טורבינות הרוח להפקת חשמל הן אנרגיה
מתחדשת נטו, נכון? הן לא צורכות דלק פחמי ולכן לא פולטות פד"ח, נכון? מסתבר
שלא. חוקר הולנדי בדק את
המספרים ומצא שפליטות הפד"ח במערכת חשמל שבה משולבות תחנות רוח גדולות
יותר מאשר באותה מערכת בלי תחנות רוח.
ההסבר פשוט. ראשית – בגלל שהרוח נושבת
לסירוגין, ובעוצמות משתנות, שאין לנו שליטה עליהן, אנו חייבים להחזיק תחנות כוח על
פחם או גז לגיבוי תחנות הרוח כדי לספק חשמל כאשר אין רוח. אנו חייבים להחזיק
טורבינות גז במלוא ההספק המסוגל למלא את כול הדרישות (הצריכה), בלי להתחשב בתחנות
הרוח, שלעיתים מזומנות לא תורמות כלום.
חלק מתחנות הכוח הרגילות לא ניתנות
לכיבוי והדלקה בהתראה קצרה, לפי מצב הרוח, ולכן הן פועלות בין אם יש חשמל מהרוח
ובין אם אין – ובכך הרוח לא חוסכת פליטות. חלק אחר מתחנות הגיבוי הן טורבינות גז
מסוג OCGT הניתנות לכיבוי והדלקה מהירים. טורבינות אלה פחות יעילות
מטורבינות גז אחרות, מסוג CCGT אשר אינן ניתנות להדלקה וכיבוי מהירים. טורבינות
פחות יעילות שורפות יותר גז, ולכן פולטות יותר פד"ח.
כמו כן יש לקחת בחשבון את האנרגיה
המושקעת בבניית טורבינות והקמתן, ובבניית קווי ממסר אליהן.
המחקר המפורט, כולל כול המספרים
והחישובים – ראו בקישור.
המחקר הזה מבוסס על חישובים.
חוקרים אחרים עשו מחקר בטקסס,
ארה"ב, והם בדקו את הצריכה בפועל של דלקים של תחנות כוח קונבנציונליות,
שבקרבתן היו גם תחנות רוח מחוברות לאותה רשת חשמל. הסתבר שצריכת הדלקים (כלומר
פליטת הפד"ח) באותן תחנות לא פחתה בזכות תחנות הרוח שסיפקו (אולי) חלק
מהחשמל.
אנו רואים שתחנות הרוח הן לא רק יקרות, משחיתות
את הטבע, ומכערות את הנוף, ומהוות מטרד ויזואלי ואקוסטי, וקוטלות ציפורים וגם
מייצרות חשמל יקר פי כמה מהרגיל. בנוסף לכול זה הן גם גורמות להגדלת פליטות
הפד"ח (או לפחות לא תורמות להקטנתן).
איך ניתן לכנות את בניית תחנות הרוח
בכינוי אחר מאשר טירוף מוחלט ?
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה