דפים

25 ביוני 2012

מה ניתן לעשות?



את זה שואל פקא פירילא, פיסיקאי ומומחה לאנרגיה מפינלנד. הוא לאו דווקא ספקן הוא חושב שהפד"ח עלול להוות בעיה וצריך לטפל בה. אבל, בתור אחד שמבין באנרגיה, הוא מנסה לראות מה אפשר לעשות. הנה דבריו (קיצור ופאראפרזה):
העולם ניצב בפני שתי בעיות – מחסור בנפט וגז, והוספת פד"ח לאטמוספירה. (הדברים נכתבו לפני יותר משנה, הוא לא מודע עדיין למהפכת הפראקינג שהתרחשה בארה"ב ובעולם). בגלל המחסור בנפט אפשר לעבור להשתמש בפחם או בנפט מפצלים (shale ), אבל הדבר רע מהבחינה של הפד"ח. משבר הנפט של שנות ה 1970 הוביל לגידול מהיר במימון מחקרים לפיתוח מקורות אנרגיה חליפיים... התוצאות מאכזבות, למדנו שקשה מאד לפתח מקורות שיש להם משקל של ממש נוכח כמויות האנרגיה העצומות הדרושות. פתרונות מסוימים (אנרגיה גרעינית) נזנחו (מסיבות אחרות), אבל חוסר ההצלחה בפיתוח מקורות אלטרנטיביים נובע בעיקר מהקושי של הבעיה.

הצד הכלכלי של אנרגיית הרוח השתפר בהדרגה, אבל הרוח אינה יכולה ליצור מספיק אנרגיה כדי לפתור חלק משמעותי של הבעיה. אנרגיה סולארית עדיין מאחור, היא התפתחה גם כן, ויכולה לעזור בארצות שטופות שמש, אבל להרחיב זאת ולקבל אנרגיה במחירים מתקבלים על הדעת, בהיקפים גדולים, רחוק מאד מאיתנו. תעריפי הזנה feed in tariffs נדיבים מדי גרמו להתקנות רבות (של קולטים סולאריים) בגרמניה, אבל במחיר גבוה מדי, לדעתי בפקטור של 5. זוהי הדוגמה הכי מובהקת של תמיכת יתר לאנרגיה ירוקה. (הוא מצטט סימוכין).

בעוד הבעיה עם הרוח והשמש היא בעיקר יעילות כלכלית (מחיר), בנושא הביו-דלק (אתנול), הדעות מאד חלוקות. לא ברור אם השימוש (המסובסד) בביו-דלק מביא תועלת כלשהי לסביבה או שמא הוא רק פוגע בה.
[ פירילא טועה בקשר לשמש ורוח – הבעיה היא לא רק כלכלית, הבעיה היא גם, שכמות האנרגיה שאפשר להפיק ממקורות אלה מוגבלת, והיא אינה זמינה באופן רציף].

הדוגמאות שלמעלה מתייחסות לניסיון להשתמש בתמריצים כלכליים כדי לייצר יותר אנרגיה ירוקה מאשר אפשרי במסגרת הידע הקיים... מדיניות של סובסידיות ותמריצים חייבת שיהיו לה יעדים ברורים וברי השגה, שאם לא כן ייגרמו עיוותים יותר גרועים מאשר לו לא עשו כלום. זה המצב עם הרבה תכניות תמרוץ אירופאיו (אין להן יעדים ברי השגה).

הצבעה על הפגמים במדיניות הנוכחית אולי אינה מספיקה לפתרון הבעיה אבל, המשך מדיניות שנכשלה גם הוא לא עוזר. הדבר היחידי שאפשר לאמור הוא שדרוש הרבה יותר מחקר, במגוון רחב של כיוונים...
הידע החסר שלנו גורם לנו (באירופה לפחות) לאמץ פתרונות שגורמים לנו להרגיש טוב, להרגיש כאילו עשינו משהו, ולא מקדמים אותנו למטרה.

עד כאן פירילא, שאומר מה שאני אומר כול הזמן: בזבוז כסף על דברים שלא עובדים אינו מפחית פליטות פד"ח, ואינו משיג שום מטרה חיובית. לעשות משהו רק כדי לעשות משהו, רק למען הרגשה טובה בבטן, אינו מועיל. מרבית הירוקים כול כך להוטים לעשות משהו שהם אינם מבחינים (ולא מסוגלים להבין) את חוסר התועלת במה שהם עושים (או מציעים ודורשים לעשות).

ונקודה עוד יותר חשובה שפירילא לא מזכיר: מרוב רדיפה אחרי חלומות ירוקים יש הזנחה של הפיתוח של מקורות אנרגיה ממשיים, בדוקים, (נפט, גז וגרעין) והתוצאה תהיה מחסור באנרגיה.

יעקב








16 ביוני 2012

יופעלו מחדש שני כורים גרעיניים ביפן.


מאז אסון הצונאמי וכשל תחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה ב 2011, נסגרו בהדרגה כול כ 50 הכורים הגרעיניים להפקת חשמל שפעלו ביפאן וסיפקו כ 30% מהחשמל שלה. הסגירה הייתה על פי תקנות בטיחות שגרתיות, שמחייבות כול תחנה להיסגר אחרי 13 חודשי פעולה, לצורך בדיקות בטיחות, כלומר – לא הייתה החלטה גורפת של ממשלת יפאן לותר על תחנות גרעיניות, כמו שהייתה למשל בגרמניה או באיטליה. אחרי בדיקות הבטיחות זקוקה כול תחנה לאישור הפעלה מחדש מהוועדה לאנרגיה אטומית (מבחינה בטיחותית), ממשלת יפאן ומהשלטונות המקומיים באתר בו פועלת התחנה. עם הסגירה ההדרגתית של התחנות והחמרת הדרישות הבטיחותיות, נוצר מצב שכבר כמה חודשים לא פועלת אף תחנה גרעינית, והרשויות המקומיות, במיוחד, מסרבות לאשר הפעלה מחדש.
פעילים אנטי גרעיניים קיוו שהתחנות לא תיפתחנה יותר ושתם עידן הגרעין ביפאן. אולם, יפאן זקוקה לחשמל, וסובלת כעת ממחסור חמור. היא גם תלויה כולה במקורות אנרגיה מיובאים – פחם, נפט או גז, היות ואין לה מקורות משלה. כדי להקל על מצוקת החשמל, הפעילה יפאן מחדש תחנות פחמיות ישנות, ייבוא הפחם והנפט גדלו, ואיתם גם זיהום האוויר. המחסור בחשמל גרם לקשיים רבים, בייחוד בתעשייה, וחברות אחדות הודיעו על העברת הייצור למפעלים בארצות אחרות.
ממשלת יפאן הכריזה, אחרי פוקושימה, על מדיניות ארוכת טווח להקטנה בכמות תחנות הכוח הגרעיניות, כלומר שינתה כיוון. לפני פוקושימה המדיניות הייתה להגדיל את כמות החשמל הגרעיני ל 50% תוך בניית תחנות גרעיניות חדשות, שאחת מהן נמצאת בלשבי בנייה. כעת מדברים על "עתיד ללא גרעין" אבל בינתיים, המחסור בחשמל לוחץ, המצאיות מתגברת על החלומות, ומתחילים להפעיל את התחנות הגרעיניות מחדש.
יעקב

1 ביוני 2012

תעמולה ירוקה ורווח פוליטי

עוד סיפור מעניין מאתר CIP. ב-16 במאי חתם מושל וורמונט על צו איסור הפקת נפט באמצעות "פראקינג" במדינתו. המושל הסביר כי זה הוא עניין גדול "Big Deal" היות ויש אי וודאויות ביחס לטכנולוגיה ואם ישתמשו בה יפגעו מי התהום ותהרס הסביבה אותה "לווינו מילדינו". לטענתו היות וצפוי מחסור עתידי במים לשתייה והיות והאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז נפט היא תסדר גם בעתיד בלעדיו. 
האיסור על קידוחי פראקינג, הסביר המושל, מייצג את הדרך אותה מתווה וורמונט למדינות אחרות על מנת לשמור על "איכות חיים". תשואות...


 בתמונה: מושל וורמונט מדגמן עם השלט Don't frack vermont במעמד החתימה על הצו.

מישהו צריך לספר למושל כי רוב פני הפלנטה שלנו מכוסים במים - מה שחסר הוא מקור אנרגיה זול ושופע  שיכול לספק את האנרגיה על מנת להפכם למי שתייה. אך מה שמעניין בכל הפרשה הזאת הוא שניתן ללמוד ממנה משהו על הפוליטיקה המתהווה בממשק שבין אקטיביזם סביבתי ומנגנוני השלטון. הצהרות ירוקות המנותקות מן המציאות זוכות לאהדה רבה וכנראה שעוד נשמע רבות על כך שוורמונט אסרה על קידוחי פראקינג בשטחה. יש בכך רווח פוליטי גדול בהיותך אביר "המוסר והקדמה" של התנועות הירוקות בעולם. תשאלו את השר ארדן איך זה מרגיש...

אנו מאמצים בישראל אופנות שלא תמיד מתאימות לנו. בניגוד לישראל שצפויה לשבת בחושך בין הפסקות חשמל ולאבד פוטנציאל לביטחון אנרגטי בעתיד, במקרה של וורמונט יש רק מה להרוויח פוליטית. מדוע? משום שוורמונט אינה מפיקה גז ונפט.  אפס, כלום, מאום, זירו.... 

המושל "שכח" לציין במעמד המכובד והמתוקשר שאין רזרבות נפט וגז בוורמונט ואיש גם אינו מבקש לקדוח בשטחה.
את העבודה "השחורה" עושים במקומות אחרים וכ-8,444 מיליוני רגל מעוקבים של גז טבעי הנצרכים על ידי תושבי וורמונט מידי שנה ומאפשרים להם לשמור על איכות החיים שלהם מוזרמים למדינה על ידי צינורות מקנדה השכנה שבה כבר קיימת מסורת של 50 שנה של קידוחי פראקינג. מעניין מה היו אומרים תושבי וורמונט אם המושל היה באמת מתכוון לאמירותיו על כך "שהאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז ונפט" וסוגר את עורק החיים של המדינה; הוא הצינור המזרים את הגז של אותם קידוחי פראקינג עליהם הוא "אוסר".
התנהגותו של מושל וורמונט מזכה אותו במקום של חוסר כבוד ליד נשיא המלדיבים מוחמד נשהיד שעל תעלוליו כתבנו בבלוג זה בעבר.

למען הסר ספק, יש להקפיד בקידוחים על טווחי ביטחון סבירים, אך גם לאיסור קידוחים בשל אידיאולוגיה אנטי-תעשייתית ולגרום לעיכובים יש מחיר, מחיר כבד. לשמחתם של תושבי וורמונט הם לא נדרשים לשלם את המחיר של מחסור באנרגיה  אלא רק להתענג על ההצהרות מחממות הבטן של המושל הנאור.

קיומנו ואיכות חיינו תלויים בקידום הפקת אנרגיה תוך צימצום הסיכונים במידה סבירה - לא ניתן להשיג מטרה זאת על ידי תעמולה שיקרית והתנהגות חקיקתית חסרת אחריות המשמשת לרווח תעמולתי.

בועז