30 ביוני 2012

גרמניה – שיאנית האנרגיה הסולארית


גרמניה השיגה שיא חדש לכמות האנרגיה הסולארית שהפיקה אומה כולשהי. השיא הוא 22 ג'יגה-וואט של חשמל סולארי שהופקו בשעה, בצהרי היום ביום שישי ושבת.  זה הרבה. זה שווה ערך ל 10 תחנות כוח גרעיניות או פחמיות גדולות. הכמות הזו סיפקה כ 1/3 מהצריכה של גרמניה ביום עבודה (יום שישי) כאשר בתי החרושת והמשרדים עובדים. זה 1/2 מהצריכה של גרמניה בשבת (יום מנוחה, כאשר בתי חרושת ומשרדים סגורים). יפה מאד, מי אמר שהשמש לא מפיקה חשמל?
לגרמניה יש חשמל סולארי מותקן, בכושר ייצור נומינאלי של כ 27 ג'יגוואט, ככה שביום קיצי יפה, הם הצליחו להפיק 80% מהיכולת הנומינאלית למשך כמה שעות.
יחד עם זאת, הנתח של החשמל הסולארי באספקת החשמל לאורך כול השנה היה רק 4%. ומי סיפק חשמל אחרי הצהריים (כאשר השמש נמוכה) או בלילה, (או בחורף)? ניחשתם: אותן תחנות כוח פחמיות, גזיות או גרעיניות. הן עבדו כול הזמן, גם בשעות שיא השמש, כי לא ניתן לכבותן, אבל את החשמל שהן סיפקו בשעות אלה לא סופרים, סופרים רק את החשמל הסולארי, כי זה מה שהחוקים אומרים: כאשר יש חשמל סולארי, סופרים רק אותו, אם צריכים אותו ואם לא.
ומה עם הפחתות הפליטות? כיצד החשמל הסולארי הרב תרם להפחתת פליטות? אין הפחתת פליטות משמעותית בגרמניה. עובדה. בכול זאת, הגרמנים משלמים ביוקר עבור החשמל הסולארי. דו"ח של משרד איכות הסביבה בגרמניה משנת 2012 מציין שהעלות העודפת בה נשאו צרכני החשמל בגרמניה, לצורך מימון החשמל הסולארי, הייתה 4 מיליארד אירו בשנה (כול שנה).
לא פלא שיש בגרמניה אולי 800,000 "נזקקי אנרגיה" או "עניי אנרגיה" – אנשים עניים שמתקשים לשלם את חשבונות החשמל שלהם. הנפשות הטובות קוראות ליצירת קיצבה חדשה – "קיצבת אנרגיה" לנזקקים. האנרגיה הסולארית לא יצרה הפחתת פליטות, אבל כן יצרה הגדלה של העוני.
יעקב


28 ביוני 2012

ממדי צריכת האנרגיה.



רוברט ברייס, שעל ספרו כתבנו לפני כמה ימים, עוזר לנו להבין, מבחינה כמותית, את הממדים העצומים של משק האנרגיה העולמי, ואת חוסר החשיבות היחסית והמגבלות הכמותיות של האנרגיה הירוקה.

כהקדמה הוא מצטט מאמר מערכת בניו יורק טיימס לפני כמה ימים בו נאמר (כרגיל) שהעולם "צריך להיגמל מההתמכרות לדלקים מאובנים", והאנרגיה המתחדשת מסמנת את הדרך אל העתיד...

כדי להסביר ולהמחיש את בעיית האנרגיה מצטט ברייס כמה סטטיסטיקות. בין השנים 1985 ל 2011 גדל הייצור (והצריכה) של החשמל בעולם ב 450 טראוואט-שעה כול שנה. כדי להבין ולהמחיש את גודל המספר: הוא זהה לכמות ס"ה שצורכת ברזיל בשנה (ברזיל צרכה 485 טראוואט-שעה חשמל בשנת 2010). סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה שצריכת החשמל בעולם תגדל, מדי שנה, באותה כמות בערך, עד שנת 2035. עוד ברזיל אחת, כול שנה!

בואו ונראה כמה אנרגיה מסוגלות לספק (מבחינה כמותית) מערכות סולאריות. גרמניה יש לה את הכמות הכי גדולה של אנרגיה סולארית מותקנת, בעולם. יש לה 25 אלף מגאווט של פאנלים סולאריים מותקנים (שהותקנו במשך 7 שנים), שהפיקו בשנת 2011 כ 18 טראווט-שעה של חשמל. לכן, כדי לענות רק על הצורך הנוסף, על הגידול הצפוי בצריכה העולמית, צריך להתקין פי 25 התקנים סולאריים מאשר יש בגרמניה, וצריך להתקין כמות כזו כול שנה....

[שימו לב שלפי המספרים האלה, התפוקה של הפאנלים הסולאריים בגרמניה הייתה פחות מ 9% מהיכולת הנומינאלית שלהם – כלומר – אנרגיית שמש הייתה זמינה רק 9% מהזמן! שאלה אחרת היא איפה יש שטח זמין, שטח גגות או שטח קרקע לכול כך הרבה פאנלים].

באשר לאנרגיית הרוח – בארה"ב היו 47 אלף מגאווט אנרגיה רוחנית מותקנים בשנת 2011, הם הפיקו 120 טראווט-שעה של אנרגיה [כ 29% מהאנרגיה הנומינאלית, כלומר – עבדו 29% מהזמן]. זה אומר – שאם רוצים לספק רק את תוספת החשמל הדרושה מהרוח, צריכים להתקין, מדי שנה, פי 4 מאשר הותקן בארה"ב עד כה.

כול זה – לפני שמתחילים להתחשב בבעיות נוספות, כמו המחיר הגבוה, הנזק הסביבתי של תחנות הרוח, כושר הייצור התעשייתי, האופי הסירוגיני intermittent) - לסירוגין ) של האנרגיה הירוקה, הצורך בגיבוי, תשתיות הולכה ועוד אלף בעיות.
ברייס גם מזכיר שההתנגדות הגוברת לתחנות רוח בעולם, בשל נזקי הרעש והאסטטיקה הופך אותן לבלתי מעשיות. כ 500 ארגונים אזרחיים נלחמים היום נגד התקנת תחנות רוח, מתוך רצון לשמור על הבית והכפר מפני המפגעים.

חסידי אנרגיית הרוח והשמש הם לרוב אנשים רוחניים חולמניים, מנותקים מהמציאות הטכנית, בעלי חזון אך חסרי תחושה מעשית, חסרי יכולת להבנה כמותית. מספרים לא מדברים אליהם. הם מרגישים שרוח זה טוב, וזה כול מה שחשוב. הם לא עושים חשבון, ולא היו מבינים את התוצאות, לו עשו. מי שמאמין אמונה עמוקה,  מספרים לא ישנו את דעתו.

למרות זאת השפעתם הפוליטית גדולה. מדהים לראות מדינות חשובות, כמו גרמניה, בריטניה, ספרד ועוד, התקינו עשרות אלפי מפלצות רוח וממשיכים במרץ בתכניות לזהם את ארצותיהם בעוד עשרות אלפים בשנים הבאות...

המספרים ברורים: הרוב הגדול, המוחלט (מעל 90%) מהאנרגיה שנצרכת בעולם לא יכולה, בשום אופן,  להיות מסופקת על ידי שמש ורוח. הדלק המאובן ימשיך להיות המקור העיקרי לאנרגיה, עד שימציאו מקורות חדשניים שעדיין לא ידועים לנו היום. השמש והרוח לא רלוונטיים, מבחינה כמותית, ומבחינות אחרות. תפקידם, בעשורים הקרובים, לא יכול להיות יותר מאשר שולי.
יעקב



הגז מאפשר פיזור תחנות כוח


אונ' מונטקלייר בניו ג'רזי, ארה"ב נכנסה לשותפות עם חברה פרטית לבניית תחנת כוח בשטח האוניברסיטה לצרכיה. החברה תממן, תקים ותפעיל את התחנה, המונעת בגז, בשטח האוניברסיטה. האוניברסיטה תרכוש מהחברה את החשמל, הקיטור (לחימום בחורף) ומים קרים (למיזוג בקיץ). הספק התחנה יהיה כ 5.4 מגוואט (הספק קטן).

הדבר יאפשר לאוניברסיטה להוזיל במידה ניכרת את עלות האנרגיה שלה. השילוב בין תחנת כוח לאספקת קיטור לחימום ומים לקירור הוא שילוב יעיל במיוחד, המנצל יותר טוב את האנרגיה המופקת מהגז.

תחנות כוח על פחם או מזוט יעילות יותר ככול שהן גדולות יותר. הן גם יקרות יותר כי הן דורשות מתקני טיהור לגזי הפליטה. כאשר התחנה גדולה, אי אפשר למקם אותה בקרבת הצרכן, ואי אפשר לנצל את הקיטור לחימום. הגז, הנקי מזיהומים, מאפשר גמישות ויעילות בתחנות קטנות. הוא מאפשר לצרכנים גדולים להקים תחנות כוח פרטיות, יותר יעילות. כך מושגים ביזור מתקני הפקת האנרגיה וניצול יותר יעיל של הדלק (הגז).

כאשר יגיע סוף, סוף הגז שלנו לארץ, ואם וכאשר תושלם רשת ענפה של צנרת לחלוקת הגז, יתחילו לקום תחנות כוח פרטיות במפעלים, ואולי אפילו בישובים קטנים, ונשתחרר, לאט, לאט, מכבלי המונופול המסורבל והיקר של חברת החשמל. הכול בזכות הגז.
יעקב

27 ביוני 2012

המחזורים של סהרה הירוקה.



מרבים לדבר על תהליך המדבור שהתרחש בשולי מדבר סהרה (הסהל), וגם בבלוג זה הזכרנו בעבר את הנושא.
הגיאולוג הגרמני ד"ר סבסטיאן לונינג השתתף במספר מסעות מחקר בסהרה, והוא כותב (בגרמנית), יחד עם חברו ד"ר פריץ וורנהולט על מחקר חדש שבוחן מחזורי אקלים בסהרה (אנגלית).

מסתבר שהאקלים בסהרה אינו קבוע, אלא משתנה שינויים מחזוריים. למשל – הסהרה הייתה הרבה יותר ירוקה (הייתה בה צמחיה) בתקופה שבין 8000 ל 5500 שנים לאחור, ואז היו בה גם בעלי חיים. הטמפ' הממוצעת הייתה בערך 1 מעלה גבוה מהיום, ריכוזי הפד"ח – כ 35% פחות מאשר היום. החום נגרם כנראה בגלל שינויים אורביטליים (מחזורי מילנקוביץ) – שגרמו לעוצמת קרינת שמש יותר חזקה. החום הרב יותר הביא איתו יותר משקעים.

היום טוענים מודאגי האקלים שצפויה התייבשות יתר של האזורים בסהרה ושוליו, בגלל ההתחממות הגלובאלית, מעשה ידי האדם. אבל, התמונה שונה, אומרים לונינג וורנהולט.

בדואים מספרים שיש גשמים בכמויות גדולות מהרגיל בשנים האחרונות. מחקר מ 2009 , שהסתמך על תצלומי לוויין, הראה שהיה גידול משמעותי בצמחיה בין השנים 1982-2002. משערים שהתנאים היבשים במיוחד בשנות ה 1960 נגרמו על ידי תנודות מחזוריות של האוקיינוסים, והמעבר בין מצב יבש למצב יותר לח הוא מחזורי, בסדרי גודל של עשרות שנים.

מחקר אחר, שהתפרסם במאי 2012, הסתמך על קדחים מלגונת בורולוס, שעל שפת הנילוס במצריים. החוקרים אכן מצאו תנודות מחזוריות בין מצב יבש למצב יותר לח.

המחקרים האלה מוכיחים שהאקלים אינו יציב, ועבר שינויים משמעותיים, ומחזוריים בין מצב יבש למצב לח, באלפי השנים האחרונות. התנודות האלה היו טבעיות – לא נגרמו על ידי האדם או הפד"ח. כדי להבין השפעת האדם על האקלים אנו צריכים קודם לחקור ולהבין יותר טוב את השינויים הטבעיים. הטענה של "המודאגים" שכול שינוי שנצפה לאחרונה קשור לפליטות הפד"ח שלנו היא קצת מוגזמת. יש גורמים נוספים...

יעקב

תוספת: מחקר נוסף גילה שתושביה הפרה-היסטוריים של לוב, שחיו לפני 7000 שנה, גידלו בקר וצרכו מוצרי חלב. הדבר התגלה על ידי בדיקה כימית של שרידים של כדי חרס עתיקים. התגלה שהם הכילו בעבר מוצרי חלב. התגלו גם ציורים של פרות על כדים עתיקים. זה מלמד שבאותה תקופה האקלים של לוב היה שונה מהיום, יותר רטוב, כי הוא אפשר לגדל את העשב הנחוץ להזנת פרות.




גרמניה מצאה גז

דו"ח המכון הפדראלי הגרמני:  "גז הפצלים הינו גורם המשנה את כללי המשחק (game changer ) 
ויחולל מהפכה במצב אספקת הגז הגלובלית" (הקליקו לפתיחת הדו"ח)

המכון הפדראלי למדעי האדמה והמשאבים בגרמניה פרסם הערכה חדשה לכמות הגז הבלתי קונבנציונלי שניתן להפיק ממרבצים של סלעי צפחה. הכמות היא בין 0.7 ובין 2.3 טריליון מטר קוב, אותם ניתן להפיק בטכנולוגיה החדשה של הפראקינג.

גרמניה מפיקה כעת רק 14% מהגז שהיא צורכת, עוד 40% היא מייבאת מרוסיה. התלות הגדולה ברוסיה אינה נוחה לגרמניה מבחינה אסטרטגית. המרבצים החדשים עשויים לשנות את התמונה מקצה לקצה. עדיין יש וויכוח אם להתיר את השימוש בטכנולוגיה של הפראקינג, ואם זה לא יפגע בסביבה ובמקורות המים. המכון ממשיך בדיקותיו בשאלה זו, אבל מניח שתחת משטר רגולציה קפדני ניתן להפיק גז בשיטת הפראקינג ללא נזק לסביבה. גם וועדה פרלמנטארית בוחנת את הנושא.
עוד נתונים על קידוחי גז בגרמניה תמצאו כאן. אפילו היו פעולות פראקינג בקידוחי ניסיון, וגם פורסם ההרכב הכימי של נוזל הפראקינג, והוא אינו מסוכן במיוחד.

צרפת אסרה לחלוטין שימוש בפראקינג בשטחה, אולי בגלל שיש לה מספיק חשמל מתחנות כוח גרעיניות, והיא לא כול כך זקוקה לגז. פולין, לעומת זאת, העניקה 112 רישיונות לחיפוש גז בשטחה ומקווה למצוא ולהפיק הרבה. גם הם לא כול כך מתלהבים מתלות בגז רוסי.

בולגריה, מאידך, אסרה על חיפוש גז בשיטת הפראקינג, אם כי הם עוסקים בחיפוש מרבצי גז קונבנציונלי (שלא בסלעי צפחה). הם גילו מרבץ בצפון המדינה ומקווים לגלות מרבץ אחר בים השחור, סמוך למקום בו הרומנים גילו מרבץ משלהם. הרומנים, דרך אגב, מחפשים גם גז לא קונבנציונלי.

כפי שהדברים נראים היום, הגז יהיה מקור אנרגיה המשמעותי הצומח ביותר בעשורים הקרובים.

יעקב



26 ביוני 2012

עליית הטמפרטורות – לא רק בגלל הפד"ח



רוס מקקיטריק (פרופסור לכלכלה, ספקן ידוע) וליסה טול פרסמו מחקר חדש המנסה להוכיח, באמצעות שיטות ניתוח סטטיסטי, שגורמים חברתיים-כלכליים גרמו, לפחות חלקית, לעליות הטמפרטורות של החצי השני של המאה ה 20. גורמים חברתיים-כלכליים פירושו: גידול האוכלוסייה, שיפור המצב הכלכלי, עיור (אורבניזציה) ושינויים בשימושי קרקע – כלומר גידול השטחים המעובדים והמושקים. (המחקר המלא כאן, סיכום המסקנות כאן וכאן, מאמר הסבר של מקקיטריק כאן, הבלוג שלו כאן).

מקקיטריק חיפש קשר סטטיסטי בין משתנים שונים – כמו תחזיות של מודלים אקלימיים (שאינם מתחשבים בגורמים חברתיים-כלכליים, אלא רק באילוץ של הפד"ח), משתנים גיאוגרפיים ומשתנים כלכליים-חברתיים – לבין מגמות אזוריות בשינוי הטמפרטורות.

הם מגלים שההסבר הטוב ביותר למגמות טמפרטורות אזוריות בין השנים 1979-2002 חייב להתחשב בגורמים חברתיים-כלכליים.

מדוע המחקר הזה מעניין? טענתם של החממיסטים היא שכול (או רוב) ההתחממות נגרמה על ידי הפד"ח. הספקנים טענו כול הזמן שחלק מההתחממות נובעת מגורמי אנוש, אבל לא מפד"ח – גורמים כמו עיור ושינויים בשימושי קרקע. החממיסטים טוענים שהשפעת ההתחממות האורבנית (עיור) היא אפסית, ולכן גם לא מתקנים את נתוני הטמפרטורה בהתאם.
סדרות נתוני הטמפרטורה המדודה משמשות לכיול ובדיקה של המודלים האקלימיים, ואם יש בהן פגם – זה משפיע מאד על המודלים, ועל כול מדע האקלים.

אני אישית איני מסוגל לשפוט את המחקר של מקקיטריק, ולא כול כך מחזיק מכוח של שיטות ניתוח סטטיסטי מסובכות להגיע לאמת נסתרת, וגם לא מהערך של מציאת קורלציות כאלה ואחרות בין כול מיני משתנים לא מדעיים (כמו משתנים חברתיים-כלכליים). יחד עם זאת, טענת החממיסטים שהעיור, צפיפות האוכלוסין ושימושי הקרע לא משפיעים (או משפיעים השפעה מזערית) על מדידת הטמפרטורות לא נראית לי סבירה. אם הם כן משפיעים, הרי מלחמת החורמה נגד הפד"ח לא תעזור הרבה, כי הוא לא ה"רשע" היחיד.
יעקב



25 ביוני 2012

קטן הוא יפה


"המהות של הגנה על הסביבה יכולה להיות מזוקקת למשפט אחד: קטן הוא יפה".
כך כותב מחבר הספר "רעב לאנרגיה" (Power Hungry ) רוברט ברייס.
הביטוי זכה לתהודה גדולה בשנות ה-70' של המאה הקודמת והתייחס לכך שכאשר מדובר בנושאי הגנת הסביבה יש לצמצם את ההפרעות האנושיות למינימום. הנושא רלוונטי במיוחד לכל האמור בהפקת אנרגיה: מקורות האנרגיה הטובים ביותר הם בעלי ריכוז האנרגיה הגבוה ביותר, כלומר, הם מייצרים כוח רב משטח נדל"ן מצומצם. מפרספקטיבה ירוקה, המשמעות היא טביעת רגל קטנה ותוצרי אנרגיה עוצמתיים.

אם ניישם את העיקרון על פרוייקטים מסוג פרוייקט האנרגיה הסולארית באשלים (עליו כתבנו כאן) נבין שבמיוחד בישראל בה שטח הנדל"ן יקר ומצומצם פרוייקטים כאלו הם טירוף מוחלט.
החולשה של ריכוז האנרגיה של האנרגיות "המתחדשות" הובילה לאחרונה את אחת הגופים הירוקים ה"מודאגים" ביותר להזהיר מפני "התפשטות אנרגטית" (Energy Sprawl ) המתיחסת לשטחי הקרקע הנרחבים הנדרשים עבור הייצור וההולכה של אנרגיה ממקורות של מתקנים סולריים ורוחניים. הנה מאמר בניו יורק טיימס המספר על הבעיה הזאת.
זאת גם הסיבה לכך שטכנולוגיות הפקת נפט וגז באמצעות "פראקינג" הופכות להיות כה פופולריות, הן מסוגלות למצות את תוצרי האנרגיה בכמות חסרת תקדים תוך שימוש בחתימת שטח קטנה.

ברייס מציג בפרק דיאגרמה (מעל) המדגימה את צפיפות האנרגיה של מקורות אנרגיה שונים בדרום טקסס ומשווה את הכורים הגרעיניים המספקים 2,700 מגאוואט כשהם תופסים שטח של כ-18 מיילים רבועים ( יכולת הפקה של 56 ואט למטר רבוע) לתפוקה דומה מגידול חקלאי לאתנול שתדרוש 21 אלף מיילים רבועים (פי 1,166 יותר שטח ורק 27 ואט למטר רבוע) או ל-869 מיילים רבועים להפקה בטורבינות רוח (ורק 1.2 ואט למ"ר).

הנה וידאו בו מתראיין רוברט ברייס אצל שטוסל בדיון בנושא "אנרגיה ירוקה/מתחדשת" ועונה לטענות לפיהם העתיד טמון באנרגיה הירוקה. משעשעת במיוחד היא התיחסותו למכונית החשמלית כדבר הגדול הבא; "המכונית החשמלית היא הדבר הגדול הבא... וכך היא גם תמיד תהיה..".



מה ניתן לעשות?



את זה שואל פקא פירילא, פיסיקאי ומומחה לאנרגיה מפינלנד. הוא לאו דווקא ספקן הוא חושב שהפד"ח עלול להוות בעיה וצריך לטפל בה. אבל, בתור אחד שמבין באנרגיה, הוא מנסה לראות מה אפשר לעשות. הנה דבריו (קיצור ופאראפרזה):
העולם ניצב בפני שתי בעיות – מחסור בנפט וגז, והוספת פד"ח לאטמוספירה. (הדברים נכתבו לפני יותר משנה, הוא לא מודע עדיין למהפכת הפראקינג שהתרחשה בארה"ב ובעולם). בגלל המחסור בנפט אפשר לעבור להשתמש בפחם או בנפט מפצלים (shale ), אבל הדבר רע מהבחינה של הפד"ח. משבר הנפט של שנות ה 1970 הוביל לגידול מהיר במימון מחקרים לפיתוח מקורות אנרגיה חליפיים... התוצאות מאכזבות, למדנו שקשה מאד לפתח מקורות שיש להם משקל של ממש נוכח כמויות האנרגיה העצומות הדרושות. פתרונות מסוימים (אנרגיה גרעינית) נזנחו (מסיבות אחרות), אבל חוסר ההצלחה בפיתוח מקורות אלטרנטיביים נובע בעיקר מהקושי של הבעיה.

הצד הכלכלי של אנרגיית הרוח השתפר בהדרגה, אבל הרוח אינה יכולה ליצור מספיק אנרגיה כדי לפתור חלק משמעותי של הבעיה. אנרגיה סולארית עדיין מאחור, היא התפתחה גם כן, ויכולה לעזור בארצות שטופות שמש, אבל להרחיב זאת ולקבל אנרגיה במחירים מתקבלים על הדעת, בהיקפים גדולים, רחוק מאד מאיתנו. תעריפי הזנה feed in tariffs נדיבים מדי גרמו להתקנות רבות (של קולטים סולאריים) בגרמניה, אבל במחיר גבוה מדי, לדעתי בפקטור של 5. זוהי הדוגמה הכי מובהקת של תמיכת יתר לאנרגיה ירוקה. (הוא מצטט סימוכין).

בעוד הבעיה עם הרוח והשמש היא בעיקר יעילות כלכלית (מחיר), בנושא הביו-דלק (אתנול), הדעות מאד חלוקות. לא ברור אם השימוש (המסובסד) בביו-דלק מביא תועלת כלשהי לסביבה או שמא הוא רק פוגע בה.
[ פירילא טועה בקשר לשמש ורוח – הבעיה היא לא רק כלכלית, הבעיה היא גם, שכמות האנרגיה שאפשר להפיק ממקורות אלה מוגבלת, והיא אינה זמינה באופן רציף].

הדוגמאות שלמעלה מתייחסות לניסיון להשתמש בתמריצים כלכליים כדי לייצר יותר אנרגיה ירוקה מאשר אפשרי במסגרת הידע הקיים... מדיניות של סובסידיות ותמריצים חייבת שיהיו לה יעדים ברורים וברי השגה, שאם לא כן ייגרמו עיוותים יותר גרועים מאשר לו לא עשו כלום. זה המצב עם הרבה תכניות תמרוץ אירופאיו (אין להן יעדים ברי השגה).

הצבעה על הפגמים במדיניות הנוכחית אולי אינה מספיקה לפתרון הבעיה אבל, המשך מדיניות שנכשלה גם הוא לא עוזר. הדבר היחידי שאפשר לאמור הוא שדרוש הרבה יותר מחקר, במגוון רחב של כיוונים...
הידע החסר שלנו גורם לנו (באירופה לפחות) לאמץ פתרונות שגורמים לנו להרגיש טוב, להרגיש כאילו עשינו משהו, ולא מקדמים אותנו למטרה.

עד כאן פירילא, שאומר מה שאני אומר כול הזמן: בזבוז כסף על דברים שלא עובדים אינו מפחית פליטות פד"ח, ואינו משיג שום מטרה חיובית. לעשות משהו רק כדי לעשות משהו, רק למען הרגשה טובה בבטן, אינו מועיל. מרבית הירוקים כול כך להוטים לעשות משהו שהם אינם מבחינים (ולא מסוגלים להבין) את חוסר התועלת במה שהם עושים (או מציעים ודורשים לעשות).

ונקודה עוד יותר חשובה שפירילא לא מזכיר: מרוב רדיפה אחרי חלומות ירוקים יש הזנחה של הפיתוח של מקורות אנרגיה ממשיים, בדוקים, (נפט, גז וגרעין) והתוצאה תהיה מחסור באנרגיה.

יעקב








24 ביוני 2012

הסיבות לספקנות.



בעקבות המאמר של ביין, מסביר ד"ר רוברט ג' בראון, פיסיקאי מאונ' דיוק, את הסיבות לספקנות שלו. הנה קטעים (בפאראפרזה):

כאשר אנו בוחנים את כול הנתונים הגיאולוגיים שיש בידנו, אודות הטמפרטורות בעבר, 25 מיליון שנה אחורה, או אפילו מיליארד שנה אחורה, אנו למדים שאין שום דבר יוצא דופן בטמפרטורות של היום. הטמפרטורות היום אינן החמות ביותר בהיסטוריה, גם לא החמות ביותר בפליסטוקן, או בהולוקן, גם לא ב 2000-3000 השנים האחרונות, ואפילו לא ב 1000 השנים האחרונות (למרות הטיעון ההפוך של מחקר ההוקי סטיק השגוי).

יותר מזה – כאשר אנו בוחנים נתונים של 5 מיליון שנים – רוב הזמן כדור הארץ היה במצב של עידן-קרח, כשקרחונים ענקיים מכסים את מרבית השטח היבשתי עד לקווי רוחב שהם היום ממוזגים. אנו (כנראה) נמצאים היום לקראת סופו של ההולוקן – תקופת הביניים החמה, שבין עידני הקרח, התקופה שבה התפתחה כול התרבות האנושית. האקלים של כדור הארץ מגלה, בבירור, במצב דו-יציב – כלומר: הוא נד בין שני מצבים יציבים – אחד הוא מצב הקרח, והשני – מצב חם בין תקופות הקרח. אנו נמצאים כיום אפילו לא קרוב לתקופות החמות ביותר ב 10,000 השנים האחרונות, אבל רק 300 שנה אחרי התקופה הקרה ביותר בעידן זה ("תקופת הקרח הקטנה").
אין לחלוטין שום שמץ של ראיה מדעית של אפשרות קיומו של מצב יציב שלישי, מצב של חום גדול, שבדרך אליו אנו עוברים כביכול "נקודות אל-חזר" tipping points ושמוביל לאסון אקלימי. בעבר היה כבר חם יותר בהרבה מאשר היום, ולא הייתה התדרדרות למצב יציב שלישי, מצב אסוני, חם, מצב של אל-חזר.
אדרבא, הסכנה היא הפוכה, שאנו נתדרדר למצב היציב השני, שידוע לנו בוודאות על קיומו, מצב של עידן-קרח. אפילו אם תחזיות ההתחממות הגבוהות (3 מעלות בסוף המאה) נכונות, הרי הדבר עשוי רק לעכב את עידן הקרח הבא. עידן-קרח הוא אסון אמיתי, כי יגרום לכישלון גידולי המזון ברוב חלקי העולם, והכחדת חלק ניכר מהמין האנושי [שלא לדבר על שאר בעלי החיים].

כדי לנתח את המתרחש היום בתחום האקלים אנו זקוקים למודל שיסביר את המעבר בין עידני-קרח, לעידני ביניים חמים interglacials . בהיעדר ידע על המנגנון הגורם לתנודות טמפרטורה טבעיות – לא נוכל לעולם לדעת מה הייתה צריכה להיות הטמפרטורה באופן טבעי, ללא הפד"ח, ועד כמה הפד"ח משפיע. אין בידנו שום מידע שמסביר את התנודות האקלימיות הטבעיות, ולכן – אין שום אפשרות להבדיל בין תנודות טבעיות ואנטרופוגניות (בגלל גזי החממה שנפלטים על ידי האנושות).

זו בעיה קשה, ממש קשה. השאלה מה מניע את האקלים היא לא "מדע ברור" settled science – היא משהו לא מובן לנו, לא מובן לחלוטין. יש תיאוריות ויש מודלים, אני בתור פיסיקאי [ד"ר בראון] אוהב לספר סיפורים. אבל אין תיאוריות טובות. אחת הבעיות היא שמערכת כדור הארץ היא מערכת רבת משתנים, כאוטית במידה גבוהה, כשקשרים מורכבים מאד, לא ליניאריים מקשרים בין המשתנים הרבים. זו היא הבעיה הכי קשה במתמטיקה פיסיקלית שאי פעם ניסינו להתמודד איתה. המודלים האקלימיים של ימינו הם משחק ילדים בהשוואה למורכבות האמיתית של הבעיה. כושר החיזוי המוכח שלהם אפסי.

עד כאן דברי ד"ר בראון. המאמר שלו ארוך, ועוסק גם באספקט האידיאולוגי החברתי (להבדיל מהמדעי), ודעתו של ד"ר בראון על השימוש בכינוי "מכחיש". כדאי לקרוא.
גם התשובה הקצרה של הבלוגרית האוסטרלית ג'ו נובה, לביין ראויים לקריאה. תשובתה על רגל אחת: "תראה לנו את המחקרים והנתונים שמוכיחים את הטענה על התחממות הרת אסון הצפויה. אין כאלה."

יעקב
 

גם ביין יש לו מה להגיד

 מעל: ג'ודי קורי: "העובדה שהמחברים [ביין] מציינים ש 'חלק גדול של הציבור בדמוקרטיות המערביות מכחישים את קיום ההתחממות הגלובאלית' ... צריכה לתת להם רמז שיש משהו פגום במחשבה שלהם".




מאחר ונושא ההתחממות הגלובאלית הוא נושא "חם" ומאד פופולארי, קופצים כול מיני נספחים שוליים על העגלה ומשמיעים את קולם חסר הערך. אחד מהם הוא ד"ר פאול ביין, פסיכולוג מאוסטרליה, שהצליח להשחיל מאמר "מדעי" לירחון מכובד (לשעבר) "נייצ'ר", ירחון שאיבד לחלוטין את השפיות שלו עקב ההיסטריה החממיסטית.

ד"ר ביין הצליח לעצבן רבים בכך שהשתמש במילה המפורשת "מכחישן" לתאר את ספקני האקלים. רבים מהם נעלבו וכתבו תגובות נזעמות.

"מכחיש" הוא מילת גנאי, ללא ספק, שנועדה להשוות את הספקנים למכחישי השואה. אבל אני אישית לא נעלב ממילות גנאי. למשל – אם נוצרי (או מוסלמי) יטיח בי את המילה "כופר", אני לא נעלב, מה איכפת לי ממנו? אבל אנו זוכרים שבעבר הטלת האשמה של "כופר" הייתה לרוב שלב ראשון בהעלאת הכופר על המוקד, לכן לא צריך לזלזל בכוחן של מילות גנאי.

במקרה של ד"ר ביין ודומיו, השימוש האינפנטילי במילות גנאי מעיד רק על חוסר ההבנה המוחלט שלהם את הנושא (האקלים) והוויכוח שסביב הטיעונים המדעיים הרלוונטיים. (כנ"ל לגבי אלה המדברים באובססיה על כך שהמכחישים הם משרתים של "אקסון-מובייל" ותעשיית הנפט).

הטענה של ד"ר ביין היא בערך ככה: "מאחר והמכחישים הניאנדרטאליים לא מסוגלים להבין טיעונים מדעיים, אין טעם לנסות לשכנעם באמצעות הוכחות מדעיות. לכן, צריך לחפש דרכים אחרות אל ליבם, כדי לשכנעם לתמוך ב'מדיניות הנכונה'. צריך להראות להם איך 'המדיניות הנכונה' מקדם מטרות חברתיות רצויות ויוצר חברה יותר טובה". [גילוי נאות: המילה "ניאנדרטאליים" לא מופיעה במאמר של ביין, היא רק מרומזת...]

הצעה גאונית, מר ביין. קדימה. בוא תשכנע אותי מדוע בזבוז של מאות מיליארדי (מיליארדים) של דולרים על ברזלים שאין בהם תועלת (כמו תחנות רוח) מהווה "מדיניות נכונה" ומקדם "מטרות חברתיות רצויות". כולי אוזן.

כמובן, אם אתה מתכוון ש"מטרות חברתיות רצויות" הוא להגדיל את העוני, להרוס את העושר, לפגוע ברווחה החומרית של האנושות כי היא "צורכת צריכת יתר" – אז יש לנו מושגים שונים לגבי השאלה מהן 'מטרות חברתיות רצויות'. אבל אז הוויכוח הוא פילוסופי-חברתי ולא מדעי, ועניין האקלים לא קשור לזה. תמיד אמרתי שמה שמניע את החממיסטים הוא האג'נדה החברתית שלהם ולא המדע.

אומרת (בצדק רב) ד"ר ג'ודי קורי (תרגום חופשי):
"מישהו צריך לחקור את הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של אלה הטוענים שכול מי שלא מקבל את הנימוקים של ההתחממות הגלובאלית כסיבה מספקת למאמץ רבתי להקטנת פליטות הפד"ח הוא 'מכחיש'. המורכבות של הספקנות היא גדולה: היא כוללת אספקטים רבים של המדע, השפעות אפשריות של ההתחממות, שאלת מידת הסיכון, ולבסוף – דרכי הפעולה המוצעות. כול ה"מלומדים" שכותבים מאמרים על המכחישים אינם מודעים לכול זה. העובדה שהמחברים [ביין] מציינים ש 'חלק גדול (והולך וגדל) של הציבור בדמוקרטיות המערביות מכחישים את קיום ההתחממות הגלובאלית' [ציטוט מהמאמר] צריכה לתת להם רמז שיש משהו פגום במחשבה שלהם".

המאמר של ביין לא ראוי לתשומת לב מיוחדת, חוץ מאשר כאינדיקציה לפתולוגיה רעיונית, שנגרמת על ידי ההיסטריה החממיסטית.

יעקב





23 ביוני 2012

רמות הקרינה בפוקושימה.

מאמר בניו יורק טיימס מספר על טעויות שנעשו זמן קצר אחרי התאונה, ב 2011, בעת פינוי האוכלוסייה מעיירות שבקרבת תחנות הכוח בפוקושימה.
ארה"ב שלחה אז מטוסים לניתור הקרינה באזור תחנות הכוח ואזורים הסמוכים שבהם נפלו חלקיקים רדיואקטיביים. המטוסים טסו ב 17 מרץ 2011 והעבירו את הנתונים למשרד החוץ היפני ב 18 למרץ. אבל שילטונות יפאן לא העבירו את המידע הלאה, ולא נעשה שימוש בו בעת הפינוי. ככה קרה שחלק מהתושבים שפונו מאזור ברדיוס 20 ק"מ מהתחנה, פונו לעיירות שהיו אומנם מחוץ לאזור הפינוי, אך בהן הייתה רמת קרינה גבוהה בשל הרוחות שסחפו את החלקיקים לשם. הפינוי של התושבים מעיירות אלה התאחר, מאחר והיו מחוץ לטווח הפינוי הראשון, ולא ידעו שהקרינה הגיעה לשם.
אירגון הבריאות העולמי העריך את כמות הקרינה לה נחשפו תושבי הסביבה בשנה הראשונה לאחר התאונה. הדו"ח מציין שתושבים מסויימים ספגו כ 50 מיליסיברט קרינה, שהם פי 2.5 מהכמות ה"מותרת" לשעת חרום, לפי התקנים היפאניים (20 מיליסיברט).
בהערת אגב מציין הדו"ח שאפילו ברמה של 50 מיליסיברט לא ניתן לגלות שום עלייה בכמות מקרי הסרטן בקרב הנחשפים. כלומר – אפיל חשיפה של 50 מיליסיברט אינה סיבה לדאגה, למרות שזה הרבה יותר מקרינת רקע טבעית רגילה, שהינה ברמות בין 1 ל 20 מיליסיברט.
יעקב