30 באפריל 2014

צ'רנוביל עדיין חיה


השבוע מלאו 28 שנה להתפוצצות תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל (פרטים מלאים מוסמכים על האירוע ניתן לקרוא כאן (מומלץ), באנגלית, ובבלוג שלנו בעברית). בימים אלה עובדים על  בניית כיפת פלדה  ענקית כדי לעטוף ולאטום מחדש את  שרידי תחנה הישנה ולמנוע דליפת של קרינה רדיואקטיבית החוצה, אל האטמוספרה.
העטיפה והאטימה החדשה דרושים כי העטיפה הישנה, מבטון, שהרוסים בנו בחיפזון אחרי הפיצוץ, מתחילה להיסדק ולהתפרק, ויש חשש לדליפה מחודשת של חומרים מסוכנים מהליבה הלוהטת של הכור. העטיפה החדשה תעלה כ 1.5 מיליארד דולר, והיא ממומנת על ידי מדינות המערב. מקווים שהיא תעמוד במשימת האיטום לפחות 100 שנה – מה יהיה אחרי זה לא יודעים, הדורות העתידיים יצטרכו לטפל בזה. הכיפה החדשה, ובה 32 אלף טון פלדה, נבנית על ידי קונסורציום של חברות צרפתיות ואמורה להיות מוכנה ב 2017.

בעת האירוע, ב 1986, פונו כ 45 אלף תושבים מהעיירה פריפיאט הסמוכה (מרחק 3 ק"מ מהתחנה),
ועוד כמה עשרות אלפים מכפרים בסביבה. שטח ברדיוס כ 30 ק"מ סביב התחנה פונה מ 116 אלף תושביו והוכרז שטח סגור. השטח הסגור, בן 2800 קמ"ר הורחב ל 4300 קמ"ר, ועוד 220 אלף תושבים הועברו מהאזור בהמשך. עד היום שוררת באזור קרינה גבוהה מהמותר, בגלל חלקיקים רדיואקטיביים שנפלטו מהכור והתפזרו על האדמה סביב, אבל בחלקים גדולים הקרינה ה"גבוהה" אינה גבוהה כלל והיא רק אולי 50% מעל לקרינת רקע טבעית.

בשטח הסגור, בעל הקרינה ה"גבוהה" פורחים החיים. חיות בר רבות משגשגות ומתרבות בשטח הפנוי מאנשים. לא יודעים מה השפעת הקרינה עליהן, אך נראה שהיא עושה להן רק טוב. גם ציפורים רבות חיות שם. חוקרים מספרד לכדו באיזור 152 עופות מ 16 מינים שונים ומצאו שהעופות הסתגלו לקרינה הגבוהה ו"התחסנו" בצורה טבעית מפניה.  אנשים אחרים הכינו סרטון מאלף על מיני בעלי חיים המשגשגים בשטח הסגור והמזוהם של צ'רנוביל.

אבל לא רק חיות. גם בני אדם חיים שם. כ 1200 מתושבי האזור, בעיקר אנשים מבוגרים, סירבו להתפנות וחזרו לחיות בבתיהם שבשטח ה"קורן". הם עדיין חיים שם. הנה מאמר על ה"סבתות של צ'רנוביל" (הבאבושקות). אין יודעים בדיוק על השפעת הקרינה על אנשים אלה, לא נעשו מחקרים רפואיים מדוקדקים. אבל, על פניו נראה, שהאנשים האלה עדיין בחיים, אחרי 28 שנים של חיים בסביבה קורנת. נראה – על פי החיות ובני האדם – ששד הקרינה לא נורא כול כך.

אנו יודעים, ללא צל של ספק, שקרינה רדיואקטיבית במינון גבוה היא קטלנית, היא גורמת לסרטן ומוות. זה מה שקרה לעשרות אנשים (134 ליתר דיוק חלו במחלת הקרינה) שהיו בשטח בעת שאירע הפיצוץ, או ספגו מנות קרינה גבוהות במהלך עבודות ההצלה בשבועות שאחרי זה. מה שאיננו יודעים הוא מה ההשפעה הבריאותית של קרינה במינון נמוך. תקני הבטיחות בחשיפה לקרינה נקבעו לא על בסיס ידע ממשי של השפעות הקרינה הנמוכה אלא על בסיס של "ליתר בטחון" כלומר על בסיס חוסר הידע. אם לא יודעים קובעים את רף הביטחון כמה שיותר גבוה, ליתר ביטחון, ומניחים שכול כמות קרינה מסוכנת. לפחות על פניו נראה שלא היה צורך בקביעת רף כול כך גבוה, ואולי לא היה צורך בפינוי התושבים בכלל. פינוי התושבים עצמו, עקירתם הפתאומית מבתיהם וסביבתם הטבעית, גורם גם הוא לנזקי בריאות ניכרים, אולי לנזקים יותר גדולים מהקרינה הנמוכה. המצב מאד מסובך, בגלל הפחד שלנו שנובע מחוסר ידיעה.

לקחים לעתיד? להעז יותר, לא להיבהל מכול תאונה ומכול דבר בלתי ידוע. חייבים להמשיך במאמצי הפיתוח והשכלול של האנרגיה הגרעינית כי אנו זקוקים לה.

יעקב



המלחמה נגד החשמל.


החממיסטים והירוקים מנהלים מלמת חורמה, תעמולתית ומעשית, נגד תחנות כוח, בייחוד תחנות כוח פחמיות (אבל גם גרעיניות וגזיות). למרות  התלונות המרות ש"לא מבינים אותם" ו"לא מצליחים להעביר את המסר" ו "לא עושים מספיק" – עובדה היא שהם מצליחים מעל ומעבר, והתוצאה לא תאחר לבוא – ארה"ב תסבול ממחסור בחשמל וניתוקי זרם תכופים, לפי השגרה של מדינות מפגרות.

קחו את המקרה של תחנות כוח פחמיות בארה"ב – הן מספקות עדיין כ 40% מהחשמל בארה"ב, אבל הן הולכות ונסגרות בקצב מוגבר, ואין בונים שם תחנות כוח פחמיות חדשות. (זאת בניגוד לגרמניה, סין ושאר העולם, שכן בונים תחנות פחמיות). זה החל, מעשית, במרץ 2012, כאשר ה EPA  (סוכנות הסביבה) פרסמה טיוטה של תקנות לצמצום הפליטות מתחנות כוח. על פי תקנות אלה, תחנות כוח פחמיות פסולות, כי פליטות הפד"ח שלהן גבוהות מהמותר בתקן המוצע. התקן עדיין לא בתוקף, ועוד צריך לעבור תהליך של שנים עד לאישורו הסופי, אבל, מאז אין בונים תחנות כוח פחמיות חדשות. ההשקעה בתחנות כוח היא גדולה מאד, ומשך הבנייה, כולל אישורים, הוא שנים אחדות. משקיעים חייבים להיות בטוחים שהתחנה תעבוד 30-40 שנה, כדי להחזיר את ההשקעה ולהפיק רווח. איש לא ישקיע מיליארדים בתחנה שעלולה להיסגר בצו של EPA, כעבור זמן קצר. גם שנים לפני פרסום הצעת התקן הזאת לא בנו תחנות כוח פחמיות בארה"ב, כי הירוקים הפיצו תעמולה שזה "פסול", והרשויות נמנעו מלהעניק אישורים, ודרשו אינסוף מחקרי "השפעה על הסביבה" אותם אף פעם לא אישרו. בפועל לא בנו תחנות.

תחנות הכוח הפחמיות הפועלות כעת בארה"ב הן התחנות הישנות שהוקמו בשנים 1950-80 לפני שהתחיל השיגעון הירוק לצבור כוח. התחנות האלה מתיישנות ומתבלות (וגם מזהמות), ועומדות להיסגר בהדרגה, בתהליך שאין מנוס ממנו. הצרה היא שאין להן תחליף.

בחודש ינואר שנה זו היה גל קור גדול במזרח ומרכז ארה"ב, קראו לו המערבולת הקוטבית.   גל הקור הביא שלג, שיבושים בתנועה וגם צריכת שיא בחשמל. היו תקלות רבות בתחנות כוח, ומחסור בגז (לתחנות גזיות). הוכרז מצב חרום ברמה הגבוהה ביותר, ורק נס הוא שהצליחו לעבור את החורף ללא ניתוקי זרם, כך העיד מנהל של אחת מחברות החשמל. מה שהציל את המצב היו תחנות הכוח הגרעיניות והפחמיות. אבל, על פי התכנית, 89% מכושר הייצור הפחמי שיושבת ב 2015 לפי התכנית היה חיוני השנה במניעת ניתוקי זרם. ברגע שסוגרים תחנת כוח פחמית מפטרים את צוות התפעול, מפרקים ומוכרים את המכונות, וסוגרים את התחנה ללא אפשרות לחזור ולהשמיש אותה בעתיד.

הבעיה עם התחנות הגזיות הייתה – מחסור בגז ומחסור בכושר קיבול של צנרת הגז. נוצר ביקוש שיא גם לגז לשימוש ביתי לחימום, ולא היה גז מספיק גם לחימום וגם לתחנות כוח. הצנרת פשוט לא יכלה להעביר מספיק גז. לתחנות הפחמיות יש יתרון – פחם תמיד זמין, ממקורות אספקה רבים, וגם מערימים מלאי פחם לכמה שבועות באתרי התחנות כך שאין בעיה של צוואר בקבוק בהובלה.

יש סיבות נוספות לסגירת תחנות הכוח הפחמיות. אחת מהן הן התקנות החדשות של EPA  למניעת פליטה של אדי כספית וחומרים מזהמים אחרים. (הסמכות שלEPA   להנפיק תקנות כאלה אושרה היום בבית המשפט העליון בארה"ב). כדי שהתחנות יעמדו בתקן החדש הן חייבות להתקין מתקני סינון מודרניים. הדבר לא כדאי עבור תחנות ישנות שעומדות להיסגר. התקנות האלה קיבלו תוקף כבר, והן יגרמו לסגירה מידית, עד 2015 , של תחנות כוח פחמיות ישנות רבות. תחנות פחמיות חדשות, עם מערכת סינון משוכללת לא עומדות לקום. סיבה שלישית היא כלכלית – הגז זול בהרבה מהפחם, לפחות כעת. אבל מחירי הגז והכמויות הזמינות הם תנודתיים, ועשויים (או עלולים) להשתנות בעתיד. המשבר של החורף הזה הראה מדוע חייבים לשמור על מקורות חשמל רבים ומגוונים ולא להיות תלויים בסוג אחת של תחנה או סוג אחד של דלק.

ומה עם מקורות מתחדשים – שמש ורוח? טוב ששאלתם. השמש בלתי רלוונטית לחלוטין בקטע של אספקת חשמל בלילות הקרים של החורף. הרוח דווקא נשבה השנה, חלק מהזמן, ועזרה, אבל אי אפשר לסמוך על הרוח. רוח – לפעמים נושבת ולפעמים לא. חייבים להבטיח שיהיה מספיק כושר ייצור חשמל גם כשאין רוח, כלומר בלי קשר לתחנות הרוח, שלא ניתן להפעילן לפי הצורך (אלא רק לפי הרוח).

אבל – השמש והרוח יש להן השפעה שלילית גדולה על יציבות אספקת החשמל. לשמש ורוח זכות קדימה באספקת חשמל, לכן, כאשר יש חשמל מתחדש חייבים להשתמש בו ולא קונים חשמל מתחנות הכוח הרגילות (פחם, גז וגרעין). הדבר נובע משני דברים: מנדטים, שבתוקף במעל 40 ממדינות ארה"ב, המחייבים שימוש באחוז כולשהו (10% או 20% ) של חשמל "מתחדש". הדבר השני הוא הסובסידיה – תחנות הרוח מקבלות סובסידיה של 2.2 סנט לקוט"ש, ולכן, כאשר הרוח נושבת הן מסוגלות להוריד את מחירי החשמל אפילו לאפס, ואפילו למחיר שלילי. זאת אומרת – הן מוכנות לשלם, למשל, 1 סנט כדי שייקחו מהם חשמל, כי הן מקבלות מהממשלה 2.2 סנט. יוצא אם כן שכמות החשמל שהרשתות קונות בתחנות הפחמיות והגרעיניות מצטמצמת. אבל, תחנות פחמיות וגרעיניות לא ניתן להדליק ולכבות בזמן קצר, לכן הן ממשיכות לפעול, ולשרוף דלק, גם כאשר לא רוכשים מהן חשמל – ובכך נגרמים להם הפסדים. שלוש או ארבע תחנות כוח גרעיניות (מתוך כ 100) נסגרו לאחרונה בארה"ב בגלל חוסר כדאיות כלכלית – חוסר כדאיות שנגרמה במידה רבה על ידי החשמל הירוק. אותה בעיה קיימת גם עם תחנות גזיות. הן לא מסוגלות לחתום חוזי אספקה ארוכי טווח לגז, כי הן לא יודעות איזו כמות חשמל הן יצליחו למכור, ובאיזה מחיר. בהיעדר חוזים ארוכי טווח לא יכולות חברות הגז להניח צנרת בקיבול מתאים. החשמל הירוק מצליח לשבש את הבסיס הכלכלי והתכנוני של התחנות הרגילות. ללא כדאיות כלכלית לא יהיו תחנות רגילות, ולא יהיה מי שיספק חשמל בעת הצורך. קיימת אפשרות לשלם "תשלום כוננות" לתחנות כוח כדי שיהיו במצב תקין (ועם מלאי דלק זמין)  ומוכנות לתפעול כדי לגבות את הרוח. השאלה מי ישלם את דמי הכוננות – הנושא לא טופל.

ראש חברת החשמל AEP  העיד בעדות בסנאט שהתקנות הקיימות היום, והמבנה הכלכלי של מערכת אספקת החשמל אין בהם כדי להבטיח אספקה סדירה של חשמל בשנים הקרובות. העובדות בשטח ברורות: מספר רב של תחנות כוח פחמיות ותחנות גרעיניות אחדות (תחנות עומס בסיס) עומדות להיסגר בקרוב, במהלך שאין חזרה ממנו. תחנות פחמיות חדשות לא נבנות, עובדה. תחנות גזיות חדשות כן נבנות, אבל לא בהיקף הדרוש. כפי שנראה כעת – המלחמה הירוקה נגד החשמל תשיג את מטרתה: שיבוש אספקת החשמל, ועמו – שיבוש באורח החיים כפי שאנו מכירים אותו.

יעקב




28 באפריל 2014

"שיגעון מוחלט"


"האמת היא שהמהפכה האנרגטית Energiewende)   - התכנית הגרמנית להפיק 80% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים – שמש ורוח עד 2050), עומדת להיכשל". "האמת היא שלא הערכנו נכון את מידת הסיבוכיות של הבעיה, על כול היבטיה". "השאיפה הנעלה למערכת אספקת אנרגיה מבוזרת ואספקה עצמית היא שיגעון. שיגעון מוחלט."  "בכול מקרה, מרבית שאר מדינות אירופה משוכנעים שאנו השתגענו".

דברים אלה לא נאמרו על ידי (למרות שאני מזמן אומר זאת). הם נאמרו על ידי סיגמאר גבריאל, סגן ראש ממשלת גרמניה, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שר המסחר והשר הממונה על יישום המהפכה האנרגטית.

גרמניה חוקקה את חוק המהפכה האנרגטית כבר בשנת 2000 והוציאה מאז יותר מ 500 מיליארד אירו על זה. מחירי החשמל עלו מאז ביותר מ 200%, והינם הגבוהים באירופה (וכנראה בעולם כולו – אחרי הארץ הקטנה והירוקה עוד יותר – דנמרק). אחרי כול ההשקעה הזו, והמחירים שהפכו בלתי נסבלים השיגה גרמניה אפס ירידה בפליטות פד"ח. למעשה הפליטות בעלייה, כתוצאה מהסגירה של חלק מתחנות הכוח הגרעיניות. המקורות המתחדשים (שמש ורוח) מספקים רק כ 13% מהחשמל, אחרי כול המאמץ הזה, בן 14 שנה. מהנדסי מערכת החשמל כנראה הסבירו לגבריאל שהרוח והשמש התזזיתיים יוצרים כבר עכשיו בעיות קשות בנושא הבטחת יציבות אספקת החשמל, והרשת לא מסוגלת לקלוט הרבה יותר חשמל תזזיתי. (בינתיים, בסקוטלנד, הייתה ב 16 באפריל, הפסקת חשמל של כ 3 שעות, בצפון המדינה, שפגעה ב 200 אלף בתים, וחושדים שנגרמה בגלל תנודות בלתי מבוקרות באספקת חשמל מטורבינות רוח).

סיגמאר אמר את הדברים האלה בשידור חי, בטלוויזיה, (ראו קישורים בקטע שקישרתי אליו), אחרי שחסידים ירוקים עיצבנו אותו בשאלותיהם. ההתפרצות הזו הוציאה את המרצע מהשק, וביטאה מה שכולם יודעים, אבל מפחדים להגיד מחמת התקינות הפוליטית. אבל... יש גבול כמה שאפשר לטייח ולהסתתר מאחורי שקרים ואשליות.

הנה כאן  קישור לתכנית פרודיה בטלוויזיה גרמנית שהתלבשה גם היא על הנושא (עם כיתוביות באנגלית).

יעקב


23 באפריל 2014

סיכוני האקלים - risks .


בעיית האקלים משנה את שמה האופנתי בתדירות גבוהה יותר משינוי אופנת השמלות. פעם קראו לזה "התחממות גלובאלית", אבל, כאשר ההתחממות דעכה עברו לקרוא לזה "שינויי האקלים", ואח"כ "תופעות קיצוניות". היום – מילת המפתח היא "סיכוני האקלים" (risks ).

הפרופסור קרי עמנואל, פרופסור למדעי האטמוספרה ב MIT, ודמות ידועה במחקרי האקלים, כותב מאמר על סיכוני האקלים. תמצית המאמר היא זו: גם אם ידוע לנו שההסתברות למקרים קיצוניים והרי אסון קטנה, חובה עלינו (המדענים) להתריע מפני הסכנה, כי האסון המדובר הוא אסון גדול. חובה להציג את ההסתברות לאותם מקרי אסון נוראי. תפקידם של אנשים אחרים (כלכלנים, מהנדסים) להחליט כיצד לטפל בסיכון, במסגרת הטיפול בכול הבעיות האחרות של העולם (עוני). אל למדענים לחשוש שיאשימו אותם באזעקות שווא או הפחדה לא מוצדקת (alarmism). חובתם להציג את הסיכונים כפי שהם אפילו אם ההסתברות לאסון קטנה.

נשאלת אם כן השאלה מהו הסיכון וכיצד אנו יודעים את ההסתברות להתרחשות מקרי אסון אקלימי. קרי מציג, לדוגמה, את הגרף הבא, שהופק על ידי ריצת מאה אלף סימולציות אקלימיות (מודלים אקלימיים) במחשב.

מהגרף רואים ש 90% מהסימולציות מצביעות על עליית טמפרטורות בין 1.8 מעלות ל 4.6 בערך. עמנואל אומר שחייבים להתריע על "הזנב השמן" – כלומר על אותה הסתברות של 5% שהעלייה תהיה יותר מ 4.5 מעלות, כלומר – אסון של ממש.

עם גישה זו יש כמה בעיות – למשל – מה עם ה"זנב הקטן", כלומר עם ההסתברות, גם היא של כ 5% שההתחממות תהיה קטנה מ 1.5 מעלה, כלומר – בלתי מזיקה? גם עובדה זו צריך להציג, במסגרת הצגת ההסתברויות.

אבל, הבעיה העיקרית, כפי שמציגה ד"ר ג'ודי קורי, היא חוסר המדעיות בגרף ההסתברויות הנ"ל. הרצת מודלים אקלימיים אינה המציאות, הקשר בינם לבין המציאות לא ברור כלל. ההפסקה בהתחממות של 17 שנים האחרונות מחזקת את הדעה שהמודלים אינם מתארים את העולם הפיסי בצורה טובה. בקיצור – אנו לא יודעים מה ההסתברויות.  הגרף למעלה מטעה – הוא מתיימר להציג ידיעה במקום שהידע אינו קיים. הוא פסיאודו-מדעי לא מדעי. הוא ספקולציה, או ניחוש, או נבואה, שמתחפש למדע. אין לנו ידע מדעי המאפשר לנו לחשב הסתברויות של מצב אקלימי זה או אחר, בעוד 100 שנה. הגרף למעלה הוא תעמולה במסווה של מדע.
השאלה היא, אם כן, לא אם המדענים מציגים (או צריכים להציג) את ההסתברות האמתית, אך נמוכה, לאסון עתידי אלא מדוע הם מציגים כידע משהו שאינו ידוע (ההסתברות). השאלה הופכת להיות: האם אנו צריכים לפחד (ולנקוט צעדי מנע) מכול האסונות האפשריים שאנו יכולים לדמיין לעצמנו, למרות שאין לנו ידע ממשי על הסיכוי שיתרחשו? ד"ר קורי קוראת לזה "הברבור השחור" – אלה אסונות שאינם ניתנים לחיזוי. אסונות האקלים הם מהסוג הזה – זה לא משהו שידוע לנו שעומד להתרחש (גם לא בהסתברות נמוכה), אבל אנו מפחדים מזה בכול זאת.

אני אומר – שידינו מלאות בטיפול באסונות (אקלימיים ואחרים) שכבר התרחשו, בבעיות הממשיות שקיימות בעולם הזה, בכמויות אדירות (עוני, רעב, זיהום). האסונות האקלימיים שמישהו מעלה בדמיונו שיתרחשו (בהסתברות נמוכה) בעוד 100 או 200 שנה – נטפל בזה כאשר נגמור עם הבעיות הממשיות.

יעקב

21 באפריל 2014

דלק האשליות - אנרגיית רוח בעולם

.

הנה נתונים על התקנות של טורבינות רוח בכול העולם – הלקוחים מהדו"ח השנתי ל 2013 של GWEC  - איגוד עולמי של תעשיות אנרגיית הרוח. הדו"ח מלא נתונים, אני אציג אחדים מהם.

התקנות חדשות של כושר יצור רוחני בעולם, בשנת 2013, היו כ 35 ג'יגאווט  GW – ירידה של כ 21% לעומת 45 GW  שהותקנו ב 2012. הסיבה העיקרית לירידה היא הירידה הגדולה בארה"ב, מ 13 ג'יגאוט ב 2012 ל אחד GW בודד ב 2013.  הסיבה לירידה הזו בארה"ב היא פקיעת תוקף ה PTC  - סובסידיה בסך 2 סנט לקילווואט חשמל רוחני. הסובסידיה הוארכה, ברגע האחרון, עד 2015. הדבר מוכיח היטב עובדה פשוטה: לא חשוב כמה סיפורים מספרים על המחיר הכדאי של אנרגיה רוחנית – ברגע שאין סובסידיה אין התקנות חדשות. עובדה זו מודגשת גם בנתונים של ספרד. בספרד, כושר הייצור המותקן הוא הרביעי בגודלו בעולם ( כ 23 GW  ), אולם כול זה הותקן בעת הממשלה הקודמת, הסוציאליסטית. עם ביטול הסובסידיות למתקנים חדשים על ידי הממשלה הנוכחית, ירדו ההתקנות לקרוב לאפס. ירידות גדולות בהתקנות היו גם בצרפת ואיטליה.

מה שמעניין הוא שהירידה ב 21% בכושר ייצור מותקן אינה משתקפת בירידה בהשקעות – ההשקעה העולמית באנרגיית רוח הייתה 80.9 מיליארד דולר ב 2012, ו 80.3 ב 2013 (כמעט אותו דבר) – וזה יכול רק להצביע על ייקור המתקנים. ייתכן גם שהדבר משקף התקנה של יותר מתקנים ימיים שהינם יקרים בהרבה מהיבשתיים.
מי שמנעה קיטון עוד יותר גדול בהתקנות היא סין, שהתקינה כ 16 GW  כושר ייצור* ב 2013. סין היא בעלת כושר הייצור הרוחני הגדול בעולם – 91.4 מגאווט, אחריה ארה"ב עם 61 MW, גרמניה עם 34.2, ספרד עם 23, הודו עם 20 ובריטניה הגדולה עם 10.5.

ס"ה כושר הייצור העולמי הוא 318 GW, עלייה לעומת הכושר של 283 GW  שהיה מותקן בסוף 2012. זה אומר מעל ל 200 אלף טורבינות (תרנים) – כמות אדירה. לשם השוואה: כושר הייצור (או הצריכה) העולמי של חשמל, מכול המקורות, הוא 6500 GW  היום וצפוי לעלות ל 10500 GW  בשנת 2030. כלומר – כושר הייצור הרוחני הוא אולי כ 5% מכלל כושר הייצור, אבל בגלל שהוא מפיק בפועל רק כ ¼ מהזמן, אז הוא מהווה, ברמה עולמית, רק כ 1-2% מהחשמל המופק.

הסיפור עם סין הוא שהם בנו כמות גדולה של מפעלים לייצור טורבינות רוח בתקווה למכור זאת היטב בעולם, בדיוק כפי שעשו עם פאנלים סולאריים, הכול במימון ממשלתי או בנקים ממשלתיים. כאשר ירד הביקוש בעולם, הורתה ממשלת סין להתקין טורבינות בסין עצמה, א'- כדי "להיות כמו כולם" ו ב'- כדי למנוע או להסוות את פשיטת הרגל של מפעלי הטורבינות. אבל, כדי להפיק את החשמל הרב הנחוץ, סין בונה מאות תחנות כוח פחמיות וגם תחנות גרעיניות אחדות.

הכמות הגדולה של חשמל רוחני המותקן בעולם היא באירופה – 121 ג"ו, אחריה אסיה (סין והודו) – 116, צפון אמריקה (ארה"ב) עם 71. באירופה – החשמל הרוחני מהווה כ 7-8% מהצריכה בממוצע כול הארצות. הוא מהווה כ 8% בגרמניה, 7.7% בבריטניה, ומעל ל 20% בספרד, ו 33% בדנמרק. בסין החשמל הרוחני מספק רק 2.6% מהצריכה, ובהודו אולי 3.5%.

המגמה, כפי שאני רואה אותה, היא זו: בארצות בהן יש הכי הרבה תחנות רוח – ארצות אירופה – גרמניה, ספרד, אנגליה – הגיעו לאספקה של כ 7-8% מהצריכה, אבל הם מתעייפים, הגיעו לרוויה. מה שמפריע להם הן גם הסובסידיות הגבוהות (העלות הגבוהה), גם הפגיעה בנוף ושטחי טבע, וגם הבעיות של שילוב חשמל תזזיתי ברשת ומחסור בקווי ממסר. בארצות אלה מפסיקים את המשך ההתקנות. בספרד הפסיקו לגמרה, באנגליה וגרמניה האטו מאד, וההתנגדות הציבורית רבה. מי שעדיין מתקין בקצב גדול הן המדינות בהן התקינו מעט מאד טורבינות עד כה, כלומר הן עדיין לא מרגישים ממש את הבעיות עם הסובסידיות היקרות והתזזיתיות (כלומר חוסר התועלת). אז פוטנציאל אספקת האנרגיה מתחנות רוח הוא מאד מוגבל, והתועלת, מבחינת הקטנת הפליטות ומניעת התחממות גלובאלית היא אפסית. עובדה – לא הייתה הקטנה של פליטות עד כה, לא ברמה עולמית, ולא ברמה פרטנית של גרמניה החלוצה. (ארה"ב הקטינה את הפליטות בכ 10% מאז 2006, אבל בזכות הגז והפרקינג).

ה GWEC (איגוד תעשייני החשמל הרוחני) אופטימי מאד וחוזה התקנות רבות בשנים 2014-18. יחד עם זאת הם צופים שבשנת 2035 העולם יפיק 25% מהחשמל (שימו לב – מהחשמל, ולא מכלל האנרגיה) ממקורות מתחדשים, ומזה – ¼ (דהיינו 6-7%) יבוא מהרוח (השאר מהידרו, שמש וביו-מסה). כלומר – דרישת ה IPCC  להורדת הפליטות ב 40-70% (עד 2050) היא תלושה לחלוטין מהמציאות, אפילו לא בסביבה, גם לדעת האינטרסנטים מתעשיית הרוח.

יעקב

 *כאשר אומרים "כושר ייצור" – במקרה של הרוח – זה כושר ייצור תיאורטי, המושג כאשר הרוח נושבת בעוצמה הדרושה. בפועל מפיקות טורבינות הרוח רק כ ¼ מכושר הייצור, כי הרוח נושבת רק כ ¼ מהזמן, ובזמנים בלתי ידועים מראש ובלתי נשלטים על ידנו.


18 באפריל 2014

פחם – דלק העתיד.

בעוד דוח ה IPCC  חולם על הפחתה של 40-70% בפליטות עד אמצע המאה, כותב ה"אקונומיסט" מאמר יותר ריאליסטי על הדלק של העתיד – אותו דלק שהניע את המהפכה התעשייתית עד כה, והרים אותנו מעוני מרוד לחיי רווחה: הפחם.

פחם הוא זול, מצוי בשפע, בכול מקום, קל להפקה ולהובלה, ומשמש עדיין מקור האנרגיה העיקרי שלנו (לצד בני דודיו – הנפט והגז). הוא המקור ל 40% (בערך, ולא 22% כמו שנכתב במאמר)   של החשמל המופק בארה"ב, ו 50% בגרמניה, כנראה 70-80% בסין.    למטה רואים גרפים המתארים את אשר מתרחש במציאות של עולם האמת, להבדיל מעולם הפנטזיות של ה IPCC  והחממיסטים. הפחם, הנפט והגז ימשיכו להיות הדלק העיקרי שלנו לפחות עד 2035, השנה של התחזית הזאת, וכנראה הרבה מעבר לזה. ירידה של פליטות ב 40% לא תתרחש, לא חשוב מה מטיפים החממיסטים. אם נגזר על כדור הארץ להתחמם (אני לא חושב כך) הוא יתחמם. צריך להסתגל.

מה ממליץ ה IPCC ? בין השאר להגדיל פי 3 או פי 4 (הם לבד לא יודעים איזה מספר דמיוני לשים בדוח), את תחנות הרוח והפאנלים הסולאריים. 23 אלף תחנות הרוח ומיליון ורבע הפאנלים הסולאריים שהותקנו בגרמניה מוכיחים שהדברים האלה לא עוזרים – הפליטות בגרמניה לא ירדו ב 8-10 השנים האחרונות. ההשפעה של תחנות הרוח והפאנלים על כהקטנת הפליטות היא אפסית. (יש להם השפעות מזיקות אחרות, בייחוד לתחנות הרוח). בבית ספר היסודי לימדו אותנו שארבע פעמים אפס זה עדיין אפס. גם אם יתקינו תחנות רוח ופאנלים פי 4 כהצעת ה IPCC – עדיין לא תתרחש הקטנה משמעותית של פליטות, ועדיין יספקו המקורות הפחמיים מעל 80% מהאנרגיה שאנו צריכים לפחות עד אמצע המאה. (קשה להתנבא מעבר לזה – אבל דבר אחד ניתן לאמור: תחנות הרוח לא יהיו מרכיב משמעותי בתמהיל האנרגיה שלנו. פאנלים סולאריים – אולי – אבל לא אלה של היום, אלא פאנלים יעילים יותר, אם וכאשר יומצאו).

החממיסטים הפנטזיונרים לא רצו לשמוע למהנדסים שאמרו להם שאין ממש בתחנות רוח. הם טענו שהמהנדסים מכרו נשמתם לשטן ופועלים בשרות אקסון-מובייל, במטרה להרוס את כדור הארץ למען בצע כסף. [היום אקסון-מובייל – out. השטן קוראים לו היום "האחים קוך"]. אבל היום יש הוכחות מוחשיות – 23 אלף תחנות רוח שכבר עובדות, אך מספקות רק 7% מהחשמל של גרמניה, וגם זה – לרוב, כאשר לא צריכים אותו (ולכן מייצאים אותו לארצות שכנות). ובזמן שתחנות הרוח כן מועילות לעבוד, חייבות תחנות הפחם להישאר בכוננות, ולכן, להמשיך ולשרוף פחם (כמויות יותר קטנות) ולפלוט פד"ח, למרות שהן אינן מפיקות חשמל – כי תחנות פחמיות לא ניתן להדליק מחדש במהירות אחרי כיבוי. ההתנגדות לתחנות הרוח (קוטלות הציפורים) גוברת, בגרמניה ובאנגליה, ובספרד כידוע הופסקה ההתקנה כליל. חוץ מזה, ההרפתקה של תחנות הרוח לא החלה עכשיו, כבר אחרי המשבר הנפט הראשון, ב 1973, החלו להתקין תחנות רוח באלפים, בייחוד בארה"ב, הכולל בסבסוד ממשלתי. כול תחנות הרוח ההן נשארו כגרוטאות המזהמות את הנוף, כאשר הוקטנו או הופסקו הסובסידיות. היה מקום ללמוד לקח מזה, אבל הדור החדש של ההיסטריים לא למד, ועשה אותה שגיאה שנית.
הפחם גורם נזקים נוספים, מלבד הנזק (כביכול) של הפד"ח. הוא פילוט מזהמים לאוויר, ולכן צריך להתקין מתקני סינון כדי למנוע זיהום אוויר. הדבר אפשרי, ונעשה בתחנות כוח חדשות (וגם בחלק מהישנות). אבל, בלי אנרגיה (ובלי פליטות פד"ח) אין לנו אפשרות להתקיים עדיין.

עוד על תחיית הפחם: כאן, כאן, וכאן וכאן.

יעקב