דפים

29 באפריל 2015

מדידות לוויין: ההתחממות קטנה מאשר חשבו.


המדענים המחשבים את הטמפרטורות הגלובאליות לפי מדידות לוויינים (קבוצת UAH) פרסמו גרסה חדשה, גרסה 6, למערכת חישובי הטמפרטורה הגלובאלית. את פרטי הגרסה החדשה מפרסמים המדענים רוי ספנסר, ג'ון  קריסטי וויליאם בסוול, במאמר מדעי חדש. זו הקבוצה המדעית הידועה בשם UAH  University of Alabama, Huntsville.

הם מחשבים את הטמפרטורות לפי מדידות של סדרה של לוויינים שנקראת MSU/AMSU. הלוויינים מודדים בעצם את פליטות המיקרוגל מהחמצן באטמוספרה. לפי זה מחשבים את הטמפרטורה, והתוצאה המתקבלת היא דומה מאד למדידה באמצעות טרמומטר. הם מחשבים טמפרטורות בארבע רמות גובה באטמוספרה: טרופוספרה נמוכה (קרוב לפני כדור הארץ), טרופוספרה בינונית וגבוהה, וגם סטרטוספרה נמוכה.
החישוב הוא די מסובך ודורש התאמות, תיקונים וחישובים רבים. בין הסיבות לתיקונים וחישובים : שימוש ב 15 לוויינים שונים לאורך יותר מ 35 שנות מדידה (מאז דצמבר 1978). אורך החיים של הלוויינים מוגבל, וכול הזמן משגרים לוויינים חדשים להחליף את אלה שהתבלו. המכשירים בלוויינים משתנים (משתכללים), הכיולים שלהם שונים, וגם, הכיולים של כול מכשיר משתנים במשך תקופת המדידות שלו (במשך כמה שנים). הלוויינים עצמם מאבדים גובה ומהירות במשך השנים (לפני שהם מפסיקים לפעול) – והדבר משפיע על חישובי הטמפרטורה.

כעת קבוצת UAH מפרסמת גרסה חדשה של החישובים שלהם, גרסה 6. מרבית תכנת החישוב נכתבה מחדש (גם שיטות התכנה השתנו עם הזמן), הרבה שיטות חישוב שונו ושוכללו.
מובן שגם נתוני המדידה הגולמיים הישנים, שהתקבלו מאז  1978 ונשמרו, הועברו כעת דרך תכנת החישוב החדשה, המשוכללת יותר, של גרסה 6.  התוצאה הסופית נראית בגרף הטמפרטורות שלטה: בקו סגול הגרסה הקודמת, בשחור – החדשה:


ההתחממות, לפי גרסה 6, היא יותר נמוכה מזו שחושבה בגרסאות הקודמות. מגמת ההתחממות מאז דצמבר 1978 ועד מרץ 2015 היא רק 0.114 מעלות צלסיוס לעשור – במקום 0.140 מעלות לפי גרסת החישוב הקודמת – דהיינו  - כ 20% פחות.
מגמת ההתחממות ביבשה היא +0.19  מעלות  (לעומת מגמה של +0.26 לפי חישובי CRUTem4 , המבוססים על מדידות טמפרטורה במדי חום, על פני הקרקע), ו בים היא +0.08 מעלות (לעומת +0.12 מעלות של הסט HadSST3)
יש לציין גם שגרסה חדשה זו מראה תוצאות הרבה יותר קרובות לחישובים הלווייניים של הקבוצה השנייה – RSS, שלהם שיטות חישוב שונות לחלוטין.
שורה תחתונה: ההתחממות, לפי מדידות לוויין, היא פחות נוראית מאשר חשבו. אם קצב ההתחממות הזו יימשך ולא יגבר בעתיד לא תגרום ההתחממות נזקים.

יעקב

27 באפריל 2015

"כושר ייצור" בלוף.

כותרות רבות תמצאו בעיתונות על הכמויות האדירות של "כושר ייצור" חשמל של מתקנים מתחדשים (שמש ורוח) שהותקנו או מתוכננים להיות מותקנים פה או שם בעתיד. הגדילה לעשות סוכנות הידיעות "בלומברג" שהכריזה בכותרת שמנה: " הדלק הפוסילי (הפחמי) הובס במרוץ נגד המתחדשים". למה הובס? כי, לדברי בלומברג, בשנת 2013 העולם הוסיף "כושר ייצור" של 143 ג'יגוואט GW מתחדש לעומת 141 GW כושר ייצור פוסילי (פחמי).



הם מביאים את הגרף שלמעלה, עם תחזיות התקנת "כושר ייצור" חשמל עד 2030.
אינני יודע אם הכתב של בלומברג (והעורך שלו) הם מטומטמים לגמרי, או שמא הם חושבים שהפצת שקרים למען מטרה נעלה זה תקין.
הרי אין "כושר ייצור" מתחדש דומה לכושר ייצור פוסילי – קוראים לדבר באותו שם (כדי להטעות) אבל זה לא אותו דבר. העניין פשוט: כושר ייצור פוסילי (גז, פחם או נפט) מייצר חשמל מתי שאתה מפעיל אותו, מתי שאתה רוצה, מתי שאתה זקוק לו. תחנות כוח פוסיליות מייצרות חשמל (בפוטנציאל – כלומר לפי הצורך) 90-95% מהזמן (חוץ מהזמן המוקדש לתחזוקה וטיפולים). בעוד המקורות המתחדשים מייצרים חשמל רק מתי שהשמש זורחת והרוח נושבת, וזה, בערך, 10-25% מהזמן בלבד, וגם לא בזמן שצריכים אותם. את המעט שהם מייצרים – הם מייצרים בזמנים שאין לנו שליטה עליהם.
להמחשה: מתקן לוחות שמש מייצר חשמל רק 10-20% מהזמן (תלוי בארץ ובאקלים). למשל – אם התקינו 1 MW "כושר ייצור" סולארי, המתקן ייצר בין 1000 ל 1750 מגאווט-שעה חשמל בשנה, בעוד מתקן של 1 MW  פוסילי מסוגל לייצר כ 8000 מגאווט-שעה חשמל . ובנוסף – הוא מייצר מתי שאתה צריך (מתי שאתה מפעיל אותו) ולא מתי שמתחשק לו. בגרף למעלה צריך להקטין את העמודות הצבעוניות בצד ימין פי 4 או 5 כדי לקבל השוואה נכונה לעמודות האפורות בצד שמאל.
"כושר הייצור" המתחדש הוא לחלוטין פרזיט על גב התחנות הרגילות (פחמיות, גזיות וגרעיניות), שמבטיחות אספקה סדירה של חשמל. הם בלתי רלוונטיים לחלוטין.
את הדבר הזה רואים היטב גם בגרף הבא המביא נתוני ייצור חשמל בפועל, מגרמניה:



"כושר הייצור" המתחדש (שמש ורוח) הוא כול השטח בתכלת מתחת לקו האדום. הייצור הממשי הם הקווים הכחולים והצהובים הקטנים בתחתית הגרף. כול ה"כושר ייצור" המתחדש הוא רובו בלוף. בפועל לא מייצרים מתקנים אלה כמעט כלום. אלה לא תיאוריות – אלה נתונים של ייצור ממשי בעולם האמתי. כול הכסף האדיר המושקע במתקנים אלה מבוזבז לריק.

צריך גם לזכור שאיש לא בונה מתקני שמש ורוח במטרה להפיק חשמל. כתבי בלומברג הם אולי טיפשים, אבל המשקיעים אינם טיפשים כול כך.  הסיבה היחידה שבונים מתקנים מתחדשים היא כדי להפיק את הסובסידיות הממשלתיות. היכן שהממשלה לא מצווה ומממנת "מתחדשים" אין מתחדשים. כול הסיפור על ה"מתחדשים" – וזה סיפור גדול של 2 טריליארד דולר – כולו בלוף.

יעקב


16 באפריל 2015

"הכנסת כבר ירוקה – ומה עם הממשלה?"

בתמונה: הפאנלים על גג הכנסת (יח"צ הכנסת)

זאת שואל מר נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה - ארגון הגג של התנועה הסביבתית בישראל, במאמר דעה בוואינט.  כרגיל עם פעילים ירוקים, המאמר מלא בהטפות, טענות לא מדויקות, ודברי סרק חסרי תוכן. בואו נראה.

הוא מתחיל ומשבח את ה"כנסת הירוקה" ( הפעלת הלוחות הסולאריים בגג הכנסת). הוא אומר שהם "יאפשרו להקטין את הוצאות התפעול של הבית במיליוני שקלים מדי שנה.". בכנסת מעריכים ש"יחסכו" כ 300 אלף שקל בשנה. לא יודע מאיפה נאור ירושלמי המציא "מיליוני שקלים מדי שנה".

אבל, כמובן, ה"חסכון" הזה הוא רמאות. הם חוסכים מפני שהם נהנים מהסדר "מונה נטו", שבעצם גלומה בו סובסידיה בצורת שרות בחינם שמעניקה חברת החשמל. כלומר – ה"חיסכון" בחשבון החשמל של הכנסת מושג על חשבון ציבור צרכני החשמל בארץ (כולנו) שמכסים את "החיסכון" בתעריפי חשמל גבוהים יותר. מה שברור כבר כעת הוא שהכנסת הוציא מראש 2.4 מיליון שקל להתקנת הלוחות (כסף ציבורי), ותוציא עוד סכום שלא ידוע עדיין לתחזוקתם. אולי התקנת הלוחות זה מעשה טוב, "ילד טוב ירושלים",  מציל את המולדת והעולם, אבל חוסך כסף זה לא.

בהמשך מקונן מר ירושלמי את הקינות הרגילות על עליית ריכוזי הפד"ח CO2  באטמוספרה, כתוצאה משריפת דלק פחמי (נכון) ועל האסונות האקלימיים שמדענים מנבאים שיתרחשו בעתיד כתוצאה מכך. מדענים אכן מנבאים אסונות אקלימיים, אבל נבואותיהם חסרות בסיס מדעי מוצק. איננו יודעים. אולי יתרחשו אסונות ואולי לא – גם מר ירושלמי איננו יודע, אבל, הוא מדקלם דעה רווחת, וזה תקין, מותר לנבא. מה שלא תקין זה המשפט הבא:
"כבר כעת אנו חווים - גם בארץ - אירועי מזג אוויר קיצוניים בעוצמה ובתדירות שלא הייתה בעבר."

זה לחלוטין לא נכון, מבחינה עובדתית. אין שום שינוי, עד כה, באירועי מזג אוויר קיצוניים, לא בעוצמה ולא בתדירות, לא בארץ ולא בעולם. נביאי זעם למיניהם מנבאים שינויים כאלה, לעתיד, אבל איש איננו מסוגל להוכיח, בנתונים ממשיים ששינויים כאלה כבר התרחשו.

בהמשך אומר ירושלמי:
בשנת 2009 קיבלה הממשלה החלטה נכונה ואישרה תוכנית לאומית להפחתת פליטות. כל מכשיר ופעולה במסגרת התוכנית נבחנו מראש, גם באגף התקציבים באוצר, והוכחו כיעילים מבחינה כלכלית.

לא נכון לחלוטין. מה שנכון שבשנת 2009 אישרה הממשלה "יעדים" כלליים וערטילאיים להפחתת פליטות. לא הייתה מאחורי ה"יעדים" האלה שום תוכנית ממשית, מוגדרת ומעשית. לכן, בוודאי ובוודאי שלא הייתה הוכחה של יעילות מבחינה כלכלית. לא היה כלום לא בדיקה ולא תכנית – רק הכרזת כוונות שאין מאחוריה שום דבר ממשי. (חוץ מסובסידיות אדירות שניתנו על ידי רשות החשמל למתקיני לוחות שמש בשיטת התעריף המובטח, שיעלו לציבור אולי מיליארד שקל לשנה, במשך 20 שנה, מבלי להשיג שום ירידה משמעותית בפליטות).

עוד הוא אומר: "בימים אלה כולנו מצפים להקמתה של ממשלה חדשה. ... והתמודדות עם השלכותיו של משבר האקלים על ישראל היא אחד החשובים שבהם [באתגרים]. דווקא עם המשימה הזאת ניתן להתמודד בהשקעות צנועות יחסית, שמחזירות את עצמן במהירות". 

לא דובים ולא יער. הממשלה לא יכולה לעשות שום דבר כדי להתמודד עם "משבר האקלים של ישראל". אין כזה דבר "משבר אקלים של ישראל".  אם יש משבר אקלים, הוא עולמי, ולא ישראלי, ושום דבר שממשלת ישראל תעשה לא ישפיע בכלל על המשבר העולמי. ממשלת ישראל לא רלוונטית (מבחינה כמותית). גם הפעולות העולמיות להקטנת הפליטות נכשלו. פשוט – לא ניתן, כעת, באמצעים הטכנולוגיים שיש בידנו, להקטין את הפליטות העולמיות בצורה משמעותית.

מה שהכי מצחיק בדברי מר ירושלמי היא הטענה: " בהשקעות צנועות יחסית, שמחזירות את עצמן במהירות". אנחנו בישראל, כבר התחייבנו, לפי הערכות שונות, להוצאה של כמיליארד ₪ לשנה, ל 20 שנה, וזאת מבלי להשיג שום הישג של ממש בהקטנת הפליטות. בעולם מוציאים בסדר גודל של 350 מיליארד דולר לשנה על לוחות שמש ותחנות רוח, וגם שם ההישגים בהקטנת פליטות אפסיים. דברי ירושלמי על "השקעות צנועות" הם חסרי שחר, מילים מהבטן, מנותקות מכול קשר למציאות. מילים "מרחפות".

זה בסדר שמר ירושלמי יטיף לנו הטפות ירוקות יפות. זה תפקידו. זה לא בסדר לעטוף את ההטפות באי דיוקים עובדתיים רבים כאלה.

יעקב


יפן – תחנות כוח גרעיניות נפסלו.



דיווחנו שביפן ניתן אישור לאחרונה לפתיחה מחדש של שתי תחנות כוח גרעיניות. האישור ניתן על ידי וועדה חדשה לאנרגיה אטומית – הגוף הממשלתי המפקח על תחנות הכוח הגרעיניות. האישור ניתן לאחר שהתחנות שופצו, ועמדו בדרישות בטיחות חדשות. עוד דיווחנו שביפן מקווים לפתוח בהדרגה 10-12 מ כ 50 תחנות כוח גרעיניות שנסגרו אחרי התאונה בפוקושימה.

אולם, ביפן יש התנגדות ציבורית חזקה להפעלה של תחנות כוח גרעיניות. מתנגדי התחנות עתרו לבג"ץ היפני (לבתי המשפט) ושופט הוציא פסק דין המבטל את האישור לפתיחת שתי התחנות בטענה שאפילו תנאי הבטיחות החדשים שבהם עומדות שתי תחנות אלה לא מספיקים.

בקיצור – שום דבר לא מספיק – לא רוצים גרעין, ודי. עכשיו ספק גדול אם יפתחו אי פעם את תחנות הכוח הגרעיניות הסגורות. פירושו, כמובן, יותר תחנות כוח פחמיות.


יעקב

11 באפריל 2015

43 תחנות כוח פחמיות חדשות ביפן.


ליפן יש 43 תחנות כוח פחמיות חדשות בשלבי תכנון או הקמה. חלק מהתחנות האלה מיועדות להחליף תחנות כוח ישנות לעבדו על נפט או פחם, אבל הרוב מיועדות לתת מענה לביקוש החשמל של יפן, נוכח סגירת תחנות הכוח הגרעיניות.   הדבר מתברר תוך הצגה של תכנית ממשלתית חדשה לאספקת אנרגיה ביפן.
עם סגירת כ 50 התחנות כוח גרעיניות, עקב התאונה בפוקושימה נוצר "חור" גדול בהספקת החשמל ביפן. ה"חור" נסגר בחיפזון, בעיקר על ידי הפעלה מחדש של תחנות כוח ישנות שעבדו על פחם ונפט. אבל יש צורך להבטיח אספקת חשמל סדירה, לאורך זמן, ולהחליף את התחנות הישנות. לכן – השטף הגדול של תחנות פחם חדשות המתוכננות.

בנושא הגרעין: מתכננים להפעיל מחדש 4 מתחנות הכוח הגרעיניות במרוצת שנה זו. זאת, לאחר שהייתה תקינה חדשה, המשפרת את הבטיחות, ונעשו שיפוצים נרחבים בתחנות הגרעיניות. האם זה יקרה באמת? נחיה ונראה. מעריכים שאולי 10-12 מ 50 תחנות הכוח הגרעיניות שפעלו לפני 2011 יופעלו מחדש במרוצת השנים הקרובות, אבל בכול מקרה, התחנות יגיעו לגיל בלייה עד 2040, ולא יוכלו לפעול מעבר לכך.
לפני פוקושימה, מנע משרד הסביבה בממשלת יפן הקמה של תחנות כוח פחמיות חדשות כדי לעמוד ביעדי הסכם קיוטו להפחתת הפליטות. אולם כעת, הם מבינים שלשבת בחושך, ללא חשמל, לא בא בחשבון, ולכן – אין ברירה אלא להקים תחנות כוח פחמיות שיבטיחו אספקת חשמל סדירה לאורך זמן. הפחם הוא גם הדלק הזול ביותר. התחנות החדשות תהינה, כמובן, בעלות טכנולוגיה חדשה, יעילה יותר (פחות פליטות פד"ח) וגם בעלות מתקני סינון מודרניים שמקטינים ביותר מ 90% את פליטת המזהמים לאוויר.

מיותר לציין שהתחנות החדשות יגדילו את פליטות הפד"ח של יפן בלפחות 10%. והתחנות תהינה פעילות לפחות 40 שנה, כלומר הרבה מעבר לשנת 2050. יפן אימצה, בזמנו, את ה"יעדים" היפים של הקטנת הפליטות ב 80% עד 2050. אז אימצה. להגשים זאת זה, כמובן, בלתי אפשרי. היעדים הם סתם דיבורי סרק, ותמיד היו.

יעקב



5 באפריל 2015

אחים הצילו עזרה.. עיירתנו במצולות תשקע


עיתון הארץ ממחזר עבור קוראיו במוסף גלריה של החג על פני השער ובכתבת שלושה עמודים את הכתבה שהופיע בגרסאות שונות בדיווחי ה-BBC ,  בוושינגטון פוסט  ובעיתונות האמריקאית בשנת 2013 אודות העיירה קיוואלינה שמהווה לדברי העיתון "מקרה מבחן עולמי"  לנזקי ההתחממות הגלובלית.
"בתוך עשור", כותבים ב"הארץ" אודות הכפר הקטן בו מתגוררים 400 תושבים, "הוא צפוי לטבוע בגלל התחממות גלובלית. 400 תושביו יהיו הפליטים הראשונים באמריקה שיקלעו למצב זה בשל שינויי אקלים".
הכתבה מלאה בתיאורים נוגעים ללב של סבל ופחדי התושבים מהצפות של כפרם וסיפורי צבע מסגנון "הזקן שמעולם לא ראה סערה כל כך קשה..." מי שמכיר את הנתונים וההיסטוריה של קיוואלינה יכול לגחך לעצמו למראה תאטרון האבסורד.

אם אלו הנזקים של שינויי האקלים הרי שאנו יכולים להירגע. וגם לקורא הישראלי יש מעט "נחמה" שכן "לצד אנשי הכפר וגופים ממשלתיים האמורים לחתור לפתרון הבעיה פועל פרויקט של אמנים בין־תחומיים, שאוצרים שני ישראלים - היזם החברתי ומתכנן הערים ניסן אלמוג והאמן אלון שוובה שחי בלונדון". 


מי שיביט על מפות גוגל יגלה כי הכפר שוכן על מחסום סחף חולי של הנהרות בקצה לגונה במקום שמלכתחילה לא ראוי ליישוב קבע, אבותיהם של תושבי הכפר הם נוודים (אינואיטים) שנדדו לתחומי אלסקה מאיים בים בארינג וחלקם התישבו ברצועות החוף בין השנים 1890-1910, עד שנת 1950 המשיכו חלקם בחיי נוודות. כל סיפור ההקמה של הכפר נבע מטימטום בירוקרטי של הממשל באלסקה, ששאף לרכז את אוכלוסיית הנוודים במקרה זה אולצו התושבים להתיישב במקום שלא סביר היה שייושב על ידי נוודים מלכתחילה בשנת 1905. וכך מסופר בכתבה: " יום אחד בשעת צהריים, כשאנשי הכפר ניסו לצוד כלבי ים, אוניות ממשלתיות הגיעו ליבשה עם חומרים לבניית בית ספר. לאחר שהוא נבנה אנשים מהאזור התחילו לעבור לקיוואלינה. נאמר להם שאם הם לא יעברו לשם וישלחו את ילדיהם ללמוד, הם יצטרכו לשלם קנס ואפילו ייאסרו. צריך להבין שהממשלה היא זאת שאילצה אותנו להתקיים בקהילה הזאת. יש עדויות שכבר ב-1911 זקני הכפר הביעו את חששותיהם מפני סופות ושיטפונות".

האינויטים (האסקימוסים הנוודים) השתמשו באתר בקיוולינה כמחנה קיץ ארעי לצורך ציד ודיג בקיץ (רק לקיץ, כאשר אין סופות). ישוב הקבע שלהם (הארעי כשלעצמו) היה ביבשה. המקום הוא שרטון חול נודד בגלים, לא קשור כלל לעליית פני הים (אם יש בכלל). זו כמו דיונה. שרטון החול נודד כול הזמן. האינואיטים אמרו לפקידי הממשלה שהמקום מסוכן ולא מתאים להקמת יישוב, הם, בתור ילידי המקום, ידעו על מה הם מדברים כבר לפני מאה שנה.

בכל אופן עיירות נוודים כאלו הוקמו וננטשו לאורך ההיסטוריה לפי תנאי השטח, המשאבים והתנאים הכלכליים המערב האמריקאי מלא בעיירות נטושות שאיש לא חשב לייצר פסטיבל סביב "הצלתן".


כעת שקמפיין הדובים הנכחדים שלא נכחדו איבד מאמינותו וזוהרו כקמפיין פוסטר להתחממות גלובלית ונזקיה נראה שנעשה מאמץ מרוכז להפוך את עיירת הצריפונים האסקימואית וכ-60 המשפחות המתגוררות בה לסמל של "יום הדין" האקלימי המבושש לבוא.
בעיתון הארץ יודעים לספר כי: "שינוי האקלים עוד החמיר את התנאים הקשים ממילא. תושבי המקום מצפים כי הממשל יממן את המעבר החיוני של קיוואלינה — שעלותו מוערכת ב-100 עד 400 מיליון דולר לפחות — ומזכירים כי ממשלת ארצות הברית היא שריכזה בזמנו את אבותיהם בכפר. הממשל מצדו מתמהמה בפתרון הבעיה".
נראה שעסקי ההתחממות הגלובלית צפויים לשגשג וסכום שבין מיליון לארבעה מיליון דולר למשפחה בכדי להעביר את הצריף-קראוון  שלה לחור אחר נשמע כמו עסקה מצויינת עבור התושבים העניים ברובם ששמחים לשתף פעולה עם העיתונאים ולספר על לילות חסרי שינה החולפים בחרדות מפני ההתחממות הגלובלית.

הנקודה הישראלית: "העולם יצטרך להתמודד עם סוגיות כאלו בעתיד הקרוב"

על ההזדמנות התעמולתית רוכבים פעילים מסוגים שונים, בין השאר קבוצה תיכנון אדריכלי שמנהלת פרוייקטים לתיכנון מחדש של הכפר. מסביר ניסן אלמוג, מפעילי הקבוצה: "הסוגיה של פליטות והגירה בעקבות שינוי אקלים היא סוגיה רלוונטית גם במקומות נוספים בעולם. בעתיד הלא־רחוק העולם יתמודד עם סוגיות כאלה ביתר שאת ויצטרך להפנות משאבים לקהילות כאלה. המקרה של הבדואים הוא סוגיה רלוונטית. אפשר למצוא נקודות ממשק בין מה שקורה פה בארץ לבין מה שקורה בקצה השני של כדור הארץ. מובן שישנם הבדלים מהותיים בין המקומות - טכניים, פוליטיים, תרבותיים וגם במידת הדחיפות של הבעיה. אנחנו טוענים שאפשר ליצור סולידריות בין מקומות ברחבי העולם הדומים מבחינה פוליטית, ליצור טקטיקות פעולה שיכולות להיות רלוונטיות גם במקומות אחרים ובעתיד אולי גם ליצור קשרים בין הקהילות השונות".

הפתרון פשוט ולא קשור בהתחממות גלובלית

ויליס אשנבך כותב כי אם באמת היו תושבי הכפר מבקשים להתמודד אם המשימה של אובדן שטח האי הם היו יכולים לממש פתרונות הנדסת חופים פשוטה יחסית שכבר הוכיחה את עצמה, הבעיה היא שאין בפתרונות אלו ולו מעט מההילה של התמודדות עם איומים על שלום העולם (ולא בטוח שההשקעה הקטנה יחסית עדיפה על העברת הצריפים).

חברת הולמברג טכנולוגיות מציעה את אחד הפתרונות המבוססים על הנחת צינורות פולמרים מבוטנים המאיטים את מהירות זרימת המים ליד החוף, מהירות הזרימה היא שקובעת את כמות החול שהמים סוחפים וכאשר היא מואטת מתהפכת המגמה ובמקום לסחוף חולות המים משקיעים אותם ומרחיבים את רצועת החוף.



לדוגמא בתמונות מעל נראים צינורות המונחים אנכית לקו החוף, ולמטה פרוייקט של החברה שהוביל ליצירת רצועת חוף רחבה תוך 10 חודשים מהקמתו.




בכדי לקבל מעט פרופורציות ראוי לציין כי 400 "הפליטים" מקיוואלינה משתכרים בממוצע כ-30 אלף דולר למשפחה (אמנם נמוך במונחים אמריקאים) בעוד שהפליטים האמיתיים באיזורנו היו שמחים להתחלף עימם אך הם כנראה לא יענינו אף אחד, לפחות לא לפני שימצא הגאון השיווקי שיקשור את מלחמות הדת והשבטים במזרח התיכון להתחממות גלובלית. בתמונה: פליטים ממחנה אל ירמוכ ליד  דמשק (AP)