דפים

4 בדצמבר 2015

1600 מתו בגלל פינוי האוכלוסייה מפוקושימה.

הניו יורק טיימס מפרסם מאמר בגנות הפחד המוגזם וההיסטרי מקרינה רדיואקטיבית, שגרם, לדבריהם כ 1600 מקרי מוות מיותרים. מקרי המוות נגרמו, לא על ידי הקרינה אלא כתוצאה מהלחץ והקשיים של פינוי חפוז של האוכלוסייה מסביבת הכורים שניזוקו.

כזכור אירעה, במרץ 2011, רעידת אדמה גדולה מול חופי יפן, שגרמה לצונאמי גדול. גלי הים שיתקו והרסו תחנת כוח גרעינית, וממנה נפלטו, בימים הראשונים, חומרים רדיואקטיביים לאוויר. בגלל החשש מהקרינה ציוותה ממשלת יפן על פינוי חפוז של כול האוכלוסייה ברדיוס 20 ק"מ מתחנת הכוח. ס"ה התפנו אולי כ 200 אלף איש. רבים חזרו לבתיהם בהמשך כאשר פליטת הקרינה מהתחנה נפסקה, והתברר שיישוביהם לא זוהמו. אלי כ 80-100 אלף עדיין לא חזרו לבתיהם עד היום, 4 שנים לאחר התאונה, כי המדידות מראות שביישוביהם שוררת רמת קרינה מעל למותר בתקן.

איש לא מת או נפגע באופן ישיר, כתוצאה מהאסון והקרינה שנפלטה. אפילו בין עובדי התחנה, ואלפי העובדים שהובאו כדי להשתלט על התחנה ההרוסה לאחר התאונה ולפעול למניעת המשך קרינה לא נפגעו. גם הצפי והתחזיות אומרות שלא צפויים, גם בעתיד, מקרי סרטן עודפים בגין הקרינה. אולם 1600 האיש שמתו בגלל הלחץ של הפינוי מבתיהם – אלה מקרי מוות מאד ממשיים וברורים.

לו לא פונו האנשים מהאזור, אלה שחיו במקומות הכי מזוהמים היו סופגים, לכול היותר, 70 מיליסיברט קרינה במשך 4 שנים. הכמות הזאת שקולה לסריקה רפואית שלמה (כול הגוף) פעם בשנה – כלומר זה לא מינון מסוכן. אבל מעטים גרו באזור מזוהם ביותר. בממוצע היו סופגים המפונים (לו נשארו במקום) 4 מיליסיברט של קרינה לשנה – זאת לעומת קרינת רקע טבעית (לא מסוכנת) של 2.4 מיליסיברט לשנה.
אין אנו יודעים בדיוק עד כמה מסוכנת הקרינה הנמוכה הזאת. אבל, לפי הערכות הגרועות ביותר, לא היה צפי ליותר מ 160 נפגעים (לאורך השנים) – לו לא היה פינוי. עקב הפינוי מתו פי 10 אנשים – 1600. כאמור – אין אנו יודעים מה הוא הנזק של קרינה במינון נמוך. ייתכן אפילו שקרינה כזו היא בכלל חיובית, היא מחסנת את הגוף וממריצה את הנוגדנים הטבעיים בו. הפחד מקרינה, אפילו במינון מאד נמוך, נראה מאד מוגזם.
בקיצור – אומר המאמר – אנו יותר מדי פוחדים מפני הבלתי נודע ומגיבים בהיסטריה לקרינה רדיואקטיבית, גם בעוצמה נמוכה מאד. הנזק של ההיסטריה הזאת (של הפינוי) גדול בהרבה מהנזק הגרוע ביותר שיכול היה להתרחש בגין הקרינה.

עד כה המאמר. יש לי ביקורת על הטענה. בעת אירוע של פליטת קרינה לסביבה, אינך יודע כמה קרינה תיפלט ועד כמה תהיה מסוכנת. המספרים על השיעור הנמוך של הקרינה שנפלטה בפועל הם חוכמה לאחר מעשה. בהחלט ייתכן שהפינוי היה מחויב, בזמן אמת, מחמת הזהירות – בגלל החשש שעלולה להיפלט קרינה גבוהה יותר. בין אלה שנספרו כקורבנות לאקט הפינוי – רוב האנשים היו זקנים, מעל גיל 66, חלקם חולים מאד, מאושפזים בבתי החולים שפונו. קשה לקבוע מי נפטר בגלל הפינוי, ומי מסיבות טבעיות. חלק מהמפונים פונו מאזורים שנהרסו בצונאמי, פינוי מחויב, כי בתיהם וסביבתם נהרסה. אבל, בהחלט יש מקום לחשוב שההיסטריה גרמה ליותר קורבנות מאשר האסון עצמו.

במאמר נוסף מתאר אותו כתב, ג'ורג' ג'ונסון, את ה"בבושקות" מצ'רנוביל, שסירבו להתפנות מהאזור שזוהם באסון צ'רנוביל, ושחיות שלושים שנה, חיים נורמליים, באזור שיש בו קרינה גבוהה מהתקן המותר. גם בעלי החיים משגשגים באזור זה. בהחלט ייתכן שהתקן מחמיר מדי, בגדר "ליתר ביטחון". הוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב עורכת דיון ומחקר מחודש במטרה לעדכן את הנחיות הביטחון בנושא הקרינה.

כתבנו מספר קטעים קודמים על המחלוקת אודות הנזק שבקרינה גרעינית. נראה שההיסטריה באמת מוגזמת.


יעקב

אין תגובות: