דפים

17 בדצמבר 2015

אחרי פריז: המציאות – כולה פחם.


אחרי האיפוריה של הסכם פריז "ההיסטורי", עם הסיסמאות על "אנרגיית המחר" ו "סוף עידן הפחם" – הנה מה שקורה במציאות.

פקידי ממשל בהודו הודיעו ש"הודו תכפיל את ייצור הפחם שלה עד 2020" (אם יצליחו. בדרך כלל הפה שלהם גדול מהיכולת המעשית). "התלות שלנו בפחם תימשך. אין אלטרנטיבות אחרות לאנרגיה זולה שתוכל להקל על העוני". הודו בונה ומתכננת עד 87 GW  של תחנות כוח פחמיות (בערך כמו 80 תחנות כוח כמו זו בחדרה).
היא הפיקה 59% מהחשמל שלה מפחם ב 2014, ועדיין, כשליש מאוכלוסיית הודו אין להם חשמל בכלל. הודו גם אמרה, כול הזמן, שהיא תפעל להקטנת הפליטות רק אם תקבל מימון (סיוע) מבחוץ במאות מיליארדי דולרים. כלומר – הם מסכימים שאחרים יממנו ויבנו תחנות רוח בהודו, אבל בלי קשר לזה, הם משתדלים, ככול שהם מסוגלים, לבנות תחנות כוח אמתיות (פחמיות) כדי לספק את החשמל הדרוש.

גם סין ממשיכה לבנות תחנות כוח פחמיות בסין עצמה ובכול אסיה. כך למשל בונות חברות סיניות (או מתכננות לבנות) 14 תחנות כוח פחמיות בוויטנאם, במימן בנק הייצוא הממשלתי של סין. הסינים פעילים בכול אסיה: מאז 2010 הם בנו, החלו לבנות, או הודיעו על בניה, של 92 תחנות כוח פחמיות ברחבי אסיה, ב 27 ארצות בהספק כולל של 107GW  ג'יגוואט. זה היקף יותר גדול מאשר היקף התחנות הפחמיות שמתכננים לסגור בארה"ב ואירופה. ארה"ב, יפן ושאר הארצות העשירות עזרו, במסגרת סיוע חוץ, עד כה, בבניית תחנות כוח פחמיות בארצות עניות באמצעות הבנק העולמי, אך מאז 2013 השתנתה המדיניות. הנשיא אובמה הכריז שהסיוע בבניית תחנות כוח פחמיות יינתן רק לארצות "הכי-הכי עניות". אבל סין ממלאת את החסר ומממנת את הבנייה של תחנות כוח פחמיות על ידי חברות סיניות. התחנות האלה תפעלנה במשך לפחות 50 שנה – אורך החיים הרגיל של תחנה פחמית.

סין הבטיחה לבלום את העלייה המתמדת בפליטות בסין, החל משנת 2030, אי"ה. אז הבטיחה. היא לא הבטיחה לבלום את עליית הפליטות בשאר 27 המדינות בהן  היא בונה תחנות פחמיות. וגם בסין עצמה ייבנו תחנות כמה שהיא צריכה. אולי ב 2030 כבר יהיו מספיק תחנות פחמיות בסין ואז היא לא תבנה עוד...  ההיחלצות מעוני ועלייה ברמת החיים היא עניין מוחשי, מעשי, חזק. עניי העולם לא יתחשבו באמונות טפלות או אופנה של עשירים ירוקים ומדושני עונג מהמערב. הממשלות בעולם העני לא מעוניינות ולא מסוגלות לבלום את שאיפת העם להתעשרות ואת הפיתוח הכלכלי והאנושי.

עניי העולם רוצים "חשמל אסלי, אמתי" ולא משחקים בנדמה-לי ירוקים. האיום באסון סוף עולם אקלימי בעוד 100 או 200 או 500 שנה לא מזיז להם, בצדק. זאת המציאות.

יעקב

אין תגובות: