דפים

30 במרץ 2015

הרגישות האקלימית נמוכה.

לב הוויכוח בנושא האקלים הוא סביב סוגיית הרגישות האקלימית – עד כמה האקלים רגיש להשפעת הפד"ח ( CO2). אין (כמעט) כאלה שטוענים שלפד"ח שהאנושות פולטת אגב שריפת דלק פחמי אין, ולא תהיה, שום השפעה על האקלים.  הוויכוח הוא בין החרדים (הזורעים בהלה) שטוענים שהשפעת הפד"ח מכרעת וגדולה, ועלולה לגרום להתחממות נוראית שתהרוס את כדור הארץ, לבין הספקנים (הידועים גם כ"מכחישנים") שטוענים שההשפעה תהיה זעירה ובלתי מזיקה (אולי אף מועילה).

הרגישות האקלימית מבוטאת במעלות צלסיוס – בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית בגין הכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה מרמה לפני המהפכה התעשייתית, לרמה בסוף המאה הזו. הרגישות לא ידועה – אין דרך ברורה ומדעית לחשב אותה. יש כול מיני הערכות, ניחושים, השערות ואומדנים (וחישובי מודלים אקלימים) ואנו ממש לא יודעים להכריע ביניהם – כי אנו לא ממש מבינים (ולא יודעים לכמת) את כול הגורמים המשפיעים על האקלים וכול התהליכים שבו.

הערך המקובל – בדוחות ה IPCC, הוא כ 1.5-4.5 מעלות – ערך שנכלל כבר בדו"ח צ'רני משנת 1979, ולא השתנה מאז – כלומר הידע שלנו לא התקדם ב 35 השנים האחרונות לקראת קביעה יותר טובה או מדויקת של ערך הרגישות האקלימית. בקצה הנמוך של ההערכה (1.5 מעלות) – אין מקום לדאגה – ההתחממות תהיה בלתי מזיקה. הבעיה היא בקצה הגבוה של התחזית – 4.5 מעלות (או יותר) – אם זה יקרה – יהיו נזקים. הבעיה היא שאיננו מסוגלים (על פי הידע שלנו) לשלול אפשרות להשפעה הגדולה -  גם אם ההסתברות שזה יקרה נמוכה (נניח 30%) – עדיין יש מקום לדאגה.

אחד הנעלמים הגדולים בין הגורמים שמשפיעים על האקלים הוא האירוסולים. אלו חלקיקי זיהום זעירים המרחפים באטמוספרה וחוסמים חלק מקרני השמש – כלומר מחזירים אותן חזרה לחלל, לפני שהן נוחתות כל כדור הארץ. האירוסולים באים ממגוון מקורות – מסופות חול, מהתפרצויות הרי געש, שריפות יער טבעיות וגם מהתעשייה (גורם אנושי). הבעיה היא שאיננו יודעים  מה גודל ההשפעה של האירוסולים, מבחינה כמותית – מה בדיוק תרומתם להתקררות, מבחינה מספרית.

מחקר חדש, שפורסם לאחרונה על ידי ביורן סטיבנס מגרמניה  מראה שההשפעה (המקררת) של האירוסולים היא יותר קטנה מאשר העריכו קודם (ב IPCC), וגם שחוסר הוודאות סביב ההשפעה הזו יותר קטנה. הממצאים האלה משפיעים ישירות על הערכת הרגישות האקלימית. עד כה הניחו שהפד"ח הוא גורם מחמם (נניח בשיעור X)  והאירוסולים גורם מקרר (נניח בשיעור Y) ולכן ההתחממות שנרשמה עד כה היא X-Y . אבל, כעת מתברר שה  Y (אירוסולים) יותר קטן -  משתמע מזה שגם ה X  (השפעת הפד"ח) חייב להיות יותר קטן – כדי שהתוצאה של X-Y – (ההתחממות שנמדדה) לא תשתנה.

ניק לואיס וג'ודית קורי פרסמו בשנה שעברה הערכה של הרגישות האקלימית, על פי חישובי מאזן אנרגיה ומדידות טמפרטורות ממשיות (אמפיריות). לצורך הערכתם הם השתמשו בערך התקררות של אירוסולים לפי אומדן ה AR5 של ה IPCC. כעת, כאשר האומדן של האירוסלים קטן, תיקן ניק לואיס את חישובי הרגישות לפי הנתון החדש, ומצא שיש קיטון משמעותי באומדן הרגישות, בייחוד בקצה העליון, כלומר – בערך העליון, הגבוה, של הרגישות, שהוא המעלה את עיקר החשש. התוצאות שלו מראות רגישות של כ 1.21-1.45 מעלות - תחום /שהוא בהחלט בגד בלתי מפחיד ובלתי מזיק. ההבדל העיקרי בין האומדן הנוכחי לקודם הוא הירידה הגדולה של ההסתברות של ה"זנב השמן" fat tail – החשש מערכים בגבול העליון, המזיק. את זה מסבירה ד"ר ג'ודי קורי בקטע שנקרא "קיצוץ הזנב השמן".


זהו עוד מחקר שמצביע על כך שהשד האקלימי הוא, כנראה, הרבה פחות נורא מאשר חשבו החרדים.

יעקב

אין תגובות: