דעות על ההתחממות.

מחקר חברתי, שנעשה במדינת אלברטה שבקנדה, חקר את העמדה של מדעני אדמה ומהנדסים בנושא ההתחממות הגלובאלית. 1077 מדענים ומהנדסים השיבו על שאלון ארוך ומפורט בנושא דעתם על בעיית האקלים. מדינת אלברטה היא מרכז תעשיית הנפט בקנדה, ומרבית המשיבים עובדים בה.

מטרת ה"חוקרים"* (מחברי ה"מחקר") הייתה להוכיח עד כמה מקום התעסוקה מעוות את הדעה ההנדסית והמדעית של מדענים ומהנדסים. הם רצו להוכיח עד כמה המדענים האלה סוטים מה"אמת" האקלימית המוחלטת כביכול. כאילו שהדוגלים בהיסטריה אקלימית פטורים מכול עיוות ודעה קדומה והשפעה זרה, ודעתם היא אמת אלוהים חיה, ורק העובדים בתחום הנפט – דעתם מעוותת, ומושפעת מגורמים זרים.

המחקר, כמובן, חסר כול ערך, אבל בכול זאת מעניינת ונכונה החלוקה של המשיבים ל 5 קבוצות שונות. אנו רגילים לחלוקה הגסה לשני מחנות: "הלנו אתה או לצרינו" – מחנה החממיסטית מול מחנה הספקנים או המכחישים. החלוקה היותר עדינה – ל 5 קבוצות (מודלים) – היא יותר עשירה ומשמעותית. הנה הקבוצות (כפי שמפרט ה"מחקר":

1. קבוצת החממיסטים הקלאסיים (הטהורים), או "מחנה קיוטו". הם מאמינים אמונה חזקה שהתחממות גלובאלית נוראית מתרחשת, שהיא נגרמת על ידי בני אדם והיא לא תוצאה של מחזוריות טבעית, שהוא תוביל לנזקים חמורים (הרס כדור הארץ), מאמינים ב IPCC, "המדע סגור", "חייבים לפעול" וכו' וכו'. 36% מהמשיבים שייכים למחנה זה – שימו לב – פחות מחצי.

2. קבוצת "הטבע שולט" (המכחישים). הם חושבים ששינויי אקלים מתרחשים, אבל הגורם השולט הם מחזורים טבעיים. הטבע, ולא בני האדם, הוא הגורם השולט בשינויי אקלים. הם מסתכלים על ההיסטוריה: ההתחממות הטבעית היא שהוציאה אותנו מעידן הקרח. הם לא מאמינים שבני האדם מסוגלים לשנות את האקלים. הם לא רואים סיכון של ממש לנזקים גדולים, לא רואים סיבה לדאגה. במחנה זה סווגו 24% מהמשיבים.

3. המודל ה"פאטליסטי" או האדישים - (חצי-חצי): אלה מאמינים שגם הטבע וגם בני האדם משפיעים על האקלים (חצי תה, חצי קפה, גם החממיסטים צודקים וגם המכחישים). הם חושבים שיש סיכון, אבל לא גדול מאד. הם לא סומכים עד הסוף על דוחות ה IPCC  שלדעתם אינם מבוססים עד הסוף, וגם לא על המודלים האקלימיים. הם אדישים, מתנגדים לפעילות יתר של רגולציה. 17% שייכים למחנה חצי-חצי.

4. מחנה "האחריות הכלכלית" (הקמצנים). הגורם לשינויי האקלים לא ידוע, יכול להיות אנושי, יכול להיות טבעי, הם לא חושבים שיש סיכון גדול, השינויים לא משפיעים עליהם אישית. הם לא חושבים ש"המדע סגור", העיקר, לדעתם, הם הנזקים הכלכליים הגדולים שהמלחמה באקלים גורמת. הם לא חושבים שהם מוצדקים. למחנה זה משתייכים 10%.

5. מחנה האקטיביסטים (הירוקים). אלה מאמינים ש"חייבים לפעול", עתיד כדור הארץ נתון בידנו, בני אדם הורסים ומזהמים את הסביבה. אנו חייבים לשמר את כדור הארץ, לא חשוב אם באמת יש סכנה אקלימית או לא (הם לא יודעים), בני האדם הורסים את כדור הארץ וזה רע, וצריך לחוקק חוקים ותקנות חמורות לשימור הסביבה. למחנה הזה שייכים יש 5% מהנשאלים.

סך הכול יש לנו 36+24+17+10+5 = 92%. 8% הם "בלתי מפלגתיים"** = לא שייכים לאף מחנה.

אני למשל שייך למחנה נוסף, מס' 6 שהייתי קורא לו "מעשיגענעס, ארופ פון דאך" (תרגום מאידיש: משוגעים רדו מהגג). המשוגעים הם אלה שחושבים שהשמש והרוח יכולים לספק את צרכי האנרגיה שלנו. השמש שמספקת אנרגיה בין 10 ל 20% מהזמן בלבד, והרוח – 25% מהזמן. אין בידנו, היום אמצעים טכנולוגיים לאספקת האנרגיה הדרושה ממקורות שאינם פחמיים. הסכומים האדירים שהעולם מוציא על המלחמה באקלים, הם בזבוז כסף לריק בין אם צפוי חורבן אקלימי ובין אם לאו. תתפכחו מהאשליות: מה שאנו עושים (תחנות רוח ולוחות שמש), והכסף האדיר שאנו מוציאים עליהם, יעזור לאקלים כמו כוסות רוח למת.

יעקב

*אני קצת מתקשה להעניק את התואר "מחקר" לאוסף של פטפוטים, לדבר שאין בו שום דבר מלבד פטפוטים. אז תזכרו: זה לא מחקר מדעי, במובן של מדעי הטבע, זה "מחקר" חברתי... ובתור שכזה, אורכו כאורך הגלות, וגיבוב המלל הוא אינסופי. ב"מחקרים" חברתיים נוהגים להאריך במלל כדי להסוות את העדר התוכן.

** היסטוריה: פעם היה כתוב בפתקי ההצבעה בקלפי: " א – מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים".

שיטפונות בעולם, תחנות רוח באפריקה.

שיטפונות גדולים מתרחשים במספר מקומות בעולם כעת. יש שיטפונות גדולים בדרום אמריקה, בארגנטינה, פרגואי ואורוגואי.

בארה"ב הייתה סדרה של עשרות סופות טורנדו במדינות הדרום שהותירו מאחוריהן הרס רב וגם 43 קורבנות בנפש. למשל – בדאלאס היה טורנדו – החזק ביותר (הגרוע ביותר) ב 88 שנים. זה אומר שלפני 88 שנים, לפני שהתחילה ההתחממות הגלובאלית הנוראית, כבר היה טורנדו דומה. כלומר – סופות תמיד היו.

שיטפונות גדולים היו גם במספר מקומות בבריטניה, והם עדיין נמשכים.

כמובן, תמיד שיש אסון טבע בשנים האחרונות כולם מדקלמים את המנטרה האופנתית "התחממות גלובאלית". היא האשמה בכול, בוודאי בכול אסונות מזג האוויר (סופות, שיטפונות ובצורת). ההתחממות הגלובאלית היא גם תירוץ נוח לבעלי תפקידים – למשל ראש ממשלת בריטניה ושרת הסביבה שלו: "אנו לא אשמים, זו ההתחממות הגלובאלית שאשמה".

אלה כמובן שטויות. סופות, שיטפונות ובצורת תמיד היו, עוד מימי המקרא עם המבול של נח, והבצורת שבגללה ירדו אבותינו מצרימה. יש חשש שהאסונות האלה יימשכו גם בעתיד, כמו שהיה בעבר.

מה צריך לעשות? מה שאפשר. למשל: צריך לבנות בתים חזקים יותר, לא כמו אלה שבתמונות, באזורים מועדים לסופות טורנדו. יש פה גם שאלה של סבירות כלכלית. ההסתברות שסופת טורנדו תפגע בדיוק בביתך במשך כ 50 שנה – אורך החיים הממוצע של בית – היא קטנה. השאלה כמה כדאי להשקיע כדי להתחסן נגד סיכון קטן זה. יש עשרות מיליונים של בתים בארה"ב, מהם נפגעים הסופות טורנדו אולי כמה עשרות או מאות כול שנה. אנו מודעים יותר לתופעות אלו היום בגלל השתכללות אמצעי התקשורת שמביאים את התמונות ה"מעניינות" מכול העולם בזמן אמת לסלון שלנו.

בנושא השיטפונות – מה שניתן וצריך לעשות הוא לנקות ולהעמיק את תעלות הניקוז וערוצי הנהרות, לסלק את הסחף והפסולת שחוסמת את הזרימה של המים. כן ניתן לבנות חומות מגן ומחסומים ולתעל את הנהרות בין חומות. אלה פעולות תחזוקה ידועות, שוטפות ומתמידות, שתמיד נעשו. הן עולות כסף. מה שקרה בבריטניה הוא שבמשך השנים האחרונות לא היו הרבה שיטפונות, אז קיצצו בתקציבים של הטיפול בשיטפונות. בנוסף – אומצו הנחיות של האיחוד האירופי משנת 2000 – למען שימור הסביבה כביכול, שדוגלות בהחזרת הטבע למצבו "הטבעי", "הבתול". פירושו לא להכניס נהרות לערוץ מלאכותי, בנוי, תחום חומות ונקי מסחף אלא לתת להם לזרום "טבעי" – כלומר ללא חומות ותוך אפשרות להציף שטחים מסביב.

את הכסף הגדול למלחמה בהתחממות הגלובאלית, לפי האופנה ההיסטרית החדשה. הכסף הזה, שאולי יעזור להקטין את הנזקים של ההתחממות בעוד 100 שנה (ואולי לא), מוצא לריק. הדברים שניתן לעשות עכשיו, שיצילו את התושבים מהאסונות שמתרחשים כעת (לא בעוד 100 שנה) – כמו תחזוקת הניקוז והנהרות – את זה לא עושים. במקום זה מממנים תחנות רוח באפריקה במסגרת קרן האו"ם למלחמה באקלים. תקציב סיוע החוץ של בריטניה גדול פי כמה מתקציב ההגנה משיטפונות.

יעקב

הבלופים הירוקים של גוגל נמשכים ב 100%

גוגל מקימה מרכז מידע חדש, במדינת טנסי, בהשקעה של 600 מיליון דולר. המרכז יעבוד ב 100% על אנרגיה מתחדשת – מודיעה גוגל כדרכה. העיתונות הירוקה ("תשתיות" – בטאון ברוני האנרגיה המתחדשת, החיים מסובסידיות ומתעשרים על חשבון הציבור) מתמוגג ומפרסם כותרות גדולות.

כיצד תספק גוגל 100% אנרגיה מתחדשת אם השמש מייצרת חשמל רק כ 15% מהזמן – והרוח אולי 25% מהזמן – מי יספק חשמל לגוגל בשאר הזמן? אל תדאגו. תחנות הכוח הפחמיות והגזיות (והגרעיניות), סוסי העבודה הוותיקים, שמספקים חשמל מתי שצריך אותו – הם יספקו חשמל גם לגוגל. לא יהיו הפסקות זרם במרכזי המידע של גוגל, זה בטוח. וגם רשות עמק טנסי TVA הממשלתית המפעילה סכרים הידרואלקטריים גדולים שנבנו בשנות ה 1930. גוגל תשתמש באותו חשמל כמו כול התושבים והמפעלים בטנסי.

אז למה הטענה השקרית: "100% חשמל מתחדש"? למה לא?? זה אופנתי, זה יפה, זה מחמם את הבטן. הקוקואים הירוקים אוהבים הצהרות כאלה בין אם יש בהן אמת ובין אם לאו, והם במילא לא מסוגלים להבחין בין אמת ושקר, בין מציאות ודמיון.

גוגל אומרת שהיא תקים מתקני אנרגיה מתחדשת בטנסי, שיספקו "הרבה" חשמל לרשת (כאשר השמש זורחת והרוח נושבת), ובתמורה, תספק הרשת חשמל לגוגל בשאר הזמן – לפחות 75% מהזמן. גוגל כמובן תקבל מחירים גבוהים עבור החשמל שהיא מספקת ממתקנים מתחדשים, כמו כולם, מחירים שמשולמים על ידי כלל צרכני החשמל. גוגל תתעשר מסובסידיות החשמל, וגם תתפאר במדיניותה הירוקה, כמו כולם. כמה סובסידיות והנחות מס העניקה ממשלת טנסי לגוגל, כדי למשוך אותה להקים מרכז בטנסי, וליצור 70 מקומות עבודה? את זה לא מספרים בכתבה "בתשתיות", כי כנראה גוגל שכחה לציין פרט קטן זה בהודעה לעיתונות, וחלילה לכתב העיתון להתאמץ ולברר.

יעקב

חוק האנרגיות המתחדשות - הצהרת כוונות רגשית.

הכנסת אישרה בקריאה טרומית את חוק האנרגיות המתחדשות.   אינני יודע בדיוק מה תוכן החוק שאושר ואם הוא זהה להצעה שהוגשה כבר ב 2008. כללית החוק אומר שני דברים: החוק קובע "יעדים" – כלומר כך וכך אחוזים מהחשמל ממקורות מתחדשים עד שנה זו וזו. הממשלה כבר קבעה "יעדים" הרבה פעמים. אז מה קרה? עכשיו ה"יעדים" יושגו בגלל שהכנסת חוקקה חוק? גם החוק הזה, כמו קביעת היעדים של הממשלה אינו אלא הבעת משאלה (כמו הסכם פריז). אין בו תכנית מעשית המובילה אלי היעד.

עוד קובע החוק שתוקם "וועדה בין משרדית" ליישום החוק, שתדווח לכנסת. בשביל "וועדה בין משרדית" צריך חוק? אם הכנסת רוצה דיווחים שתשלח עוזר פרלמנטרי לאסוף נתונים ברשות החשמל – לא בעיה. לא ברור כיצד הכנסת תוכל לחייב "הקמה של וועדה בינמשרדית" ומה הוועדה הזו תוכל לעזור. אז יש לנו עוד חוק הצהרתי, המביע משאלה שאין בצדו שום תוכן מעשי ושום קשר למציאות.

הדבר דומה, למשל, אם הכנסת הייתה מעבירה חוק לביעור העוני, או חוק בעד צדק סוציאלי. הנייר סובל הכול, גם חוקים. החוק עד כדי כך חסר משמעות שלא נמצא אפילו חבר כנסת אחד שמצא בו טעם לפגם, כולם הצביעו בעד...

ההנחה הבסיסית של החוק היא "חשמל ירוק זה טוב, יעלה כמה שיעלה". על זה הצביעו כולם, בלי הבנה מינימלית של המשמעויות אם, חו"ח, מישהו ינסה ליישם את החוק.

לא ברור אם מישהו מ 48 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק יודעים כמה המדינה (כלומר אנחנו) כבר מוציאים על חשמל סולארי, כבר הוצאנו ב 2014, 2015, ונוציא עוד במשך 20 שנה לפי ההתחייבויות שאישרה רשות החשמל. הנה התשובה: 2-1.5 מיליארד שקל לשנה, שהם כ 40-30 מיליארד שקל ל 20 שנה (בלי ריבית). האם מישהו בציבור יודע את זה? האם מישהו בכנסת יודע את זה? האם מישהו בכנסת אישר לרשות החשמל להטיל מס על הציבור בהתחייבות כזו ל 20 שנה? מדוע לא מפרסמים את המספרים? מדוע לא שמים אותם על השולחן כאשר דנים בחוק? מדוע הכול נעשה במחשכים?

יפרסמו נא רשות החשמל, הכנסת ומשרד האנרגיה מספרים מוסמכים: כמה כסף הוצא על אנרגיה סולארית עד כה? כמה הוצא בשנת 2014? כמה ב 2015? מה צפי ההוצאות לשנים הקרובות לפי התחייבויות שכבר נחתמו? האם יש למישהו זכות לשלוח יד לכיס הציבור בסתר ולהוציא עשרות מיליארדים (באמצעות חיוב חשבונות החשמל) ללא הגבלות?

מדוע אין רשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לרשום בכול חשבון חשמל כמה מהחיוב מוציאים על חשמל סולארי – כפי שעושה ממשלת גרמניה, בשקיפות? ייתכן והציבור יישמח לתרום את חלקו – אבל צריך לידע אותו.

נושא שני הוא התועלת. עד כה אנו מפיקים כ 2% מהחשמל שאנו צורכים מהשמש. בכמה הופחת זיהום האוויר? ב 2% ? כמה זה שווה? האם זה מצדיק את 30 המיליארדים? והאם יש הגיון להוציא עוד 30 מיליארדים כדי להפיק עוד 2% חשמל מהשמש? כמה זה יתרום להפחתת ההתחממות הגלובאלית? (תשובה: שום דבר).

אם מישהו חושב שאני מגזים וההוצאות אינן כה גדולות – בבקשה – שישימו רשות החשמל, או הכנסת את המספרים הנכונים (והידועים כבר) על השולחן לדיון. לרגל הדיונים בכנסת על אישור החוק יש לקיים דיון ציבורי רציונלי, וממשי. דיון על תכנים ממשיים, על עובדות ולא על סיסמאות מופשטות כמו "חשמל סולארי זה טוב".

יעקב

ההתחממות: רק 1.1 מעלות למאה שנה.

אוניברסיטת אלבמה UAH מחשבת ומפרסמת סט של טמפרטורות עולמיות על פי מדידות לוויין. הם פרסמו את הנתונים האחרונים, עד נובמבר 2015, והודעה לעיתונות לרגל השלמת 37 שנים של איסוף, חישוב ופרסום נתונים.

כול ההתחממות העולמית ב 37 השנים האחרונות הייתה כ 0.41 מעלות, שהם מגמה של כ 0.11 מעלות לעשור. אם מגמת התחממות זאת תימשך עוד 63 שנה (כדי להשלים ל 100) תגיע ההתחממות בשנת 2079 לשיעור של 1.1 מעלה – פחות מה"יעד" שהקציבה לעצמה וועידת האקלים – שהיה : לא לעבור 2 מעלות ולהשתדל לעצור ב 1.5 מעלה. כלומר: היעד יושג, בלי כול מאמץ והוצאה כספית נוספת... מצבנו טוב מאשר חשבנו...

המגמה הזאת, דרך אגב, אינה סותרת את הנבואות של המודלים האקלימיים, המנבאים עליה של בין 1.5 ל 4.5 מעלות עד 2100. המגמה שנמדדה ב 37 השנים האחרונות נמצאת בגבול התחתון של הנבואות של המודלים. כלומר: שד ההתחממות כלל אינו נורא כול כך (אם לשפוט לפי הניסיון עד כה), ואם המגמה תימשך, ייתכן שלא יהיו כול נזקים של ממש עד שנת 2100.

ד"ר ג'ון כריסטי אומר שכנראה אכן יש מגמת התחממות מתמשכת, מעבר לתנודות אקלים טבעיות, אבל קשה מאד לדעת איזה חלק מההתחממות טבעי ואיזה נגרם על ידי בני אדם.

הוא גם אומר שלפי המגמות המסתמנות עד כה, תהיה שנת 2015 השלישית החמה ביותר בסט של UAH, אחרי 1998 ו 2010. הוא מוסיף שיש סיכוי טוב ששנת 2016 תהיה החמה בהיסטוריה של המדידות, בגלל תופעת אל-ניניו שהחלה השנה ותימשך בשנה הבאה.

ההיסטריה החממיסטית, ונבואות סוף העולם קצת מוגזמות.

יעקב

מדידות הטמפרטורה וההגזמות.

תהליך מדידת הטמפרטורות העולמיות הוא תהליך מסובך מאד. מדובר לא רק על קריאה של ערכי הטמפרטורות ממדי חום בתחנות מטאורולוגיות. מה שדרוש הוא לאסוף נתונים מעשרות אלפים של טרמומטרים, בעלי מאפיינים שונים וממוקמים במקומות שונים. זה כרוך בשיטות לחישוב ממוצעים תוך התחשבות בשטח הגיאוגרפי של הכיסוי, כולל שטחים בהם אין כיסוי (אין תחנות מטאורולוגיות). בעיה נוספת היא לאסוף נתונים מהעבר, ממאה וחמישים השנים האחרונות, כדי לחשב מגמות שינוי בטמפרטורות של ההווה לעומת העבר.

תמיד היו ספקות לגבי האמינות או הדיוק, בייחוד לגבי שני תהליכים חישוביים: אחד הוא ההומוגניזציה – תהליך שמטרתו לנפות קריאות שגויות או חריגות ולהעמיד את הנתונים על בסיס אחיד ובר השוואה. התהליך השני הוא ההתחשבות באי החום האורבני.

אנטוני וואטס הודיע, במצגת שהציג בוועידת הגיאו-פיסיקאים בארה"ב, על מחקר חדש שהשלים בנושא מדידת הטמפרטורות. כזכור, וואטס ערך מאז 2007 מבצע ענק לתיעוד כול התחנות המטאורולוגיות בארה"ב. יש 1218 תחנות בשטח היבשתי של ארה"ב (חוץ מאלסקה והוואי), שהוכרזו על ידי השירות המטאורולוגי כתחנות משובחות ואמינות, שמשתתפות במדידת הטמפרטורות לצורך מחקר אקלימי. הן נקראות U.S. Historical Climatological Network   . וואטס מצא שיש 410 מהן שלא עברו שינוי במיקום או במכשיר המדידה בין השנים 1979-2008. מסיבה זו אין צורך להעביר אותן תהליך של "הומוגניזציה" (תהליך חישובי מסובך). הוא חישב את מגמת ההתחממות ל 30 שנים אלה, על פי הנתונים המקוריים, ללא הומוגניזציה, ומצא שמגמת ההתחממות קטנה בשליש מהמגמה הרשמית שחישב השרות המטאורולוגי NOAA.

תמיד היה חשש שהמדענים המחשבים ומפרסמים את סדרות הטמפרטורות העולמיות הם מגמתיים, או מושפעים, אולי באופן לא מודע, מהרצון להראות התחממות רבה ככול האפשר. לכן, תהליכי החישוב המסובכים של ההומוגניזציה של הטמפרטורות נראו כחשודים. המחקר הזה מראה שייתכן ואכן הם הגזימו בכ 1/3 בטענות על גודל מגמת ההתחממות ב 30 שנים אלה. כלומר – יש אכן התחממות, אבל בכ 1/3 פחות מאשר טוענים הגופים הרשמיים.

מחקר זה הוגש לפרסום בכתבי עת מדעיים, אך טרם עבר ביקורת עמיתים וטרם פורסם. בעבר, ב 2012, היה מקרה שאנטוני וואטס פרסם ברשת מחקר דומה, בטרם עבר ביקורת עמיתים, והתגלו בו שגיאות שגרמו לו (לוואטס) למשוך את המאמר ולעכבו. הפעם הוא צירף אל הצוות שלו חוקרים ידועים, ביניהם אחד שנחשב לחממיסט, אבל הינו מדען רציני. המחקר הנוכחי נראה רציני.

המחקר עוסק רק בתחנות המדידה בשטח היבשתי של ארה"ב. נשאר לעשות בדיקות דומות בשאר תחנות העולם. אבל הרעיון הבסיסי שלו נראה רעיון טוב: לחפש את אותן התחנות שלא עברו שינויים, ולכן לא זקוקות ל"הומוגניזציה" – ולבדוק את המגמות בהן, לפי הנתונים המקוריים ללא ההומוגניזציה החשודה. הדבר יכול לתת אינדיקציה לגבי אמינות תהליך ההומוגניזציה.

יעקב

אחרי פריז: המציאות – כולה פחם.

אחרי האיפוריה של הסכם פריז "ההיסטורי", עם הסיסמאות על "אנרגיית המחר" ו "סוף עידן הפחם" – הנה מה שקורה במציאות.

פקידי ממשל בהודו הודיעו ש"הודו תכפיל את ייצור הפחם שלה עד 2020" (אם יצליחו. בדרך כלל הפה שלהם גדול מהיכולת המעשית). "התלות שלנו בפחם תימשך. אין אלטרנטיבות אחרות לאנרגיה זולה שתוכל להקל על העוני". הודו בונה ומתכננת עד 87 GW  של תחנות כוח פחמיות (בערך כמו 80 תחנות כוח כמו זו בחדרה).

היא הפיקה 59% מהחשמל שלה מפחם ב 2014, ועדיין, כשליש מאוכלוסיית הודו אין להם חשמל בכלל. הודו גם אמרה, כול הזמן, שהיא תפעל להקטנת הפליטות רק אם תקבל מימון (סיוע) מבחוץ במאות מיליארדי דולרים. כלומר – הם מסכימים שאחרים יממנו ויבנו תחנות רוח בהודו, אבל בלי קשר לזה, הם משתדלים, ככול שהם מסוגלים, לבנות תחנות כוח אמתיות (פחמיות) כדי לספק את החשמל הדרוש.

גם סין ממשיכה לבנות תחנות כוח פחמיות בסין עצמה ובכול אסיה. כך למשל בונות חברות סיניות (או מתכננות לבנות) 14 תחנות כוח פחמיות בוויטנאם, במימן בנק הייצוא הממשלתי של סין. הסינים פעילים בכול אסיה: מאז 2010 הם בנו, החלו לבנות, או הודיעו על בניה, של 92 תחנות כוח פחמיות ברחבי אסיה, ב 27 ארצות בהספק כולל של 107GW  ג'יגוואט. זה היקף יותר גדול מאשר היקף התחנות הפחמיות שמתכננים לסגור בארה"ב ואירופה. ארה"ב, יפן ושאר הארצות העשירות עזרו, במסגרת סיוע חוץ, עד כה, בבניית תחנות כוח פחמיות בארצות עניות באמצעות הבנק העולמי, אך מאז 2013 השתנתה המדיניות. הנשיא אובמה הכריז שהסיוע בבניית תחנות כוח פחמיות יינתן רק לארצות "הכי-הכי עניות". אבל סין ממלאת את החסר ומממנת את הבנייה של תחנות כוח פחמיות על ידי חברות סיניות. התחנות האלה תפעלנה במשך לפחות 50 שנה – אורך החיים הרגיל של תחנה פחמית.

סין הבטיחה לבלום את העלייה המתמדת בפליטות בסין, החל משנת 2030, אי"ה. אז הבטיחה. היא לא הבטיחה לבלום את עליית הפליטות בשאר 27 המדינות בהן  היא בונה תחנות פחמיות. וגם בסין עצמה ייבנו תחנות כמה שהיא צריכה. אולי ב 2030 כבר יהיו מספיק תחנות פחמיות בסין ואז היא לא תבנה עוד...  ההיחלצות מעוני ועלייה ברמת החיים היא עניין מוחשי, מעשי, חזק. עניי העולם לא יתחשבו באמונות טפלות או אופנה של עשירים ירוקים ומדושני עונג מהמערב. הממשלות בעולם העני לא מעוניינות ולא מסוגלות לבלום את שאיפת העם להתעשרות ואת הפיתוח הכלכלי והאנושי.

עניי העולם רוצים "חשמל אסלי, אמתי" ולא משחקים בנדמה-לי ירוקים. האיום באסון סוף עולם אקלימי בעוד 100 או 200 או 500 שנה לא מזיז להם, בצדק. זאת המציאות.

יעקב

טירוף: שורפים 6 מיליארד שקל לשווא.

השערורייה הבלתי נתפסת של תחנות הכוח הסולאריות באשלים זוכה למעט תשומת לב ראויה רק בזכות פשיטת הרגל של אחד היזמים, אבנגואה. יש כאן הוצאת כסף אדירה על ידי פקידים (של רשות החשמל והאוצר) ללא דיון ציבורי, ללא אישור של הכנסת או הממשלה, ללא ידיעה של אף אחד. הפקידים האלה הולכים להוציא מיליארד שקל מכספי הציבור (דרך חשבונות החשמל) כול שנה, למשך 20-25 שנה, בלי שאף אחד בציבור ידע מזה, ואף אחד (כמו הכנסת) לא אישר את זה.

מדובר על שתי תחנות כוח סולאריות באשלים. שני הפרויקטים בגודל דומה, 110-120 MW, באחד מהם זכתה (במכרז של רשות החשמל) חברת שיכון ופיתוח של שלי אריסון יחד עם אבנגואה (חברה ספרדית ענקים שמתמחה באנרגיה מתחדשת ופשטה השבוע את הרגל). בשני זכתה חברת "ברייטסורס" (עם שותפים) – חברה שמקורה בישראל וקראו לה פעם "לוז". מעריכים שמחיר ההקמה של כול אחת מהתחנות האלה הוא בסביבות 1.1 מיליארד דולר.

כותב אבי בראלי בדה-מרקר:

פרויקט אשלים נולד בחטא, התקדם מתחת לרדאר בדרך לא דרך, ועלול להסתיים כאחד הפלופים היקרים והמיותרים בתולדות ישראל. לא יעלה על הדעת כי בידי הממשלה מונחות כיום חוות דעת, שלפיהן העלות העודפת למשק כתוצאה מהפעלת שני שדות סולאריים, שמוקמים בטכנולוגיה מיושנת, תסתכם בלפחות 6 מיליארד שקל (מהוונים) - ואיש לא עוצר לרגע ולו כדי לבחון אם התועלת מהקמת הפרויקטים האלה גוברת על נטל צרכני זה, ומדוע בעצם לא ניתן להשיג את אותה התוצאה, או קרובה לה, באמצעות חלוקת רישיונות בטכנולוגיה פוטו־וולטאית (P.V), שעלותה צוללת והולכת בקצב מסחרר.

אף שחלפו שמונה (!) שנים מאז שיצא לדרך, איש לא ערך בחינה כלכלית באשר לעלויות העודפות שיעמיס פרויקט אשלים על ציבור צרכני החשמל, כשהוא ממשיך לפרנס עשרות יועצים וכוחות נסתרים ממשיכים להיאבק על המשך קידומו. הכוחות הנסתרים האלה התעלמו מהתעריפים המעודכנים של רכישת חשמל סולארי במשק והתעלמו מהמינוף הגבוה של אבנגואה, שסיכן את יציבותה וגם את הפרויקט. בקרוב הם עשויים להתעלם גם מכל האמור לעיל, לכשראשי שיכון ובינוי יצעדו אל משרד האוצר, ויבקשו לשנות בדיעבד את תנאי הזיכיון כך שיוכלו להמשיך לבדם בביצוע הפרויקט.

בראלי מתרעם רק על ההפרש במחיר שהולכים לשלם עבור החשמל התרמו-סולארי לעומת המחיר בו ניתן להתקים לוחות שמש פוטו-וולטאיים PV. הוא משום מה לא כותב על חוסר התועלת שבכל הפרויקטים האלה, לסוגיהם, ועל מיליארד או שניים של שקל מיותרים שאנו מוציאים כבר, כול שנה, למשך 20 שנה, על לוחות השמש שכבר הותקנו בתעריפים מובטחים גבוהים.

לטבלה למעלה תוסיפו עמודה להשוואה: מחיר החשמל המופק מגז: כ 20-25 אג'.

לפני 7-8 שנים החליטו להקים את המתקנים התרמו-סולאריים האלה, מבלי שאיש ידע איך זה עובד, ואם זה עובד בכלל, ומבלי שיהיה שום ניסיון  עם המתקנים דומים בעולם. איש גם לא ידע כמה זה העולה, ועל כמה כסף מתחייבת הממשלה (ומחייבת אותנו). מה הדחיפות? מה ההיסטריה הזו? מדוע היה צריך לזנק זינוק ראש חפוז להרפתקה שאיש לא ידע מהי?

מזל שלנו שהמכרזים התעכבו, היום כבר נבנו תחנות כאלה בספרד, ובקליפורניה ואנו יודעים בבירור שהעסק לא עובד, התחנות מפיקות הרבה פחות חשמל מאשר חשבו או תכננו (עד 66% פחות). בכול זאת ממשיכים הפקידים, מכוח ההתמדה, עם המכרזים המטורפים האלה ואין מי שיעצור אותם. חברת ברייטסורס למעשה פשטה את הרגל בקליפורניה, ואחרי שקיבלה מימון בערבות ממשלתית על ההשקעה של כ 2.2 מליארד דולר, הודיעה שאין ביכולתה לעמוד בהחזרים המתוכננים כי הפקת החשמל נמוכה מהמתוכנן. לא עוזרו להם מנדטים ממשלתיים המחייבים את חברות החשמל לרכוש את החשמל 'יעלה כמה שיעלה', ולא עזר להם מחיר פי 8 שמקבלים על החשמל ה"ירוק". וכעת פשטה את הרגל גם חברת אבנגואה בספרד.  (הנה סדרה של כתבתות שלנו על תחנת הכוח אייבנפה, בקליפורניה, ושם קישורים למאמרים רבים עליה).

זה ממש מטורף להמשיך עם הפרויקטים האלה, אחרי שיודעים שנכשלו בחו"ל, ושעולים סכומים מטורפים ולא מביאים שום תועלת. כמו שאומר בראלי: אפשר להשיג אותה כמות חשמל סולארי בפחות מחצי מחיר – אז למה להתעקש על התרמו-סולארי? לא חשוב שגם החשמל מלוחות השמש PV עדיין עולה פי 1.5, היום, לעומת חשמל מגז שעולה כ 20-25 אג' לקוט"ש. צריך להפסיק אם המרדף חסר התועלת אחרי החשמל הסולארי היקר.

עורו הישנים! עכשיו – כשכול הנתונים ידועים, צריך להיערך דיון מעמיק בממשלה, במשרד האנרגיה ובכנסת, לפני שיאשרו לפקידים לרוץ קדימה, מכוח אינרציה, והחלטה תמוהה שהתקבלה ללא ידיעת הנתונים והעלות לפני 8 שנים. בעצם – אין הרבה על מה לדון. צריך פשוט להפסיק את הטירוף.

צריך לבטל, דחוף, בדקה ה 91 (לפני ההקמה בשטח),  את השדות התרמו-סולאריים באשלים.

יעקב