דפים

1 בנובמבר 2012

שר האנרגיה הבריטי: "די עם תחנות רוח!"


שר האנרגיה הבריטי, ג'ון הייס, אמר: "איננו יכולים להמשיך ולפזר טורבינות על פני ארצנו. מספיק זה מספיק" (בעברית: "חדל!"). תחנות הרוח מוציאות שם רע לאנרגיה המתחדשת. הטורבינות שכבר הוקמו, ואלה שאושרו מספיקות, לא צריך יותר. הוקמה וועדה שתבדוק את ההשפעה השלילית של הטורבינות מההיבט של הרעש, הירידה בערך הנדל"ן שהם גורמות וההפרעה לראדארים צבאיים.

מזכיר האנרגיה, אד דייווי, זועם, ומכריז: "אני ממונה על הנושא".
(שימו לב שבבריטניה יש שר אנרגיה, ג'ון הייס, מהמפלגה השמרנית, ומזכיר האנרגיה והשינויים האקלימיים, מהמפלגה הליברלית, השותפה לקואליציה – אד דייווי. בקטע של ריבוי שרים ותארים יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהאימא של כול הדמוקרטיות.)

ג'ון הייס אמר שלא יכולים להתעלם בקשיחות מהרצון של התושבים והרשויות המקומיות, הסובלים מתחנות הרוח ומתנגדים להן. יש לחדול מהקמת תחנות רוח ביבשה (אפשר להמשיך בים). אד דייווי אמר שהחלטה כזו חייבת להתקבל במליאת הממשלה, בתיאום בין השותפים בקואליציה – ושהוא, דייווי, יכשיל אותה.

הייס אמר: "אנו לא יכולים יותר לכפות את התחנות על התושבים, אנו לא יכולים לבנות את ירושלים מחדש (להשיג יעד לא מציאותי) אבל אנו יכולים להגן על נופינו הירוקים והנעימים מפני זיהום".



כמאה או יותר חברי פרלמנט שמרניים תומכים בעמדתו של הייס. יש יותר מ 3800 טורבינות בבריטניה, ועוד כמות גדולה שאושרו ונמצאות בהקמה. [הגרמנים יותר ממושמעים, וסובלים בשקט. בגרמניה יש יותר מ 20,000 תחנות רוח].

חבר פרלמנט קריס היטון האריס אמר: "זהו צעד חיובי. הטורבינות האיומות לא עושות שום דבר לטובת הסביבה, הן כמעט ולא עוזרות בצמצום הפליטות, והן מעלות את מחיר האנרגיה".



"תחנות הרוח הן מצבה לזמן בו מנהיגינו השתגעו" (אומר העיתונאי קריסטופר ברוקר). "הצהרה הזו נראית כמו ההתחלה של הסוף לאחת האשליות הפוליטיות הגדולות של זמננו". אומר ברוקר:

I have been following this extraordinary story for ten years ever since, in 2002, I first began looking carefully at what really lay behind this deceptive obsession with the charms of wind power. It didn’t take me long, talking to experts and reading up on the technical facts, to see that the  fashionable enthusiasm for wind energy was based on a colossal illusion. I first warned about what I called ‘the greatest mistake in our history’ in an article in the Mail almost ten years ago.
"הטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה שלנו [של אנגליה]" – אומר קריסטופר ברוקר, "התרעתי מפניה כבר לפני 10 שנים"
 Thus, every reason that led John Hayes to strike such a blow yesterday for common sense in respect of onshore windfarms also applies, with redoubled force, to those vast offshore wind factories. Until our politicians finally have the courage of their newfound convictions and halt this madness, too, one of the most bizarre follies of our age will not have been finally chucked where it belongs — firmly into the rubbish bin  of history

"כול מה שאמר הייס על טורבינות ביבשה תקף ביתר שאת גם לגבי טורבינות בים (שהינן יקרות פי כמה). אם לפוליטיקאים יעמוד האומץ, יש סיכוי שהאיוולת הכי מוזרה של דורנו תסתיים במקום הראוי לה, בפח הזבל של ההיסטוריה."

חוסר השפיות הזו פסחה עלינו, לישראל, בינתיים, אבל בקושי. אחרי שהממשלה הכריזה על "יעדים" של אנרגיית רוח, מנהיגנו גילו אחריות ונעצרו, ועדיין עוסקים "רק" בבדיקת הנושא. יש תקווה שהצלחנו להתחמק (בקושי רב) מהאופנה הבינלאומית האבסורדית הזו, ונקווה שנצליח להחזיק מעמד עד להתפוצצות השטות הזו בשאר העולם, שנראית קרובה מתמיד.

יעקב

אין תגובות: