מהפכת האנרגיה הגרמנית מדשדשת

העיתון "אקונומיסט" מספר על הצרות של מהפכת האנרגיה הגרמנית. המהפכה כוללת יעדים של שימור והתייעלות אנרגטית, אבל עיקרה – הרצון להחליף מקורות האנרגיה קיימים באנרגיה ירוקה. עד 2022 גרמניה מתכננת לסגור את כול תחנות הכוח הגרעיניות הפועלות כיום ( 9 תחנות פועלות, 8 נסגרו כבר ב 2011). היעד שלה להשיג 80% מהאנרגיה ממקורות "מתחדשים" עד 2050, לעומת 22% היום. [ ה22% של היום כולל סכרים הידרו שנבנו לפני עשרות שנים, סכרים חדשים לא יהיו כי כול המקומות המתאימים כבר נוצלו. האנרגיה המתחדשת של שנת 2050 תצטרך לבוא כמעט כולה מהרוח, וליתר דיוק מתחנות רוח ימיות בים הצפוני].

במציאות העסק לא עובד כמתוכנן, ויש קשיים רבים. אנשי עסקים מזהירים שמהפכת האנרגיה תהרוג את התעשייה הגרמנית המצליחה, בגלל מחירי האנרגיה הגבוהים. מומחי אנרגיה מזהירים מפני הפסקות זרם. הבוחרים זועמים על חשבונות החשמל הגבוהים.

לעם הגרמני נטיות ירוקות חזקות, הדבר נובע אולי מאופיים הרומנטי. מפלגת הירוקים חזקה מאד בגרמניה, והיא הייתה חלק מהקואליציה שהחליטה על יעדי האנרגיה הירוקה בתחילת שנות ה 2000. כבר בשנת 2000 חוקקו חוק המעניק תעריפי הזנה מועדפים, מובטחים ל 20 שנה, ליצרני חשמל סולארי ורוחני. הסובסידיות מומנו על ידי תוספת מס-ירוק לחשבון החשמל של הצרכנים.

בעיה אחת גדולה הם קווי הממסר. כדי לחבר את הים הצפוני למרכזי התעשייה (צרכני החשמל הגדולים) בדרום גרמניה נדרשים יותר מ 4000 ק"מ של קווי ממסר חדשים, רק כ 300 ק"מ הותקנו עד כה. הבעיה היא התנגדות האנשים, והמדינות בתוך גרמניה, למעבר הקווים בתחומן. 15 מתוך 24 תכניות להרחבת הרשת נמצאות בפיגור עד 7 שנים. יש גם התנגדות לבניית תחנות טרנספורמציה ענקיות, בטכנולוגיה חדשה,  הדרושות להעברה יעילה של החשמל.

מאידך – האופי התזזיתי של הרוח מחייב התקנת תחנות כוח רגילות, לגיבוי, אולם אם תחנות הגיבוי פועלות רק חלק מהזמן (כשאין רוח) לא כדאי ליזמים להשקיע ולבנותן. רק תחנות כוח ישנות, פחמיות, שכבר קיימות, משמשות כעת לגיבוי. הבטחת ההספקה על ידי תחנות גיבוי מספיקות תאלץ את ממשלת גרמניה לסבסד את בניית תחנות הגיבוי.

התוצאה היא אוסף של עיוותים מגוחכים. ביום שמש או רוח חזקה מייצאת גרמניה את עודפי החשמל למדינות השכנות במחיר אפסי, דבר שמגדיל את הוצאות הסובסידיה – ההפרש מול המחיר הגבוה המובטח לייצרן. בימים מעוננים גרמניה סומכת עוד יותר על הפחם – פליטות הפד"ח שלה עלו בשנה שעברה, לעומת השנה הקודמת. [גרמניה גם סומכת על חשמל מתחנות הכוח הגרעיניות שבצ'כיה ובצרפת, שנמצאות בקרבת הגבול הגרמני, ועלולות לסכן את גרמניה לא פחות מהתחנות הגרעיניות שהיא הולכת לסגור בתחומה.]

העלות של הבלגאן הזה נופלת על צרכני החשמל בגרמניה. עלות חשבונות החשמל של משקי הבית עלתה ב 25% ב 3 השנים האחרונות והיא 40-50% מעל לממוצע האירופאי. העלות הזאת רק תלך ותגדל, עם הוספת חשמל ירוק בשנים הקרובות. [כאשר ה 20 שנים החוזיות של תעריפי הזנה גבוהים ייגמרו, המתקנים המתחדשים ייסגרו, אלא אם כן יבטיחו להם עוד 20 שנה של תעריפים גבוהים].

בתחילה, ממשלת גרמניה נתנה פטור מהיטלים ירוקים ל 59 מפעלים עתירי אנרגיה, כדי לשמור על התחרותיות התעשייה הגרמנית. היום כבר יש 2000 פטורים, שמייצגים 20% מהצריכה, כלומר נטל הסובסידיות מוטל בעיקר על משקי הבית. עוד ועוד מפעלים דורשים פטור... כדי למנוע פגיעה נוספת בתחרותיות המפעלים התנגדה גרמניה לתיקון מכסות הפחם הסחירות וגרמה (יחד עם אחרים) לריקון התכנית מתוכן.

איך יוצאים מהבוץ? מנהיגי גרמניה מנסים תיקונים קטנים, פה ושם, לשנות טיפה את התעריפים המובטחים [אולי להטיל מס על הסובסידיות כמו בספרד?], לתת עוד פטורים למפעלים וכאלה. אבל זה לא יעזור.

אומר הפרשן וואלטר מיד:

מוטב שיזדרזו ויפתחו את גז הצפחה shale gas, כמו בארה"ב. [כיום גרמניה משלמת, עבור גז מיובא מרוסיה ונורבגיה, פי 3 מהמחיר שבארה"ב].

הבעיות של גרמניה עם האנרגיות המתחדשות צריכות לשמש אות אזהרה לשאר הארצות: האנרגיה המתחדשת אינה מעשית. שום כמות של סובסידיות וחלומות ירוקים לא ישנו עובדה זאת.

מנהיגי ישראל: תלמדו את לקח גרמניה וספרד. אל תסתבכו בהשקעות גדולות באנרגיות שלא עובדות. אל תטילו על הציבור נטל של מיליארד שקל בשנה (עלות התכניות שכבר אושרו), שאינו מביא שום תועלת. תנו לגויים לשבור את הראש ולשלם רבה-גלד. אנו נוכל לבנות אנרגיה מתחדשת כאשר זאת תוכח כמעשית וככדאית בארצות אחרות. אל לנו לאוץ קדימה ולהשקיע בדברים שלא עובדים במקומות בהם הם נוסו. אין דחיפות לקפוץ בראש.

יעקב

אין ישועות בתחום האנרגיה.

מנהל מחלקת האנרגיה הגרעינית במשרד האנרגיה של פולין, יוסף סובולבסקי, (בעל תואר דוקטור בפיסיקה גרעינית) כותב מאמר על אנרגיה גרעינית מול אנרגיה מתחדשת (רוח). הנה תרגום ותמצות (שלי). המאמר מסכם הרצאה שניתנה בכנס סוכנות האנרגיה הגרעינית העולמית.

"השוויתי נתוני פליטות פד"ח (CO2) של גרמניה, פולין וצרפת. התוצאה המפתיעה היא שב 20 השנים האחרונות פולין הפחיתה את הפליטות באותה כמות כמו גרמניה שנשקיעה 250 מיליארד אירו באנרגיות מתחדשות [כלומר ההשקעה באנרגיות מתחדשות – רוח ושמש – אינה מובילה להפחתה בפליטות – עובדה]. הפליטות של גרמניה ליחידת חשמל הן כחצי מאלו של פולין אבל הפער נובע ממערכת חשמל שונה בשתי הארצות. [ התקנת האנרגיות המתחדשות, שהיו רק ב 20 השנים האחרונות לא תרמו להפחתת הפליטות, הפער בין הפליטות ליחידת חשמל בין פולין לגרמניה היה קיים עוד קודם שהחלו בהתקנת אנרגיות מתחדשות בגרמניה]. בהשוואה לצרפת, יש לגרמניה פליטות (ליחידת חשמל) פי עשר. למה? כי צרפת מפיקה 75% מהחשמל מאנרגיה גרעינית, בעוד גרמניה השקיעה השקעות גדולות באנרגיות מתחדשות (שמש ורוח).

כיצד ייתכן שארץ שמשקיעה הרבה באנרגיה מתחדשת (גרמניה) לא מפחיתה פליטות מהר יותר מפולין? למומחי אנרגיה התשובה מובנת מאליה: מקורות אנרגיה תזזיתיים (שמש ורוח) מגיעים לרוויה במערכת החשמל, כך שהמשך הגדלתם אינה מגדילה את חלקם בייצור הכללי. חשמל חייבים לייצר לפי כמות הביקוש (השימוש) בזמן אמת. היכולת לאגור חשמל היא זניחה (לא קיימת). מערכת החשמל אינה יכולה להיזון ממקורות תזזיתיים (מתחדשים) בלבד, ללא אספקה ממקורות יציבים – והמקורות היציבים בגרמניה הם פחם מסוג ליגניט שהוא המזהם ביותר.

גרמניה מרחיבה ומפתחת מכרות ליגניט כול הזמן, היא יודעת שלא תשיג את יעדי הפחתת הפליטות לשנת 2020, בפער ניכר. גרמניה דוחה את סגירת התחנות הפחמיות [כדי לא להישאר בלי חשמל] ולכן היא כה נחושה להשלים את צינור הגז נורד-סטרים-2 [המביא גז מרוסיה דרך הים הבאלטי – כלומר – רק תחנות גזיות יכולות להחליף את הפחמיות שהוחלט לסגור, אבל הדבר הופך את מערכת החשמל של גרמניה לתלויה ברוסיה, שיכולה לסגור את השיבר]. מומחה גרמני לאנרגיית רוח [בגרמניה יש עשרות אלפים טורבינות רוח], יועץ של שר הכלכלה הגרמני, בא לפולין ונתן מספר הרצאות בהן הבהיר שאנרגיית הרוח אינה יכולה להיות הבסיס למערכת חשמל אמינה ומתפקדת (גם לא בעזרת טורבינות ימיות). הוא גם הסביר שמתקן אגירה בגודל שיאפשר אגירת אנרגיית רוח למשך יממה ללא רוחות אינו קיים ואינו אפשרי – והרוח יכולה לשקוט למשך שבועות, לא רק יממה.

צרפת, מפיקה 75% מהחשמל בתחנות כוח גרעיניות (השאר בתחנות פחמיות), ופולטת פי 10 פחות ליחידת חשמל – לעומת גרמניה. בכול זאת מדברים בצרפת על סגירת תחנות גרעיניות והפחתה של הנתח הגרעיני ל 50%. [חלק מהתחנות הגרעיניות יהיו חייבות להיסגר בכל מקרה, בקרוב, מחמת הזדקנות ובלאי, ותחנות חדשות, מחליפות, לא נבנות]. נשיא צרפת אישר הקמת טורבינות רוח ימיות, שמחיר החשמל שלהן פי 5 מהתחנות הגרעיניות [והפחמיות]. הצרפתים עשירים...

האיחוד האירופי צריך לשאול עצמו אם הדרך שבחר – אנרגיות מתחדשות – באמת מובילה להפחתת הפליטות או שמא זו רק תכנית עסקית להפקת רווחים קלים על חשבון הציבור. אני חושב שזה האחרון. ייתכן שתחילת הפיתוח של טורבינות רוח נעשה ממניעים אקולוגיים – אבל הסובסידיות הענקיות המוצעות הפכו את זה לעסק משתלם. יועץ אחד העיר: "טורבינות רוח אינן אמצעי להפקת אנרגיה, אבל הם אמצעי מצוין להפקת רווחים [על חשבון הציבור]". יש להדגיש את ההחלטה של האיחוד האירופי האוסרת שימוש בכספי האיחוד כדי לקדם אנרגיה גרעינית. ככה גרמניה יכולה להשתמש בכסף פולני [ששולם לאיחוד האירופי] לאנרגיות מתחדשות בגרמניה, אבל פולין אינה יכולה להיעזר בכסף אירופאי לפיתוח תחנות גרעיניות (נטולות פליטות) בפולין.

אילו האיחוד האירופי באמת שאף להפחית הפליטות הוא היה צריך לקדם את הטכנולוגיה היחידה שמאפשרת זאת – אנרגיה גרעינית. למעשה – חצי מהאנרגיה החופשית מפליטות פד"ח באיחוד האירופי היא אנרגיה גרעינית. ההתנגדות לאנרגיה גרעינית היא רגשית, 'כי ככה' – התועמלנים מפחידים את הציבור ללא בסיס עובדתי. אבל, הדעיכה של האנרגיה הגרעינית היא בעיה בארצות המערב. הכוחות העולים באסיה מפתחים אנרגיה גרעינית בצורה מואצת. אנו, במערב, נשארים מאחור בפיתוח טכנולוגיה גרעינית חדשה, "

עד כאן מאמרו של יוסף סובולבסקי. כמו חסידי גרעין רבים הוא "מחליק" את הבעיות הבטיחותיות והכלכליות של תחנות הכוח הגרעיניות. אבל – בקטע אחד הוא בהחלט צודק. האנרגיות ה"מתחדשות" (שמש ורוח) – אין בהן תועלת. להפחתת הפליטות הן לא הובילו, הן לא מסוגלות. כול בעל ידע טכני והנדסי מעשי יודע זאת. כול ה"יעדים" (80% או 100% אנרגיה מתחדשת עד 20xx ) הם לא יותר מהבעת רגשות, אין דרך מעשית להשיג אותם (גם לא באנרגיה גרעינית, שדורשת הרבה יותר זמן לפיתוח, גם אם היינו רוצים).

התוצאה המעשית היחידה של אופנת האנרגיה המתחדשת תהיה אחת: מחסור בחשמל, ניתוקי זרם, והדרדרות המערב המפותח לרמת החיים של הארצות ה"מתפתחות" (המפגרות) – שמחסור בחשמל הוא אחד המאפיינים הבולטים שלהם. זו תוצאה בלתי נמנעת של מלחמת החרמה האידאולוגית, התעמולתית ורגשית נגד מקורות האנרגיה היציבים המוכרים – פחם, גז, נפט וגרעין.

יעקב

הרואים את העתיד

במדינות הקומוניסטיות השמיעו כלי התקשורת ה"ממלכתיים" (היחידים שהורשו לפעול) כול הזמן הודעות בנוסח הזה: "הפועלים המסורים והפטריוטיים של מפעל הנעליים ע"ש לנין הצליחו, הודות למאמציהם ההרואיים, לא רק לעמוד ביעדים שנקבעו להם אלא אף לעבור אותם ולייצר ב 20% יותר נעליים מהמתוכנן". בינתיים, כולם יודעו שאין להשיג נעליים בחנויות, ואם מגיע מידי פעם משלוח נוצר תור אדיר והנעליים אוזלות תוך שעות. כול ההודעות שהושמעו בתקשורת היו כולן שקר וכזב ותעמולה ריקה, וכולם ידעו את זה ולא התייחסו כלל לדיווחים בתקשורת. (מי שלא "זכה" לחיות בארץ קומוניסטית ולחוות את התופעה על בשרו יכול לקרוא תיאור טוב בספר "1984" של ג'ורג' אורלוול) .

למה נזכרתי בנשכחות? אגב ראיון שנתנה הגב' ד"ר ברברה הנדריקס לרשת CNN . ברברה הנדריקס, ד"ר להיסטוריה, היא שרת הסביבה, שמירת הטבע, הבנייה ובטיחות גרעינית בממשלת גרמניה.

גב' הנדריקס דיברה על מהפכת האנרגיה שמחוללת ממשלת גרמניה, ומטרתה לבטל את המקורות הישנים (והמזהמים) – אנרגיה מפחם, נפט וגרעין, ולעבור למקורות מתחדשים, ירוקים – שמש ורוח. בין השאר אמרה:

" 15 שנים אחרי שמהפכת האנרגיה שלנו (של גרמניה) יצאה לדרך ההשפעה הכלכלית שלה הייתה מאד חיובית"

אבל תושבי גרמניה משלמים פי שניים על חשמל מעמיתיהם בשאר ארצות אירופה, ומפעלים גדולים נסגרים ומועברים לארצות שבהן האנרגיה יותר זולה. גרמניה חוותה משבר כלכלי (כמו כול העולם) ועדיין לא התאוששה ממנו. הכלכלה צומחת אמנם, אבל בשיעורים מאד חלשים של כחצי אחוז.

עוד אמרה  "מקורות מתחדשים מספקים כ 30% מצריכת האנרגיה שלנו". נכון אבל רק בערך... היא סופרת את הסכרים ההידרואלקטריים ואת שריפת העצים (ביומסה) – מקורות שתמיד היו, לפני מהפכת האנרגיה, אבל שיכולתם מוגבלת והם אינם יכולים לצמוח עוד. השמש והרוח, המקורות שאותם מקדמת מהפכת האנרגיה,  מספקים רק בערך 15% - ולא מהצריכה אלא מייצור החשמל. העניין הוא שרשת החשמל לא מסוגלת לקלוט את כול האנרגיה הרוחנית באותן שעות מעטות שהרוח נושבת בעוצמה מתאימה  (שהן לרוב שעות לילה, בהן הביקוש נמוך), וחלק גדול מהאנרגיה הזו מיוצאת לארצות שכנות במחיר אפסי.

הנדריקס: "עד 2050, אספקת האנרגיה שלנו תהיה מבוססת, כמעט לגמרי, על מקורות מתחדשים"... נבואות, משאלות לב, לחלוטין לא מציאותיות.

הנדריקס: "כ 1.5 מיליון עובדים מתפרנסים בענף האנרגיות המתחדשות" .. כן – על חשבון הסובסידיות של ממשלת גרמניה. לעומת זאת מפעלי הפאנלים הסולאריים נסגרו, בגלל התחרות מסין... ומפעלים אחרים, ריווחים בעבר, עזבו, בגלל יוקר האנרגיה, ופיטרו את פועליהם.

הנדריקס: "הקטנו את הפליטות שלנו ב 25% לעומת 1990, ואנו בדרך להשגת היעד של 40% עד 2030". ההקטנה שהושגה הייתה בזכות סגירת המפעלים הכושלים של גרמניה המזרחית עם נפילת הקומוניזם. זו הייתה תופעה חד פעמית, לא קשורה כלל למהפכת האנרגיה. כמה פעמים אפשר לספור את הנסיבות המיוחדות האלה? חוץ מזה היה המשבר הכלכלי, שתרם להקטנת הפליטות.

הדריקס: " העידן של הדלק הפוסילי  (הפחמי) מגיע לסיומו, בדיוק כפי שהסתיים עידן הסוס והעגלה, קטר הקיטור או מנורת השמן. האנרגיה המתחדשת היא העתיד".

אבל גרמניה שורפת כעת יותר פחם מאשר אי פעם, ובונה תחנות כוח פחמיות חדשות כדי להבטיח אספקת אנרגיה באותם זמנים שהשמש לא זורחת או הרוח לא נושבת (80% מהזמן). פליטות הפד"ח של גרמניה עלו (ולא ירדו) בכל אחת מהשנים 2012 ו 2013, וכנראה גם 2014 – דווקא השנים שבהן הותקנו הכי הרבה פאנלים סולאריים ותחנות רוח.

מהפכת האנרגיה היא כישלון מלוכלך – כפי שמודה אפילו ד"ר פטריק גראייכן, יו"ר מכון "אגורה", מכון "ירוק" שנועד לקדם ולסייע למהפכת האנרגיה.

העסק הוא שהפחם בגרמניה זול, והתחנות הפחמיות עובדות (ושורפות פחם) 24 שעות ביממה. באותן שעות מעטות שיש ייצור אנרגיה מרוח או שמש, חייבת רשת החשמל לקנות (לקחת) את כול האנרגיה המתחדשת מיוצרת, ולא לקנות חשמל מהתחנות הפחמיות. אבל, התחנות הפחמיות אינן יכולות להדליק ולכבות את הדודים כול כמה שעות, והן יודעות שהחשמל שלהם יידרש ויימכר מחדש בעוד כמה שעות. לכן האש בוערת אצלם תמיד, בין אם הם מייצרים חשמל באותו רגע ובין אם לאו (מחיר הפחם נמוך). והפליטות נפלטות. המקורות המתחדשים (שמש ורוח) פשוט לא רלוונטיים. המקורות המתחדשים הם ב 100% פרזיטים על גב המערכת הישנה, הפחמית. המתקנים המתחדשים ייוצרו באמצעות השקעה גדולה של אנרגיה פחמית, והם זקוקים לגיבוי ב 100% מהאנרגיה הפחמית. זאת האמת במציאות שאותה גב' ד"ר הנדריקס מתעלמת ממנה או מסתירה במסע התעמולה הירוק שלה.  

העיתונאי האמריקאי, הקומוניסטי, לינקולן סטיבנס, ביקר בברה"מ ב 1919, וכתב עם שובו את המשפט המפורסם  "I have seen the future, and it works"   - "ראיתי את העתיד, והוא עובד". הקומוניסטים מאוהבים בעתיד, וגם יודעים אותו בוודאות. ברברה הנדריקס, גם כן ראתה את העתיד (אנרגיה ירוקה), ובדמיונה זה עובד. רק את ההווה הניצב מול עיניה היא אינה רואה.

יעקב

עלילות האנרגיה הירוקה בגרמניה

גרמניה היא ספינת הדגל של התקוות לאנרגיה ירוקה ומתחדשת. גרמניה היא החלוצה. התכניות הראשונות החלו עוד בשנות ה 1990, תחת ממשלת קואליציה של הסוציאליסטים עם הירוקים, אך התנופה הגדולה החלה עם חקיקת חוק האנרגיות המתחדשות בשנת 2000. גרמניה אימצה תכנית בשם "תפנית האנרגיה" Energiewende – שהיא בעצם מהפכת האנרגיה. לא עוד אנרגיה פחמית, אלא אנרגיה מתחדשת. היעד שלה הוא 80% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד שנת 2050, ויעלה כמה שיעלה! ובנוסף לכול – היא החליטה, בו זמנית, לסגור את כול הכורים הגרעיניים. רק אנרגיה מתחדשת, ירוק טהור, גן עדן. הנה ה"יעדים" הנפלאים של ממשלת גרמניה:

אם אומרים למישהו שחלומות האנרגיה המתחדשת אינם מציאותיים הוא זועק: "ומה עם גרמניה!. גרמניה גדולה ומתקדמת, היא מעצמה תעשייתית-טכנולוגית וכלכלית. היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם! הייתכן שהם לא יודעים מה הם עושים?!"

בואו נראה מה קורה בגרמניה.

הנה סיכום, נכון לסוף 2012, ארוך ומפורט, עשיר במספרים. כותב המאמר מאמין בכול נפשו שחייבים לקצץ בדחיפות את פליטות הפד"ח, אבל גם מבין שאין סיכוי לכך ללא אנרגיה גרעינית. בכול אופן, הוא משרטט תמונת מצב, נכון לעכשיו, על פי מיטב הנתונים הקיימים.

האנרגיה המתחדשת בגרמניה גדלה, אבל בקצב קטן מהדרוש כדי להדביק את החוסר שנוצר עקב סגירת תחנות הכוח הגרעיניות וגם את העלייה בביקוש. האנרגיה הירוקה גדלה מ 20.3% ב 2011 ל 21.9% ב 2012, אך האנרגיה הגרעינית קטנה מ 17.7% ל 16.1%, ולכן ס"ה ייצור החשמל ממקורות פחמיים (מאובנים) עלתה מ 352 ל 356 טראווט, והחלק היחסי שלהם נשאר כמעט ללא שינוי – מ 57.8% ל 57.6%. אך, היה גם שינוי בתוך הקבוצה הפחמית – חלקו של הגז, הנקי יחסית, ירד, וחלקו של הפחם הפולט והמזהם הכי הרבה, עלה מ 43.1 ל 44.7%. ס"ה פליטות הפד"ח עלו ב 1.6% בין 2011 ל 2012, כי הפחם הכי זול ומופק בגרמניה, בעוד הגז מיובא, חלקו מרוסיה.

הבה נתבונן בתוך הקטגוריה של "המתחדשים". הידרו, ביומסה ושריפת פסולת (זבל עירוני) סיפקו כ 9.9% מהחשמל. זכרו שהסכרים ההידרו-אלקטריים נבנו לפני עשרות שנים, ואינם תוצאה של התכנית החדשה. בכול אופן – כול המקומות המתאימים לבניית סכרים נוצלו, וגם שריפת "ביומסה" (עצים) היא אופציה מוגבלת כמותית. כמעט כול גידול המתוכנן, בעתיד, באנרגיה מתחדשת, יצטרך לבוא מהשמש והרוח, שסיפקו, ב 2012, כ 11.9% מהחשמל.

הגידול ברוח ושמש נראה, על הנייר, גדול. יש כעת, בגרמניה, "כושר ייצור נומינלי" nameplate – כ 32 GW מכול אחד, שמש ורוח. אולי יותר מוחשי לציין שבנו בגרמניה, עד כה, כ 23 אלף טורבינות רוח, ואולי 1.5 מיליון פאנלים סולאריים. כמויות מרשימות. רק ב 2012 נוספו 7.6 GW של שמש ו 2.4 GW של רוח.  אז יש לשמש ורוח "כושר ייצור" של 64 GW  - לעומת צריכת שיא של כ 70 GW  - יפה מאד!

אלא ש"כושר הייצור" של השמש והרוח מודד את כמות החשמל שהם מסוגלים לייצר בתנאים אידיאליים, כאשר השמש זורחת והרוח נושבת. בפועל הם מייצרים הרבה פחות, כלומר אין להם "כושר ייצור" כי השמש לא תמיד זורחת והרוח לא תמיד נושבת. הייצור בפועל היה: עבור השמש – 28 טו"ש (טרה-וואט שעה) ב2012, לעומת 19.3 ב 2011 (עלייה יפה). זה מהווה 11% בלבד מכושר הייצור הנומינלי. התפוקה מהרוח הייתה 46 טו"ש ב 2012, ירידה מהתפוקה של 48.9 ב 2011, כלומר הרוח הפיקה 17% מהכושר. זה מה שהם מסוגלים. תחנות פחמיות וגרעיניות, לעומת זאת, מפיקות בפועל מעל ל 80% מכושר הייצור, כי הן עובדות מתי שמדליקים אותן, חוץ מפרקי זמן קצרים של תחזוקה. 10 ה GW  "כושר ייצור" שנוסף, של שמש ורוח הפיקו ב 2012 1.24GW  - פחות מתחנת כוח גרעינית אחת. התחנות הגרעיניות בלבד הפיקו 35% יותר חשמל מאשר כול הרוח והשמש.

בקצב ההתקנה של האנרגיה הירוקה החדשה שנרשם השנה, ייקח 16 שנים להגיע לייצור בפועל של 20 GW שתחנות הכוח הגרעיניות ייצרו ב 2010. כלומר – ב 16 השנים הבאות הייצור הירוק לא יוכל להחליף את הייצור הפחמי ולהוריד את פליטות הפד"ח, הוא רק יחליף את הייצור הגרעיני שאינו פולט פד"ח. גם 10 ג"ו של רוח המתוכננים לקום בים הצפוני, עד 2020, עם כושר ייצור יותר טוב, ומחיר הרבה יותר יקר, יוסיפו רק 4 ג"ו ייצור בפועל, פחות מרבע הייצור הגרעיני שעומד להיות מושבת עד 2022.

מובן, שכדי לא לשבת בחושך, מתכננת "מהפכת האנרגיה" לבנות תחנות כוח גזיות ופחמיות (בעיקר פחמיות). 2.9 ג"ו (GW) פחמי נוספו ב 2012  (שמייצר בפועל 2.3 ג"ו – כלומר פי שניים מהייצור הירוק שנוסף ב 2012). 4.6 ג"ו פחם ייכנסו לפעולה השנה, 2013.  מכול כושר הייצור של 42.5 ג"ו שמתוכן להתווסף עד שנת 2020, שני שליש, 28.5, יהיו פחם או גז. התחנות הפחמיות ייצרו יותר מכול התחנות הירוקות. הייצור מגז ופחם מתוכנן לגדול מ 76 ג"ו בשנת 2010 ל 83 ג"ו ב 2030. חלק מתחנות הגז והפחם המתוכננות יחליפו תחנות פחמיות ישנות, אבל חלק יספקו את הביקוש הצפוי לגדול.

כדי להבין מדוע הגרמנים חייבים תחנות פחמיות חדשות צריך להבין את ההבדל בין תחנה בעלת ייצור יציב – dispatchable  - (מדליקים אותה מתי שצריכים חשמל והיא מייצרת), לתחנת כוח תזזיתית – intermittent – כמו שמש ורוח שמייצרות רק מתי שהרוח נושבת, והשמיים בהירים ביום, כלומר בזמנים שאין לנו שליטה עליהם. בעוד השמש והורח מייצרים, בממוצע – 11% ו 19% מהכושר הנומינאלי, הרי יש תקופות של שבועות שלמים שהם מייצרים רק 9%, 7%, או אפילו 5% בלבד. היה למשל שבוע שלם, ב 2012, שהם ייצרו רק 4.8% מהכושר המותקן, והיו תקופות של יומיים שלושה רצופים שהם ייצרו פחות. זה אומר שכדי למנוע ניתוקי זרם, חייבים לדאוג לגיבוי לחשמל הירוק על ידי כושר ייצור יציב, פחמי, בשיעור של לפחות 95% מהצריכה.  כלומר – לא חשוב כמה תחנות שמש ורוח אתה בונה, אתה חייב לבנות תחנות פחמיות לגיבוי של כול הצריכה שלך, אחרת אתה מסתכן בניתוקי זרם ואיבוד השליטה.

הטענות של חסידי ירוקים ש"הרוח תמיד נושבת באיזשהו מקום" אינן עומדות במבחן המספרים שנמדדו – כלומר המציאות. זה אומר שהגרמנים חייבים לבנות תחנות פחמיות חדשות להחליף את הגרעיניות שנסגרות, חייבים לדאוג לכושר ייצור יציב (פחמי) שמכסה את כול הצריכה הצפויה, והם עושים זאת, הם לא מסתכנים בישיבה בחושך. ואם יש כושר ייצור פחמי – האנרגיה הירוקה פשוט לא רלוונטית. היא קישוט, היא תוספת, היא גיבנת.

יגידו הירוקים: לא נכון. חלק גדול מהחשמל המיוצר יהיה ירוק, התחנות הפחמיות יהיו רק גיבוי, הן תשבנה מושבתות, אבל מתוחזקות, ויופעלו רק לפי הצורך. ככה יישרף הרבה פחות דלק פחמי, ויוצרו הרבה פחות פליטות. ייתכן, אבל אז מישהו צריך לשלם את מחיר התחנות הפחמיות שבכוננות. עלות זאת תייקר עוד יותר את החשמל הירוק.

כאן אנו מגיעים לשאלת העלות. האנרגיה הירוקה מבוססת על סובסידיה גדולה שנקראת תעריף מובטח (ת"מ) – feed in tariff . התעריפים האלה יעלו מעל ל 20 מיליארד אירו השנה – וזהו רק ההפרש בין המחיר המובטח ליצרנים ירוקים ומחיר החשמל הרגיל. המחיר היקר, המשולם על ידי צרכני החשמל, מעורר התמרמרות והתנגדות. ממשלת גרמניה החליטה להגביל את עליית ה"תוספת מתחדשת" לחשבון החשמל ל 2.5% לשנה, ואת כושר הייצור הסולארי החדש, השנתי, ל 2.5 עד 3.5 ג"ו, כלומר לחצי מקצב הגידול של שנת 2012. בקיצור: חגיגת הבזבוזים בשיטה המופקרת של  "יעלה כמה שיעלה" לא יכולה להימשך. ממשלת גרמניה גם קבעה תקרה של 52 ג"ו כושר ייצור סולארי לפי תעריפים מובטחים – שזה 20 ג"ו כושר יצור נומינאלי חדש (מעל ל 32 המותקנים כבר), שהם רק כ 2 ג"ו נוספים של ייצור בפועל. הסובסידיות לא יכולות להמשיך ולגדול, לנצח. כאשר הן תיעצרנה (וכבר עכשיו נקבע שתיעצרנה) מהפכת האנרגיה תגיע לקיצה.

בעיה נוספת היא עודף האנרגיה הירוקה, התזזיתית. כפי שיש תקופות של ייצור אפסי, יש תקופות שבהן 23 אלף הטורבינות ו מיליון הפאנלים הסולאריים כן מייצרים חשמל. בתקופות האלה הרשת מוצפת, ומאיימת לקרוס בגלל עודף החשמל. לא ניתן לכבות את תחנות עומס הבסיס, הגרעיניות והפחמיות. בתקופות אלה גרמניה מייצאת את עודף החשמל לשכנותיה, במחיר השוק הרגעי באותו זמן – כלומר בחצי חינם, או אפילו חינם לגמרה. הדבר גורם לבעיות הצפה של הרשתות במדינות השכנות, כמו פולין או צ'כיה, עד כדי כך שהן איימו לחסום את החיבור שלהם לרשת החשמל הגרמנית.  ממשלת גרמניה משלמת תעריף מובטח יקר לחשמל הסולארי והרוחני, ואין לה מה לעשות אתו – היא מציפה בו את שכנותיה כמעט ללא תמורה. ייצוא החשמל מגרמניה קפץ מ 6 טו"ש ב 2011 ל 23 טו"ש ב 2012. הדבר קורה כבר עכשיו, כאשר חלק החשמל הירוק הוא רק 11.9%, תארו לעצמכם את היקף הבעיה בעתיד, כאשר כושר הייצור התזזיתי יגדל.

באשר לתחנות הרוח – מהפכת האנרגיה מדברת על 60 אלף תחנות רוח נוספות (מעל ל 23 אלף המותקנות). התקנת הטורבינות היבשתיות נתקלות כבר עכשיו בהתנגדות עזה מצד התושבים, כי הן מהוות מטרד ויזואלי ואקוסטי, וספק אם ניתן יהיה לבנות עוד הרבה תחנות רוח יבשתיות.

כותב המאמר מפליג בשבחי האנרגיה הגרעינית, ומראה עם מספרים והוכחות, שרק אנרגיה גרעינית יכולה להביא להפחתת הפליטות, בתוך טווח זמן סביר של 20-25 שנה, ובמחיר יותר נמוך מכולם. לא אפרט זאת כאן, אני חושב שהוא חוטא באופטימיות יתר בנושא האנרגיה הגרעינית. בכול מקרה – האנרגיה הגרעינית היא סוס מת בגרמניה, מבחינה פוליטית, מבחינת רצון הציבור. אין סיכוי שיקום לתחיה בגרמניה.

ומה יהיה סופה של מהפכת האנרגיה הירוקה בגרמניה? תקראו את המאמר, ואת המספרים שבו, ותשפטו בעצמכם.

עיתונאי אחר, חסיד האנרגיה הירוקה, כתב מאמר תשובה. אין הרבה תשובות במאמר הירוק. שי הרבה פיוט ושירה וסיסמאות על "דמוקרטיזציה" וביזור ייצור האנרגיה, והרבה אידאולוגיה ("חייבים שינוי"), ומעט מאד בשר (מספרים) בתשובה. הטענה העיקרית היא שמאז 1990, גרמניה השלישה את החשמל הירוק מ 6.8% ל 20.5% מהצריכה – נכון – ובמחיר אסטרונומי, ואין זה אומר שהגידול הזה יכול להימשך, לא מבחינת המחיר ולא מבחינת הייתכנות הטכנית. הוא גם אומר שפליטות הפד"ח לנפש ירדו בגרמניה ב 22.4%  בין 1990 ל 2008. שוב נכון, אבל לא רלוונטי, כי הן ירדו בעיקר בגלל סגירת התעשייה המיושנת של מזרח גרמניה, ולא בזכות החשמל הירוק.

מאמר תגובה של בויסוורט (העיתונאי הראשון) מתפרסם כאן, והוא מציין, בצדק, שכול המספרים שהוא הביא הם יציבים ונכונים, ולכן גם מסקנותיו. חלק גדול מהוויכוח ביניהם הוא על האנרגיה הגרעינית – נושא שלא כיסיתי בסקירה זו.

בנושא האנרגיה המתחדשת, שמש ורוח, העובדות על המתרחש בגרמניה הן ברורות וחד משמעיות (לדעתי): זה לא עובד, ולא יכול לעבוד. הסוף יהיה כמו בספרד, ממשלות מתחלפות, תכניות שאפתניות נזרקות לפח, וליקוק הפצעים (כלומר פירעון החובות) נמשך, ונמשך.

יעקב

מהפכת האנרגיה הגרמנית – המספרים המעידים על הכישלון הצפוי.

כתבנו בבלוג זה בעבר על הדשדוש (דריכה במקום) של האנרגיה המתחדשת בגרמניה, בשנת 2013, גם על כישלונה בהורדת הפליטות, וגם על ההערכות של סגן ראש הממשלה ושר האנרגיה הגרמני בדבר השפיות של תכנית המהפכה האנרגטית - Energiewende. 

באתר של "קולקטיב האנרגיה" התפרסם מאמר ענק ובו כל המספרים האפשריים על שוק האנרגיה בגרמניה, והשילוב של האנרגיה המתחדשת בו, וקישורים לכול האתרים הרשמיים של גרמניה המכילים את כול הנתונים.

לא ארבה במספרים כאן, מי שמתעניין יקרא במאמר. אציין שוב את הנתונים העיקריים: הפקת חשמל לפי הדלק: (שימו לב – חשמל – לא אנרגיה בכלל, יש טעות במאמר):

45.2% מפחם, 15.4% אנרגיה גרעינית, 10.5 גז טבעי (רובו מרוסיה), מקורות מתחדשים: 23.9%, מהם: 8.4% רוח, 4.7% שמש,  3.2% הידרו, 6.7% ביומסה (עצים ופסולת חקלאית) וכו'. 

גם באתר זה יש מאמר מלא נתונים על גרמניה, השואל "מהפכת האנרגיה – קאפוט?". חשמל הוא רק כחצי מהאנרגיה הנצרכת במדינה, השאר זה דלק לתחבורה ותעשייה, ולחימום בתים. ה"מקורות המתחדשים" מהווים רק כ 10% מס"ה צריכת האנרגיה בגרמניה (לעומת 23.4% בהפקת חשמל).

באשר ל"יעדים" המאד יפים, מחממי  הבטן, של גרמניה, להפיק XX% אנרגיה מתחדשת עד שנת YYY, ולהגיע ל 80% בשנת 2050: אלה קשקושים חסרי שחר.

להידרו אין פוטנציאל לעלייה נוספת (מעבר ל 5%) בגלל שמרבית האתרים המתאימים כבר נוצלו (ונבנו סכרים הרבה לפני תכנית "מהפכת האנרגיה"), וגם ל"ביומסה" (עצים) אין, בגלל שאין עצים או פסולת חקלאית בכמויות הנדרשות. נשארת השמש והרוח, בהם אפשרי גידול, בתיאוריה, אבל הם כבר עכשיו גורמים לקשיים גדולים ברשת, בגלל אופיין התזזיתי.

כל הסיפור על "8.4% חשמל מרוח, 4.7% משמש, הוא אשליה. האמת היא שבזמנים בהם הרוח נושבת או השמש זורחת ויש תפוקה גדולה של חשמל ירוק, לעיתים קרובות החשמל לא דרוש כי תחנות כוח פחמיות וגרעיניות מספקות את כול החשמל הדרוש, ולא ניתן לכבות אותן. אז מה עושים? מנתקים אותן מחשמל, למרות שהן ממשיכות לשרוף פחם ולפלוט פליטות – כי לפי חוק – חייבים לקנות את החשמל קודם כול מתחנות ירוקות. אפשרות שנייה (נפוצה יותר) מייצאים את החשמל המיותר לארצות שכנות, במחיר אפסי. כלומר: ממשלת גרמניה משלמת מחירי הזנה קבועים, גבוהים, לחשמל ירוק, ומוכרת את החשמל הזה במחיר של הפסד גדול לארצות שכנות – וזאת מבלי שהוא יביא לקיצוץ בפליטות. זה לא מצב הגיוני, ולא בר קיימא.

מלבד ההשקעה הישירה וההתחייבות של ממשלת גרמניה, למאות מיליארדי אירו, בתעריפים מובטחים ל 20 שנה, לחשמל ירוק – נוצרת בעיה של השקעות נוספות הדרושות: בניית קווי ממסר, בעלויות של עשרות מיליארדי אירו, שעוד לא החלה, ונתקלת בהתנגדות התושבים שסמוך לבתיהם אמורים לעבור קווי הממסר. לא ברור אם, ומתי ייבנו קווי ממסר אלה. בעיה אחרת היא הסגירה של תחנות כוח גזיות (התחנות במתאימות ביותר לשמש גיבוי לאנרגיה הירוקה התזזיתית). החשמל הירוק, והמחיר הגבוה של הגז, הופכים את התחנות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. אבל, חייבים לשמור עליהן כדי לספק חשמל בעת שלא נושבת רוח, לכן, תיאלץ ממשלת גרמניה לשלם להם "דמי כוננות" שיכסו את הוצאות המימון והתפעול שלהן.

שורה תחתונה: גרמניה בונה תחנות פחמיות חדשות. את החשמל הירוק הם מאד אוהבים, ומתגאים בו, ומתפארים וגם להכריז על "יעדים ירוקים" זה יפה ולא עולה כסף.  אבל – לשבת בחושך הם לא מוכנים, ולכן בונים תחנות פחמיות. כלומר – הם קוקואים, אבל רק עד גבול מסוים.

גרמניה חוקקה את חוק מהפכת האנרגיה הראשון בשנת 2000. עברו 15 שנה של מאמצים אדירים, הכי גדולים שאפשר. הם פעלו בשיטה: "יעלה כמה שיעלה". הם בנו תחנות רוח ופאנלים סולאריים בכמויות אדירות, הכי הרבה שאפשר. אף מדינה בעולם לא עשתה ולא מסוגלת לעשות יותר – למען אנרגיה ירוקה,  לא ניתן לעשות יותר. וראו מה הושג – אפס מוחלט בירידת פליטות. תוצאות מזעריות באנרגיה מתחדשת (כ 12% שהינם, כמו שהסברתי, במידה רבה אשליה).

הכוחות הירוקים מתעלמים מהעובדות, מהמספרים שכבר הצטברו, וממשיכים לחלום על הבלתי אפשרי ולהטיף "צריך לעשות יותר". הם לא חיים בעולם המציאות.

יעקב

שגיאה מלוכלכת

גרמניה לא תעמוד ב"יעדים" האקלימיים, למרות הכמות האדירה של מתקני שמש ורוח שבנתה. כיצד זה קרה? שואל מאמר ארוך בעיתון הגדול והמתקדם "די צייט", המפרט את הכישלון החמור של תכנית מהפכת האנרגיה – energiewende – תכנית הדגל של ממשלת גרמניה.  הכותרת "שגיאה מלוכלכת" לא נאמרה על ידי מבקרי המהפכה (משרתי השטן וחברות הנפט) אלא על ידי פטריק גרייכן, אחד מהאדריכלים המקוריים של "תפנית האנרגיה".  פטריק הוא ראש מכון המחקר "אגורה" לענייני מהפכת האנרגיה, מכון המחקר גדול ורב ההשפעה. הראש הקודם של המכון, ריינר בקה, מחזיק כעת במשרה של תת השר לענייני מהפכת האנרגיה במשרד הכלכלה הגרמני, ופטריק עצמו עבד קודם במשרד להגנת הסביבה, בנושא האנרגיה.

גרייכן אומר, בקיצור: טעינו במהפכת האנרגיה, לא טעויות קטנות בפרטים, אלא בנקודה מרכזית. תחנות השמש והרוח הרבות שבנינו אינן מספקות את ה"סחורה" שציפינו מהן. קיווינו שהן תחלפנה את תחנות הכוח הפחמיות, המקור המזהם ביותר של האנרגיה – אבל הן לא עושות זאת. השגיאה הזו מסבירה מדוע גרמניה תפספס את יעדי האקלים שלה בהרבה.

כדי להבין את השגיאה צריך להבין את התכנית המקורית. התכנית הייתה שמקורות אנרגיה מתחדשים ונקיים, בעיקר שמש ורוח, יחליפו, תחילה את האנרגיה הגרעינית, ואח"כ גם את תחנות הפחם. תחנות כוח גזיות, נקיות יחסית, היו אמורות להשלים את המערכת – לכסות את ה"חורים" באספקת אנרגיית רוח ושמש. אבל, זה לא קורה, זאת "השגיאה המלוכלכת". לשגיאה תוצאות חמורות: מהפכת האנרגיה לא הביאה אוויר נקי יותר, אלא מלוכלך יותר, ויעדי האקלים שגרמניה הציבה לעצמה מפוספסים. תוצאת לוואי בלתי מכוונת שלה היה עידוד תחנות הכוח הפחמיות (המלוכלכות) והריסת תחנות הכוח הגזיות, הנקיות יחסית. "במבט לאחור זה הגיוני" אומר פטריק גרייכן, "אך לפני שלוש או ארבע שנים איש לא קלט את ההיגיון הזה". [לא נכון: המבקרים המעשיים הצביעו על חוסר ההיגיון בתכנית, אך הירוקים התעלמו מההיגיון ההנדסי והמעשי, שבויים בידי להט ואמונה אידאולוגית ירוקה].

מה שקורה בגרמניה זה פשוט: ה"חורים" באספקת אנרגיה ירוקה (כאשר השמש לא זורחת או הרוח לא נושבת) אינם "חורים" אלא הם כול (או רוב) הזמן. לוחות השמש מפיקים חשמל רק 10% מהזמן (בגרמניה, אצלנו – 20%), והרוח רק 25% מהזמן. אלה עובדות בדוקות כעת. המקורות הפחמיים צריכים לספק אנרגיה 75-90% מהזמן. הפחם זול בהרבה מהגז, הפחם מופק בגרמניה, בעוד הגז מיובא מרוסיה או נורבגיה, כי גרמניה אסרה על חיפוש והפקת גז בשיטת הפראקינג (בלחץ הירוקים). הפחם, השמש והרוח "חיסלו" את הגז, דחקו את רגליו בשוק הסיטונאי, התחרותי של החשמל. המקורות הירוקים (שמש ורוח) מקבלים מהממשלה מחיר גבוה, מובטח מראש, עבור החשמל שלהם, ולכן הם מוכרים את החשמל שלהם בשוק, במחיר הכי זול שאפשר, לפעמים אפילו מחיר אפס או מחיר שלילי! (כי הם תמיד מקבלים מהממשלה מחיר מלא).

תחנות הכוח הגזיות נסגרו בגלל חוסר כדאיות כלכלית, כי הן לא מצליחות למכור את החשמל במחיר גבוה מספיק לכיסוי עלות הגז, ולמספר שעות מספיק.

תחנות הכוח הפחמיות לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות לפי גחמות השמש או הרוח, אז הן ממשיכות לפעול, כלומר לשרוף פחם, 24 שעות ביממה. הן מוכרות את החשמל במחיר טוב כאשר הרוח והשמש לא עובדים (רוב השעות), וההכנסה הזו מכסה גם את העלות של הפחם שהם שורפים בשעות שהם לא מסוגלים למכור חשמל בגלל השמש והרוח. יוצא, אם כן, שהחשמל (המועט) המופק משמש ורוח אינו מוביל כלל להורדה בפליטות הפד"ח והזיהום, כי תחנות הכוח הפחמיות ממשיכות לשרוף פחם ולזהם גם בשעות המועטות שהשמש והרוח מפיקים חשמל. כול הרוח והשמש הם ברכה לבטלה (והוצאה לריק).

בשנת 2013 הפיקה השמש  5%  מהאנרגיה של גרמניה והרוח 8%. אבל מספרים אלה מטעים. הם הפיקו 5 ו 8 % מהאנרגיה שהופקה בגרמניה, לא מהאנרגיה שנצרכה בגרמניה. כי – בשעות שיש חשמל משמש ורוח, הרשת מוצפת בעודף חשמל מעבר לצריכה וליכולת הקליטה של הרשת, ואז גרמניה מייצאת חשמל (במחיר אפסי) לשכנותיה – הולנד, דנמרק, צ'כיה או צרפת. (משמם החשמל מיוצא הלאה, לעיתים, לבלגיה ואף ואנגליה). יוצא שהצרכן הגרמני משלם סובסידיה גבוהה (בחשבון החשמל) עבור חשמל שהוא נותן במתנה להולנד.

גרמניה בנתה כמות אדירה של "מתקנים ירוקים" – כ מיליון וחצי מתקנים סולאריים, וכ 30 אלף טורבינות רוח. העלות אדירה בהתאם: התחייבות של ממשלת גרמניה בשיעור של 20-30 מיליארד אירו לשנה, למשך 20-25 שנה. כול זה לריק, זה לא משיג לא הפחתה בפליטות, לא הפחתה בזיהום האוויר.

האבסורדים האלה נוצרים כאשר נסחפים בצורה היסטרית אחרי חלומות ירוקים-אידאולוגיים, ומתעלמים מהמציאות ההנדסית, ממשית.

יעקב