שגיאה מלוכלכת

גרמניה לא תעמוד ב"יעדים" האקלימיים, למרות הכמות האדירה של מתקני שמש ורוח שבנתה. כיצד זה קרה? שואל מאמר ארוך בעיתון הגדול והמתקדם "די צייט", המפרט את הכישלון החמור של תכנית מהפכת האנרגיה – energiewende – תכנית הדגל של ממשלת גרמניה.  הכותרת "שגיאה מלוכלכת" לא נאמרה על ידי מבקרי המהפכה (משרתי השטן וחברות הנפט) אלא על ידי פטריק גרייכן, אחד מהאדריכלים המקוריים של "תפנית האנרגיה".  פטריק הוא ראש מכון המחקר "אגורה" לענייני מהפכת האנרגיה, מכון המחקר גדול ורב ההשפעה. הראש הקודם של המכון, ריינר בקה, מחזיק כעת במשרה של תת השר לענייני מהפכת האנרגיה במשרד הכלכלה הגרמני, ופטריק עצמו עבד קודם במשרד להגנת הסביבה, בנושא האנרגיה.

גרייכן אומר, בקיצור: טעינו במהפכת האנרגיה, לא טעויות קטנות בפרטים, אלא בנקודה מרכזית. תחנות השמש והרוח הרבות שבנינו אינן מספקות את ה"סחורה" שציפינו מהן. קיווינו שהן תחלפנה את תחנות הכוח הפחמיות, המקור המזהם ביותר של האנרגיה – אבל הן לא עושות זאת. השגיאה הזו מסבירה מדוע גרמניה תפספס את יעדי האקלים שלה בהרבה.

כדי להבין את השגיאה צריך להבין את התכנית המקורית. התכנית הייתה שמקורות אנרגיה מתחדשים ונקיים, בעיקר שמש ורוח, יחליפו, תחילה את האנרגיה הגרעינית, ואח"כ גם את תחנות הפחם. תחנות כוח גזיות, נקיות יחסית, היו אמורות להשלים את המערכת – לכסות את ה"חורים" באספקת אנרגיית רוח ושמש. אבל, זה לא קורה, זאת "השגיאה המלוכלכת". לשגיאה תוצאות חמורות: מהפכת האנרגיה לא הביאה אוויר נקי יותר, אלא מלוכלך יותר, ויעדי האקלים שגרמניה הציבה לעצמה מפוספסים. תוצאת לוואי בלתי מכוונת שלה היה עידוד תחנות הכוח הפחמיות (המלוכלכות) והריסת תחנות הכוח הגזיות, הנקיות יחסית. "במבט לאחור זה הגיוני" אומר פטריק גרייכן, "אך לפני שלוש או ארבע שנים איש לא קלט את ההיגיון הזה". [לא נכון: המבקרים המעשיים הצביעו על חוסר ההיגיון בתכנית, אך הירוקים התעלמו מההיגיון ההנדסי והמעשי, שבויים בידי להט ואמונה אידאולוגית ירוקה].

מה שקורה בגרמניה זה פשוט: ה"חורים" באספקת אנרגיה ירוקה (כאשר השמש לא זורחת או הרוח לא נושבת) אינם "חורים" אלא הם כול (או רוב) הזמן. לוחות השמש מפיקים חשמל רק 10% מהזמן (בגרמניה, אצלנו – 20%), והרוח רק 25% מהזמן. אלה עובדות בדוקות כעת. המקורות הפחמיים צריכים לספק אנרגיה 75-90% מהזמן. הפחם זול בהרבה מהגז, הפחם מופק בגרמניה, בעוד הגז מיובא מרוסיה או נורבגיה, כי גרמניה אסרה על חיפוש והפקת גז בשיטת הפראקינג (בלחץ הירוקים). הפחם, השמש והרוח "חיסלו" את הגז, דחקו את רגליו בשוק הסיטונאי, התחרותי של החשמל. המקורות הירוקים (שמש ורוח) מקבלים מהממשלה מחיר גבוה, מובטח מראש, עבור החשמל שלהם, ולכן הם מוכרים את החשמל שלהם בשוק, במחיר הכי זול שאפשר, לפעמים אפילו מחיר אפס או מחיר שלילי! (כי הם תמיד מקבלים מהממשלה מחיר מלא).

תחנות הכוח הגזיות נסגרו בגלל חוסר כדאיות כלכלית, כי הן לא מצליחות למכור את החשמל במחיר גבוה מספיק לכיסוי עלות הגז, ולמספר שעות מספיק.

תחנות הכוח הפחמיות לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות לפי גחמות השמש או הרוח, אז הן ממשיכות לפעול, כלומר לשרוף פחם, 24 שעות ביממה. הן מוכרות את החשמל במחיר טוב כאשר הרוח והשמש לא עובדים (רוב השעות), וההכנסה הזו מכסה גם את העלות של הפחם שהם שורפים בשעות שהם לא מסוגלים למכור חשמל בגלל השמש והרוח. יוצא, אם כן, שהחשמל (המועט) המופק משמש ורוח אינו מוביל כלל להורדה בפליטות הפד"ח והזיהום, כי תחנות הכוח הפחמיות ממשיכות לשרוף פחם ולזהם גם בשעות המועטות שהשמש והרוח מפיקים חשמל. כול הרוח והשמש הם ברכה לבטלה (והוצאה לריק).

בשנת 2013 הפיקה השמש  5%  מהאנרגיה של גרמניה והרוח 8%. אבל מספרים אלה מטעים. הם הפיקו 5 ו 8 % מהאנרגיה שהופקה בגרמניה, לא מהאנרגיה שנצרכה בגרמניה. כי – בשעות שיש חשמל משמש ורוח, הרשת מוצפת בעודף חשמל מעבר לצריכה וליכולת הקליטה של הרשת, ואז גרמניה מייצאת חשמל (במחיר אפסי) לשכנותיה – הולנד, דנמרק, צ'כיה או צרפת. (משמם החשמל מיוצא הלאה, לעיתים, לבלגיה ואף ואנגליה). יוצא שהצרכן הגרמני משלם סובסידיה גבוהה (בחשבון החשמל) עבור חשמל שהוא נותן במתנה להולנד.

גרמניה בנתה כמות אדירה של "מתקנים ירוקים" – כ מיליון וחצי מתקנים סולאריים, וכ 30 אלף טורבינות רוח. העלות אדירה בהתאם: התחייבות של ממשלת גרמניה בשיעור של 20-30 מיליארד אירו לשנה, למשך 20-25 שנה. כול זה לריק, זה לא משיג לא הפחתה בפליטות, לא הפחתה בזיהום האוויר.

האבסורדים האלה נוצרים כאשר נסחפים בצורה היסטרית אחרי חלומות ירוקים-אידאולוגיים, ומתעלמים מהמציאות ההנדסית, ממשית.

יעקב