קיימת קבוצה של עסקנים ירוקים ופוליטיקאים שדוחפים את הרעיון של קבורת
הפחמן – כטכנולוגיה שתציל את האנושות מההתחממות הגלובאלית הנוראית. החבורה הזו הם
טיפה פחות חולמניים ומרחפים מחבריהם הקיצוניים יותר, והם מבינים שאין אנרגיה בלי
פחם (בעתיד הנראה לעין), ואין אפשרות לחיות בלי אנרגיה. אז הם אומרים – בלית
ברירה, נשתמש בפחם, אבל את הפליטות הנוראיות נלכוד ונקבור במעמקי האדמה לנצח, כדי
שלא יחממו אותנו. הרעיון הוא אולי יפה, אבל הוא לא פחות בלתי מציאותי ובלתי מועיל
משאר הרעיונות הירוקים כמו לוחות שמש או תחנות רוח.
דה-מרקר
מעתיק מאמר (בעברית) מבלומברג
(בלי קרדיט, מאמר באנגלית), על הנושא הנקרא בלעז CCS (carbon
capture and sequestration). באוקטובר נחנך מפעל גדול בססקצ'ואן, קנדה, שאמור
לקלוט כ 90% מפליטות הפד"ח מתחנת כוח פחמית, ולקבור אותן בשדה נפט סמוך.
העלות של הפרויקט היא כ אחד ורבע מיליארד דולר, עלות הקמה יקרה מאד (על עלות
התפעול השוטף של תהליך הלכידה והקבורה אין נתונים במאמר). הפד"ח נדחס בלחץ
גדול לעומק האדמה, לתוך שדה הנפט הוותיק, ועוזר להגביר את התפוקת הנפט היורדת של
שדה זה – הפד"ח עוזר לדחוף חלק מהנפט ממעמקי האדמה החוצה - חלק שלא ניתן היה להוציא ללא הפד"ח.
הפרויקט הזה הוא אחד מתוך מספר קטן של פרויקטים ניסיוניים ללכידת פד"ח
וקבורתו. הוא התאפשר, מבחינה כלכלית בזכות שני דברים: א. סובסידיות ממשלתיות
כבדות. ב. המחיר שחברת הנפט מוכנה לשלם עבור הפד"ח, בזכות הגברת ייצור הנפט
שהוא נאפשר.
מתוך זה ברור שהטכנולוגיה הזו אינה מתאימה לאלפי תחנות הכוח הפחמיות
שאינן נמצאות סמוך לשדה נפט, שבו ניתן גם לקבור את הפד"ח (וגם להרוויח כסף
מזה מחברת הנפט). ומה יקרה בעוד כמה שנים כאשר יגמרו להוציא את כול הנפט שניתן
לסחוט מהבאר הזו? מי ימשיך לשלם עבור קבורת הפד"ח?
אני ממליץ לקרוא מאמר ארך מאתר wired בו עיתונאי (בשם
צ'רלס מאן, ירוק ותקין פוליטית ללא רבב) מספר על הצריכה ההולכת וגוברת של פחם
בסין, שכול שגשוגה בנוי על פחם. ה IEA צופה שעד 2040 סין תכפיל את מספר תחנות הכוח
הפחמיות שהיא מפעילה, וכנראה תכפיל גם את פליטות הפד"ח. הפחם מצוי בשפע,
ובזול, ואין לו תחליף. לא סין ולא הודו ולא שום ארץ אחרת תסכים לעצור את הפיתוח
הכלכלי, ושיפור רמת החיים שלהם. כנ"ל בשאר העולם. כרגע מוצעות, או מתוכננות,
או נמצאות בבניה כ 1200 תחנות כוח פחמיות חדשות, ב 59 ארצות. אפילו סטיבן צ'ו,
פיסיקאי, חתן פרס נובל, שהיה שר האנרגיה בארה"ב (תחת הנשיא אובמה), הכריז
שקבורת הפחם – CCS - היא הכרחית כי אין אפשרות להימנע משריפת פחם.
הבעיות עם ה CCS (קבורת הפד"ח) הן רבות. העסק מאד מסובך,
כפי שאפשר להעריך מהדיאגרמה למעלה. הדבר דורש שימוש בחומר כימי יקר, רעיל ומזהם,
שלוכד את הפד"ח, ואח"כ חימום התערובת לשחרור הפד"ח אחרי לכידתו,
ודחיסתו למעמקי האדמה. כול התהליך צורך, בנוסף, גם הרבה אנרגיה, כלומר – דרוש
לשרוף 20-30% יותר פחם, כדי ל"פרנס" את תהליך הקבורה. זה נקרא
"הוצאה פרזיטית" – ההוצאה הנוספת (בכסף ובזיהום) שצריך להוציא כדי לקבור
את הפד"ח. ולבסוף נשאלת השאלה אם הפד"ח ישאר קבור מתחת לאדמה לנצח (בלחץ
גבוה) או שמא ידלוף חזרה לאטמוספרה. איש אינו יודע את התשובה לשאלה זו. ומה יהיה
אם יהיו רעידות אדמה...
בקיצור: תהליך הקבורה הוא תהליך יקר מאד, מזהם, בעייתי מאד, בלתי
מוכח, קשה. בסופו של דבר: חלומות שווא – זה לא מעשי. צריך לחפש את הישועה מתחת
לפנס אחר...
מה שעוד משך את תשומת ליבי הן התגובות של קהל הקוראים של wired: הם מגנים ומקללים את צ'רלס מאן קללות
נמרצות. הם אומרים בערך: " מוות לפחם! אתה סתם מקשקש עם ה CCS, אתה מנסה להכשיר את השרץ
– את הפחם. פחם זה פויה! צריך לאסור לחלוטין שריפת פחם! ירוק אמתי לעולם לא יתפשר
בנושא הפחם!".
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה