29 בנובמבר 2012

תנו להתקין פאנלים סולאריים, חופשי חופשי.



אבינועם לוי, מנכ"ל משותף בחברת סולארפאוור וחבר הנהלת איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת בישראל, קורא (מעל דפי "דה מרקר") למשרד האנרגיה לאפשר התקנה חופשית של פאנלים סולאריים. אני מצטרף בהתלהבות לקריאה זו. התקנה חופשית, בראש ובראשונה לצריכה עצמית, ללא מכסות, אישורים רישיונות וגם ללא סובסידיות ותעריפים מובטחים.
למעשה אישרה רשות החשמל את השיטה הזו, הנקראת שיטת "מונה נטו", לפיה מפחיתים את כמות הקוט"שים שנוצרו באמצעות הפאנלים הסולאריים מהכמות בה מחויב הצרכן בחשבון חברת החשמל. כלומר: בעל הפאנלים מקבל תשלום בקוט"שים, כלומר בחשבון חשמל מוקטן, ולא בכסף (כמו עד כה). אבל בין אישור עקרוני ליישום רב המרחק, לצערנו.
יש בעיה טכנית שדורשת תיאום עם חברת החשמל. צריך לחבר את המערכת הסולארית לרשת החשמל באמצעות ממיר ומונה מיוחד, שימדוד (וגם ידווח לחברת החשמל) את כמות החשמל הסולארית המיוצרת ואת שעות הייצור. הדבר לא בלתי אפשרי, הוא מיושם כבר היום במערכות הסולאריות שכבר הותקנו. אבל זה דורש תיאום עם חברת החשמל, ומערכת ממוחשבת בחברת החשמל שתטפל בקליטה והתחשבנות. וכאשר מגיעים לחברת החשמל נתקלים במחסומים וגרירת רגליים.
סביר גם לחייב את בעל הפאנלים בתשלום כלשהו לחברת החשמל עבור השירות של חיבור הפאנלים הסולאריים, וחיבור במקביל לחשמל מהרשת לשעות שאין שמש. אבל, חייבים להסיר את החסמים הבירוקרטיים, כמו דרישה לאישור מוקדם, להוצאת רישיון בנייה וטופס 4 וכו'.
תנו להתקין פאנלים סולאריים, חופשי, חופשי, על גגות בתים ומפעלים. אז יוכלו הפאנלים לספק כמות משמעותית של חשמל, דווקא בשעות שיא הצריכה. כול זה מותנה בכדאיות הכלכלית, אבל מר אבינעם לוי אומר שזה כדאי. בלי קשר לזה – את החסמים השרירותיים חייבים להסיר.
יעקב

28 בנובמבר 2012

איך לא חשבנו על זה....

האמת היא שהיה ברור שהלוחות הסולארים יהפכו למכרה זהב עבור הבדואים בנגב, את זה כמובן איש לא הכניס לתחשיבים. הנה כתבה של ערוץ 2 המתארת את תופעת הגניבות בדרום. 


ישראל כידוע משופעת בבעיות ומסתבר כי גניבות הן לא הסיכון היחידי בכל האמור בלוחות סולאריים ובתחשיבי הסיכונים יש עוד רכיבים.

בשבוע שעבר מספר גלובס כי הנפילות הרבות של רקטות בשטחים בנויים בדרום ורסס מיירוטים של כיפת ברזל גרמו נזק בעשרות מערכות להפקת אנרגיה סולארית, שפזורות על גגות ביישובים כפריים רבים בדרום. מנכ"ל חברת ענבר אנרגיה סולארית, שי פורת, אמר ל"גלובס", כי הנזק שנגרם למערכות הסולאריות נאמד בכ-10 מיליון שקל. 

אין סובסידיות – אין רוח, 2



בהמשך לקטע הקודם, הנה עוד על התלות של תחנות הרוח בסובסידיות. כמו שכתבתי כבר קודם, בארה"ב משלמת הממשלה סובסידיה של 2.2 סנט עבור כול קוט"ש חשמל שמיוצר על ידי הרוח, אך תוקף החוק עד 31 בדצמבר שנה זו, ולא ברור אם יחודש.
התאחדות יצרני אנרגיית הרוח בארה"ב מתריעים שאם לא תחודש הסובסידיה לרוח, יאבדו 37 אלף מקומות עבודה ברבע הראשון של 2013. הארגונים הירוקים נרתמו למסע תעמולה למען חידוש הסובסידיה, כך למשל, כותב ה"סיירה קלוב": "כעת, כשצריכים אנרגיה מתחדשת יותר מתמיד, לא יכולים לבטל את הסובסידיות".

הסובסידיה נקבעה בשנת 1992 (לפני 20 שנה) כדי, כביכול, לתמוך בתעשיית ינוקא. אבל, בסוף 2011 היו בארה"ב 39 אלף טורבינות רוח, ובכול העולם 185 אלף. זו כבר לא תעשיית "ינוקא". למרות הכמויות האדירות של הטורבינות, הן מספקות פחות מאחוז מהחשמל, הן בארה"ב והן בעולם. הסיבה ברורה: הטורבינות אינן מפיקות הרבה חשמל, כי הרוח לא נושבת רוב הזמן בעוצמה הדרושה (לא גדולה מדי ולא קטנה מדי). הארכת הסובסידיות בשנה יעלה למשק האמריקאי ב 12 מיליארד דולר.

משרד האנרגיה האמריקאי מראה שמחירי החשמל המופק מגז או פחם נמוכים במידה ניכרת מהחשמל הרוחני, והוא מעריך שיש לארה"ב רזרבות גז ל 200 שנה.

מלבד הסובסידיה הכספית, יש במרבית מדינות ארה"ב ואירופה מנדאטים לרכישת חשמל רוחני. חברות החשמל חייבות לרכוש את החשמל המופק מהרוח, גם אם קיימים מקורות אחרים בעבודה והרוח לא נחוצה. כלומר – חייבים לסגור או להנמיך את תחנות הרוח הרגילות, כדי שהרשת תקלוט את האנרגיה הרוחנית, בפקודה.
אבל, בגלל האופי התזזיתי (intermittent) של הרוח, חייבים להחזיק תחנות כוח קונבנציונליות בכוננות, כדי לספק את החשמל כאשר הרוח מפסיקה או מתגברת. תחנות הרוח אינן מחליפות תחנות כוח רגילות, הן רק מתווספות עליהן. הן גם לא חוסכות פליטת פד"ח. מחקרים הראו שסגירה והפעלה מחדש של תחנות פחמיות לפי גחמות הרוח גורמת לעלייה בפליטות הפד"ח. יוצא שלו לא הפעילו כלל את תחנות הרוח, היו הפליטות יותר נמוכות.

ומעבר לכול זה ישנם הנזקים הסביבתיים הממשיים מאד של תחנות הרוח: זיהום וויזואלי ואקוסטי וקטל ציפורים. כלומר: ממשלת ארה"ב מסבסדת הפגיעה בסביבה.

יעקב

השגרה החדשה = השגרה הישנה.


אקטיביסטים חממיסטים מנסים לנצל כול אסון טבע (כמו הוריקן סנדי) כדי לקדם את ההפחדה האקלימית. למשל הגרדיאן: "תתרגלו לתופעות אקלים קיצוניות, זה השגרה החדשה". (בהמשך לקטע הקודם בבלוג). "רוב המדענים אינם מטילים ספק בקשר שבין ההתחממות הגלובאלית ומאורעות מזג אוויר קיצוניים" טוענים  ב"סייטיפיק אמריקן".

באתר של וואטס אספו והציגו נתונים אקלימיים רבים, כמו טמפרטורות ביבשה ובים, משקעים, סופות, עליית מפלס הים, הקרח ועוד. מהגרפים רואים בבירור שלא חל שום שינוי משמעותי בנתוני האקלים בשנים האחרונות.
הנה כמה דוגמאות:
האנומליה (הפרש מהממוצע) של הטמפרטורות החודשיות:



עליית מפלס פני הים:


הצטברות האנרגיה של ציקלונים (הוריקנים) ברמה עולמית:

ממוצע עולמי של משקעים:


שטחים הנתונים לבצורת בארה"ב


הסיכום:

There is no evidence of a recent increase in “Earth’s Temperature” due to “Climate Change,” which could have caused “Extreme Weather” to arrive and become the “new normal”. Claims and rhetoric that recent “Extreme Weather” is caused by or associated with “Climate Change” are not supported by the observational data.


תרגום: אין ראיה בנתונים לעליה מיוחדת, לאחרונה, בטמפרטורות, בגלל "התחממות גלובאלית", שיכלה לגרום ל"מאורעות קיצוניים" אשר יהפכו ל"שגרה חדשה". הטענה על קשר בין מאורעות מזג אוויר קיצוניים ושינויי האקלים אינה מתיישבת עם הנתונים שנמדדו.

לא צריכים לשפוט את האקלים על פי הרושם הרגשי החזק שיוצר כול אסון אקלימי כמו הסופה האחרונה, ועל פי התעמולה החממיסטית. כדי ליצור תמונה נכונה צריך לעיין בנתונים, במדידות, ולבדוק האם יש שינוי בשגרת האקלים. כול אחד יכול לעשות זאת ולראות שאין.

יעקב


תוספת: הנה מאמר מדעי משנת 1975, המסביר בצורה מלומדת, שההתקררות הגלובאלית תגרום לתופעות אקלים קיצוניות, כמו גלי חום, גלי קור, סופות, שיטפונות ובצורת. כזכור, בשנת 1975, נהגו להפחיד אותנו בסיפורים על התקררות גלובאלית הרת אסון.   

ההוריקן סנדי לא חריג

כול החממיסטים מצאו הזדמנות נהדרת לזריעת בהלה בעקבות ההוריקן סנדי שהכה קשה בחוף המזרחי של ארה"ב. קו ההסברה של האקטיביסטים זורעי הפחד אומר בערך: "ההתחממות הגלובאלית כבר הגיעה, היא כבר כאן, היא גרמה את "סנדי". תופעות אקלימיות קיצוניות, כמו הוריקנים, שיטפונות ובצורות ייעשו תכופות יותר."

מדענים יותר שפויים מבינים שאלו גוזמאות לא מבוססות. הם מנסחים דבריהם יותר בזהירות, ככה בערך: "הנתונים אינם מאפשרים לקבוע בפירוש שתופעות ספציפיות (כמו "סנדי") נגרמת על ידי התחממות הגלובאלית. בכול זאת יש חשש שתופעות קיצוניות יתרחשו לעיתים יותר קרובות. למשל: סופה של 'פעם במאה שנה' תתרחש מעתה כול 20 שנה".

אלה ספקולציות. אם אין הוכחות מדעיות שקושרות תופעות קיצוניות אל ההתחממות הגלובאלית – אז אין הוכחות. בהיעדר הוכחות כול אמירה מהסוג שלמעלה היא חסרת כול משמעות, מלבד הרצון להפחיד.

מעל כול אלה ניצבים הנתונים הממשיים. אין התגברות של תופעות קיצוניות. אין דבר כזה. סופות כדוגמה סנדי התרחשו גם בעבר (לפני שהחלה ההתחממות הנוראית). הנתונים אינם מצביעים על התגברות תופעות קיצוניות עד כה. הנה למשל מחקר שבדק את האנרגיה הכוללת ששחררו הוריקנים וסופות למיניהן בארה"ב.


קשה לטעון, לפי נתונים אלה, שיש עלייה משמעותית בעוצמת ההוריקנים בארה"ב.

יעקב 



27 בנובמבר 2012

אם לא הצלחת 17 פעמים...

ריצ'רד טול, פרופסור לכלכלה מהולנד ומומחה לשינויי האקלים כותב שהגיע הזמן להפסיק עם וועידות הבזבוז הבינלאומיות לאקלים. וועידת האקלים ה 18 התכנסה בדוחא, קטאר. "לאחר שהצלפנו 18 שנים את הסוס המת של הסכם בינלאומי מחייב לצמצום הפליטות, הגיע הזמן שהאו"מ יסיים את הפרק הזה בפעילותו וינסה משהו חדש".

הועידות האלה מתקיימות כול שנה מאז 1995, אך לא הצליחו להגיע להסכם. היו קצת תקוות ב 1997 כאשר הוסכם על מסגרת קיוטו, ואח"כ ב 2001 כאשר הסכם קיוטו נחתם. אבל הסכם קיוטו חייב את אירופה ויפאן לעשות מעט שבמעט, ואת שאר העולם לא חייב בכלל.

הוא עושה  חישוב הסתברויות שמראה שההסתברות להצליח (להגיע להסכם) הוא 2.3%. החישוב הזה הוא כמובן חנטריש. הסיכוי להצליח להגיע להסכם הוא בדיוק אפס, כי המדינות המתפתחות הודיעו בפירוש שלא יחתמו על שום הסכם. אבל הבעיה "כן יחתמו – לא יחתמו" אינה רלוונטית. לא חשוב על מה יחתמו, צמצום פליטות לא יהיה, בדיוק כמו שלא היה אחרי קיוטו – הוא פשוט בלתי אפשרי מבחינה מעשית-טכנית-טכנולוגית.

מה שכן רואים בבירור הוא המחיר ההולך וגדל של הוועידות חסרות התועלת האלה. 1000 פקידים השתתפו בוועידה הראשונה ב 1995, המספר עלה ל 24000 (כולל 100 ראשי מדינות) בקופנהגן 2009, וירד מעט אחרי זה. מצפים ל 17,000 משתתפים בדוהא. 7000 שנות עבודה/אדם בוזבזו לריק.
מלבד הוועידות השנתיות הגדולות מקיים האו"מ,  UN Framework Convention on Climate Change (UNFCCC) ועידות תלת חודשיות יותר קטנות. בשנת 2012 היו 107 ועידות קטנות, בשנת 2011 היו 111. בסך הכול היו מאז 1995 682 ועידות "קטנות" כאלה.  העלות הכוללת של כול זה היה לפחות מיליארד דולר.
130 מיליון דולר בשנה (בשנים האחרונות) על ועידות בילוי ופטפוטי סרק של פקידי ממשלה במלונות פאר !
הגיע הזמן לשים קץ לשטויות האלה.

יעקב

תעמולה כוזבת על אנרגיה ירוקה

ללרגל ועידת אילת-אילות לאנרגיה מתחדשת, נערך סקר עמדות שנועד לבחון את עמדות הציבור כלפי אנרגיות מתחדשות. מהנתונים עולה, כי 77.7% סבורים שהקמת מתקנים לייצור חשמל מאנרגיות ירוקות היא פתרון זול ויעיל לבעיית המחסור החשמל בארץ בחודשי הקיץ.

ובכן – 77.7% מהציבור טועים. אנרגיות "ירוקות" אינן פתרון לא זול, ולא יעיל. זאת עובדה – עם עובדות אי אפשר להתווכח. עובדה היא שבמכרז אשלים תשלם הממשלה 79 אג' עבור קוט"ש חשמל סולארי, לעומת עלות ממוצעת של כ 40 אג' לקוט"ש של חברת החשמל (מתחנות פחמיות וגזיות). 77.7% מהציבור הוליכו אותו שולל עם תעמולה שקרית.

אם החשמל הירוק היה זול ויעיל היו צצים בארץ ובעולם מתקנים סולאריים בהמוניהם – מי לא רוצה חשמל זול ? אלא שחשמל סולארי הוא יקר, וכול המתקנים שהוקמו מבוססים על סובסידיות ממשלתיות ותעריפים גבוהים יותר מחשמל רגיל, מובטחים על ידי הממשלה. ה"סקר" למעלה, שנעשה מטעם תעשיות הקלינטק (אנרגיה ירוקה), יש לו מטרה ברורה – ללחוץ על הממשלה להקצות יותר סובסידיות (יותר "מכסות" כלומר יותר כסף ציבורי) לאותן חברות. הדבר דרוש כי עובדה היא שהחשמל ירוק יקר (ההיפך מ"ממצאי" הסקר).

בכול הארצות באירופה (גרמניה, בריטניה, ספרד) ידוע היטב שהחשמל ה"ירוק" יקר. כך למשל – בבריטניה עומדים לאשר תכנית אנרגיה, ובמסגרתה יוקצו עד 12 מיליארד דולר בשנה, כסף ממשלתי, לתמיכה באנרגיה ירוקה. אולי יש לאנרגיה הירוקה יתרונות, אבל "זולה ויעילה" היא לא.

בעיתון גארדיאן עשו סקר אחר, יותר מציאותי. שאלו את הקוראים האם הם מוכנים לשלם תוספת של עד 1000 ₪ בשנה בחשבון החשמל כדי לתמוך באנרגיה הירוקה היקרה. התשובה, הבלתי מפתיעה היא: הרוב הגדול (31%- 69% ) לא מוכנים. ואלה הם קוראי העיתון הנאור, והמתקדם, גארדיאן ("הארץ" של בריטניה).

אז, אל תלכו שולל אחרי סקרים מגמתיים, שנעשים על ידי חברות רודפות סובסידיות. הקלינטק (אנרגיה מתחדשת) הפכה לתירוץ אופנתי של אלה השואפים להתעשר על חשבון הקופה הציבורית.

יעקב

תוספת: לפניכם סקר "חשמל ירוק"  שנערך בין פעילי המחאה בשדרות רוטשילד....

26 בנובמבר 2012

טיפשים, למה אתם לא מנצלים אנרגיית השמש?



השמש היא החינם, יש לנו המון שמש, השמש נקייה, לא מזהמת. למה לא מנצלים את אנרגיית השמש? איך יכול להיות שאנחנו כול כך מטומטמים שאנו ממשיכים לשרוף נפט, פחם וגז מזהמים, ולא משתמשים באנרגיית השמש ? נפט, פחם וגז מתכלים ועומדים להיגמר וחלק גדול מהנפט מופק בארצות עוינות (ארצות ערב ואיראן). חייבים, ממש חייבים, להיגמל מהתלות החולנית בנפט ולעבור לניצול אנרגיית השמש הנקייה והחינמית. כול מה שחסר הוא שהממשלה תקצה מספיק "מכסות" (כלומר כסף), והופ! עברנו כולנו לשמש היפה והנקייה. איך לא חשבו על זה?

הטיעון שלעיל, אותו משננים בכול הזדמנות כול שוחרי הסביבה הירוקים, נשמע מאד משכנע לאדם פשוט, במבט ראשון. הוא פונה חזק אל הרגש ואינסטינקטים שלנו. הוא כמובן לא נכון, ולא צריך להתעמק הרבה כדי להבין זאת, אלא, שהירוקים לא נוהגים להתעמק ולבדוק את העובדות. בואו נבדוק.

נתחיל בטענה של "נפט, פחם וגז הם משאבים מתכלים, ועומדים להיגמר". האם הם משאבים מתכלים? אולי, לא אתווכח, כי זה לא רלוונטי. השאלה המעניינת היא האם הם עומדים להיגמר בעתיד נראה לעין. התשובה: לא. לא בא' רבתי, לא וודאי ומוחלט. כתבנו עשרות קטעים בבלוג על גילויים חדשים ועל טכנולוגיות חדשות להפקה של דלקים פוסיליים. הדלקים לא ייגמרו בטווח הנראה לעין - 50-100 שנה – מעבר לזה השאלה לא רלוונטית למדיניות של היום. נביאי הזעם שאומרים שהנפט, הגז והפחם עומדים להיגמר – ויש הרבה כאלה – פשוט מוכרים לוקשים. העובדות הן חדות וברורות: שום דבר לא הולך להיגמר בקרוב. מה יהיה בעתיד היותר רחוק, איש אינו יודע.

הטענה השנייה היא "השמש בחינם!, מטומטמים!" לזה ניתן לענות שגם הנפט, הגז והפחם (שבבטן האדמה) הם בחינם. אז מה? נכון, השמש בחינם, וגם הגז, הנפט והפחם, מה שעולה כסף זה להפיק מהם את האנרגיה בצורה שתביא לנו תועלת. מה שקובע זה המחיר הסופי של האנרגיה (נניח של החשמל) ולא המחיר של חומר הגלם. עובדה היא שתחנת כוח תרמו-אלקטרית בהספק 377 ,MW בנייתה עולה 2.2 מיליארד דולר, בעוד תחנת כוח על גז בהספק 440 MW עולה 400 מיליון דולר, פי 5.5 פחות.

קוט"ש חשמל ממקורות פוסיליים עולה כ 40 אג' בעוד קוט"ש חשמל מהשמש עולה כ 79 אג' (מחיר המכרז באשלים). אז מה עולה פחות? שמש או גז ? "השמש בחינם" זו טענה דמגוגית, הפונה את הרגש. האמת, העובדות הן: אנרגיית השמש יקרה הרבה יותר מאנרגיה פוסילית.

אנרגיה פוסילית מזהמת. נכון. בעיית הזיהום דורשת טיפול. היום יש טכנולוגיה המאפשרת לנו לסנן מעל ל 90% מהחומרים המזהמים. רמת הזיהום הנפלטת כיום מתחנות כוח מודרניות ההיא קטנה, ובהחלט נסבלת, לא הרת אסון. צריך לשפר את תהליכי הסינון והניקוי, אך הזיהום אינו סיבה לנטישת מקורות אנרגיה אלה. גם לתחנות כוח סולאריות יש השפעות סביבתיות שליליות, בעיקר תפיסת שטחים פתוחים.
הנימוק הרגשי החזק ביותר נגד אנרגיה פוסילית הוא נושא התחממות כדור הארץ. הטענה היא ששריפת דלק פחמי גורמת לפליטת פד"ח, וזה מהווה גז חממה ועלול לשרף את כדור הארץ. גם זו טענה מהסוג של נבואות חורבן וזעם. ייתכן שהפד"ח גורם להתחממות כלשהי, אבל הטענות על התחממות הרת אסון אינן מבוססות על ראיות מדעיות של ממש. זוהי סתם הפחדה רגשית.

הבעיה עם אנרגיית השמש היא שאין בידנו עדיין את הטכנולוגיות המאפשרות ניצול יעיל וכדאי (מבחינה כלכלית) של אנרגיית השמש. בהחלט כדאי לפתח את הטכנולוגיות האלה, ואכן, רבים בארץ ובעולם עובדים על זה. אם, וכאשר, יבשילו הטכנולוגיות להפקת אנרגיית שמש בצורה יעילה וכדאית, אנו נעשה זאת. הטפות מוסר ירוקות אינן מזרזות את התהליך. גם לא זריעת פחד והיסטריה. לא נוכל להפיק את כול האנרגיה ישירות מהשמש, אבל חלק לא מבוטל ייתכן שנוכל, בעתיד.

אבל הטכנולוגיה עדיין אינה בשלה. אין טעם להשקיע השקעות ענק כעת, במתקנים תעשייתיים בקנה מידה גדול, שאינם יעילים ואינם כדאיים. צריך לזכור גם, שבעתיד הנראה לעין, עם ניצול השמש או בלעדיה, עדיין מרבית האנרגיה שלנו תבוא ממקורות פוסיליים. השנאה האינסטינקטיבית לנפט ופחם, ככול שתהיה מוצדקת, לא תשנה עובדה זו. אין לנו מקורות אנרגיה יותר טובים.

יעקב






25 בנובמבר 2012

חורים ירוקים בתקציב החשמל




לחברת החשמל יש חוב עצום של 70 מיליארד ₪, הנובע מכך שרשות החשמל הציבורית משחקת בנדמה לי ומסרבת להעלות את תעריפי החשמל לצרכן. זו תופעה לא חדשה, כך מתנהל משק החשמל מימים ימימה. הממשלה כמובן חלק מהמשחק, היא הבעלים (לכאורה) חסר האונים של חברת החשמל, כשהבעלים האמיתיים הוא ועד העובדים, הלוקח לעצמו (יעני לעובדים) כמה שהוא רוצה מהקופה. אז הממשלה מנסה ללחוץ, לכאורה, על חברת החשמל על ידי ה"רשות הציבורית" שלא מאשרת העלאת תעריפים, אך חברת החשמל לא מצמצמת בעלויות (עובדים מיותרים) או בהטבות לעובדים. הנהלת חברת החשמל לא מסוגלת לצמצם, וגם לא מעוניינת במיוחד, והממשלה עצמה גם לא מסוגלת, אפילו אם נניח שהייתה מעוניינת. ה"פתרון": מממנים את הגרעון על ידי הלוואות (מכירת אג"ח). פתרון זה נוח לממשלה כי האג"ח של חברת החשמל לא מופיעים בסטטיסטיקה של החוב הלאומי, למרות שברור לכולם שהממשלה בסוף היא שתצטרך להחזיר את החוב הזה (כלומר – כולנו), החוב מאד "לאומי".

כעת ממשיכים לחפור ולהעמיק את הבור של הגרעון, על ידי המכרז של תחנת הכוח הסולארית באשלים. מכרז זה פירושו העמסה הוצאה נוספת (ומיותרת) של כ 150 מיליון ₪ לשנה, בהתחייבות ל 28 שנים. מעמיסים על חברת החשמל, שפירושו בעצם – על כול אזרחי ישראל. יחד עם ה"הקצבה" התרמו-הסולארית השנייה (לתחנה שנייה באשלים) זה יגיע ל 300 מיליון ₪ לשנה, ויחד עם שאר ה"מכסות המתחדשות" – אולי חצי מיליארד ₪ לשנה להתחייבות של 25-28 שנים. זה שיגעון מוחלט... ועוד מוחאים על מחיר הקוטג'... חכו ותראו מה יהיו מחיר החשמל.

אין ארוחות חינם, עבור החשמל המתחדש, היקר, אנו, האזרחים, נצטרך לשלם. ככה זה בכול ארצות אירופה. באנגליה וגרמניה הטילו היטל מיוחד לחשמל ירוק. באנגליה, למשל, חישבו שההיטל יגיע למעל 12 מיליארד דולר לשנה, בשנת 2020, על פי המתוכנן. בגרמניה ובדנמרק, מחירי החשמל בשמיים, כבר היום.

בספרד הלכו בדרך שלנו, ומימנו את הוצאות היתר באמצעות גירעונות של חברות החשמל. לחברות החשמל שם יש חוב של 31 מיליארד דולר (כ 120 מיליארד שקל, הרבה פחות מאשר אצלנו ביחס לגודל הכלכלה והאוכלוסייה). הממשלה הספרדית משלמת סובסידיות לחשמל ירוק בשיעור כ 7 מיליארד דולר לשנה, לפי שיטת המחיר המובטח, בהתחייבות ל 20 או 25 שנה. הדבר לא יכול להימשך, אי אפשר להעמיק גירעונות עד אינסוף. ממשלת ספרד הודיעה בינואר השנה על הפסקה של השיטה של המחיר המובטח, כלומר, הפסיקה לאשר פרויקטים של אנרגיה מתחדשת. אבל, מתשלום סובסידיות על הפרויקטים הקיימים כבר אי אפשר להתחמק. לתיקון המצב וכיסוי הגרעון הכריז ראש הממשלה על מס חשמל חדש. את המס מטילים על חברות החשמל, אבל הן מגלגלות אותו כמובן, מיד, על הצרכנים.
לא ייתכן שהממשלה שלנו תטיל על הציבור מעמסה נוספת של 300-500 מיליון שקל לשנה (ל 28 שנים), ללא צורך, וללא שום תועלת של ממש. העלאה מאולצת זו של עלויות החשמל כמוה כהטלת מיסים על האזרחים, זאת מבלי שהתקיים דיון ציבורי, וניתן אישור בכנסת. צריך לשאול את העם אם הוא מוכן לשלם מס ירוק בשיעורים כאלה, ושמא יש לו סדר עדיפות שונה. אל לנו לקפוץ בגניבה לתוך התהום בה נמצאות ממשלות בריטניה, גרמניה וספרד.

יש לבטל מיידית את כול המכרזים הסולאריים, והמכסות בשיטת המחיר המובטח. יש לעבור לשיטת "המונה נטו" - הקמת תחנות כוח סולאריות, או פאנלים סולאריים על גגות, לצריכה עצמית, על בסיב כלכלי, כלומר ללא סובסידיות.

יעקב


22 בנובמבר 2012

אפוקליפסה? לא חושב.


לאנושות יש חיבה מיוחדת לנבואות חורבן (אפוקליפסה), בכול הדורות היו נביאי זעם וחורבן רבים. העובדה שהחורבן בינתיים לא התרחש וכול הנבואות התבדו אינה מרתיעה את הנביאים, ההיפך, הם רק צוברים יותר פופולאריות.

מאט רידלי כותב המאמר ארוך ומתועד היטב, מדוע נביאי הזעם עומדים להתבדות שוב. תחילה כמה דוגמאות לנבואות הפופולאריות היום:
הכלכלן רב המכר, היילברונר, ב 1974: "העתיד של האדם, הוא כואב, קשה, מייאש, והסיכויים שלו לעתיד קלושים."

הנביא הבלתי נלאה, האקולוג פול ארליך, בספר רב מכר מ 1968: "המאבק להזין את האנושות הסתיים, בשנות ה 1970 העולם יסבול מרעב, מאות מיליוני בני אדם ימותו ברעב, למרות כול תכניות החרום בהן נתחיל היום, שום דבר אינו יכול למנוע את עליית שיעור התמותה בעולם".

או נשיא ארה"ב, קרטר, בנאות בטלוויזיה משנת 1977: "אנו עלולים לגמור את כול רזרבות הנפט המוכחות עד סוף העשור הבא".

נבואת הזעם האופנתית היום היא סוף עולם אקלימי. כך נכתב בעלון של מדענים אטומיים, בראשית 2012: "הקהילה העולמית נמצאת קרוב לנקודת האל-חזר במאמציה למנוע אסון שנגרם כתוצאה משינוי בהרכב האטמוספרה [כלומר בגלל הפד"ח]".

מט רידלי מנתח את הנושאים העיקריים לנבואות חורבן ב 50 השנים האחרונות: כימיקלים (דידיטי, סיאפסי, גשם חומצי), מחלות (שפעת העופות, הפרה המשוגעת, שפעת חזירים, איידס), ריבוי האוכלוסייה (רעב), ומחסור במשאבים (נפט, מחצבים).

הוא מביא נתונים מוצקים, המוכיחים לא רק שהאסונות לא התרחשו, כמו שניבאו, אלא, שבכול התחומים חל שיפור במצב האנושות, והשיפור סביר שימשיך. הטענות שלו מתועדות היטב עם קישורים לנתונים ומחקרים, לעובדות, ולא לספקולציות שלופות מהבטן ונבואות מצוצות מהאצבע.

הוא שואל בסוף: האם, נוכח כשלון נבואות הזעם, עלינו להיות בכול זאת מודאגים מנבואות זעם אקלימיות? אנו שומעים יותר מדי רעש מצד אלה שטוענים שהאסון נוראי הוא בלתי נמנע, מצד אחד, ומאלה האומרים: להד"מ, הכול רמאות. אין שומעים מספיק דעות מתונות באמצע. המתונים (או במונחים מקצועיים – ה"פושרים" – lukewarmers ) מאמינים שההתחממות הצפויה אינה נוראית כול כך, בסדר גודל של מעלה או שתיים, וזה לא אסון, אלא אדרבא, זה עשוי להיות לברכה, וששינויים תמיד היו, ותמיד יהיו ועלינו להסתגל, כמו שעשינו בעבר. ההסתגלות תהיה הרבה יותר קלה וזולה מהניסיון להלחם בטבע ולמנוע את השינוי על ידי וויתור חד על מקורות האנרגיה הפוסיליים שלנו. אנו נלחם בסכנות, בעתיד, אם, וכאשר תופענה, באמצעות התקדמות טכנולוגית וחידוש. אין צורך בזריעת פחד, ונבואות זעם על תרחישים קיצוניים.

יעקב

21 בנובמבר 2012

הממשלה מבזבזת 3 מיליארד שקל לריק ירוק.



בכתבה שלנו על התחנה התרמו-סולארית באשלים טעינו בחישוב הסובסידיה שהובטחה ליצרנים. מדובר בכסף גדול, כ 100 מיליון שקל לשנה, כמעט 3 מיליארד שקל ל 28 שנות ההתחייבות.

הנה החשבון: הספק התחנה (נומינלי) הוא 121 MW שהם 121,000 KW כפול 24 שעות כפול 365 יום זה 1.06 מיליארד קוט"ש. את זה יש להכפיל ב 25% כי התחנה מפיקה חשמל רק 25% מהזמן = תפוקה שנתית של 265 מיליון קוט"ש. את זה להכפיל ב 0.4 ( 40 אג' הוא ההפרש בין עלות חשמל פוסילי של חברת החשמל לבין עלות הקוט"ש שהובטח לזכיין) = כ 106 מיליון שקל לשנה.

תוסיפו לזה מכסות אחרות שהממשלה אישרה ליצרנים אחרים (ביניהם החברה לישראל של עידן עופר), וגם המכסות שכבר בוצעו ליצרנים קטנים ובינוניים, ותגיעו לכסף גדול מאד – כמה מאות מיליוני שקלים כול שנה, בהתחייבות קשיחה ובלתי חוזרת של הממשלה ל  20 עד 28 שנה. בסיכום זה מסתכם ב  מעל 10 מיליארד שקלים והזרוע עוד נטויה.

הממשלה נלחמת על כול גרוש בתקציב, ומתקשה למצוא 100 מיליון שקל תוספת לסל הבריאות, או למערכת החינוך או למיגון ישובי ספר, ומאידך היא מוציאה מיליארדים על דבר שהתועלת ממנו מפוקפקת.
לא נערך שום דיון תקציבי מסודר על הנושא ועל הקדימויות. ההוצאה היא ללא אישור מסודר של וועדת הכספים, ותהליך אישור תקציבי חוקי. זה כמו בזבזן חולני שמגהץ כרטיסי אשראי ללא חשבון, בקניה בתשלומים, כי את התשלומים לא משלמים עכשיו, אלא אח"כ.

אינני יודע אם זה חוקי, אם הממשלה מוסמכת לקחת על עצמה התחייבויות חוץ-תקציביות כאלה. אינני חושב שהממשלה יכולה להטיל על הציבור נטל כזה ללא תהליך אישור תקציב על ידי הכנסת.

בכול מקרה, זו שערורייה רבתי לבזבז כבספים גדולים כאלה ללא שום תועלת של ממש.

בינתיים קם לובי של טייקונים "ירוקים" שמתקיימים כולם על הסובסידיות הממשלתיות (על חשבוננו), ומפציצים אותנו במחקרים מפוברקים על התועלת הכלכלית כביכול של הבזבוזים האדירים האלה. זה מה שנקרא "קפיטליזם חזירי" – קפיטליסטים כביכול שחיים משנור של הקופה הציבורית והפצת דיסאינפורמציה.

יעקב




20 בנובמבר 2012

פאנלים סולאריים לא עוזרים בשעת חרום



ב 29 באוקטובר פגעה הסופה סנדי בניו יורק. עד היום עדיין יש כ 14 אלף צרכנים מנותקים מחשמל בשכונת רוקאווי, בקווינס, בניו יורק. לתושב השכונה, אד אנטוניו, יש מערכת סולארית על הגג, בת 42 פאנלים, בשווי 70 אלף דולר. אפשר היה לחשוב הוא מאושר על שראה את הנולד, ונהנה מחשמל בזמן ששכניו המסכנים יושבים בחושך. להד"מ. הוא יושב בחושך כמו כולם.

המערכת הסולארית, שהייתה מחוברת לרשת החשמל, מנותקת כעת מהרשת מסיבות בטיחות. האינברטר (מהפך זרם) שמחבר אותה לרשת בימים כתיקונם מנתק אותה אוטומטית כאשר יש בעיות. אם רוצים שהמערכת הסולארית תספק חשמל לבית בשעת ניתוק זרם חיצוני צריך אינסטלציה חשמלית ואביזרים הרבה יותר מסובכים ויקרים. צריך גם מצברים יקרים כדי לספק תאורה בלילה. בקיצור: המערכת הסולארית אינה עוזרת בעת ניתוק זרם ובעיות ברשת החשמל. העצה של המומחים למצב זה: קנו לכם גנראטור חרום, בעברית "פק-פק". זה עולה בין 1500 דולר ל 6000 דולר (לאחד גדול מאד), וזה עובד.

  ד"ר ירום אליאב, בסקר שלו על כדאיות מערכות סולאריות, הכניס גורם שהוא קרא לו "ביטחון אנרגטי", לטובת מערכות סולאריות, וגם מצא איך לתמחר אותו בסך 9 אג לקוט"ש. עכשיו אנו רואים דוגמה מהחיים עד כמה הטענה הזו מופרכת. בטחון אנרגטי מספקת רק תחנת כוח שניתן להפעיל אותה מתי שצריך אותה, כולל בלילה. התחשבות בביטחון אנרגטי מחייב להוסיף למחיר שכדאי לשלם עבור חשמל פוסילי, ולהוריד מהמחיר של חשמל סולארי. ל"בטחון אנרגטי" פרטי קנו לכם פק-פק.

יעקב 

19 בנובמבר 2012

שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו בנאום שהופרע על ידי פעילים ירוקים: "משק הגז והנפט הוא מרכיב חיוני בבטחון ..."

הבוקר, בועידת הגז והנפט של ביזפורטל ומידע כנסים נאם שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו.  בנאום שהופרע על ידי פעילי סביבה ציין: "משק הגז והנפט הוא מרכיב חיוני בבטחון של מדינת ישראל ובימים אלו הוא מקבל משנה תוקף"

נאומו של השר הופרע  על ידי פעילי  "מגמה ירוקה" שצעקו כי יש להוציא את השר מהאולם. הפעילים צעקו במהלך הנאום בדרישה לצמצם את אפשרויות הייצוא של הגז ולהגדיל את הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה על הקידוחים.

לדברי לנדאו: "יש חוגים שטוענים שיש לעצור כליל את כל הקידוחים עד אשר משרד האוצר יקצה את כל התקציבים להבטיח את ההגנה מפני זיהום... מי שרוצה להוריד את הסיכונים ל-0 צריך לעצור את המכליות המובילות את הדלקים לישראל אבל אז לא יהיה חשמל ולא תהיה תעשייה. הדרך להגנת הסביבה" הוסיף, "אינה דרך שיתוק הפעילות הכלכלית של מדינת ישראל. נדרשים שכל ישר איזון ואחריות חיוניים לפיתוח המשק הזה כי כלכלת מדינת ישראל ובטחונה תלויים בכך."

נאומו של השר וההתלהמות של פעילי הסביבה לפניכם בקטע הוידאו הבא:

תחנת כוח תרמו-סולארית באשלים – בזבוז ללא תועלת.


משרד האוצר הודיע על הזוכה במכרז להקמת תחנת כוח תרמו-סולארית באשלים. הזוכה היא חברת מגלים שבבעלות ברייטסורס. ברייטסורס היא חברה אמריקאית שמקורה בישראל, בחברה שקראו לה לוז. הטכנולוגיה והייצור הם ישראליים, המימון והשיווק אמריקאיים.

התחנה תהיה בהספק נומינאלי של 121 MW שפירושו – הספק בפועל של כרבע מזה – כלומר 30 MW – כי תחנה סולארית פעילה רק כאשר יש שמש גבוהה, בערך רבע מהזמן. 30 MW הם כרבע אחוז מצריכת השיא של החשמל בארץ. המכרז היה בשיטת ה BOT , החברה מקימה ומפעילה את התחנה על חשבונה, ומקבלת עבור כול החשמל שתייצר מחיר מובטח של 79 אג לקוט"ש במשך 28 שנה. המחיר הזה הוא בערך פי שניים ממחיר העלות של חשמל רגיל (מדלקים פוסיליים) של חברת החשמל. (במכרז הקודם, לתחנה פוטו-וולטאית, בהספק נומינלי 30 MW באשלים, התקבל מחיר הרבה יותר נמוך – 51 אג לקוט"ש).

מה ההיגיון ומה הטעם בכול הסיפור הזה? זה מה שיציל את העולם מהתחממות גלובאלית? ההוצאה השנתית העודפת גדולה למרות שמדובר בכמויות חשמל זעירות, ההוצאה היא אולי 120 מיליון שקל (כול שנה, התחייבות ל 28 שנים) – מה התועלת בהרפתקה זו? שום תועלת.

ברייטסורס (לוז לשעבר) היא חברה וותיקה, גדולה ומכובדת, אולי הגדולה ביותר ובעלת הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בתחום התרמו סולארי. היא מקימה כעת תחנת כוח תרמו-סולארית ענקית בקליפורניה, באייבנפה, בהספק נומינלי של 377 MW . התחנה הזו נבנית על אדמת ממשלה, בשטח ענקי של כ 4000 אייקר (16 קמ"ר), בשטח מישורי של אגם מיובש. התחנה קמה בזכות מאנדטים – מדינת קליפורניה מחייבת את חברות החשמל שלה לייצר כרבע מהחשמל מ"מקורות מתחדשים", "יעלה כמה שיעלה". העלות של התחנה – 2.2 מיליארד דולר, הכסף רובו ממענקים ממשלתיים והלוואות בערבות ממשלתית. כדי להשוות מחירים: תחנת הכוח הפרטית, על גז, של OPC, במישור רותם, תהיה בהספק דומה – 440 MW אך הקמתה יעלה רק 400 מיליון דולר. היא תספק באופן רצוף 440MW חשמל 24/7, ולא כמו התחנה הסולארית שמספקת רק כאשר השמש זורחת, 6-8 שעות בכול יום. לפי חשבון גס שלי, מההפרש בעלות ההקמה (2.2 מיליארד פחות 0.4 מיליארד = 1.8 מיליארד) אפשר לקנות גז להפעלת התחנה במשך 36 שנים.

התחנה בקליפורניה היא עצומת ממדים, היא כוללת 300 אלף מראות מכוונות על ידי בקרים ממוחשבים, המטילות את האור על שלושה מגדלים בגובה כ 150 מ' כ"א (כמו בנייני עזריאלי, בערך), שבראשם דודי קיטור. היא אמורה להתחיל בייצור חשמל בשנה הבאה. ברייטסורס (לוז) מפעילה מאז 2008 תחנת כוח ניסיונית במישור רותם, הכוללת 1600 מראות, ומגדל בגובה 60 מ', בהספק 6 MW. אין עדיין בעולם שום מתקן דומה, בהיקף תעשייתי, שפועל זמן מה. אין שום טעם שאנו (עם התחנה באשלים) נקפוץ בראש ונהיה שפני ניסיון. ניתן היה לחכות כמה שנים, ללמוד מניסיון הפעלת התחנה בקליפורניה, ולהמתין לירידה אפשרית במחירי הבנייה של התחנה.
הדבר היחידי שניתן לאמור בזכות פרויקט בזבזני וחסר תועלת זה (שעדיין לא מאוחר לעצור אותו) הוא שהבזבוז יחסית לא גדול...
המדינה לא צריכה להקים בכוח תחנות כוח סולאריות. אם הייצור הסולארי יהיה כדאי (כמו שטוענים החסידים), שיקומו תחנות כוח סולאריות על בסיס מסחרי, ללא צווים ממשלתיים, או מחיר ממשלתי מובטח ל 28 שנים.

יעקב 

הערה: הוכנס תיקון טעות לגוף הפוסט.


18 בנובמבר 2012

פול ארליך באונ' תל אביב: אנו הרבה מעבר לכמות האוכלוסיה שניתן לקיים על פני כדור הארץ...

ריכזנו כמה מהצהרותיו של פול ארליך ביום העיון שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב, הנה הם לפניכם בצירוף הקלטת וידאו של קטע מתוך הרצאתו ומתוך הפאנל שהתקיים לאחריה.

"70% מהאנשים בארה"ב לא מאמינים כי בני האדם מעורבים בשינויי אקלים.. הסטטיסטיקה הזאת נמצאת בכל מקום וברור לגמרי כי אנו לא יודעים כיצד להעביר את המסר לאנשים...  אנו זקוקים לאנשים שיודעים  "לארוז" את המסר...."

"טרוריזם הוא הרגל אמריקאי ישן.... השתמשנו בטרור ככלי למדיניות במשך כמה מאות שנים".

בהמשך (6:13 ) מתלונן ארליך על הקשיים לשנות את החוקה האמריקאית ומספר כי השתתף בתכנית שבחנה כיצד ניתן לשנות את החוקה האמריקאית על מנת להתאימה לעולם העתידי ולפתור את הבעיות תוך מאמץ לשנות את השיטה האמריקאית למודל שלטון אירופאי או בריטי... מהלך שכידוע לא צלח.

7:09 "רונלד רייגן היה אידיוט.. אידיוט מסוכן"

 10:15 "אנו הרבה מעבר לכמות האוכלוסיה שניתן לקיים על פני כדור הארץ... אם נוריד את הצריכה אולי נוכל לתמוך ב6 מיליארד אנשים.... אם תרצו לקיים את רמת החיים הנוכחית בישראל אזי אתם מדברים על כ-1.5 מיליארד בני אדם על כדור הארץ. .. אנו הרחק מעבר למה שהוא בר-קיימא כעת. עלינו לטפל במהירות הגדולה ביותר האפשרית באיכלוס יתר, עם צריכה עודפת על ידי העשירים, וצר לי לומר זאת, בחלוקה מחדש של משאבים... עלינו לחלוק".

15:04 "ביחס לסוגיית האוכלוסייה הדבר הראשון שיש לעשות הוא לשפר את מעמד האישה ולצאת לקמפיין לצמצום הילודה בכותרת 'ישראלי פטריוטי עוצר בשני ילדים', 'אמריקאי פטריוטי עוצר בשנים', אם אכפת לך מאיכות חיי ילדיך..."

הנה לפניכם הקלטת הוידאו של חלק מההרצאה והפאנל:


הודו בזבל

דה-מרקר מביא את הסיפור של העיר בנגלור בהודו שטובעת בזבל. זו עיר בת 8 מיליון תושבים, מרכז ההיי-טק בהודו (עמק הסיליקון שלה), עיר מצליחה מבחינה כלכלית. בעיר יש הרבה מפעלים מוצלחים, מרכזי מחקר, מהנדסים ומדענים מקומיים וזרים, ואנשי עסקים מצליחים – וגם מיליונים של עניים. המפעלים המצליחים, והאנשים העשירים חיים בקמפוסים (מחנות) מגודרים ושמורים (למניעת פלישת המוני העניים), שבהם יש אספקת מים וחשמל עצמית – כי על המערכת הציבורית לא ניתן לסמוך. בתוך הקמפוסים יש בתים יפים ומדשאות – איים של גן עדן מסודר ושקט בתוך ההמולה והזבל המאפיינים את שאר שטחי העיר ואת כול הודו.

במרבית הודו אין איסוף אשפה עירוני מסודר, ומרבית האשפה מושלכת סתם בפינות הרחוב או בכול מגרש פנוי. בנגלור שונה משאר הודו, היא מתקדמת הרבה יותר, ויש בה, כבר מאז שנת 2000, מערכת איסוף אשפה עירונית מסודרת, המפנה את אשפה בעיר כול יום. הבעיה היא שאין לה מזבלה (סליחה – מטמנה) מסודרת לזבל.

עד כה השליכו את 4000 הטונות של הזבל שמיוצר שם כול יום בשתי מזבלות מאולתרות. אולם, המזבלות גורמות לזיהום מי התהום שבהם משתמשים איכרי הסביבה, ולתחלואה. האיכרים מחו, ואף הצליחו להביא לסגירת מזבלה אחת, על ידי חסימת דרכי הגישה אליה. עכשיו הם דורשים ומאיימים לסגור גם את השנייה, והעיר תישאר ללא  מזבלה.

מה שהם צריכים זו מטמנה מודרנית, הבנויה במקום המתאים מבחינה גיאולוגית, המצוידת בשכבות איטום למניעת דליפת מזהמים למי תהום, והמבצעת מחזור הפסולת. הטכנולוגיה ידועה, אבל המחיר יקר, ורשויות העירוניות חלשות, עניות ומושחתות מכדי להרים פרויקט ענק כזה.
המצב בערים אחרות בהודו ובכול העולם השלישי הוא כנראה עוד יותר גרוע.

עכשיו שאלה: מה הבעיה הבוערת של הודו – המלחמה בהתחממות הגלובאלית (הפחתת פליטות הפד"ח) או הטיפול בזבל שבתוכו הם חיים? אם ימצאו באורח פלא (או יקבלו כסיוע מבחוץ) כמה עשרות מיליארדים של דולרים – במה ישקיעו קודם? במזבלות או בתחנות רוח? נניח שאתה ארגון "ירוק" – מה תמליץ להודים לעשות קודם ? אני ממליץ לטפל בזבל.

יעקב


15 בנובמבר 2012

28 "המומחים" של ה ביביסי BBC



ה BBC היא רשות השידור הממלכתית (ממשלתית) ה"עצמאית" של בריטניה. היא ה"אבא" או האב-טיפוס לשידור הציבורי בעולם. לאחרונה הסתבך ה BBC בפרשה של דיווחי שקר וטיוח בנושא פדופיליה, ו 4 מראשיו נאלצו להתפטר – אך לא לפני שהובטח להם "מצנח מוזהב", כלומר מאות אלפי ליש"ט פיצויים על חשבון הציבור. אבל לא על פרשה זו אני כותב היום.

ה BBC מחוייב על פי האמנה המפורשת שלו לדווח דיווח נייטראלי, ללא הטיה פוליטית, מאוזן, ולנהוג בשקיפות. אולם, בנושאי האקלים ה BBC הוא מאד חד צדדי, הוא מפרסם רק את הדעה החממיסטית ומשתתף בהתלהבות בחגיגת ההפחדות, בנבואות סוף העולם, ובתעמולה ל"אנרגיה מתחדשת" שאין בה ממש. כאשר מבקריו באו בטענות על הדיווח החד צדדי ענה ה BBC:
The BBC has held a high-level seminar with some of the best scientific experts, and has come to the view that the weight of evidence no longer justifies equal space being given to the opponents of the consensus [on anthropogenic climate change].

ה BBC קיים סמינר ברמה גבוהה עם מיטב המדענים והשתכנעו שהידע המדעי הוא ברור, לצד החממיסטים, ולכן אין הם רואים עצמם מחויבים לאיזון הדיווח, והצגת דעות ספקניות.

בלוגר סקרן, טוני ניוברי, רצה לדעת מי היו אותם "טובי המדענים". BBC סירב לגלות. (איפה השקיפות? האם זה סוד צבאי?). טוני ניוברי הגיש בקשה לפי חוק חופש האינפורמציה. ה BBC עמד בסירובו, ושלח סוללה של עורכי דין, להלחם נגד הבקשה בשתי אינסטנציות עירעור.

בלוגר אחר החל לנבור באינטרנט, ומצא בסוף את הרשימה של משתתפי הסמינר, שפורסמה בעבר על ידי אחד הגופים שהשתתפו.

מסתבר שבין "28 המומחים" אין אף מדען אקלים אחד, כולם אקטיביסטים של גופים ירוקים כמו גרינפיס. ה BBC שמחויב לאיכות המדיע ודיווח מדויק ואמין, נוהג, בנושאי האקלים, כשופר של אירגונים אקטיביסטיים קיצוניים, ומקדם את האג'נדה.

ראו את הרשימה ודיווחים נוספים על נושא מצחיק זה כאן, כאן וכאן.

יעקב






14 בנובמבר 2012

ביו-דלק מפסולת אורגנית (צלולוזה).

תמונה של המפעל של קיור KiOR מקולומבוס, מיסיסיפי, עם מערומי העצים המתוכננים להפוך לדלק.

במסגרת המסע להיגמל מ"ההתמכרות לנפט" נמשכים המאמצים הקדחתניים ליצר דלק סינטטי מחומרים אורגניים. השיטה הראשונה שיושמה כבר בקנה מידה רחב באמצעות צווים (מנדאטים) וסובסידיות ממשלתיות היא שיטת האתנול מתירס והביו-דיזל. זו שיטת נפל מטורפת, כי פירושה לשרוף את המזון שלנו כדלק למכוניות, וזאת מבלי להביא שום תועלת לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת צמצום הפליטות.

שיטה אחרת, שמדברים עליה רבות אבל עוד לא הצליחו ליישמה היא שיטת הביו-דלק מצלולוזה – או  - מחומרי פסולת אורגניים, כמו גזם חקלאי או פסולת ביתית – קוראים לזה ביו-מסה. שיטה זו הגיונית היות והיא אמורה לנצל חומרי פסולת, חומרים שיש לנו בשפע ואין לנו שימוש אחר עבורם. השיטה כול כך הגיונית שהקונגרס בארה"ב כבר ציווה, בחוק, לייצר 250 מיליון גאלון בשנת 2011 ו 500 מיליון בשנת 2012. יש רק בעיה קטנה – אנו לא יודעים איך לעשות זאת (חברי הקונגרס לא צירפו מפרט לחוק...). עדיין לא קיימת טכנולוגיה שמאפשרת ייצור דלק מצלולוזה.

למעשה, הוקמו מספר מפעלים ניסיוניים לייצור אתנול מצלולוזה, אבל הם ייצרו בכמויות זעירות כמו מזקקה לוויסקי או בית חרושת לבושם, ולא בכמויות גדולות הדרושות לדלק. כך למשל הקים משרד האנרגיה מפעל ניסיוני כבר ב 1998 והודיעו שייצור מסחרי יחל תוך שנים מעטות. המפעל נסגר בינתיים והייצור לא החל. בשנת 2006 הודיעו ג'נרל מוטורס ואיש הון הסיכון קושלה על הקמת בית חרושת לאתנול מצלולוזה, שאמור היה להתחיל לייצר ב 2008, אבל יוק. חברה קנדית הודיעה ב 2004 על פטנט חדש לייצור אתנול מצלולוזה, והקמת מפעל תוך שנה. המפעל לא קם והחברה נסגרה.


חברה בשם קיור KiOR מקולומבוס, מיסיסיפי, הקימה מפעל שאמור לייצר בנזין וסולר מפסולת עצים. היא השקיעה 200 מיליון דולר במפעל, שכושר הייצור שלו: 13 מיליון גאלון לשנה (כ 50 מיליון ליטר) – כמות מכובדת. היא הודיעה שהשיווק יחל בסוף חודש זה.
חברה אחרת, אינאוס Ineos – נמצאת בשלבי סיום בהקמת מפעל בפלורידה, בהשקעה של 130 מיליון דולר, שאמור לייצר 8 מיליון גאלון אתנול לשנה (כ 30 מיליון ליטר). חומר הגלם שלה הוא פסולת עצים, גזם, ופסולת אורגנית.

שני המפעלים עדיין צריכים להוכיח עצמם מבחינת הכדאיות הכלכלית. ללא כדאיות כלכלית – המפעל אינו "בר קיימא". אם מפעלים אלו יצליחו יהיה בידנו תחליף אחד סביר לנפט, אולי. הסימנים מעודדים אבל תשובה סופית עוד רחוקה, ואנו למודי אכזבות מהתחום הזה.

יעקב