תעמולה ירוקה ורווח פוליטי

עוד סיפור מעניין מאתר CIP. ב-16 במאי חתם מושל וורמונט על צו איסור הפקת נפט באמצעות "פראקינג" במדינתו. המושל הסביר כי זה הוא עניין גדול "Big Deal" היות ויש אי וודאויות ביחס לטכנולוגיה ואם ישתמשו בה יפגעו מי התהום ותהרס הסביבה אותה "לווינו מילדינו". לטענתו היות וצפוי מחסור עתידי במים לשתייה והיות והאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז נפט היא תסדר גם בעתיד בלעדיו. 

האיסור על קידוחי פראקינג, הסביר המושל, מייצג את הדרך אותה מתווה וורמונט למדינות אחרות על מנת לשמור על "איכות חיים". תשואות...

 בתמונה: מושל וורמונט מדגמן עם השלט Don't frack vermont במעמד החתימה על הצו.

מישהו צריך לספר למושל כי רוב פני הפלנטה שלנו מכוסים במים - מה שחסר הוא מקור אנרגיה זול ושופע  שיכול לספק את האנרגיה על מנת להפכם למי שתייה. אך מה שמעניין בכל הפרשה הזאת הוא שניתן ללמוד ממנה משהו על הפוליטיקה המתהווה בממשק שבין אקטיביזם סביבתי ומנגנוני השלטון. הצהרות ירוקות המנותקות מן המציאות זוכות לאהדה רבה וכנראה שעוד נשמע רבות על כך שוורמונט אסרה על קידוחי פראקינג בשטחה. יש בכך רווח פוליטי גדול בהיותך אביר "המוסר והקדמה" של התנועות הירוקות בעולם. תשאלו את השר ארדן איך זה מרגיש...

אנו מאמצים בישראל אופנות שלא תמיד מתאימות לנו. בניגוד לישראל שצפויה לשבת בחושך בין הפסקות חשמל ולאבד פוטנציאל לביטחון אנרגטי בעתיד, במקרה של וורמונט יש רק מה להרוויח פוליטית. מדוע? משום שוורמונט אינה מפיקה גז ונפט.  אפס, כלום, מאום, זירו.... 

המושל "שכח" לציין במעמד המכובד והמתוקשר שאין רזרבות נפט וגז בוורמונט ואיש גם אינו מבקש לקדוח בשטחה.
את העבודה "השחורה" עושים במקומות אחרים וכ-8,444 מיליוני רגל מעוקבים של גז טבעי הנצרכים על ידי תושבי וורמונט מידי שנה ומאפשרים להם לשמור על איכות החיים שלהם מוזרמים למדינה על ידי צינורות מקנדה השכנה שבה כבר קיימת מסורת של 50 שנה של קידוחי פראקינג. מעניין מה היו אומרים תושבי וורמונט אם המושל היה באמת מתכוון לאמירותיו על כך "שהאנושות הסתדרה אלפי שנים בלי גז ונפט" וסוגר את עורק החיים של המדינה; הוא הצינור המזרים את הגז של אותם קידוחי פראקינג עליהם הוא "אוסר".
התנהגותו של מושל וורמונט מזכה אותו במקום של חוסר כבוד ליד נשיא המלדיבים מוחמד נשהיד שעל תעלוליו כתבנו בבלוג זה בעבר.

למען הסר ספק, יש להקפיד בקידוחים על טווחי ביטחון סבירים, אך גם לאיסור קידוחים בשל אידיאולוגיה אנטי-תעשייתית ולגרום לעיכובים יש מחיר, מחיר כבד. לשמחתם של תושבי וורמונט הם לא נדרשים לשלם את המחיר של מחסור באנרגיה  אלא רק להתענג על ההצהרות מחממות הבטן של המושל הנאור.

קיומנו ואיכות חיינו תלויים בקידום הפקת אנרגיה תוך צימצום הסיכונים במידה סבירה - לא ניתן להשיג מטרה זאת על ידי תעמולה שיקרית והתנהגות חקיקתית חסרת אחריות המשמשת לרווח תעמולתי.

בועז

ה-EPA: פראקינג אינו מסכן באופן משמעותי את מי השתיה

הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) פרסמה בטיוטאת דו"ח: פראקינג אינו מסכן באופן משמעותי את מי השתיה.

דו"ח ההערכה מראה כי פעולות פראקינג הידראולי  לא הובילו להשפעה שיטתית נרחבת על מקורות מי שתיה בארה"ב. הדו"ח הוכן לבקשת הקונגרס ומדגים שלמרות רגישויות אפשריות שיכולות להשפיע על מי שתיה לא ניתן לזהות השפעה משמעותית או מערכתית כזאת.

הדו"ח בחן את את כל מחזור הטיפול במים המשמשים לפראקינג, החל מהשגת המים, שילוב הכימיכלים המשמשים בתהליך, השילוב עם כימיכלים בתוך הקידוח, הזרקת הנוזלים לבאר והאיסוף של המים ששימשו בתהליך (כולל הזרימה החוזרת ומים שנוספו בתהליך) והטיפול והסילוק של המים לאחר השימוש. (ראו איור).

"טיוטאת דו"ח ההערכה של הסוכנות, תעניק לרגולטורים, קהילות ותעשיות בתחום ברחבי הארץ מקור מידע חיוני בכדי לזהות כיצד  להגן על בריאות הציבור ומקורות מי השתיה." ציין ד"ר תומאס בורק, היועץ המדעי של ה-EPA. "מדובר בדו"ח המקיף ביותר של מידע מדעי עד היום, והוא כולל מעל ל-950 מקורות מידע, מאמרים מדעיים מפורסמים, דוחות טכניים, מידע מבעלי עניין ודוחות סוכנות שעברו ביקורת עמיתים".

למידע מפורט באתר ה-EPA.

בריטניה מאפשרת פראקינג.

פראקינג -hydraulic fracturing-  היא הטכנולוגיה החדשה להפקת גז לא קונבנציונאלי, בשיטת הסידוק ההידראולי של שכבות אבן צפחה shale ספוגות בגז. מרבצים אדירים של סלעים אלה קיימים בכול העולם, כולל בריטניה. עד כה ההפקה בשיטה זו נאסרה באירופה, בשל החשש לפגיעה בסביבה. בבריטניה התחילו קידוח ניסיוני באזור בלקפול, אך הוא הופסק ב 2011 כאשר התרחשו רעידות אדמה קלות.

בארה"ב כבר מפיקים שנים אחדות כמויות אדירות של גז בשיטת הפראקינג, במדינות פנסילבניה, טקסס ודקוטה הצפונית, אך מדינת ניו יורק עדיין לא מאשרת פראקינג בתחומה. באירופה הפראקינג אסור.

היום הודיע שר האנרגיה של בריטניה שהאיסור על הפראקינג בוטל, ושבריטניה מקווה להפיק כמויות גדולות של גז בשיטה זו, תחת פיקוח ובקרה הדוקים שמטרתם למנוע את הנזקים לסביבה מפעולות ההפקה.

בבריטניה יש רזרבות עצומות של גז בשכבות אבן צפחה. מעריכים שהרזרבות הן בשיעור 300 טירליארד רגל מעוקב, פי 17 מהרזרבות שבים הצפוני, מהן ניזונה בריטניה כעת.

שר האנרגיה, אד דיווי, אמר בצדק שבריטניה זקוקה למודרניזציה של תחנות הכוח, ולמעבר מפחם מזהם לגז שהוא הרבה יותר נקי. בריטניה זקוקה ל 26 GW של כושר תפוקה חדש מגז, עד 2030. הברירה היא בין שימוש בגז בריטי לבין יבוא גז ממקורות זרים. ברור שבריטניה מעדיפה מקורות עצמיים, הם זולים בהרבה, וגם יוצרים מקומות עבודה ופרנסה בבריטניה.

בריטניה הולכת, אם כן, בדרכה של ארה"ב (ובניגוד לעמדת האיחוד האירופי)  ומאמצת את מהפכת הפראקינג.

יעקב

ירוקים צריכים לתמוך בפראקינג

פראקינג היא השיטה ה'חדשה' שפותחה בארה"ב להפקת גז טבעי ממרבצי אבן פצלים shale באמצעות החדרת מים, נוזלים וחול שגורמים לריסוק האבן במעמקי האדמה ושחרור הגז. הגופים הירוקים מתנגדים התנגדות נמרצת לשימוש בשיטה זו. מדינות "מתקדמות" (ליברליות-ירוקות-שמאליות) בארה"ב, כמו קליפורניה וניו יורק הטילו איסור על פראקינג בתחומן, כנ"ל מרבית מדינות האיחוד האירופי. הפראקינג מתבצע בארה"ב, בהצלחה רבה, במדינות טקסס, פנסילבניה, צפון דקוטה ואחרות. קידוחים ניסיוניים להפקת גז בשיטת הפראקינג מחוץ לארה"ב נערכים בסין, ארגנטיה, פולין ובריטניה – בינתיים עדיין ללא הצלחה.

ריצ'רד מילר ובתו אליזבט (מנהלי פרויקט BEST  ) פרסמו מאמר חדש בזכות הפראקינג. הנה הסיכום (התמצית) שלהם:

הירוקים המתנגדים לפראקינג טועים טעות טראגית.

אחדים מתנגדים בגלל שזה דלק מאובן (פחמי), מקור לפליטות פד"ח, אחרים מודאגים מכמויות המים הנצרכות, מהבעיה של זיהום מי תהום, מבעיית דליפת הגז לאטמוספרה, מבעיית הזיהום התת קרקעי ומהחשש לרעידות אדמה. החששות האלה הם חסרי יסוד ברובם, הנזקים האפשריים ניתנים למניעה באמצעים הנדסיים שיחויבו על יד רגולציה מתאימה.

גז מפצלי אבן היא מתנה גדולה, הוא לא רק מאפשר קיטון פליטת הפד"ח (ביחס לפחם), אלא גם מניעת זיהום האוויר בחלקי אבק מוצק זעירים – PM2.5 – שגורמים מעל ל 3 מיליון מקרי מוות בעיקר בעולם המתפתח.

אנו מכירים בפליטות הפד"ח כאיום לטווח הארוך אבל חלקיקי PM2.5 (חלקיקים זעירים במידה פחות מ 2.5 מיקרון) גורמים כעת נזק ממשי להרבה יותר אנשים.

באירופה, כמו בסין, מחירי הגז הטבעי גבוהים (כ 10 דולר ליחידה) בעוד בארה"ב המחיר הוא רק 3.5 דולר, בזכות הפראקינג. המחיר הגבוה באירופה וסין יכול לעודד ולהמריץ את פיתוח מקורות הגז שם.

היות והגז עוזר גם להקטין את הפליטות וגם את הזיהום, על המדינות המפותחות (ארה"ב בעיקר) לעזור לאחרות לבצע את המעבר מפחם לגז. טכנולוגית הפקת הגז צריכה להיות מופצת במהירות ובחופשיות.

ובעיקר: חובבי הסביבה צריכים להכיר בכך שמהפכת הגז מביאה תועלת רבה לאנושות, וצריכים לתמוך בה ולתת ידם להפצתה.

עד כאן שני המילרים.

הערות שלי: לפי מיטב ידיעתי, אמצעי סינון מודרניים מקטינים מאד (מעל 90%) את פליטת החלקיקים המזהמים, גם בתחנות כוח פחמיות, כך שהיתרון הזה של הגז קטן מכפי שמילר מציג אותו.

מילר יוצא, בצדק, נגד הגישה הבלתי מציאותית ובלתי רציונלית של הגורמים הירוקים, המתנגדים באופן מוחלט לכול דלק מאובן (פחמי). לא ניתן, במציאות העכשווית,  להפיק את הכמויות הדרושות של אנרגיה מהמקורות ה"ירוקים",  שמש ורוח. לא ניתן לחיות בלי אנרגיה. גז זה המקור הטוב הבא, טוב בהרבה, מבחינת הסביבה והחברה, מאשר הפחם, אותו הוא מחילף. הירוקים לא צריכים להיות נגד כול דבר שעובד ומספק את צרכינו.

יעקב

האמת אודות הפקת אנרגיה מפצלים "פראקינג"

בפוסטים קודמים כתבנו על הפקת גז ונפט מפצלים בטכניקת "פראקינג".  אנשי Reason TV העלו את הראיון הבא על מנת להבהיר את הסוגיות. בטכנולוגיית הפראקינג מחדירים מים עם חול ועם כמות קטנה של כימיקלים לקידוחים בשכבה של פצלי שמן מסוג מתאים, כדי לרסק את הסלע, ולשחרר מתוכו גז טבעי, היוצא דרך צינור הקידוח.

בישראל, בחבל עדולם ההצעה היא לקדוח לקדחים מקבילים בשכבת פצלי השמן, להחדיר דרך הקידוח העליון קיטור שימיס את הנפט הספוג בסלע, ולקלוט את הנפט, מעורב עם מים, בצינור התחתון. בחבל עדולם מנסים להפיק נפט, לא גז טבעי.

בישראל כבר התגבשה קואליציה  ירוקה על מנת לעצור את הפיתוח (ראו את הסיקור הסנסציוני של ידיעות אחרונות בנושא - "על קרקע בוערת"...). בישראל סומנה תעשיית הפקת האנרגיה מפצלים כיעד הבא של התנועות הירוקות כפי שתוכלו להיווכח מן הדף הזה. בין הטענות החוזרות ונטענות נגד הפקת הנפט ניתן למצוא את הפנינים הבאות: "מפעל הזוי בטכנולוגיה שלא קיימת בשום מקום בעולם"... "חברת IEI בבעלות בעלי הון אמריקאים שרוצים לפתח כאן בטכנולוגיה שבארה"ב קשה להם להתקדם איתה...", "מנסים את הטכנולוגיה משנות השמונים ללא הצלחה...", "חברה אמריקאית שמאחוריה עומד תאגיד ענק "של"... שמציעה שיטה הזויה לחלוטין"  ועוד פנינים מסוג זה (מתוך הוידאו ההסברתי בדף). 

בהחלט ראוי לערוך סקר בדבר נזקים אפשריים לסביבה וכיצד למזער אותם. אבל, מטרת האירגונים הירוקים היא למנוע את הקידוח, לא את הנזקים - זה מתוך שנאה גורפת וא-פריורית לנפט, אנריגה ופיתוח. לא הנזקים האפשריים לסביבה מדאיגים אותם, אלא האפשרות שהתכנית תצליח ויופק נפט בארץ. הם לא רוצים סקר השפעה סביבתית - הם משתמשים בסקר כתירוץ למנוע את הפרויקט.

הגז – הזדמנות פז.

כך אומר ביורן לומבורג, הכלכלן הדני המפורסם, המתנגד לביזבוזי כסף ירוקים. הנה קטעים מעניינים מראיון שלו:

טכנולוגיית הפראקינג בארה"ב הביאה לירידה דרמאטית בפליטות הפד"ח של ארה"ב, ירידה ב 500 מיליון טון, [כ 7%]. באותו זמן, אירופה, שחתמה על פרוטוקול קיוטו, [שקבעה בחוק "יעדים" ירוקים שאפתניים, והוציאה מאות מיליארדי אירו על תחנות רוח ופאנלים סולאריים], הורידה את הפליטות שלה רק ב 250 מיליון טון (חצי מארה"ב). 

ארה"ב הורידה את הפליטות בזכות הגז הזול שמופק בשיטת הפראקינג, והמעבר מפחם לגז, על בסיס כלכלי. הגז גם זול מהפחם, גם נקי יותר – אינו מכיל מזהמים אחרים, וגם פולט פחות פד"ח. אולי רק כעשירית מההפחתה בפליטות הושגה בזכות הרוח, החלק של השמש והאתנול ביחד מגיע ללא יותר מ 5%.

אותם 250 מיליון טון פד"ח שהאירופים טוענים שחסכו הם ברובם תוצאה של תרגילים חשבוניים ולא הפחתה ממשית בפליטות. [חלק מההפחתות נובעות מסגירת בתי חרושת בלתי יעילים במזרח אירופה שהיו נסגרים במילא מסיבות כלכליות], חלק מההפחתה היא בגלל העברת הייצור (והפליטות) לארצות אחרות. חלק מההפחתה היא בגלל מעבר לשימוש בגז רוסי, [וחלק מההפחתה היא בזכות קניית "זכויות פחם" מכול מיני יזמים שטוענים שהם שותלים יערות באפריקה]. תחנות הרוח והשמש תרמו מעט מאד להפחתת הפליטות. [וההפחתה הכוללת, בארה"ב ובאירופה, רחוקה מאד מה"יעדים"].

באירופה, מרבית הארצות אסרו על פראקינג בתחומן. שיטת הפראקינג טומנת בחובה, אכן, סכנות של זיהום מי תהום, אבל, יש שיטות טכניות למנוע זאת. רגולציה מתאימה ופיקוח טוב יכולים להבטיח את השימוש הבטוח בשיטת הפראקינג.

מה צריכה אירופה לעשות כדי להפחית פליטות? בעשור הזה – לעבור לפראקינג. לעתיד יותר רחוק – לחפש תחליפי אנרגיה שיהיו יעילים וכלכליים – להשקיע במחקר ופיתוח.

כאשר יהיו תחליפים המסוגלים לספק כמויות גדולות של אנרגיה (עומס-בסיס), במחיר זול – יעברו להשתמש בהם מסיבות כלכליות. אירופה מבזבזת המון כסף בסובסידיות לטכנולוגיות קיימות בלתי יעילות.

מה בקשר לאנרגיה גרעינית? תחנות גרעיניות יקרות לבנייה ולסגירה – decommissioning)) ובעייתיות. לא הייתי בונה תחנות חדשות בטכנולוגיה של היום, אולי "הדור הרביעי" של התחנות יהיה יותר זול ויותר בטוח. אבל בשום אופן לא הייתי סוגר את התחנות שכבר קיימות ועובדות.

מה הבעיה הסביבתית החמורה ביותר בעולם כיום? בעיית מי השתייה הנקיים, והאוויר הנקי [בארצות מתפתחות], כ 6 מיליון איש מתים מדי שנה בגלל בעיות אלה.

יעקב

גז פולט פחות פד"ח

אנדי רבקין מניו יורק טיימס חולק על חבריו הירוקים. הוא מספר על מחקר חדש (של WorldWatch institute,  - ארגון ירוק) שמראה בבירור שהשימוש בגז להפקת חשמל גורם להפחתה של 47% בכמות הפד"ח הנפלט, וזאת בחישוב כולל של כול מחזור החיים.  היו שטענו שמבארות גז נפלט גז מתאן, המהווה גז חממה חזק, ולכן הגז לא יותר טהור מפחם. המחקר מוצא שזה לא נכון, וגם שניתן ללכוד את גז המתאן ולהשתמש בו להפקת אנרגיה נוספת.

אירגונים ירוקים קיצוניים רבים מתנגדים בחריפות לגז החדש שמופק בשיטת הפראקינג, וקוראים לאיסור מוחלט על הפקת גז בשיטה זו. הם מאמינים שההתחממות הגלובאלית תביא לקץ היקום, או לפחות לקץ החיים ביקום, ולכן חייבים לאסור באופן מוחלט את השימוש בדלקים פחמיים (נפט, גז ופחם), מיד עכשיו. הם מודים שקשה לסגור תחנות כוח קיימות, אבל הם מאמינים שיצליחו לגרום לאיסור מוחלט של הפקת אנרגיה באמצעים חדשים כמו פראקינג, או הפקת נפט מפצלי שמן בחבל עדולם, או מחולות זפת בקנדה.

רק כדי לטעום קצת מהעמדה הקיצונית של ארגונים אלה – במאמר אחר הם דורשים לאסור איסור מוחלט על טיסות פנים בבריטניה. הם מתנגדים לבניית שדות תעופה חדשים ומסלולים חדשים בשדות תעופה קיימים, והצליחו להכשיל תכנית לבניית מסלול המראה שלישי בשדה התעופה הית'רו בלונדון.

אנדי רבקין וחבריו המתונים יותר תומכים במעבר מפחם לגז (המופק בפראקינג) כי הגז יותר נקי, וגם יכול לספק את צרכי האנרגיה "בינתיים". כלומר עד שיבוא המשיח של הדלק הירוק. והם גם מבינים שאין חיים ללא אנרגיה. אם ההתחממות הגלובאלית תביא לסוף העולם בעוד כמה מאות שנים, הרי חיים ללא אנרגיה, כפי שדורשים הקיצוניים, פירושו סוף העולם עכשיו.

משום מה, גם אנדי רבקין וגם הארגון הירוק המצוטט, CCC, אינם מציינים יתרון גדול וממשי של גז על פני פחם: הוא מזהם הרבה פחות – ו"מזהם" – אין הכוונה לפד"ח שאינו מהווה זיהום, אלא למזהמים ממש כמו פיח, דו תחמוצת הגופרית וחד תחמוצת החנקן. הפחד הבלתי מוצדק ובלתי מבוסס מההתחממות הגלובאלית  הוא כה עמוק שהם לא מודעים כלל למטרות המסורתיות והמוצדקות של התנועה הירוקה – לשמור על נקיון הסביבה והאוויר שלנו. במקום זה הם מובילים אג'נדה בלתי מתפשרת של מלחמת חורמה נגד האנרגיה – שהיא מלחמת חורמה נגד האנושות.

יעקב

לאבלוק: מיהרנו לאנרגיות מתחדשות ללא מחשבה מספקת.. טכנולוגיות הפראקינג הן הדבר הבא

כתבנו פעמים מספר על ד"ר ג'יימס אפרים לאבלוק, בן 92, רופא, מדען ומאבות התנועה האקולוגית. הוא פרסם את תיאוריית הגאיה הרואה את המערכת האקולוגית של כדור הארץ כמערכת אורגנית, חיה. הוא כתב שני ספרים מפחידים בעבר והצטרף להפחדות כאשר טען ב-2006 כי "לפני סוף המאה ימותו מיליארדי בני אדם, בודדים ישרדו באנטרקטיקה, המקום היחיד שניתן יהיה לחיות בו  ".

במאמר שפורסם בגארדיאן הבריטי ב-15 ביוני עונה לאבלוק לתוקפי טכנולוגיות הפראקינג כי הפראקינג היא השיטה הטובה ביותר לעתיד הפקת האנרגיה בעתיד הקרוב. 

על עמדותיו החדשות הוא אומר: "היכולת לשנות את דעתך ולעקוב אחר העדויות  היא אחת החירויות הנפלאות של היותך מדען עצמאי".  

על פי הכתבה, תרמו חשבונות החשמל המאמירים אותם נאלץ לשלם בחורפים האחרונים עבור הוצאות החימום להפניית תשומת ליבו לפוליטיקה ולכלכלה של האנרגיה, בנוסף לתמיכה אותה נתן בעבר לאנרגיה גרעינית (על אפם וחמתם של הירוקים שראו בו "גורו") כעת הוא יצא בתמיכה בטכנולוגית ה"פראקינג", שלמרות שהיא אינה מושלמת היא מייצרת הרבה פחות פד"ח מאשר שריפת פחם. לאבלוק מציין כי הגז המופק בטכנולוגיה זאת בארה"ב מחולק כמעט בחינם.

בשל החששות הכבדים שעוררה תקרית הכורים בפוקושימה מעריך לאבלוק כי הסיכוי שהאנרגיה הגרעינית תתפוס מקום של הובלה בתקופה הקרובה נמוך מאד, מאד ברור, הוא מסביר, כי "באמריקה הפראקינג הפכה לשיטה שתפסה מקום של בכורה בזמן מהיר ביותר... מיהרנו לאנרגיה המתחדשת ללא מחשבה מספקת ויצרנו תוכניות חסרות תוחלת ובלתי יעילות... טכנולוגיית הפראקינג מעניקה לנו זמן ואנו יכולים להשתמש בו על מנת ללמוד להסתגל".

לתגובה של גרמניה שהכריזה על סגירת כל הכורים הגרעיניים שלה עד שנת 2022 בעקבות התאונה בפוקושימה הוא קורא טירוף מושלם ((utter madness. "הם קוראים לעצמם ירוקים" אמר, "אבל עבורי זה הוא טירוף מושלם".

לאבלוק היה אולי האדם האחרון שהיינו מצפים ממנו להצהרה הבאה אך הוא אינו חוסך שבטו מעמיתיו לשעבר בתנועות הירוקות ואומר:

"It's just the way the humans are that if there's a cause of some sort, a religion starts forming around it. It just so happens that the green religion is now taking over from the Christian religion. I don't think people have noticed that, but it's got all the sort of terms that religions use. The greens use guilt. You can't win people round by saying they are guilty for putting CO2 in the air."

בתרגום חופשי: "זאת היא פשוט הדרך בה אנשים נוהגים כאשר קיימת מטרה מסוג כלשהו, דת מתחילה להיווצר סביבה. כך קורה כעת כאשר הדת הירוקה נוטלת את ההובלה על פני הדת הנוצרית. אני לא חושב שאנשים הבחינו בכך, אך היא כוללת את כל המאפיינים שבהם משתמשת דת. הירוקים עושים שימוש באשמה. אינך יכול לרכוש את ליבם של אנשים על ידי האשמתם בכך שהם פולטים פד"ח לאוויר."

את העתיד רואה לאבלוק בערי-ענק בהן המשאבים מנוצלים ביעילות, במקום לנסות להציל את הפלנטה על ידי הנדסת הגיאוגרפיה כל מה שאתה צריך לעשות הוא להפעיל מיזוג אוויר בערים... זה המסלול העדיף בהרבה על מה שקרוי "פיתוח בר קיימא", שהינה הזלת ריר חסרת משמעות"..

ציטוט:

"Instead of trying to save the planet by geo-engineering or whatever, you merely have to air-condition the cities….  …It's so much cheaper to air-condition the cities and let Gaia take care of the world. It's a much better route to go than so-called 'sustainable development', which is meaningless drivel."

הגז מחליף את הפחם בארה"ב

עשרות תחנות כוח פחמיות עומדות להיסגר בארה"ב ב 4-5 השנים הבאות. יש כמה סיבות לכך. אחת היא – שחלק גדול מהתחנות "זקנות" ודורשות החלפת ציוד. סיבה אחרת היא תקנות זיהום אוויר חדשות שנכנסו לתוקף. קשה לתחנות ישנות לעמוד בתקנות, בכול מקרה זה דורש השקעה גדולה בפילטרים ומטהרים. אבל הסיבה העיקרית היא הגז – יש בארה"ב שפע של גז חדש, הנקרא שייל-גז – shale – המופק בטכנולוגיה חדשה באמצעות פראקינג.

עד שנת 2003 עדיין הפיקו 51% מהחשמל בארה"ב מפחם, אבל האחוז ירד ל 43% בשנה זו. באותו זמן עלה הגז מ 17% ל 25%. חברות חשמל רבות הודיעו על סגירת תחנות כוח פחמיות. מומחים מעריכים שכ 10-20% מהתחנות הפחמיות ייסגרו עד 2016.

בינתיים, תחנות חדשות רבות נבנות, וכמעט כולן מתוכננות לעבוד על גז. גז הוא יותר נקי, מבחינת מזהמים כמו פיח, כספית, ארסן או גופרית. הוא גם פולט פחות פד"ח. ומעל לכול – הוא יותר זול. זה מה שנקרא win-win – גם יותר נקי וגם יותר זול.

בכול זאת מתנגדים ארגונים ירוקים לפראקינג – זה פוגע בחלום שלהם של חברה בלי אנרגיה.

יעקב

תחזית האנרגיה בארה"ב ובעולם

מנהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי EIA    פרסם את הדו"ח השנתי שלו. יש הרבה נפט בארה"ב. 

התרומה העיקרית לגידול בהפקת הנפט הוא מ"פראקינג" – הפקה בשיטה ה"חדשה" (הקיימת רק 50 שנה). תחזית היא גידול ב 800 אלף חביות ליום בהפקה, בכול שנה, עד 2016. בשנה זו תגיע ארה"ב לתפוקת נפט של כ 9.6 מיליון חביות ביום, שהיא תפוקת השיא שהייתה בשנות ה 1970, בשיטות הישנות. מאז שנות ה 1970 ירדה התפוקה בגלל דלדול בארות הנפט, אולם שיטת הפראקינג הביאה להיפוך במגמה.

ייבוא הנפט לארה"ב יירד ב 2016 ל 25% מהצריכה, לעומת 37% היום, ו לעומת 60% לפני שנים מעטות.

גם יצור הגז הטבעי עלה מאד, וארה"ב מתכננת ייצוא גז טבעי, לעומת התכנית לייבא גז לפני כ 5 שנים. הגז הטבעי משמש להפקה של כ 30% מהחשמל, היום, לעומת 40% לפחם. הפרופורציה תתהפך עד 2040, אז, אומרת התחזית, יהווה הגז 35% והפחם רק 32%.

הנה מקורות האנרגיה של ארה"ב, מצב קיים ותחזית עד 2040. כפי שרואים בגרף, הרבה לא ישתנה. אנרגיה "מתחדשת" תגיע (אולי) ל 12% [שמהם, כ 7% הן תחנות הידרו קיימות, השאר, אולי רוח ושמש]. הנפט והגז יירדו מעט מאד, לטובת הגז הטבעי... אין הפתעות...

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, שמושבה בפריז, פרסמה אף היא את הדו"ח שלה. התחזית שלהם: השימוש בפחם יימשך, למרות האזהרות על הנזקים הסביבתיים שהוא גורם, ועל ההתחממות הגלובאלית. השימוש בפחם גדל ב 3.4% לשנה, בין השנים 2007-2012, בקצב מהיר מהעלייה בשימוש בנפט וגז. קצב העלייה בשימוש בפחם ימשיך בשיעור 2.3% לשנה, לפחות עד 2018.

הסוכנות הבינלאומית I.E.A.  אומרת שקיימת טכנולוגיה לבנות תחנות כוח פחמיות שיעילות יותר ומזהמות פחות, אבל חלק גדול מהתחנות שנבנות בהודו ובאינדונזיה הן מהסוג הפחות יעיל והמזהם יותר (כנראה זה יותר זול). לו נבנו תחנות הכוח האלה בשיטות יעילות, היו נחסכות פליטות פד"ח בכמות יותר גדולה מאשר החיסכון של כול תחנות הרוח שנבנו באירופה. (באירופה יש עשרות אלפים של טורבינות רוח).

פרשנות (יעקב): לו העבירו האירופים כסף וטכנולוגיה כדי שתחנות הכוח הפחמיות בעולם השלישי תהינה יותר יעילות היה הדבר עולה הרבה פחות מהכסף שבזבזו על תחנות רוח, והיה משיג יותר תועלת – גם פחות פליטות וזיהום אוויר, וגם עזרה לעניי העולם השלישי (חיסכון בעלויות רכישת פחם למפעילי תחנות הכוח ). במקום זה מסרב כעת הבנק העולמי, לפי הוראות ארה"ב, לממן בניית תחנות כוח פחמיות בעולם ה"מתפתח"  (שיישבו בחושך...).  העולם השלישי, בו יש לפחות מיליארד אנשים ללא חשמל, לא שואל את ארה"ב, ובונה תחנות כוח פחמיות כמיטב יכולתו, בשיטות המפגרות והזולות, והמזהמות ביותר.

בוועידות האקלים, מבטיחות הארצות המפותחות להקים קרן של 100 מיליארד דולר, כדי להקים תחנות רוח שאין בהן  תועלת גם בעולם השלישי. (לא חשוב שההבטחה היא הבטחת סרק שאין סיכוי שתקוים). האבסורדים של ההיסטריה הירוקה הם גדולים.

יעקב

אירופה מוותרת על יעדים אקלימיים.

אירופה (האיחוד האירופי) ידועה כחלוצה במלחמה נגד ההתחממות הגלובאלית, וביעדים השאפתניים והמחייבים שהציבה לעצמה. היא גם החלוצה בהוצאת סכומי כסף אדירים למטרה זו, בשיטה "יעלה כמה שיעלה".

כעת עושים באירופה חשיבה חדשה, ויש רושם שאירופה מוותרת על היעדים השאפתניים, וגם נוטה להתיר שימוש בשיטת הפראקינג להפקת גז. הדבר מסכן, בין השאר, את מהפכת האנרגיה של גרמניה. [מהפכה שנידונה לכישלון מראש, לדעתי].

בשנת 2007, כאשר גרמניה החזיקה בנשיאות הוועד האירופי (European council – מעין ממשלה של האיחוד האירופי) התקבלה חבילה של חוקי אקלים ואנרגיה שנקראה "20-20-20" – שכללה קיטון ב 20% בפליטות פד"ח, 20% של מקורות אנרגיה – מאנרגיה מתחדשת, ו שיפור ב 20% ביעילות האנרגטית (חיסכון באנרגיה). כול אלה נקבעו כיעדים מחייבים עד שנת 2020. כול האחוזים מתייחסים לשנת הבסיס 1990. (שנה זו נבחרה לצורך אחיזת עיניים, ושיפור הרגשת הבטן. זו השנה בה נפל הקומוניזם, ובתי החרושת המזהמים והבלתי יעילים של מזרח אירופה, כולל מזרח גרמניה, נסגרו ממילא מסיבות כלכליות, בלי קשר למלחמה האקלימית. מדינות אירופה מנסות לייחס ירידה טבעית זו של הפליטות להישג של עמידה ביעדי המדיניות הסביבתית).

כעת מסתמן (בדיונים שעוד לא הסתיימו) שמשלושת היעדים – מוותרת הוועדה על שניים (קישור בגרמנית) (אחוז מחייב של אנרגיה מתחדשת, ויעילות אנרגטית) ונשארת עם יעד אחד בלבד – צמצום הפליטות. היעדים בנושאים אחרים יהיו רק הנחיה לא מחייבת, וכול מדינה תקבע את מדיניותה בעצמה, ולא תהיה תחת חובה כלל אירופית.

בנוסף אינה מתכוונת הועדה האירופית לקבוע מגבלות חמורות נגד שימוש בשיטת הפראקינג, ונראה כי תקבע רק הנחיות כלליות, ותשאיר בידי המדינות את ההחלטה אם להתיר פראקינג ובאיזה תנאים.

הניו יורק טיימס, המדווח גם הוא על המיתון או האטה בשאפתנות האירופית בנושאי האקלים – מייחס זאת למשבר הכלכלי שממנו אירופה עדיין לא התאוששה. בעיות אחרות בוערות יותר באירופה (למשל האבטלה בשיעור 25% בספרד), ואין להם ראש וכסף להמשיך להתעסק עם האקלים.

האמת היא שהמסלול בו רצה אירופה קדימה – בניית תחנות רוח ופאנלים סולאריים בהמוניהם, בשיטת "יעלה כמה שיעלה" – הוא מסלול סרק שאינו מוביל לשום מקום. מבחינה טכנית – תחנות הרוח והפאנלים הסולאריים אינם מסוגלים לספק אחוז גבוה של הצריכה בחשמל, ואינן מסוגלים לכן, להביא לירידה של ממש בפליטות. הם נאחזו באשליה שאין לה רגליים במציאות ההנדסית-טכנית. לאט, לאט הם מבינים זאת. הם עוד לא מודים שעשו שגיאה, אבל מתחילים לרדת ממנה בהדרגה.

יעקב

יש גם נפט בשפע

כבר עשרות שנים מפחידים אותנו נביאי הזעם בכך שהנפט עומד להיגמר. Peak oil – השיא בתפוקת הנפט – כבר מאחורינו הם אומרים, מעתה והלאה כמויות הנפט שעומדות לרשות האנושות ילכו ויקטנו.

הראינו בסידרה של מאמרים קודמים שיש מרבצים אדירים של גז טבעי בעולם, שמפיקים מהם גז בטכנולוגיה חדשה, ששמה פראקינג (Hydraulic fracturing or fracking ). הודות לשיטה זו, כמויות הגז העומדות לרשותנו הן למעשה בלתי מוגבלות. הגז יכול לשמש להפקת חשמל בתחנות כוח, לשימושים תעשייתיים (חימום דוודים), וגם לתחבורה, בין בשימוש ישיר של מיכלי גז במכוניות או בהפיכתו של הגז לבנזין.

גם סיפרנו על שיטות הפקה חדשות של נפט מפצלי שמן, או – מה שנקרא באנגלית – סלעים צפופים tight rock. סיפרנו על חברה שמנסה להפיק נפט בישראל, בחבל עדולם, אם רק תתגבר על התגדותו ושנאתו לנפט של שר הפאסטורליה, גלעד ארדן.

הניו יורק טיימס מספר במאמר ארוך על התפתחות הפקת הנפט בשיטת ה fracking בארה"ב. כבר סיפרנו על שדות הנפט החדשים שפותחו בשדה בקן bakken בדקוטה הצפונית, שמפיק כיום 400 אלף חביות ליום ויגיע תוך כמה שנים לשלושה מיליון. בשדות דומים בטקסס מפיקים 100 אלף חביות ליום, ויכולים להגיע עד 2020 לשלושה מיליון גם כן. הכמויות עצומות. זה כמו אלסקה, אקואדור או כווית נוספים – והכול בתוך גבולות ארה"ב, ביבשה, לא בעומק הים. כול זה תוצאה של פיתוחים טכנולוגיים של 3-4 שנים אחרונות. בטקסס כבר קדחו 5000 קידוחים בשטח שדה שנקרא הנשר פורד.  ארה"ב יכולה להגדיל את תפוקת הנפט שלה ב 25% עד 2020 . ישראל יכולה להפיק נפט שיספיק לסיפוק כול צרכיה ואף לייצוא. זאת מלבד מרבצי הגז המוכחים, תמר ולווייתן.

לכול אלה שדוחפים לכיוון אנרגיה ירוקה (שלא קיימת) בגלל סיום עידן הנפט (כביכול) – אתם יכולים להירגע. עידן הנפט לא יסתיים בעתיד הנראה לעין.

יעקב

יש נפט בשפע, המשך...

ספנסר דייל הוא הכלכלן הראשי  של החברת הענקית BP  Brtitish Petroleum-  - והוא כותב מאמר על המציאות החדשה בתחום הנפט, נוכח הפקה בשיטת הפראקינג בארה"ב והירידה הגדולה במחירי הנפט בשנה האחרונה. במציאות החדשה ארה"ב מפיקה כיום כ 4.5 מיליון חביות נפט ליום בשיטת הפראקינג, דבר שלא היה קיים כלל בשנת 2010.

הוא מונה ארבע אמיתות (או הנחות) יסוד שתחום הנפט שהשתנו לחלוטין, מקצה לקצה, בעת האחרונה. ראשית – ההנחה שהנפט משאב מוגבל, ולכן – ככול שנצרוך יותר נפט הוא ילך ויאזול, ומחירו יעלה כול הזמן, בהכרח. הדבר לחלוטין הפוך. יש נפט בקרקע בכמויות בלתי מוגבלות (למעשה). המגבלה בהפקת נפט אינה מציאת החומר במעמקי האדמה, אלא האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו, המאפשרים (או לא) את ההפקה, והעלות של ההפקה. שני הדברים הולכים ומתקדמים ומתייעלים עם הזמן. הטכנולוגיה משתפרת כול הזמן (ראה "פראקינג"), ועם השכלול באה גם הירידה במחיר ההפקה. ככה למשל – במשך 35 השנים האחרונות נצרכו בעולם כ טריליארד חביות נפט, אך באותה תקופה גדלו הרזרבות המוכחות (של נפט בר הפקה, באדמה) בעוד טריליון חביות. במילים אחרות: על כול חבית נפט שנצרכה "התגלו" (או הפכו לזמינות) שתי חביות חדשות. מסקנה: אין מחסור בנפט באדמה. אם אי פעם בעתיד נפסיק (או נקטין) את הצריכה בנפט, זה לא יהיה בגלל מחסור אלא בגלל מקור אנרגיה אחר, יותר טוב וזול, שיימצא בעתיד, אולי.

שנית, אומר דייל, אנו ניאלץ להשאיר את האנרגיה הפחמית (פחם, נפט וגז), או חלקה, באדמה, בגלל בעיית האקלים. זו הערכתו. אני לא חושב כך. ייתכן ויהיה צמצום בצריכת הפחם, כשחלק מהפחם מוחלף בגז (כפי שהנפט הוחלף בפחם ב 30 השנים האחרונות). אבל, כול עוד לא יהיה תחליף סביר (ואין כרגע) אנו נמשיך להפיק את האנרגיה הדרושה לנו מנפט וגז וגם מפחם (בכמויות מוקטנות).

שינוי שלישי חל בגמישות אספקת הנפט. הטכנולוגיה החדשה יישמה עקרונות של ייצור המוני (של מתקני הפקה) ושימוש חוזר בהם, דבר שמאפשר להקטין או להגדיל את התפוקה במהירות בתגובה להקטנה או גידול בביקוש.

שינוי רביעי הוא בכיוון הזרימה של הנפט בעולם. בעוד בעבר זרמו כמויות גדולות של נפט מהמזה"ת ל"מערב" – הרי שה"מערב" (קרי ארה"ב) זקוקה פחות ופחות לייבוא נפט. ארה"ב נמצאת קרובה להשגת "עצמאות אנרגטית" – דהיינו – אספקה עצמית של כול האנרגיה הדרושה לה. דבר זה היה בגדר חלום, או אוטופיה לפני עשור, אולם הוא עשוי להיות למציאות כבר ב 2020-25. עיקר הגידול בצריכת הנפט, בעולם, יתרחש באסיה (סין, הודו ושכנותיהן). הנפט יזרום מזרחה. יש לשער שגם האחריות הביטחונית לאבטחת זרימת הנפט תעבור מזרחה (מארה"ב לסין). השיפור במאזן התשלומים של ארה"ב, הנובע מקיטון ייבוא הנפט ישנה אף הוא את פני הכלכלה העולמית.

קטעים קודמים שלנו על נושא שפע הנפט (והגז והפחם) תמצאו כאן.

לא לדאוג.

יעקב

אנרגיה גיאו-תרמית

התחום האחד שבו קיימת אפשרות טכנית ומעשית להפיק אנרגיה מתחדשת בכמויות גדולות הוא האנרגיה הגיאו-תרמית.

ליבת כדור הארץ מורכבת ממאגמה – כלומר מסלע מותך בטמפרטורות בין 600-1300 מעלות, צלסיוס. תכולת האנרגיה במאגמה היא עצומה. לו הצלחנו לנצל אפילו חלק קטן מאנרגיה זו היינו מספקים חלק גדול מצרכי האנרגיה של האנושות. הבעיה היא טכנית-הנדסית: כיצד חודרים לעומק, עד למאגמה, וכיצד מוציאים משם את האנרגיה.

 תמונה: מאגמה זורמת בהוואי (ויקיפדיה)

במקומות מסוימים כבר מנצלים אנרגיה זו. במקומות אלה יש מאגרי מים תת קרקעיים בלחץ וטמפרטורה גבוהים בתוך שכבת סלע חמה. חלק מהמים מוצאים דרכם למעלה דרך סדקים בסלע ויוצרים את הגייזרים הידועים בפארק יוסמיטי, בצפון קליפורניה, ארה"ב. מספר חברות קדחו קידוחים אל מאגרי מים אלה, ודרך הקדחים מתפרץ קיטור, המניע טורבינות ומפיק חשמל. מספר תחנות כוח גיאו-תרמיות כבר פועלות בצפון קליפורניה (ואולי בעוד מספר מקומות) ומפיקות חשמל בכמות של 1300 MW . זאת אנרגיה מתחדשת, נקייה מזיהום וזולה מאד.

הבעיה היא שמספר המקומות בעולם בו קיימים מאגרי מים תת קרקעיים בתוך סלע לוהט והמתאימים לכן, להקמת תחנות כוח אלה, הוא קטן מאד, ולכן כמות האנרגיה הניתנת להפקה קטנה. בנוסף – אורך החיים של התחנות קטן, כי המים במארגים שנפרצו אוזלים בהדרגה, והקידוח מפסיק לייצר קיטור אחרי מספר שנים.

המאמר הזה מספר על פיתוח טכנולוגיה חדשה, בעזרת הפראקינג (כן, אותו פראקינג שהכרנו ממהפכת הפקת הגז מסלע צפחה), להפקת אנרגיה גיאו-תרמית בכמויות גדולות בהרבה. גיאולוגים מכירים מזמן שכבות של סלע חם (בטמפרטורה של כמה מאות מעלות צלסיוס) הנמצאות קרוב יחסית לפני השטח, במקומות רבים בעולם. הבעיה היא שהסלע החם יבש, אין בו מים, ולכן לא נוצר קיטור שיכול לעלות למעלה. הרעיון של הפראקינג הוא לרסק או לסדק את הסלע, וליצור חללים שלתוכם מחדירים מים מלמעלה. המים מתחממים ורותחים ואז מתפרץ הקיטור שיכול להניע טורבינות.

שש חברות שונות פועלות במקומות שונים בארה"ב (אורגון, אלסקה, נבדה, קליפורניה ואיידהו) כדי להקים מפעלים ניסיוניים להפקת חשמל בשיטות אלה. החברות קיבלו מענקים ממשרד האנרגיה בארה"ב למטרה זו, בסכומים די צנועים (מיליונים בודדים או עשרות מיליונים מעטים*), וגם גייסו הון מקרנות הון סיכון.

הקידוחים נמצאים בשלבי מימוש שונים, לרוב בשלב של השגת רישיונות פעולה. מנהל המקרקעין האמריקאי, BML, ערך סקר השפעה סביבתי ומצא ושאין פגיעה בסביבה. בכול זאת, גופי סביבה, כדרכם בקודש, מערימים קשיים ויוצרים התנגדויות. הדבר כמובן לא הגיוני, כי האנרגיה הגיאו-תרמית היא התקווה הגדולה והממשית ביותר להפקה של אנרגיה נקייה ומתחדשת בכמויות רציניות.

כבר הוכח שניתן, בעזרת הפראקינג, להגביר את התפוקה של האנרגיה מקדחים גיאו-תרמיים ישנים, שתפוקתם הלכה וירדה בגלל המים שאזלו. הטכנולוגיה החדשה הזו, לניצול האנרגיה הגיאו-תרמית, מנצלת את הידע והטכנולוגיה שפותחו לצורך הפקת גז ונפט בשיטות של קידוח לעומק ופראקינג.

בניגוד למקורות "אנרגיה מתחדשת" הנוכחיים – בעיקר שמש ורוח, האנרגיה הגיאו-תרמית מבטיחה מאד. אין בה בעיה של חוסר רציפות וחוסר אמינות (כלומר חוסר שליטה בהפקה). המרכיבים הטכנולוגיים (קידוח ופראקינג) פשוטים יחסית, והם כבר נוסו ופועלים בנסיבות דומות (הפקת הגז). כמויות האנרגיה הזמינות (כמות השכבות של סלע חם) הן אדירות. המחיר גם הוא נמוך. אם הניסויים הנערכים עתה יוכתרו בהצלחה (יש סיכוי טוב) זו תהיה מהפכה של ממש בהפקת אנרגיה.

אינני יודע בדיוק מה המצב בארץ, מבחינה גיאולוגית, אבל, מאחר ואנו נמצאים באזור בעל פעילות געשית, מן הסתם יש גם אצלנו שכבות סלע חם המתאימות להפקת אנרגיה גיאו-תרמית. צריך להיות ערניים ולהביא את הטכנולוגיה לארץ, מיד לכשיוכח שהיא פועלת.

אם יש תקווה למקור חדש של אנרגיה מתחדשת ונקייה, זו האנרגיה הגיאו-תרמית, ולא תחנות הרוח המגוחכות, או הפאנלים הסולאריים הפרימיטיביים.

יעקב

*הערה שולית: תשוו את המענקים הזעירים האלה למענקים בסך מאות מיליוני דולרים שניתנו לחברות הפאנלים הסולאריים שפשטו את הרגל, או לחברות מכוניות החשמליות שהולכות באותו כיוון....