דה-מרקר מביא את הסיפור של העיר בנגלור בהודו שטובעת
בזבל. זו עיר בת 8 מיליון תושבים, מרכז ההיי-טק בהודו (עמק הסיליקון שלה), עיר
מצליחה מבחינה כלכלית. בעיר יש הרבה מפעלים מוצלחים, מרכזי מחקר, מהנדסים ומדענים
מקומיים וזרים, ואנשי עסקים מצליחים – וגם מיליונים של עניים. המפעלים המצליחים,
והאנשים העשירים חיים בקמפוסים (מחנות) מגודרים ושמורים (למניעת פלישת המוני
העניים), שבהם יש אספקת מים וחשמל עצמית – כי על המערכת הציבורית לא ניתן לסמוך.
בתוך הקמפוסים יש בתים יפים ומדשאות – איים של גן עדן מסודר ושקט בתוך ההמולה
והזבל המאפיינים את שאר שטחי העיר ואת כול הודו.
במרבית הודו אין איסוף אשפה עירוני
מסודר, ומרבית האשפה מושלכת סתם בפינות הרחוב או בכול מגרש פנוי. בנגלור שונה משאר
הודו, היא מתקדמת הרבה יותר, ויש בה, כבר מאז שנת 2000, מערכת איסוף אשפה עירונית
מסודרת, המפנה את אשפה בעיר כול יום. הבעיה היא שאין לה מזבלה (סליחה – מטמנה)
מסודרת לזבל.
עד כה השליכו את 4000 הטונות של הזבל
שמיוצר שם כול יום בשתי מזבלות מאולתרות. אולם, המזבלות גורמות לזיהום מי התהום
שבהם משתמשים איכרי הסביבה, ולתחלואה. האיכרים מחו, ואף הצליחו להביא לסגירת מזבלה
אחת, על ידי חסימת דרכי הגישה אליה. עכשיו הם דורשים ומאיימים לסגור גם את השנייה,
והעיר תישאר ללא מזבלה.
מה שהם צריכים זו מטמנה מודרנית, הבנויה
במקום המתאים מבחינה גיאולוגית, המצוידת בשכבות איטום למניעת דליפת מזהמים למי
תהום, והמבצעת מחזור הפסולת. הטכנולוגיה ידועה, אבל המחיר יקר, ורשויות העירוניות
חלשות, עניות ומושחתות מכדי להרים פרויקט ענק כזה.
המצב בערים אחרות בהודו ובכול העולם
השלישי הוא כנראה עוד יותר גרוע.
עכשיו שאלה: מה הבעיה הבוערת של הודו –
המלחמה בהתחממות הגלובאלית (הפחתת פליטות הפד"ח) או הטיפול בזבל שבתוכו הם
חיים? אם ימצאו באורח פלא (או יקבלו כסיוע מבחוץ) כמה עשרות מיליארדים של דולרים –
במה ישקיעו קודם? במזבלות או בתחנות רוח? נניח שאתה ארגון "ירוק" – מה
תמליץ להודים לעשות קודם ? אני ממליץ לטפל בזבל.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה