דפים

13 בדצמבר 2015

הכותרת המטופשת (המשך): הסכם היסטורי בפריז

בפריס נחתם הסכם אקלימי וכולם יצאו כדרכם להפיץ ספינים ולעודד עצמם עם כותרות והצהרות שקריות. הנה כמה מהכותרות: "נקודת מפנה היסטורית" – אמר שר החוץ הצרפתי, "זינוק לאנושות", "צעדים נועזים", "חבילת אמצעים היסטורית", "ניצחון מונומנטאלי" הכריז בנקי מון, מזכיר האו"מ.


אז מה יש בהסכם שנחתם בפריס – מעבר לספינים וכותרות? דיבורים. אותו דבר כמו הסכם קופנהאגן מ 2009. 40 אלף נציגים מתכנסים בפריז, טסים, סועדים, חוגגים ומתדיינים, פולטים טונות של פליטות וחוגגים על חשבון הציבור. אחרי מחלקות וויכוחים רבים, מגיעים, אחרי הדקה ה 90, להסכם "דרמטי" אך וחסר ערך, ומכריזים עליו בקול תרועה גדולה כהצלחה היסטורית וניצחון גדול.

הנה נקודות ה"הצלחה" הגדולה שמציינים מצדדי ההסכם: כול מדינות העולם התחייבו לפעול לקיטון הפליטות. הסכם האקלים הקודם, קיוטו, 1997, חייב רק את 37 המדינות המפותחות (העשירות) להקטין את הפליטות. חייב או לא, הפליטות לא קטנו, כפי שרואים בגרף למעלה. ההסכם הנוכחי, בניגוד לקיוטו, לא קובע "יעדים" ברורים ואחידים, שחייבים להשיג (ולא השיגו). ההסכם הנוכחי מבוסס על ההתחייבויות, או התכניות מרצון, שכמעט כול המדינות הגישו. במסגרת התכניות האלה הצהירה כול מדינה מה היא יכולה, מוכנה ומתכוונת מרצונה החופשי, לעשות למען האקלים, מה ה"יעדים" שלה. לכול מדינה יעדים משלה, אין יעד אחיד.

התכניות האלה שהמדינות הגישו, הן מלאכת מחשבת של מלל ריקני, שאין מאחוריו שום תכנית אופרטיבית ממשית ושום פעולה תכליתית. (כך, למשל, התחייבה סין שהיא תתחיל להקטין את פליטותיה בשנת 2030). החלטת ועידת פריס לא שינו מצב זה, אלא הכריזו עליו כניצחון גדול. החלטת פריז מציינת במפורש ש"התחייבויות" אלה (הצהרות אלה) של המדינות אינן מספיקות כלל כדי לעצור את ההתחממות הנוראית. זו אמירת האמת היחידה בהסכם פריז. עוד כולל ההסכם הצהרה שיהיו פגישות נוספות בעתיד (וודאי שיהיו! איך לא?) ותיבחן ההתקדמות לקראת היעדים (הבלתי מספיקים) האלה. לא נקבע כיצד יבחנו ולא נקבע מנגנון ברור למדידת הפליטות, הדיווח וההתקדמות. נאמר גם שידונו בעתיד על אפשרות להגדלת ה"יעדים" (צמצום נוסף ל הפליטות). בוודאי שידונו, למה לא?

נקודת מפתח אחרת הייתה הדרישה של המדינות העניות שהעשירות יעבירו להן סיוע "למלחמה באקלים" בשיעור 100 מיליארד דולר בשנה (החל מ 2020), כפי שהובטח בקופנהגן. בנושא זה חוזר הסכם פריס על ההבטחה, הפעם מבלי לציין את הסכום במפורש, ובלי שום העברה קונקרטית של כסף או פירוט נוסף. יש עוד הצהרות ריקניות – כמו זה ש"בעתיד ידונו בסיוע מיוחד לארצות עניות לפיצוי על נזקי ההתחממות". כלומר, בהסכם פריז יש עוד פחות (מבחינת המלל) מאשר בקופנהאגן, בנושא הכסף.

הניו יורק טיימס (עיתון חממיסטי ואבא של התקינות הפוליטית) כותב: "מדענים שעקבו מקרוב אמרו שזה לא ההסכם שהאנושות צריכה, והוא לא יציל את כדור הארץ". אלה לפחות לא מרמים את עצמם. מקווים, הם אומרים, שההסכם "יתחיל להזיז את אומות העולם לכיוון הרצוי". לקוות אפשר, בלי קשר להסכם... הם אומרים שאם אכן יושגו היעדים שהמדינות הגישו, תהיה הקטנה יותר גדולה בפליטות מאשר הייתה עד כה. "אם אכן יושגו היעדים" – אכן שאלה גדולה אם יוציאו לפועל את ההבטחות הבלתי אפשריות והבלתי רציניות שהבטיחו. אבל גם אם זה יקרה, זה רחוק מ"מספיק", זה לא יציל את כדור הארץ, כאמור, כולם מבינים את זה.

לסיכום: חרתא-ברתא, לא קרה כלום בפריז. הנקודה הממשית היחידה שהוסכם עליה: וועידות האקלים תמשכנה כסדרן.

יעקב


אין תגובות: