשר שודר לפני ימים ספורים בערוץ 2. כמעט כטבע שני מעדיפים יוצרי הסרטים הדקומנטרים ועורכי החדשות את המפחיד והמזעזע על פני הנתונים וההגיון הקר. בכך הם תורמים את תרומתם הלא צנועה להרס סיכוי השרידות האנושית.
לכבוד מר שי גל שלום,
צפיתי בסרטך "צל על השמש העולה" על פוקושימה
ואני רוצה לומר שאני מזועזע. מזועזע מרמת העיתונאות הירודה, מהניצול הציני של במה טלוויזיונית
לאמירת חצאי אמיתות (וגם שקרים ממש, כפי שאראה בהמשך), משימוש בשיטות פרופגנדה ירודות
(מוסיקת אימה, זויות צילום נמוכות, עריכת תגובות ועוד ועוד ועוד) וממחסור חמור בעובדות,
שמטרתם היחידה, כפי הנראה, היא להעצים את הפחד בציבור ובמקביל לקבל "רייטינג".
על אופי הבימוי של הסרט, שמזכיר את סרטי האימה של היצ'קוק
ועוד, לא ארחיב את הדיבור. די לצפות בדקות ספורות של הסרט כדי לשמוע את הסולם הדיסהרמוני
שגורם אי-נוחות מובנית ומתח (אפקט ידוע של סרטי אימה), יחד עם טון הדיבור של הקריין
– ממש סרט אימה.
אבל אני כן
ארחיב את הדיבור על העובדות שמניתם בסרט. למעשה, לא הצלחתי למצוא אפילו פעם אחת שמסרתם
עובדה מדעית קונקרטית לגבי הקרינה (למרות שהביטוי "אסון גרעיני" הוזכר כשמונה
פעמים לספירתי, ואולי יותר). אתחיל ממונה הגייגר שהפעלתם, זה שב-0.3 התחיל לצפצף...אבל 0.3 מה?? באילו יחידות?
האם 0.3 זה הרבה? מעט? כמובן שאת המידע הזה לא סיפקתם בסרט, אבל אני אספק אותו כאן.
השתמשתם במונה גייגר מסוג Terra EcoTest MKS-05 (מיוצר באוקראינה,
הנה לינק: http://www.ecotest.ua/download/manual/terra/TERRA_manual_en.pdf) ובמצב שאתם מודדים בו הוא מודד קרינת גמה ו-X (גלים אלקטרומגנטיים),
והיחידות הן מיקרו-סיברט לשעה (microSv/h). בשיא המדידה הראיתם 4.7 microSv/h. ובכן, אם תשהה חודש במקום עם קרינה כזו, תקבל
בערך אותה כמות הקרינה שתקבל בבדיקת ממוגרפיה,
למשל. אבל כמובן, את המידע הזה לא טרחתם לציין בכתבה (למותר לציין שאותה בעיה מופיעה
במונה הגייגר שבית העיריה באיטטה. המונה אמור להיות שלילי אבל הוא חיובי – ממש אינפורמציה
מועילה).
אמשיך עם הראיון עם פרופ' רוברט ג'ייקובס, המופיע אצלכם
עם הכיתוב "חוקר גרעין". ובכן, לפי אתר האינטרנט שלו http://serv.peace.hiroshima-cu.ac.jp/English/cgaiyo/kenkyuin14.htm הוא אינו
חוקר גרעין אלא היסטוריון וסוציולוג (הוא אכן בעל דוקטוראט, אבל בהיסטוריה!). המאמר
האחרון שלו עוסק ביחסם של הסוציולוגים באמריקה לנשק גרעיני בזמן המלחמה הקרה...כמובן
שהמבטא הרהוט שלו מוסיף על האמינות (שלא לדבר על המשרה שהוא מחזיק באוני' הירושימה).
קטע הביניים שלכם עסק בניצולים מהירושימה. כאן המקום
להעיר שאין שום קשר בין הירושימה לפוקושימה, מלבד ששניהם ביפאן! בפוקושימה, בניגוד
להירושימה, לא היה פיצוץ גרעיני. למעשה, בכור גרעיני לא יכול להיות פיצוץ גרעיני
כמו הירושימה, פשוט לא יכול להיות, כי רמת ההעשרה של האורניום לא מספיקה (וזו עובדה
פיסיקאלית). למעשה, מה שלא טרחתם להעיר בכתבה הוא שמספר ההרוגים מקרינה בפוקושימה עומד
על אפס! אין שום קשר לוגי בין ארועי הכור בפוקושימה, חמורים ככל שיהיו, לבין
הירושימה ונגסאקי, שפצצות הגרעין שהוטלו עליהן היו, תרשה לי להזכיר, במטרה להרוג!
לסיכום, איני יכול שלא לתהות מהי מטרת ההפקה של סרט
כזה. האם הפחדה כמדיניות להגדלת הרייטינג עובדת? האם יש כאן אג'נדה "ירוקה"
נסתרת? מה שברור הוא שאת הנזק שעשיתם בשעת הקרנה אחת, יקח הרבה מאוד זמן לאנשים כמוני
– מדענים, מהנדסים או סתם אנשים שהקדישו מזמנם לחקר העובדות, הרבה מאוד זמן לתקן.
בברכה,
יוני דובי, Ph.D. (פיסיקה)
2 תגובות:
יוני כל הכבוד לתגובתך, אין ספק שבורות וכסילות משמשות כתבים רבים. לדעתי הכתב "נפל" במלכודת הבורות, והיה טוב אם היה מראיין אותך על הנושא כאיזון למידע הלא רלוונטי שהוצג בכתבה.
איני מצפה מהכתב להיות מלומד. (למרות שכתבים לענייני מדע בעולם, בדרך כלל כן יש להם תואר אקדמי במדעים).
אבל דבר בסיסי אני מקווה שעדיין מלמדים בבתי הספר לעיתונות: עליך לשמוע דעות מגוונות, מכול מגוון הדעות שקיימות - ולתת דיווח מאזן של גיוון הדעות הקיים.
הכתבים אצלנו לא נוהגים לפי כלל זה. מה שמנחה אותם הוא הרייטינג, והדעות האישיות שלהם.
הוסף רשומת תגובה