דפים

30 במרץ 2015

הרגישות האקלימית נמוכה.

לב הוויכוח בנושא האקלים הוא סביב סוגיית הרגישות האקלימית – עד כמה האקלים רגיש להשפעת הפד"ח ( CO2). אין (כמעט) כאלה שטוענים שלפד"ח שהאנושות פולטת אגב שריפת דלק פחמי אין, ולא תהיה, שום השפעה על האקלים.  הוויכוח הוא בין החרדים (הזורעים בהלה) שטוענים שהשפעת הפד"ח מכרעת וגדולה, ועלולה לגרום להתחממות נוראית שתהרוס את כדור הארץ, לבין הספקנים (הידועים גם כ"מכחישנים") שטוענים שההשפעה תהיה זעירה ובלתי מזיקה (אולי אף מועילה).

הרגישות האקלימית מבוטאת במעלות צלסיוס – בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית בגין הכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה מרמה לפני המהפכה התעשייתית, לרמה בסוף המאה הזו. הרגישות לא ידועה – אין דרך ברורה ומדעית לחשב אותה. יש כול מיני הערכות, ניחושים, השערות ואומדנים (וחישובי מודלים אקלימים) ואנו ממש לא יודעים להכריע ביניהם – כי אנו לא ממש מבינים (ולא יודעים לכמת) את כול הגורמים המשפיעים על האקלים וכול התהליכים שבו.

הערך המקובל – בדוחות ה IPCC, הוא כ 1.5-4.5 מעלות – ערך שנכלל כבר בדו"ח צ'רני משנת 1979, ולא השתנה מאז – כלומר הידע שלנו לא התקדם ב 35 השנים האחרונות לקראת קביעה יותר טובה או מדויקת של ערך הרגישות האקלימית. בקצה הנמוך של ההערכה (1.5 מעלות) – אין מקום לדאגה – ההתחממות תהיה בלתי מזיקה. הבעיה היא בקצה הגבוה של התחזית – 4.5 מעלות (או יותר) – אם זה יקרה – יהיו נזקים. הבעיה היא שאיננו מסוגלים (על פי הידע שלנו) לשלול אפשרות להשפעה הגדולה -  גם אם ההסתברות שזה יקרה נמוכה (נניח 30%) – עדיין יש מקום לדאגה.

אחד הנעלמים הגדולים בין הגורמים שמשפיעים על האקלים הוא האירוסולים. אלו חלקיקי זיהום זעירים המרחפים באטמוספרה וחוסמים חלק מקרני השמש – כלומר מחזירים אותן חזרה לחלל, לפני שהן נוחתות כל כדור הארץ. האירוסולים באים ממגוון מקורות – מסופות חול, מהתפרצויות הרי געש, שריפות יער טבעיות וגם מהתעשייה (גורם אנושי). הבעיה היא שאיננו יודעים  מה גודל ההשפעה של האירוסולים, מבחינה כמותית – מה בדיוק תרומתם להתקררות, מבחינה מספרית.

מחקר חדש, שפורסם לאחרונה על ידי ביורן סטיבנס מגרמניה  מראה שההשפעה (המקררת) של האירוסולים היא יותר קטנה מאשר העריכו קודם (ב IPCC), וגם שחוסר הוודאות סביב ההשפעה הזו יותר קטנה. הממצאים האלה משפיעים ישירות על הערכת הרגישות האקלימית. עד כה הניחו שהפד"ח הוא גורם מחמם (נניח בשיעור X)  והאירוסולים גורם מקרר (נניח בשיעור Y) ולכן ההתחממות שנרשמה עד כה היא X-Y . אבל, כעת מתברר שה  Y (אירוסולים) יותר קטן -  משתמע מזה שגם ה X  (השפעת הפד"ח) חייב להיות יותר קטן – כדי שהתוצאה של X-Y – (ההתחממות שנמדדה) לא תשתנה.

ניק לואיס וג'ודית קורי פרסמו בשנה שעברה הערכה של הרגישות האקלימית, על פי חישובי מאזן אנרגיה ומדידות טמפרטורות ממשיות (אמפיריות). לצורך הערכתם הם השתמשו בערך התקררות של אירוסולים לפי אומדן ה AR5 של ה IPCC. כעת, כאשר האומדן של האירוסלים קטן, תיקן ניק לואיס את חישובי הרגישות לפי הנתון החדש, ומצא שיש קיטון משמעותי באומדן הרגישות, בייחוד בקצה העליון, כלומר – בערך העליון, הגבוה, של הרגישות, שהוא המעלה את עיקר החשש. התוצאות שלו מראות רגישות של כ 1.21-1.45 מעלות - תחום /שהוא בהחלט בגד בלתי מפחיד ובלתי מזיק. ההבדל העיקרי בין האומדן הנוכחי לקודם הוא הירידה הגדולה של ההסתברות של ה"זנב השמן" fat tail – החשש מערכים בגבול העליון, המזיק. את זה מסבירה ד"ר ג'ודי קורי בקטע שנקרא "קיצוץ הזנב השמן".


זהו עוד מחקר שמצביע על כך שהשד האקלימי הוא, כנראה, הרבה פחות נורא מאשר חשבו החרדים.

יעקב

29 במרץ 2015

הבוקר נחנך שדה (החלומות) הסולארי בכנסת


בינואר 2014 דיווחנו על פרוייקט השדה הסולרי על גגות הכנסת והבוקר נערך טכס "גזירת הסרט" של השדה הסולרי במסגרת פרוייקט הכנסת הירוקה.

ניצלתי את ההזמנה האדיבה להצטרף לחוגגים על מנת לנהל שיחה עם מוביל הפרוייקט בכנסת ד"ר שמואל חן. מדברי ד"ר חן  עולה כי השדה הסולארי תופש שטח של 4650 מ"ר (שטח נטו של תאים האמור לייצר 450 קוו"ש בתפוקה אופטימלית) ושיטת החיבור הינה "מונה נטו" המבוססת על הזרמת החשמל לרשת החשמל הארצית בתעריפים המסובסדים. לדברי ד"ר חן עלות ההתקנה של השדה הסולרי היתה 2.4 מיליון שקלים. (חריגה של 900 אלף ש"ח מהערכות של 1.5 מיליון ש"ח שפורסמו בעיתונות בינואר 2014). 




לשאלתי בדבר עלויות התחזוקה הצפויות ציין ד"ר חן כי הוא יודע כי הנושא היה כלול במכרז אך כעת אינו יודע אם זה כלול בסכום או מתומחר בנפרד. הייתי קורא לשאלה הזאת שאלת ה-2.5 מיליון שקל.

עד סוף יוני מתוכננת להסתיים התקנת יתר המערכת והצבת מסכי חיווי בכניסה למשכן שיציינו את היקף ייצור החשמל הסולרי. 

הנחות העבודה של יוזמי הפרוייקט הן כי השדה יספק עד 10% מכלל תצרוכת החשמל של הכנסת ועל פי הערכות המתכננים נלקחה בחשבון צריכת חשמל בעלות של 3.6 מל"ש בשנה והצפי להכנסות מההזרמה לרשת הוא של כ-300 אל"ש בשנה. חשבון החשמל של הכנסת כנראה ירוויח מההסדר (חוסכת 300 אלף ₪ לשנה בהוצאות חשמל) על חשבון שירות חינם שרשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לתת – כלומר על חשבון כל שאר צרכני החשמל.

את הרעיון הגאוני הזה מנצלים כבר ברשויות נוספות, כמו שכתבנו לפני מספר ימים על עירית ירושלים ואיצטדיון טדי.

השותפים לפרוייקט ונציגי האירגונים הירוקים שחגגו היום זכו בפלטפורמה תעמולתית ושיווקית רבת חשיבות, אנו בבלוג הירוק נמשיך לעקוב ונחשוף בביקורתיות את הנתונים שיצטברו עם ההפעלה. ביחס לביקורת זאת ציין ד"ר חן כי הוא עוקב אחר הבלוג הירוק ומעריך את גישתו הביקורתית למרות שלעיתים אינו מסכים עימנו...

ביחס לנגישות למידע אודות הפרוייקט מציין חן: "הנתונים יהיו פתוחים ואני מאוד מקווה שנצליח להפעיל חוקר שיבחן את התחשיבים שביצענו בחשבות ויבחן את הנתונים הכלכליים לא רק דרך החור שבגרוש אלא יבחן האם החשיבה הפנימו גם עלויות חיצוניות". אני מניח שכאשר יחושבו "העלויות החיצוניות" לא ישכחו להוסיף את עלות הייצור המיוחד של הפאנלים בחו"ל, הובלתם בספינה והתקנתם בעזרת מנופי ענק על גגות הכנסת כפי שמתואר בדף (מנייר ממוחזר) שחולק לעיתונאים.

אם אמנם יעמוד המידע לרשות הציבור ומקבלי ההחלטות כפי שמתכנן ד"ר חן, הרי שנזכה לא רק לקיים את מצוות "נאה דורש נאה מקיים" אלא גם נהנה ממידע שיסייע לנבחרי הציבור להימנע מחקיקת מדיניות השקעות ענק בזבזניות עבור תמורה דלה כפי שקרה בגרמניה.

מן התמונות המצורפות שצילמתי הבוקר אפשר גם ללמוד כי המשימה הראשונה אחרי הטכס היא ניקוי הלוחות מן האבק הירושלמי. 

לפי נתוני חברת "סולאר קלין" ניתן לנקות באופן חסכוני במים שידרוש רק 1.5 ליטר מים לפאנל ואם מנקים רק פעם אחת בחודש (ולא מידי שבוע) אין צורך ביותר מ-4500 ליטר מידי ניקוי ומינימום של 54 אלף ליטר בשנה, ניקוי שבועי אגב ידרוש 234 אלף ליטר בשנה. בעתיד ננסה לברר אם עלות העובדים המנקים נלקחה בחשבון שכן עלות משרת שכיר ממוצעת בישראל בשנת 2014 הינה כ-150 אל"ש בשנה ובכדי לנקות את הפאנלים אחת לשבוע ידרשו לפחות שני עובדים שעשויים למחוק גם גם את ה"רווח" שהתקבל מהסובסידיה אותה ישלמו צרכני החשמל בישראל.

בועז




26 במרץ 2015

תחנות כוח על גז נסגרות


חברת E.ON הודיעה על סגירה אפשרית של תחנת כוח גזית בקילינגהולם Killingholme בבריטניה. התחנה נחנכה בשנת 1993, וכוללת 2 יחידות ייצור בכושר 450 MW, ס"ה 900 MW. התחנה החדשה יחסית, והיעילה והנקייה יחסית עומדת להיסגר בגלל חוסר כדאיות כלכלית. חוסר הכדאיות נגרמת על ידי העדפת החשמל ה"מתחדש" מתחנות רוח.

החוק מחייב את רשת החשמל לקנות את כול החשמל הרוחני, במחירים גבוהים מובטחים, ולשלב אותו ברשת לפני שהיא קונה מיצרנים אחרים. יוצא שהמכירות של תחנת הכוח הגזית ירדו, ואינן מצליחות יותר לכסות את עלות ההפעלה. ומה יקרה כאשר הרוח תשקוט? מי יספק חשמל?
כדי להתגבר על הבעיה הוציאה רשת החשמל הבריטית מכרזים לתחנות כוננות, כלומר רשת החשמל (הצרכן הבריטי) תשלם לתחנות כוח (כמו קילינהולם) דמי כוננות, כדי שהתחנה לא תפורק, ותמשיך להיות מאוישת ומתוחזקת, ועם מלאי דלק, כדי שתהיה זמינה להפעלה במקרה הצורך, דהיינו בפרקי הזמן הארוכים כשהרוח לא נושבת.
תחנות הגז הן הכי פגיעות לגחמות אספקת החשמל הרוחנית, כי הגז יקר באירופה (לפחות פי שניים מאשר אצלנו).
על עלויות תחנות הרוח, וחשמל הרוחני (הנהנה מתעריפי הזנה גבוהים, מובטחים ל 20 שנה), חייבים להוסיף את עלויות הגיבוי. חייבים להחזיק תחנות פוסיליות (גז או פחם) במלוא היקף הייצור, בכוננות, ולשלם להן דמי כוננות, אפילו אם הן אינן מייצרות חשמל – רק כדי שתהיינה זמינות כאשר הרוח דועכת, ולהבטיח רציפות באספקת הזרם.
בגרמניה מתרחשת אותה תופעה. תחנת הכוח גזיות אחדות נסגרו, או תוכננו להיסגר לפני שהממשלה התערבה ואסרה את סגירתן, כדי להבטיח אספקת חשמל סדירה. לדוגמה: התחנה באירשינג.
צריך לציין שתחנות הכוח הגזיות הן הכי יעילות, הן מנצלות עד 60% מהאנרגיה המצויה בדלק והופכות אותה לחשמל. הן גם הכי נקיות – הן פולטות רק כ 50% מהפד"ח, ורק כ 10% או פחות מהחומרים המזהמים האחרים – בהשוואה לתחנות פחמיות. תחנות הכוח הפחמיות שורדות יותר מהגזיות כי הפחם זול. הן יכולות לשרוף פחם ברציפות, 24/7, ולשרוד כלכלית גם אם הן מצליחות למכור חשמל רק בחלק מהזמן.
התופעות האלה מתרחשות ברמת חדירה של "אנרגיה מתחדשת" של רק 15% (בגרמניה, ללא הידרו) ופחות בבריטניה. זה מראה שוב שהיעדים של אנרגיה מתחדשת באחוזים גבוהים יותר (50% או 80%) הם לחלוטין בלתי מציאותיים ובלתי אפשריים.

יעקב

2 במרץ 2015

אלפי שיאים של טמפרטורות נמוכות בארה"ב


לאחר "השנה החמה בהיסטוריה (2014)", נשברו השנה, בשבוע אחד בחודש פברואר אלפי שיאים של טמפרטורה נמוכה. לפחות החצי המזרחי של ארה"ב היה חורף קר ומושלג במיוחד.

1913 שיאים של טמפרטורה נמוכה מינימלית יומית נשברו בשבוע שבין 19-25 לפברואר שנה זו. עוד 272 שיאים הושוו. שיא חד נשבר בהפרש של 20 מעלות צלסיוס – כלומר – תחנה אחת רשמה טמפרטורה נמוכה ב 20 מעלות מאשר אי פעם בעבר.

2634 שיאים של טמפרטורה מקסימלית יומית נמוכה – נשברו באותו שבוע, גם כאן ההפרש המקסימלי מהשיא הנמוך הקודם היה כ 17 מעלות צלסיוס.
החורף היה קשה במיוחד בארה"ב.

בינתיים, בגרמניה, הודיע השרות המטאורולוגי שהחורף הנוכחי היה חם מהרגיל, 1.8 מעלות יותר, וזה היה החורף השני ברציפות שחם מהרגיל. אבל, כאשר בוחנים את 28 השנים האחרונות רואים שהמגמה הכללית היא של התקררות קלה, כמו שרואים בגרף למטה.



גם אם מסתכלים על נתון אחר, מגרמניה: הכמות הכללית של ימים בהם היה כיסוי  של שלג של לפחות 1 ס"מ, בתחנת המדידה בפוטסדם (ליד ברלין) בה יש נתונים מאש 1900 לפחות, אנו רואים שמספר הימים מאד תנודתי ומשתנה משנה לשנה, אבל, לאורך כול התקופה, אין מגמה של קיטון מספר הימים עם כיסוי שלג.
מחקר מקיף על החורף בגרמניה והמגמה הכללית של התקררות תוכלו למצוא כאן (בגרמנית).
יעקב