25 בדצמבר 2011

מס הפחם של האנסן



ד"ר ג'ים האנסן ראש ה GISS הוא ממציא ההתחממות הגלובאלית והמודאג הראשי בעולם. איש אינו יותר מודאג ממנו, הוא טוען שההתחממות תהרוס את כדור הארץ לחלוטין ואף הפיץ את הטענה (הבלתי נכונה בעליל מבחינה מדעית) שכדור הארץ עלול להפוך להיות כמו כוכב (ונוס) – עם טמפרטורת פנים של 900 מעלות.
בכול זאת ד"ר האנסן מבין שהתרופות שמציעים הירוקים – אנרגיה של שמש ורוח – הם סיפורי מעשיות, לא מציאותיים. (Easter bunny and Tooth Fairy).
הוא גם התנגד בזמנו לתכנית מכסות הפליטה הסחירות. אז מה הוא מציע ?

התכנית שלו גם פשוטה, גם מתוחכמת וגם חסרת תועלת. הנה התכנית: הממשלה תטיל מס על פחם – למעשה מס על דלק שיוטל על כול סוגי הדלק הפוסילי – פחם, נפט וגז טבעי. המס יהיה תחילה, נניח, 15 דולר לטון פליטת פחמן. המס הזה יועלה בהדרגה, כול שנה, עד שיתחיל להשפיע ויגרום לירידה בשימוש בדלקים פחמיים. עכשיו בא הקטע המתוחכם: האנסן יודע, וכולנו יודעים, שמס כזה ייקר את החיים, את כול מוצרים, את המזון, והבתים, והכול – כי מחיר האנרגיה הוא מרכיב חשוב במחיר של כול מוצר. הוא מבין שאנשים לא יסכימו לייקור כזה. כדי לקנות הסכמתם הוא מציע שהממשלה תחזיר את כול הכסף, לאזרחים, בסכום שווה לכול בן אדם, בלי קשר לכמות האנרגיה שהוא צורך (באופן ישיר או עקיף). לפיכך החזר המס היא חלוקה מחדש של העושר – החלום הרטוב של הסוציאליסטים. העשירים, כידוע, צורכים יותר מכול דבר ולכן הם כאילו משלמים חלק יותר גדול ממס הפחם (דרך המוצרים שהם צורכים), העניים צורכים פחות – משלמים פחות. אבל כול אחד מקבל צ'ק בגודל זהה, בסוף החודש מהממשלה. זה מה שנקרא – רה-דיסטריבוציה – פיזור העושר. בנוסף לזה – כול האנשים, המקבלים כול חודש צ'ק בדואר מהממשלה, יהיו מאושרים מהסידור ויתמכו בו. הם ישכחו כמה שזה עולה להם במיסים, וישמחו מה"מתנה" (שמומנה בכספם). מאחר ויש יותר עניים מעשירים – יש להניח שרוב הציבור יתמוך בסידור זה. כול אחד אוהב שלוקחים מאחרים ונותנים לו כסף, בכול ראשון לחודש, צ'ק מהממשלה.

בואו נראה מה המס ישיג בקטע של הפחתת הפליטות של הפחמן – שהיא המטרה המוצהרת לתכנית. ברור שכול עוד אין מקורות אנרגיה חליפיים, אנשים ימשיכו לשרוף פחם נפט וגז, יעלה כמה שיעלה. אנשים לא יישבו בחושך. יהיה חסכון כלשהו בצריכת האנרגיה. אנשים יהיו יותר עניים (הכול עולה יותר ביוקר) לכן הם ייסעו פחות לטיולים וביקורי קרובים, ייסעו פחות לחופשות, יצטמצמו ויגורו בבתים יותר קטנים, יחממו קצת פחות, ימזגו בקיץ קצת פחות. יהיה חסכון הנובע מעוני. אנשים עניים צורכים פחות. אבל זה לא יביא שום דבר הדומה לצמצום הפליטות ב 50% או 80% - שזה הדבר הדרוש "כדי להציל את כדור הארץ". יהיה צמצום של אולי 10%... וגם זה רק לאחר זמן (לא עד 2020, לא עד 2050) כלומר – לא בקצב הזמן שהאנסן עצמו טוען שהוא הכרחי להצלת המולדת (סליחה, כדור הארץ).
התקווה של האנסן היא שהמחיר הגבוה של האנרגיה הפחמית ידרבן המצאת מקורות חליפיים. בוודאי ידרבן, אבל אי אפשר להזמין המצאות מדעיות חדשות בעזרת לחץ כספי. הרבה אנשים, בעיקר אנשים לא טכניים ("אנשי רוח" או אינטלקטואלים) חושבים שהמדע יכול להמציא הכול, אם רק נצווה עליו מה להמציא וניתן לו מספיק כסף – הכול אפשרי. זה לא ככה. הסיבה שלא צצו עד היום ההמצאות הגאוניות של מקורות אנרגיה חליפיים בלתי מסוכנים אינה חוסר מוטיבציה, או חוסר תמריץ כספי. איננו יכולים להתנבא מתי תבוא פריצת הדרך המדעית הגואלת. אבל אני חושד שלא תבוא לפי לוח הזמנים שהאנסן מציב להצלת המולדת (10 או 20 שנה – הוא טוען שאחרי זה הגורל כבר נחרץ).

אז, לסיכום – ההצעה של האנסן היא סכמה של הנדסה חברתית  עצומת ממדים, שתואמת את האידיאולוגיה שלו (חלוקת העושר), וכנראה לא תשיג את המטרה המוצהרת (צמצום גדול של הפליטות).

בכול זאת – ההצעה הזו היא השפויה והפחות מזיקה מבין כול ההצעות של הארגונים הירוקים. היא שפויה בהרבה מהמדיניות שמנסים להגשים כרגע, במרבית ארצות העולם בעלות של 250 מיליארד דולר לשנה, עלות שהולכת וגדלה ומשיגה כלום בריבוע מבחינת תוצאות.

אני הצעתי שיפור לתכנית האנסן – שמס הפחם יחליף את מס ההכנסה (שמס ההכנסה יבוטל) – אבל התכנית של האנסן היא יותר מתוחכמת מבחינה פוליטית, ויש לה יותר סיכוי להתקבל.
יעקב


10 בנובמבר 2011

אוטובוס היברידי הידראולי

חידושים טכנולוגיים המתרחשים בקצב מוגבר, מגבירים את היעילות ומקטינים את צריכת הדלק של הרכבים.



מכנויות היברידיות (דוגמת טויוטה פריוס) צוברות את האנרגיה של בלימת האוטו בבטריות חשמליות, אח"כ הן משתמשות באנרגיה שבבטריות לצורך הנעת המכונית, באמצעות מנוע חשמלי, בייחוד במהירויות נמוכות. החיסכון בדלק נובע מניצול חלק מהאנרגיה של מנוע הבנזין שמתבזבזת על התחממות בעת הבלימה. מכוניות היברידיות חשמליות משיגות חסכון של כ 25% בצריכת הדלק. הבעיה העיקרית של ההיברידיות האלה היא המחיר הגבוה של הבטריות. בעיה נוספת היא שלא כול אנרגיית הבלימה מנוצלת, כי הקצב שבו ניתן למלא מצברים בעת בלימה מוגבל.

במנוע החדש - ההיברידי-הידראולי – משתמשים במיכלי לחץ לצבור אנרגיה, בצורת נוזל בלחץ גבוה. בעת בלימה מופעלת משאבה הדוחסת נוזל לתוך מיכל בלחץ גבוה. בעת האצה – מפעיל הנוזל ההידראולי מנוע הידראולי שמסייע בהנעת הרכב. המערכת הזו מנצלת יותר טוב את אנרגיית הבלימה, והיא גם יותר פשוטה וזולה.
המערכת מתאימה בעיקר לאוטובוסים ורכב משא, כי המיכלים גדולים ותופסים מקום רב יחסית. המערכת מתאימה במיוחד לתחבורה עירונית, בה יש הרבה עצירות והאצות לסירוגין. כלומר – המערכת מתאימה במיוחד לאוטובוסים בתחבורה ציבורית עירונית, ולמשאיות וטנדרים שמבצעים חלוקת סחורות. מעריכים שאוטובוס כזה, העושה כיום כ 1.5 ק"מ לליטר סולר, יעשה, עם מנוע היברידי, 3 ק"מ לליטר – כלומר חסכון של 50% בדלק, וגם – ירידה בזיהום בהתאם. החיסכון בדלק בהחלט יכול לעשות את המנוע הזה לכלכלי ונפוץ.



בינתיים נבנו רק דגמים ניסיוניים, ועוד לא הוחל בייצור סדרתי.
יעקב

28 באוקטובר 2011

צל על האמת - בסרט התעודה "צל על השמש העולה"

לפניכם מכתב פתוח אותו כתב הפיסיקאי יוני דובי ליוצר הסרט "צל על השמש העולה" אשר שודר לפני ימים ספורים בערוץ 2. כמעט כטבע שני מעדיפים יוצרי הסרטים הדקומנטרים ועורכי החדשות את המפחיד והמזעזע על פני הנתונים וההגיון הקר. בכך הם תורמים את תרומתם הלא צנועה להרס סיכוי השרידות האנושית.


לכבוד מר שי גל שלום,

צפיתי בסרטך "צל על השמש העולה" על פוקושימה ואני רוצה לומר שאני מזועזע. מזועזע מרמת העיתונאות הירודה, מהניצול הציני של במה טלוויזיונית לאמירת חצאי אמיתות (וגם שקרים ממש, כפי שאראה בהמשך), משימוש בשיטות פרופגנדה ירודות (מוסיקת אימה, זויות צילום נמוכות, עריכת תגובות ועוד ועוד ועוד) וממחסור חמור בעובדות, שמטרתם היחידה, כפי הנראה, היא להעצים את הפחד בציבור ובמקביל לקבל "רייטינג".
על אופי הבימוי של הסרט, שמזכיר את סרטי האימה של היצ'קוק ועוד, לא ארחיב את הדיבור. די לצפות בדקות ספורות של הסרט כדי לשמוע את הסולם הדיסהרמוני שגורם אי-נוחות מובנית ומתח (אפקט ידוע של סרטי אימה), יחד עם טון הדיבור של הקריין – ממש סרט אימה.
  אבל אני כן ארחיב את הדיבור על העובדות שמניתם בסרט. למעשה, לא הצלחתי למצוא אפילו פעם אחת שמסרתם עובדה מדעית קונקרטית לגבי הקרינה (למרות שהביטוי "אסון גרעיני" הוזכר כשמונה פעמים לספירתי, ואולי יותר). אתחיל ממונה הגייגר שהפעלתם, זה שב-0.3 התחיל לצפצף...אבל 0.3 מה?? באילו יחידות? האם 0.3 זה הרבה? מעט? כמובן שאת המידע הזה לא סיפקתם בסרט, אבל אני אספק אותו כאן. השתמשתם במונה גייגר מסוג Terra EcoTest MKS-05   (מיוצר באוקראינה, הנה לינק: http://www.ecotest.ua/download/manual/terra/TERRA_manual_en.pdf) ובמצב שאתם מודדים  בו הוא מודד קרינת גמה ו-X (גלים אלקטרומגנטיים), והיחידות הן מיקרו-סיברט לשעה (microSv/h). בשיא המדידה הראיתם 4.7 microSv/h. ובכן, אם תשהה חודש במקום עם קרינה כזו, תקבל בערך  אותה כמות הקרינה שתקבל בבדיקת ממוגרפיה, למשל. אבל כמובן, את המידע הזה לא טרחתם לציין בכתבה (למותר לציין שאותה בעיה מופיעה במונה הגייגר שבית העיריה באיטטה. המונה אמור להיות שלילי אבל הוא חיובי – ממש אינפורמציה מועילה).
אמשיך עם הראיון עם פרופ' רוברט ג'ייקובס, המופיע אצלכם עם הכיתוב "חוקר גרעין". ובכן, לפי אתר האינטרנט שלו http://serv.peace.hiroshima-cu.ac.jp/English/cgaiyo/kenkyuin14.htm הוא אינו חוקר גרעין אלא היסטוריון וסוציולוג (הוא אכן בעל דוקטוראט, אבל בהיסטוריה!). המאמר האחרון שלו עוסק ביחסם של הסוציולוגים באמריקה לנשק גרעיני בזמן המלחמה הקרה...כמובן שהמבטא הרהוט שלו מוסיף על האמינות (שלא לדבר על המשרה שהוא מחזיק באוני' הירושימה).
קטע הביניים שלכם עסק בניצולים מהירושימה. כאן המקום להעיר שאין שום קשר בין הירושימה לפוקושימה, מלבד ששניהם ביפאן! בפוקושימה, בניגוד להירושימה, לא היה פיצוץ גרעיני. למעשה, בכור גרעיני לא יכול להיות פיצוץ גרעיני כמו הירושימה, פשוט לא יכול להיות, כי רמת ההעשרה של האורניום לא מספיקה (וזו עובדה פיסיקאלית). למעשה, מה שלא טרחתם להעיר בכתבה הוא שמספר ההרוגים מקרינה בפוקושימה עומד על אפס! אין שום קשר לוגי בין ארועי הכור בפוקושימה, חמורים ככל שיהיו, לבין הירושימה ונגסאקי, שפצצות הגרעין שהוטלו עליהן היו, תרשה לי להזכיר, במטרה להרוג!
לסיכום, איני יכול שלא לתהות מהי מטרת ההפקה של סרט כזה. האם הפחדה כמדיניות להגדלת הרייטינג עובדת? האם יש כאן אג'נדה "ירוקה" נסתרת? מה שברור הוא שאת הנזק שעשיתם בשעת הקרנה אחת, יקח הרבה מאוד זמן לאנשים כמוני – מדענים, מהנדסים או סתם אנשים שהקדישו מזמנם לחקר העובדות, הרבה מאוד זמן לתקן.
בברכה,
יוני דובי, Ph.D.   (פיסיקה)

4 באוקטובר 2011

מנוע בנזין מהפכני – מנוע סקודרי.




מנוע סקודרי הוא מנוע בנזין חדיש. הוא מפצל את התיפקוד של הבוכנות. במנוע רגיל הבוכנה מבצעת מחזור סרק לסילוק גזי שריפה ומילוי הצילינדר באוויר, ומחזור שני, מהלך הכוח, בו הדלק מוצת ודוחף את הבוכנה. במנוע סקודרי יש שתי בוכנות, אחת תפקידה רק למלא אוויר, השניה עושה מהלך כוח (עם הצתה של הדלק) בכול מחזור. בנוסף מנוצלת האנרגיה של הבלימה לצורך מילוי מיכל של אוויר דחוס, ללא הצתה של הדלק. האוויר הדחוס צובר אנרגיה ועוזר בהנעת הבוכנות כאשר נדרש כוח רב.
המנוע הוא מנוע היברידי, אבל האנרגיה הנוספת נצברת במיכל אוויר דחוס ולא במצבר חשמלי. המנוע אמור להיות יעיל כמו מנוע היברידי-בנזין-חשמל, אבל הרבה יותר זול, כי אין בו מערכת של מצברים והנעה חשמלית. סימוליצות מחשב הראו שהוא מגיע ל 65 מייל לגאלון ( 28 ק"מ לליטר).
המנוע, שפותח על ידי קרמלו סקודרי ז"ל, מהנדס עצמאי מארה"ב,  נמצא בשלבי ניסוי מתקדמים, אך עדיין לא נרכש על ידי חברות רכב, ולא מתוכנן עדיין להיות מותקן במכונית מסחרית.
חידוש אחר הוא מנוע היברידי המשתמש בגלגל תנופה לצבירת אנרגיה, במקום בטריה. דגם של יגואר XF  עם מנוע כזה הוצג בתערוכת המכוניות בפראנקפורט.

.
אין ספק שאנו נראה, בעתיד נראה לעין, חידושים רבים שיגדילו את היעילות של מנועי בנזין ויקטינו את צריכת הדלק והזיהום.
יעקב

14 ביוני 2011

גונדרסון על לקחי פוקושימה


ארנולד גונדרסן הוא מבקר חריף של תחנות כוח גרעיניות, לא מהיום, והוא מצביע על בעיות וסיכונים, וגם על כשלים ברגולציה הבטיחותית של הכורים.
הוא מסכם כמה מלקחי פוקושימה בנאום זה, באתר שלו (וידיאו + טקסט).
ראשית הוא טוען שכור מס 1 ומס 4 בפוקושימה נפגעו ברעידת האדמה עצמה, ולא רק מהצונאמי שלאחריה, והוא טוען שהרבה תחנות כוח גרעיניות בעולם פגיעות באותה צורה לרעשי אדמה חזקים. התכנונים ההנדסיים שאמורים היו להבטיח חסינות מפני פגיעה של רעידת אדמה לא הוכיחו עצמם.
אני אינני יודע על סמך מה טוען גונדרסן טענה זו, ואינני בטוח שהיא נכונה, אבל זה אפשרי.
בעיה שנייה היא הצונאמי. ברור שההגנה בגובה של 7 מטר שהייתה קיימת בפוקושימה לא הייתה מספיקה, ודרושה הייתה הגנה בגובה 15 מ'. מאידך – אומרים שהצונאמי האחרון היה משהו שקורה פעם ב 1000 שנה. בכול אופן גונדרסון טוען שתחנות כוח בארה"ב הבנויות על חופי האוקיינוסים אינן מוגנות מספיק מפני צונאמי.
עוד טוען גונדרסן שיש בעיה עם מיקום מספר כורים גרעיניים באותו אתר. תאונה באחד מהם פוגעת גם באחרים ומונעת פעולות מניע והצלה נחוצות. זה קרה בפוקושימה ונראה לי שהטענה נכונה. ההצטופפות של כורים אחדים בכול אתר נובעת מהתנגדות הציבור (והירוקים) להקצאת אתרים חדשים לכורים. כך למשל מתכננים באנגליה להקים עוד 10 כורים באתרים של כורים קיימים, כי הם זקוקים לחשמל בדחיפות, ואישור אתר חדש הוא תהליך שנמשך אינסוף זמן, ולא ברור אם אפשרי בכלל.
טענה נוספת היא שהביטוח שהתחנות משלמות לכיסוי נזקים של תאונה רחוק מלהספיק. הם מכינים קרן של 10 מיליארד דולר, אך הנזק של פוקושימה עלול להיות 200 מיליארד דולר (דברי גונדרסן), והוא נופל על משלמי המיסים.

לגונדרסן עוד הרבה טענות נגד תחנות הכוח הגרעיניות, והוא נוטה להגזמות. התרחישים הקיצוניים מאד כמו רעידת אדמה גדולה ממש, וצונאמי גדול ממש הם נדירים ביותר. ברור שאסונות טבע למיניהם הם אפשריים. רעידת האדמה והצונאמי ביפאן גבו 25,000 קורבנות (בלי קשר לתקלה בתחנות הכוח בפוקושימה, שעדיין לא גרמה אבידות בנפש). בסך הכול – רקורד הבטיחות של תחנות הכוח הגרעיניות שכבר פועלות כ 40 שנה הוא מצוין. אני מביא את טענות גונדרסן כמשקל נגד להשקפה של מצדדי התחנות הגרעיניות ושל דוברי התחנה בפוקושימה. אני מתרשם שגונדרסן הוא איש מקצוע שיודע מה הוא מדבר, ויחד עם זאת, הוא גם אקטיביסט אנטי גרעיני, הנוטה להגזמות.

אני, אישית, ובאופן חובבני (בלי ידע עמוק), חושב שיש הרבה מה לשפר בכורים גרעיניים, ואולי לא צריך לרוץ להקים כורים חדשים בטכנולוגיה הקיימת, אלא לפתח טכנולוגיה חדשה, יותר בטיחותית. אבל איני חושב שצריך לזנוח כליל את הרעיון של הגרעין כמקור אנרגיה.
יעקב

מה קורה בפוקושימה ? המשך.


יש פרשנים שאינם מקבלים את הגירסה הרשמית על מה שקורה בפוקושימה. למשל, ארני גונדרסן, מהנדס גרעין מארה"ב בעל ניסיון בניהול תחנות כוח גרעיניות, כרגע יועץ לענייני אנרגיה גרעינית. השקפתו פסימית, לדעתו המצב גרוע מאשר מודיעים. הוא טוען שהדלק הגרעיני שהותך פרץ דרך התחתית של מיכל הלחץ מפלדה של ליבת הכור, ונמצא כעת על רצפת מבנה המעטפת, מבטון. לדעתו גוש הדלק המותך פולט יותר חום מאשר דלק בתהליך כיבוי כלומר יותר מאשר שאריות חום (residual heat). כלומר – הוא טוען – שמדי פעם מתרחשת ריאקציית שרשרת גרעינית, לזמן קצר, בתוך גוש הדלק המותך. הדבר אמור לגבי שלושת הכורים, 1, 2, ו3, ושקשה לקרר את הגוש כי אין גישה אל הפנים שלו.
לדעתי זו ספקולציה או ניחוש, לא ממש ידע, אבל ידע של ממש לא קיים (גם לא אצל מפעילי הכור), כי אין גישה לכור בשל הקרינה הגבוהה שבו. מה שגונדרסן אומר אפשרי.
לא ברור כיצד, ומתי יצליחו להביא את הכורים לסגירה קרה. התכנית, והתחזית של טפקו, שהדבר יושג עד ינואר הם אופטימיים.
בכור מס' 4 – הבעיה היא הבריכה המכילה כמות גדולה של מוטות דלק משומשים. בריכה זו גלויה לאוויר, בחלק העליון של מבנה הכור. מוטות אלה חייבים להיות מכוסים כול העת במים. הסכנה כאן היא רעשי משנה. באינדונזיה, למשל, היה רעש אדמה משני בעוצמה 8.6 בסולם ריכטר שלושה חודשים אחרי הרעש ההרסני של 9.5, בחג המולד של שנת 2004. רעש משנה בעוצמה כזו בפוקושימה עלול למוטט את בריכת הקירור של מס' 4 ולפזר את המוטות תוך חשיפתם, ואז האסון יהיה גדול. גם למבנים של הכורים 1, 2 ו3 יכול להיגרם נזק נוסף אם יתרחש רעש משנה כזה.
בנוסף מדגיש גונדרסון את הבעיה עם כמויות מים אדירות, בעלי רדיואקטיביות גבוהה המצטברים בכורים ועלולים לדלוף לאוקיינוס. בעיה קשה אחרת היא הקרינה הגבוהה שבתוך הכורים הפגועים המקשה מאד על העבודה של התקנת מערכת קירור קבועה במעגל סגור.
לדעתי – גונדרסן מדגיש את כול הדברים הגרועים ביותר שעלולים לקרות, ולא דווקא מה שצפוי לקרות. דעתו היא ספקולציה, אבל ספקולציה סבירה, כלומר אי אפשר לטעון בבטחון שמה שהוא אומר לא יכול לקרות.
בכול אופן – המצב בפוקושימה לגמרה לא פשוט, ולא קרוב בכלל ל"פתרון" או למצב יציב ובלתי מסוכן. הסכנה נמשכת.
יעקב

7 ביוני 2011

הוויכוח על האנרגיה הגרעינית – אידאולוגי.


בפאריס תיערך פגישה של כמה שרים מהאיחוד האירופי בשאלה איך להגביר את הבטיחות של תחנות הכוח הגרעיניות בעקבות לקחי פוקושימה. הפגישה חשובה מפני שאירופה מיושבת בצפיפות, ותחנות גרעיניות בארץ אחת אינן מרוחקות מארץ אחרת. כך למשל יש תחנת כוח גרעינית בצרפת המרוחקת 40 ק"מ מגבול שוויץ. אם תהיה בה תקלה ייפגעו גם השוויצרים.
שוויץ וגרמניה הודיעו לאחרונה על סגירה הדרגתית של כול תחנות הכוח הגרעיניות שלהם. מאידך – צרפת מפעילה 58 תחנות כוח גרעיניות, ובונה תחנות נוספות. צרפת החליטה מזמן (ומקיימת) שהגרעין הוא מרכיב עיקרי באספקת האנרגיה שלה, ואינה חושבת אפילו לרגע לוותר עליו.
הנושא של הפגישה היה אמור להיות "הגברת הבטיחות" של הכורים, אבל השרה הגרמניה, ממשרד איכות הסביבה, מדברת בטון אחר. לא מעניינת אותה הבטיחות, היא רוצה סגירת כורים, כמו בגרמניה, והנימוק הוא אידאולוגי: "חשוב מאד לסגור את התחנות הגרעיניות ולהתקדם במהירות באנרגיה 'מתחדשת'."
היא מאמינה, כמו מרבית הירוקים, בפנטזיות, בחלומות מעולם אחר, של אנרגיה מתחדשת, שלא קיימת כעת. היא רוצה להאיץ את סגירת התחנות הגרעיניות, כדי שיווצר מחסור חמור בחשמל, ואנשים יישבו בחושך, ואז, לדעתה, הדבר ידרבן פיתוח אנרגיה ירוקה, בלית ברירה. הרעיון הזה הוא כמו הרעיון של העגלון שנתן לסוס שלו לאכול כול פעם פחות קש, כדי שהסוס יתרגל לחיות עם פחות, ואולי ימצא מזון חליפי. האפשרות שהסוס הולך למות לא עלתה בדעתו.
צרפת, בינתיים, מייצאת 18% מהחשמל שהיא מייצרת לארצות שכנות שבנו אנרגיה ירוקה, במקום לבנות תחנות כוח. אנגליה, גרמניה ואיטליה קונות כמויות גדולות של חשמל מצרפת, דבר שדוחה לעת עתה את המצב של ישיבה בחושך. צרפת מצאה ענף כלכלי שמניב הכנסות נאות – חשמל, המופק מאנרגיה גרעינית.
יש בהחלט מה לעשות בנושא הפקת הלקחים מפוקושימה והגברת הבטיחות. כמו בכול נושא, האבולוציה מתרחשת על ידי למידה מהנסיון, והתקדמות מתמדת. בייחוד חשוב להתקדם בפיתוח סוגים חדשים של תחנות כוח גרעיניות. מדברים על שני סוגים – כורי טוריום, וכורים שנקראים "מצע חלוקי נחל" (pebble bed)– שני הסוגים אמורים להיות חסינים מפני התפוצצות בלתי מבוקרת, אך הם נמצאים עדיין בשלבי מחקר. המחקר הזה הופסק בארה"ב בשנות ה 1980, בעת שהפסיקו לבנות תחנות גרעיניות. כעת המחקר הזה החל מחדש בהודו וסין. אולם הירוקים, בגישתם האנטי טכנולוגית, לא רוצים מחקר גרעיני. הם רוצים לבטל את הנושא, לשכוח ממנו, ולחזור לימים הטובים של העבר כאשר שסודות הגרעין עדיין לא היו ידועים. אלו ריאקציונרים אמיתיים. ואנו לא מדברים על קבוצות שוליים אקטיביסטיות (כמו גרין-פיס), אנו מדברים על ממשלת גרמניה.
יעקב


1 ביוני 2011

אנרגיה גרעינית בשוויץ – הסוף.



לשוויץ יש 5 כורים גרעיניים ב 4 אתרים. הם מפיקים כ 40% מהחשמל של שוויץ, 55% מהחשמל מופק מאנרגיה הידרו – מפלי מים, שבהם התברכה שוויץ. רק כ 5% מתחנות כוח רגילות, פחמיות.
לפני התקלה בפוקושימה הוגשו 3 בקשות חדשות להקמת תחנות כוח גרעיניות נוספות, בשנת 2008. ממשלת שוויץ החליטה השנה, אחרי פוקושימה, להקפיא את תהליכי הרישוי. עכשיו היא החליטה לא לחדש את הרישיונות של התחנות הקיימות, ולסגור אותן כאשר יגיעו לגיל 40 וכמה שנה ויפוג תוקף הרישיון המקורי.
ההחלטה התקבלה בממשלת שוויץ, בה יש 7 שרים, 4 נשים ו 3 גברים. 4 הנשים הצביעו בעד הסגירה, 3 הגברים נגד. ההחלטה עדיין זקוקה לאישור הפרלמנט וכנראה תעמוד למבחן של משאל עם. בשוויץ נוהגים לקיים משאלי עם בכול נושא, מקטן ועד גדול. כבר היו  6 משאלי עם, במרוצת השנים, על נושא האנרגיה הגרעינית. מתנגדי הגרעין העלו פעם אחרי פעם הצעות לסגירת התחנות, ופעם אחרי פעם הן נדחו, ברוב של 55-45% או 65-35% .
הסגירה של התחנה האחרונה אמורה להתרחש בשנת 2033, עד אז יזרמו עוד הרבה מים בריין.
יעקב


14 באפריל 2011

צ'רנוביל – המחלוקת.


 בתמונה: צילום אווירי של הכור בצ'רנוביל לאחר התאונה (וויקיפדיה)

בפוסט הקודם על צ'רנוביל כתבנו על דו"ח מקיף משנת 2005 שחובר בחסות ארגון הבריאות העולמי WHO ובשיתוף הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שבווינה IAEA . הדו"ח הזה, המתון יחסית, מדבר על 52 איש שנהרגו, ועל עוד "אולי, עד" 4000 איש שעלולים לחלות בסרטן ולמות בטרם עת, בעתיד, בגלל הקרינה שספגו כתוצאה מהאסון.
הירוקים, ששונאים אנרגיה אטומית ומפחדים (ומפחידים) מהקרינה לא מקבלים דו"ח זה. המפלגה של הירוקים בפרלמנט האירופי פרסמה דו"ח נגדי ( הנוסח המלא כאן, PDF ) – הטוען שספר מקרי המוות מסרטן שהאסון עלול לגרום הוא בין 30 ל 60 אלף.

על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, העיף לאוויר לגובה רב את תוכן הליבה – כלומר חומר רדיואקטיבי רב. אח"כ הייתה שריפה של ליבת הגרפית של הכור, שנמשכה 10 ימים, ובמהלכם המשיכו להיפלט חומרים רדיואקטיביים רבים עם העשן, לאוויר. החלקיקים התפזרו על ידי הרוחות לכול חלקי אירופה, כולל שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה, פולין, ואפילו איטליה ואנגליה. המחלוקת על כמות החלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לא גדולה (הירוקים טוענים: כ  15-30% יותר מאשר ה WHO).

בעת האסון נפגעו כ 237 בני אדם מכמויות גדולות של קרינה. היו אלה עובדי הכור ועובדי כוחות ההצלה שבאו לכבות את השריפה. אנשים אלה חלו במחלת הקרינה, 28 מהם נפטרו במהלך 1986 (שנת האסון, לפני 25 שנה בדיוק) ועוד 19 עד שנת  2004 (שאר ה190 עדיין בחיים).  כמו כן חלו כ 4000 ילדים מסרטן בלוטת התריס. סרטן זה נגרם מיוד 131 רדיואקטיבי שנקלט בבלוטת התריס ונשאר שם. רק 9 מהם מתו, כי סרטן זה אינו קטלני במיוחד.

עד כאן העובדות. מעכשיו והלאה – ספקולציות, ניחושים, הערכות, וזריקת מספרים סתמית. הסיבה לכך היא שאיננו יודעים מה ההשפעה והנזק של קרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. אנו פשוט לא יודעים, כול אחד זורק מספרים לפי תחושות הבטן שלו, על מקרי המוות שעוד יהיו בעתיד  כלומר אחרי יותר מ 20 שנה. עשרות אלפי מחקרים התפרסמו על הנושא, רובם מנסים להפיק מידע על ידי ניתוחים סטטיסטיים של נתונים על תחלואת הסרטן. אין וויכוח על כך שכמויות גבוהות של קרינה גורמות לסרטן, הוויכוח הוא על כמויות קטנות. הסרטן מתפתח לרוב באיטיות ומופיע רק הרבה שנים לאחר המקרה.  קשה מאד להפריד בין תחלואה טבעית (כולל גורמי סיכון כמו עישון, אלכוהוליזם ועוני) לתחלואה שנגרמה על ידי הקרינה מצ'רנוביל. יש גם שטוענים שעליה במקרי הסרטן שכן התגלתה נובעת מריבוי הבדיקות שבוצעו באוכלוסיית הסיכון מעבר לבדיקות הרגילות.
אנו פשוט לא יודעים אם קרינה ברמה נמוכה מסוכנת, ועד כמה. המחלוקת בין הדו"ח של WHO לדו"ח הירוק הוא בדיוק בנקודה זו. WHO טוענים (טענה סבירה) שקרינה נמוכה – בסדר גודל של קרינת הרקע הטבעית, מן הסתם לא מסוכנת. כמו שציינתי, קרינה רדיואקטיבית מצויה בכול מקום בטבע, קרינה מסלעים, מהאדמה ומגזים שנפלטים מהאדמה. רמת הקרינה הטבעית משתנה ממקום למקום, ויש מקומות (למשל דנבר, קולורדו, ארה"ב) בו היא גבוהה פי 100-1000 מאשר במקומות אחרים.
הירוקים טוענים לעומת זאת, שכול קרינה מסוכנת, כול קרינה מסרטנת, אפילו קרינה טבעית ברמה נמוכה. לכן – כול כמות הקרינה שנפלטה מצ'רנוביל ונפגשה עם בני אדם תגרום בסופו של דבר לעליה כלשהי בסיכון לסרטן. הם ממציאים איזשהו פקטור שמבוסס על ניחושים, מכפילים אותו בכמות האוכלוסייה באזורים שאליהם היגיעה איזשהו חלקיק קרינה מצ'רנוביל ( כ40% משטחה של אירופה) – וכך הם מגיעים לניחוש על 30 עד 60 אלף הרוגים (עתידיים) מקרינת צ'רנוביל. הבסיס להערכה זו איננו מצוי בעובדות או בידע שיש, הוא אידיאולוגי – הפחד מהקרינה והרצון לחסום את האנרגיה הגרעינית.
חוסר הידיעה שלנו בנושא משמשת כר נוח להפחדה – אנו תמיד פוחדים מהבלתי נודע. (המצב דומה עם ההתחממות הגלובאלית).

אני, אישית, מעודד מהנתון המוצק שכן קיים: שתוך 20 שנה אפשר לייחס בוודאות (סבירה) לאסון צ'רנוביל "רק" כ 52 מקרי מוות. אין ספק שיהיו עוד מקרי מוות בהמשך, אבל אני נוטה יותר לקבל את ההערכה (המצוצה מהאצבע) של WHO מאשר את ההערכה החמורה הרבה יותר (ומצוצה מהאצבע עוד יותר) של הדוח הירוק.

הנזק הגדול יותר של אסון צ'רנוביל היה הנזק הכלכלי והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למאות אלפי אנשים שזוהו כ "אוכלוסיית סיכון", וחלקם פונו מבתיהם. מבחינה זו הנזק של צ'רנוביל מצוי בסדר גודל דומה לנזק של רעידת האדמה והצונאמי ביפאן, אסון טבע של "פעם באלף שנה". אין להקל ראש בנזקי אסון צ'רנוביל, אבל גם לא צריך להיכנס להיסטריה ולסגור את כול הכורים.
יעקב

25 במרץ 2011

הרצאת פרופ' אריה דובי בנושא אנרגיה וגרעין

במסגרת אירועי "יום הגדולה האנושית" הישראלי שחל בישראל ביום חמישי האחרון נערך כנס בחסות מכון ירושלים לחקר שווקים. פרופ' אריה דובי מהמחלקה להנדסה גרעינית באוניברסיטה בן גוריון נשא הרצאה בנושא: "הסכנות המדומות של אנרגיה גרעינית והסכנות האמיתיות של הפחד ממנה". שלושה קטעים מן ההרצאה הועלו לבלוג הירוק.

חלק א' - אנרגיה = חיים 


חלק ב' - אנרגית רוח ואנרגיה סולארית = הדפסת כסף




חלק ג' - אנרגיה גרעינית הכורים בפוקשימה - סיכום.

23 במרץ 2011

שעת סיפור: מלך האש

את הקטע הבא קיבלנו במערכת התגובות מהקורא "משה" ואיכותו לא הותירה אותנו אדישים...


לפני שנים רבות רבות חיו להם בשקט ובשלווה שבט קדמוני, בשבט זה משלו חכמי השבט שהנהיגו את השבט על מי מנוחות שנים על גבי שנים בלי צופה פה ומצפצף, כשכולם עונים אחריהם אמן. יום בהיר אחד, קדמודרן הנער הסקרן של השבט גילה פלא עצום, כח בלתי רגיל שניתן ללכת לאורו בלילה, כח שמחמם את הגוף בלילות הקרים, הנער הסקרן רץ למועצת השבט וסיפר להם על תגליתו, מייד נתכנס כל השבט, ישבו על המדוכה האם ראוי ונכון להשתמש בכח זה, קדמופחד טען שכח זה מאוד מסוכן ויש לאסור שימוש בו, כח זה יכול לשרוף את המערות שלנו, העשן שעולה ממנו יכול לחנוק אותנו, אסור לנו להשתמש בכח זה חזר והדגיש, קדמוסביב החרה אחריו במרץ ומה יהיה על העצים? איזה עתיד נשאיר לילדים שלנו, עתיד ללא עצים? ושלא לדבר הריח של העשן, איזה איכות חיים נרצה שיהיה לנו ולילדנו?, הנער הסקרן לא וויתר והסביר להם את התועלת שבנוסף לאור ולחום נוכל ככה גם להרתיע את אויבנו ושאר חיות רעות הקמים עלינו, טיעון זה ריכך קמעה את המתנגדים במיוחד לאור הנסיון בכח זה בלילה האחרון והוחלט ברוב גדול להמשיך בשימוש בכח ויקרא שמו "אש".. 

ככה עברו להם השנים כשבני השבט למדו להשתמש באותו כח שנקרא אש לצידה בישול ואור להאיר את הלילה ולהבריח יצורים לא רצויים.. החיים בשבט קדמוני התקדמו ונהיו פשוטים וקלים יותר והשמחה הייתה עד לב השמים, עד שהקיץ הקץ וקדמוניתוש שומרת האש נרדמה על משמרתה , גיצים של אש הבעירו את מערתה ותבער האש במחנה עד לב השמים, ויזעקו נביאי הזעם ממועצת השבט אוי מה היה לנו מה עשינו כי הבנו את הרעה החולה הזאת עלינו ועל משפחתינו וילונו על האש על 40 יום ו 40 לילה, ויאמרו איש אל אחיו מה לנו ולאש הארורה הזו שבא להשמיד את עולמנו, אותה אש שמעוררת את האלים נגדנו, דיי לנו בחיים הפשוטים שהיה לנו קודם, ויבואו כולם אל ראש השבט ויאמרו, לא רוצים אש! לא רוצים אש! ויכנע למועצת החכמים ויאמר אל בני שבטו כבו כל אש במושבותיכם אל תותירו ממנו גחל אחד, ויעשו כן כל העם, ותשקוט הארץ.

ומיני אז חיו להם השקט ובבטח אותו שבט קדמוני מבלי שמוחם יתפתח, ובלי דאגות מיותרות.
האגדה מספרת שהיה מבינהם אחד שזכה להיות זקן מופלג ושבע ימים שזכה להגיע לגיל 30.

שלכם
שימפי שימפנזי
22 במרס 2011

20 במרץ 2011

התקלה הגרעינית ביפאן - הפחדה מוגזמת.


הדיווחים בעיתונות על המתרחש בתחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה, יפן, הם לא תמיד ברורים ואמינים, והתמונה המצטיירת היא יותר גרועה מהתמונה האמיתית. במידה רבה זה נובע מבורות ומהפחד מכול דבר גרעיני או כול קרינה, או מדעה קדומה אנטי-גרעינית.
אנסה לתת תמונה שלדעתי היא יותר מאוזנת ונכונה. אני מסתמך על קריאה באתרים רבים, כולל של מומחים, כמו למשל אתר של הסטודנטים בפקולטה למדעי הגרעין ב MIT (הטכניון היוקרתי של מסצ'וסטס).  ריכוז גדול של קישוריות תמצאו באתר ANS Nuclear cafe .
המצב, נכון לעכשיו, שורה תחתונה: לא נגרם עד כה נזק גדול לציבור (לתחנות – כן), וככול שעובר הזמן, הסכנה פוחתת. עוד אי אפשר לנשום לרווחה, המצב עדיין די מסוכן, אבל יש סיבה לאופטימיות. הדיווחים על קרינה שנמצאה פה או שם, ועל מזון נגוע אינם מדאיגים – רמות הקרינה שהתגלו, אומנם גבוהות קצת מהרגיל אבל רחוקות מלהוות סכנה.
הנה מה שקרה שם: נתחיל מזה שבפוקושימה יש 6 כורים גרעיניים, וכולם עמדו היטב בטלטלת רעש האדמה האדיר (החמישי בעוצמתו בכול הזמנים) שהתרחש. המבנים תוכננו לעמוד ברעידת אדמה ועמדו היטב כמתוכנן, הם לא התמוטטו, לא נסדקו ולא נפגעו.
פעולת הפקת האנרגיה, והתהליך הרגיל של הביקוע של הגרעין בליבת הכורים, נפסקה אוטומטית בעת שניתק זרם החשמל מהרשת, בגלל רעידת האדמה. ההפסקה נעשתה על פי שיגרת כיבוי רגילה, על ידי החדרת מוטות בקרה בין מוטות הדלק הגרעיני. אבל, תהליך כיבוי הכור הוא תהליך ארוך, כי גם אחרי החדרת המוטות מתרחש פירוק גרעיני של חלק מחומרי הדלק, והכור מייצר חום בשיעור כ 7% מהשיעור המלא. שיעור זה הולך וקטן במהירות עם הזמן עקב התכלות החומרים. יש צורך להמשיך ולקרר את ליבת הכור, על ידי הזרמה מתמדת של מים, והדבר נעשה על ידי גנרטורים של חירום, שהמשיכו להפעיל את המשאבות. גנרטורים אלה נפגעו על ידי הטסונאמי, כשעה אחרי רעידת האדמה, ואז המשיכו משאבות הקירור לפעול בעזרת בטריות חירום. משאזל הזרם בבטריות אחרי כמה שעות, הפסיקו המשאבות לפעול והחום בליבת הכור החל עולה בגלל העדר קירור.
ליבת הכור נמצאת בתוך דוד של פלדה שעובי הדופן שלו 16 ס"מ פלדה. כול זה נמצא בתוך מבנה בטון שיש לו עובי דופן של כ 1-1.5 מ' בטון מזוין. המבנה הכפול הזה נועד למנוע פליטה של חלקיקים רדיואקיביים לאוויר. הסכנה הייתה שעם הפסקת קירור הליבה, היא יכולה להתחמם לרמות חום גבוהות (מעל 2000 מעלות צלסיוס) ובמצב זה ניתכים מוטות הדלק, צינורות המגן שלהם ואפילו דוד הפלדה העוטף. אז יכול להווצר מצב שחומרים רדיואקטיביים נפלטים לאוויר בכמויות גדולות. לכן חשוב מאד להתמיד בקירור הליבה, למנוע התכת מוטות הדלק, ולשמור על שלמות קליפות המבנה.
עד כה אין סימנים ברורים של פגיעה במעטפת המגן של ליבות הכורים, המעטפת עדיין שלמה ומחזיקה מעמד, למרות שהיה חשש שהיא נפגעה והיו דיווחים על כך. בתוך הליבות עולה מדי פעם לחץ הקיטור, שנוצר בגלל אידוי המים שבליבה, וזה מחייב שחרור הקיטור דרך שסטומי בטחון, כדי למנוע עליית הלחץ עד כדי קריעת הדופן של הדוד. הקיטור הזה שמשתחרר לאוויר מכיל חומרים רדיואקטיביים, וגורם לעליית רמת הקרינה באתר התחנות, ומקשה על פעולת המפעלים. אבל קרינה זו אינה ברמות גבוהות, ואינה יכולה לזהם שטחים גדולים, המרוחקים מהכור עצמו, אם כי היא מסוכנת באתר הכור.
היפאנים הביאו כוחות עזר גדולים למקום, ובייחוד תותחי מים וכבאיות מכול המדינה, וממשיכים להתיז מים ולקרר את הכורים. כרגע נראה שיש סיכויים טובים שהם יצליחו למנוע את התכה של מוטות הדלק ומעטפות המגן של הכורים, כלומר, למנוע פליטה של כמויות קטלניות של קרינה לסביבה. הם גם חידשו את אספקת הזרם החשמלי, ומנסים להפעיל מחדש את המשאבות הרגילות. הזמן פועל לטובתם, כי כאמור, כמות החום הנפלטת מהמוטות הולכת וקטנה בקצב מהיר. החשש שהקרינה באתר התחנה תהיה גבוהה כול כך שלא יתאפשר לכוחות הנלחמים לקירור הליבות לפעול התבדה. אם לא יתרחשו ארועים חריגים, בלתי צפויים, נראה שאסון זה יסתיים כמו התאונה של התכה חלקית של מוטות הדלק בתחנת אי שלושת המיילים בארה"ב, ב 1979 – דהיינו ללא פגיעה בנפש או נזק לסביבה.
אל תתרשמו מדיווחים על קרינה שהתגלתה פה ושם. נכון, התגלתה קרינה מעל לרמה רגילה בכמה מקומות. אבל השאלה היא – כמה. הרמות שהתגלו עדיין רחוקות מסף הסכנה. לא קרה כלום עדיין. נקווה שגם לא יקרה.
יעקב  

24 בפברואר 2011

חוק האריזות וחוקי המיחזור


לפניכם מכתב וסרטון שהתקבל במערכת מאת יאיר שפי, כלכלן ומומחה בארגון ושיטות. (המייל של מר שפי שמור במערכת). אני לא מסכים אם הניתוח של שפי בכל עניין (בטח לא בהכתרת אל גור בתואר המופיע בהמשך) אך יש ממש בעיקרי ניתוחו וזה הזמן לפעול על מנת לעצור את התוכניות הסהרוריות למחזור הנכפות על ראשי הערים והתושבים בישראל. -- בועז


ב- 1.06.2011 ייכנס לתוקף חוק האריזות. עדיין לא מאוחר למנוע זאת, אם יהיו מספיק אזרחים שיבינו שזה חוק אידיוטי ומיותר, שאין בו שום תועלת לעם ולארץ.
למעשה, דרוש רק "אל-גור" אחד שיגיד "המלך עירום" וישמעו לו. עד עכשיו לא מצאתי אותו, ופניתי כבר למאות מועמדים, מאלה שהיו מעורבים ביילוד חוקי המיחזור וחוק האריזות
אני מבקש ממך, שבשלב הראשון תקדיש לנושא פחות מעשר דקות: להמשיך לקרוא דבריי אלה, ולצפות בשלושה קליפים שהכנתי.

חוק האריזות, המופע של השר ארדן:
השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, גרם לחקיקת חוק האריזות רק כי באירופה יש חוק כזה ומכיוון שאדם טבע ודין גררו אותו לזה והתקשורת נתנה לו ולנושא תמיכה.

דקה וחצי על חוק האריזות:
הסיבות הלא נכונות לקבלת חוק האריזות

שתי דקות על חוקי המיחזור:

תוספת העלות של היצרנים והיבואנים, בהערכה זהירה, היא לפחות 500 מיליון ₪ לשנה. הם לא יביאו כסף מהבית; העלות הנוספת תתבטא במחירי המוצרים.

המקום של האשפה הביתית הוא במיכלי האשפה הרגילים. אין בעיה של ניקיון ברחובות שבטיפול הרשויות המקומיות. הבעיה היא באופן הטיפול הזבל.  הבעיה היא שהירוקים טומנים ראשם בחו"ל ומייבאים משם את הטרנדים ה"ליברליים" ולא לומדים מהם לטפל באשפה במרכזים מרחביים.

אם הצלחתי לשכנע אותך שיש משהו בדעותיי, והנושא מעניין אותך, תוכל לעיין בתחקיר המלא של הכתבה "חוק האריזות והחטא הקדמון", שבשלבי הפקה (כ- 6,000 מילה):
בימים אלה, כשהמדינות שבהן מפיקים נפט מאוד לא יציבות, מתחיל משבר אנרגיה חדש. מחירי הנפט עולים והערך של האשפה כמקור אנרגיה חלופית עולה. ראוי להתייחס לזה ולהשקיע בשיפורים למניעת הזיהום הנפלט בתהליך השריפה.

בכל מקרה, אני מבקש שתעביר פנייה זו לרשימת מכותביך, שגם הם ימשיכו את השרשרת. אולי אחד מהקוראים שבשרשרת יהיה זה שביכולתו למנוע את חוק האריזות וביטול חוקי המיחזור הקיימים.

שיהיה ברור: המילה "מיחזור"  היא שם כולל ולא מוצלח שנתנו לטיפול בזבל, ומחטיאה את המטרה: ניצול הזבל בכל דרך אפשרית, כך שלהטמנה תגיע רק שארית שלא ניתן לנצלה, שזה פחות מעשירית מהאשפה המקורית.

בברכה
יאיר שפי 

3 בינואר 2011

סטיוארט בראנד "כופר" בארבעה מיתוסים ירוקים

סטיוארט בראנד, האיש שדחף להקמת התנועות למען הסביבה בשנות הששים והשבעים שקל מחדש את עמדותיו בנוגע לערים, לכוח הגרעיני, ההנדסה הגנטית והנדסת קרקע. לפניכם ההרצאה אותה נשא במחלקת המדינה של ארה"ב, באדיבות TED.
העתיד מתרחש בערים הצומחות ורק הן תצלנה את הכפרים - על מנת להציל את הכפרים יש לחברם בתחבורה טובה לעיר ולספק תקשורת איכותית ואנרגיה. החיים בעיר הם התשובה הטובה ביותר לנטרול "התפוצצות אוכלוסין".
בראנד ממשיך להחזיק בטענות שהאקלים משתנה לרעה, לטענתו כתוצאה מפליטת תוצרי שריפה, אך מבין כי אין תחליפי אנרגיה לפחם ולגז מלבד שימוש באנרגיה גרעינית (וכורי מיקרו).
ההתקפות ה"ירוקות" נגד מזון מהונדס הינן בלתי רציונליות ומזיקות. הגידולים המהונדסים גנטית הם החידוש החקלאי המצליח בהיסטוריה.