דפים

31 באוקטובר 2012

גרינפיס בעד ייקור המזון

נתקלתי בתחילת השבוע בדוברת אירגון גרינפיס, זה היה במסגרת כנס אנרגיה ועסקים שבמסגרתו הוצב דוכן של גרינפיס ואף ניתנה במה להרצאה מטעמם. גרינפיס ניצלו את הדוכן על מנת לקדם את הפאנטזיות שלהם בנושאי אנרגיה מתחדשת ולתקוף פרוייקטים בתחום הפקת הנפט ולהפיץ פרוספקטים נגד פרוייקט הפצלים. (פרוייקט ניסוי ההפקה של נפט פצלים בשפלת יהודה וקידוחים בים). 

כאשר ביקשתי לצלם את הפעילים שלהם המשכנעים ומסבירים את נימוקיהם נגד פרויקט ניסוי ההפקה של נפט הפצלים, התחמקה הדוברת  וטענה נגדי שאני והבלוג הירוק משמיצים אותם.

מסתבר שהאירגון שיודע לבקר את כל העולם מתקשה להתמודד עם הביקורת של הבלוג הירוק. זאת אינה ההתחמקות הראשונה גם להצעתי לנהל עימות פומבי בנושאי אנרגיה עם נציגי הארגון אני עדיין ממתין לתשובה במשך כחצי שנה. במקרה האחרון  גם הבטחה שקטע הוידאו לא יערך ויוצג כפי שהוא לא עזרה, מה שקיבלתי היא תשובה מחמקת ש"יש לי את הטלפון שלך ואודיע לך אם נסכים להתראיין". טוב אז אני ממתין לקבל את השיחה המיוחלת מאנשי גרינפיס. 

ובנתיים יצאו אנשי גרינפיס בהתקפה חדשה על איכות החיים בישראל - הקמפיין נגד הורדת מיסים על מזון.


בתמונה: הפגנה של חברי התנועה הליברלית החדשה נגד דרישת השר ארדן למנוע הורדת מיסים על מוצרי בשר, מול משרדי המשרד להגנת הסביבה בירושלים (יוני, 2012) תמונה באדיבות התנועה הליברלית החדשה.


כידוע, בישראל שורר משטר הגנה על כל התוצרת החקלאית והדבר מוביל באופן ישיר לחוסר יעילות ולייקור סל המזון. מוצרי בשר בהקשר זה נהנים מהגנות מכס של עד 190% על מחירם (כמו במקרה של בשר בקר). בנוסף יש גם הביט סביבתי של ביזבוז משאבים הזוכה לעידוד תחת משטר הגנה כזה (ביזבוז מים, שטחים ועוד...) ביזבוז המשאבים האלו מעולם לא נבחן על ידי הגורמים הסביבתיים.
בתמונה: דוברת גרינפיס בערוץ 2 דורשת למנוע הפחתת מיסים על מוצרי בשר בישראל

אנשי גרינפיס שנכבשו על ידי אידאולוגיה צימחונית פועלים לחיזוקה של חקיקה המונעת בכפייה מסחר חופשי ותמנע גם הורדת מיסוי בישראל. רותם סלע, עיתונאי מעריב, פגש את תיאודורה קרצ'ובסקי הדוברת הדמגוגית ("מתי אכלתם כריש בפיתה?") של גרינפיס בתוכנית הבוקר של רשת.  בין טענותיה של הדוברת היו טענות על פגיעה בבריאות של אוכלי הבשר, של פגיעה בריאות הירוקות לצורך פינוי שטחים לבקר, והשיא: הדאגה לאובדן כספי מיסוי בתקציב המדינה.

תוכלו לראות בוידאו המצורף כיצד מנסה רותם סלע להסביר לדוברת הארגון את ההבדל שבין שיכנוע והסברה לבין דרישה לפעולת כפייה על ידי הטלת מיסים. אברי גלעד "מבריק" במיוחד בדיון הזה כשהוא אומר: "להוריד את המחיר זה בניגוד לאינטרס הבריאותי של האדם ובניגוד לאינטרס הבריאותי של כדור הארץ". כאן.

בועז

תוספת:
ראוי לציין כי אין זאת הפעם הראשונה שהירוקים בכלל וגרינפיס בפרט מנסים (וגם מצליחים) לגרום להתייקרות מחירי מזון, והנפגעים הם לא רק אוכלי בשר (ו"כריש בפיתה"). תוכניות הסיבסוד והחקיקה שהגדילו את ייצור הביו-דלק ללא כל הצדקה הובילו גם הן לעליות של עשרות אחוזים במחירי הדגנים והתוצרת החקלאית הנסמכת עליהם. כתבנו על כך כאן וריכוז מאמרים בנושא כאן.

מדוע שוחרי הסביבה נוקטים עמדות אנטי-מדעיות ?



את זה שואל, במאמר ארוך, פעיל ארגוני הסביבה, הסופר והעיתונאי הוותיק פרד פירס. כותרת משנה: "בנושאים רבים, כמו דגנים מעוצבים גנטית ואנרגיה גרעינית, אנשי הסביבה מסרבים להקשיב לנימוקים מדעיים הסותרים את עמדתם. הגישה הזו מסתכנת בהחלשת התנועה הירוקה וחיזוק ספקני האקלים."

הנה כמה קטעים מהמאמר (תרגום חופשי ופראפרזה).

"התנועות הירוקות תמיד סמכו על מדענים ואימצו את האזהרות שלהם. לאחרונה הקשר הזה נזנח, ואנו מעלים טענות שאין להם יסוד במדע. מאשימים אותנו שאנו אנטי-מדעיים, ויש דברים בגו. שלושה נושאים מראים שהסיכון של דבקות קצרת רואי באידאולוגיה והתעלמות מנימוקים רציונאליים הוא ממשי. הנושאים הם: דגנים מעוצבים גנטית genetically modified (GM) crops , תחנות כוח גרעיניות וגז צפחה shale. העמדה המסורתית (של הירוקים) היא התנגדות לשלושתם, ואלה המביעים דעה שונה משתיקים אותם בצורה גסה, ובנימוקים בלתי רציונאליים. השאלה היא פחות מהי העמדה הירוקה ה"נכונה" אלא הצורה והאופי בו מתנהל הוויכוח.

רוב הירוקים, "ידידי האדמה", גרינפיס וסיירה קלוב למשל, דורשים לאסור לחלוטין דגני GM, הם מפחדים (ומפחידים) מהרעילות והסכנה שבהפצת מינים אלה. אין שום הוכחה לטענות אלה. מאות מיליוני בני אדם ניזונים מדגנים GM, ולא התגלה אפילו מקרה אחד של חשד לנזק. בכול זאת התגובה של ה"ירוקים" לטענות אלה: זעם, וטענות על קשר להסתיר את האמת. את המדענים שמצביעים על כך שדגנים אלה תורמים לאספקת מזון ולהקטנה בכמות המדבירים הכימיים, מכנים "סנגורים של הקשר להרעיל את אוכלוסיית העולם", גרינפיס טוענים שמשתמשים בילדים שניזונים מ"אורז הזהב" (דגן GM  ) כשפני ניסיונות. הם גם אומרים שזה אסון, וסכנה גדולה לגיוון הביולוגי. איפה הביסוס המדעי לטענות אלה? (שואל פירס).

כנ"ל בתחום האנרגיה. רבים הרואים בהתחממות הגלובאלית סכנה גדולה (כמו פרד פירס עצמו) מסרבים להכיר בעובדה שאנרגיה גרעינית הוא המקור היחידי המסוגל לספק (מיד, היום) אנרגיה בכמויות גדולות, ללא פליטות פד"ח. כמו שאומר עיתונאי ירוק אחר (ג'ורג' מונביוט) "לזנוח את המקור העיקרי לאנרגיה נטולת פחמן, בעת מצב חרום אקלימי, הוא שיגעון". מונביוט מתקיף את זורעי הפחד האנטי-גרעיני, ומציין את מיעוט הנזקים והקורבנות של תעשיית האנרגיה הגרעינית עד כה. סגירת התחנות הגרעיניות בגרמניה, למשל, גרם לעלייה גדולה בפליטות הפד"ח שם.

הדוגמה השלישית היא גז הצפחה – המופק בשיטת הסידוק fracking . אומנם גם זה דלק מאובן (פחמני) אבל תכולת הפחם שלו (ליחידת אנרגיה מופקת) היא יותר קטנה (50%), והוא יכול למלא תפקיד חשוב בהפחתת הפליטות. כאשר קרל פופ, מנהל סיירה-קלאב ציין זאת הוא זכה להתנגדות וגידופים מצד הפעילים ואולץ להתפטר.

הרבה פעילי סביבה מלאים בבטחון עצמי ובהרגשה של העליונות האינטלקטואלית והמוסרית, אבל קרה שהם טעו בעבר. למשל – רחל קארסון, שטענה טענות נכונות נגד השימוש המופרז ב DDT בחקלאות, גרמה שפעילים ירוקים הביאו לאיסור גורף נגד ה DDT, דבר שגרם למיליוני מקרי מוות ממלאריה.

כישלון יותר חדש הוא נושא הביו-דלק. הירוקים אימצו את ה"פתרון" הזה בהתלהבות רבה בשנת 2005, וקראו למתנגדים "בוגדים באנרגיה מתחדשת". היום, כמעט כול הירוקים מתנגדים לביו-דלק ו"ידידי האדמה" אפילו קוראים לזה "הרמאות הירוקה הגדולה".

הנוהג של התנגדות גורפת והתקפות היסטריות נגד כול טכנולוגיה שאינה מתיישבת עם הדעות הקדומות שלנו היא בלתי הגונה והרסנית. כנ"ל כאשר מאשימים חוקרים שמחקריהם אינם מוצאים חן בעינינו כחברים בקשר להרוס את העולם.

אנחנו, הירוקים, צריכים להיות יותר צנועים בהמלצותינו, יותר נכונים לשמוע נימוקי נגד, ופחות לעסוק בגידופים והפחדה."

כה אמר פרד פירס. קראו את המאמר בשלמותו.

יעקב






23 באוקטובר 2012

פגמים מהותיים בדו"ח אריאב


אחרי קריאה של הדו"ח המלא אני יכול להצביע על כמה פגמים מהותיים בדו"ח אליאב, מעבר לוויכוח שיכול להיות על מספר זה או אחר, שאליו לא אכנס.

1. כמות החשמל הסולארי שאפשר לייצר.
דו"ח אריאב מדבר על: " 1000 MWסולאריים שוליים אחרי שיותקנו 1500 MW שכבר אושרו." אם יבדקו את הקרקע הדרושה לכך, יתברר שאין קרקעות פנויות בגדלים כאלה, גם לא בנגב (שם הכול שטחי אש, שמורות טבע, או קרקעות של בדואים). כלומר – העסק לא מעשי על הסף. אין בכלל בדו"ח התייחסות למחיר הקרקע, ולמחיר השימוש החליפי שלה.

2. כמות הסולארי – יום לעומת לילה.
החשמל הסולארי יכול, במקרה הטוב, לספק את ההפרש בין צריכת יום לצריכת לילה. כידוע בלילה אין חשמל סולארי. החשמל מסופק, רובו, על ידי תחנות עומס-בסיס שהן תחנות פחם או מחז"מ. תחנות אלו לא ניתן להדליק ולכבות כול יום, הן חייבות לפעול 24 שעות, והן גם היעילות ביותר. הן מספקות חשמל בלילה וגם ביום. ההפרש בין צריכת היום והלילה (בקיץ, הצריכה ביום יותר גבוהה) מסופק, כנראה, על ידי טורבינות גז תעשייתיות, אותן כן ניתן לכבות ולהדליק מדי יום, על פי הביקוש. רק את אלה יכול חשמל סולארי להחליף. כדי לדעת מה הכמות המרבית הסולארית האפשרית היה צריך להביא את עקומות הצריכה של חשמל בישראל, לפי שעות היממה. הדו"ח לא הביא נתון זה ואין שום סימן שהוא התחשב בו. מן הדו"ח משתמע שניתן להתקין חשמל סולארי כמה שרוצים. זהו 
פגם יסודי.
פגם משני הוא ההנחה שתחנות סולאריות מחליפות תחנות פחמיות. הדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית. תחנות סולאריות יכולות להחליף, בשעות היום, רק תחנות שניתן להדליק ולכבות – שהן טורבינות הגז.

3. שיא קיץ לעומת שיא חורף – החיסכון בהשקעה הונית.
כידוע, קיים שיא של צריכה בחורף, בימים קרים בשעות הערב. בשעות שאין שמש. חייב להיות קיים כושר ייצור רגיל להספקה של כול הביקוש בשיא הלילי, כולל רזרבות בטחון למקרה תקלה. רק במקרה ששיא הצריכה בחורף נמוך מזה שבקיץ ניתן לאמור שהחשמל הסולארי חוסך השקעה הונית. היה צריך להביא פרופילים של צריכה, המראים את ההפרש (אם יש) בין שיא הצריכה בחורף ובקיץ. הנתון הזה לא מופיע בדו"ח. במקום זה הופיע פקטור תמוה של 0.6 שככול שניתן להבין מסתמך על "ידע אישי" של אחד ממחברי הדו"ח (שהיה ראש אגף בחברת החשמל). הדו"ח היה צריך לכלול את הנתונים הרלונטיים, ולהראות בצורה שקופה כיצד נעשה החישוב.

4. בטחון אנרגטי.
דו"ח אריאב מחשב את גורם ה"בטחון האנרגטי" על פי ההפרש שהמדינה (חברת החשמל) משלמת כדי להפוך את תחנת הכוח החדשה באשקלון לדו-דלקית (פחם-גז) במקום גז בלבד, מטעמי בטחון. האנלוגיה הזו לא נכונה.
ההפרש שמשלמים בתחנת הכוח באשקלון, משולם עבור תחנה שניתן להפעיל מתי שדרוש, לפי הצורך, יום ולילה, 24/7. תחנה סולארית פועלת רק ביום. איזה בטחון נותן ספק שאינו זמין 2/3 מהזמן (ויותר, בימים מעוננים)? הטענה הזו (בטחון אנרגטי) בלתי סבירה בעליל.
לדעתי ניכר בהחלט שזהו דו"ח מגמתי, שיש לו אג'נדה: לקדם חשמל סולארי, בכול נימוק קלוש שאפשר להמציא. כאמור, לא נכנסתי לחישובים אחרים שאפשר לערער עליהם, הפגמים המהותיים שציינתי דיים כדי לפגוע פגיעה קטלנית באמינות הדו"ח.

ומעל לכול, כמובן, עצם השיטה של תעריף מובטח לחשמל סולארי היא פסולה, עדיפה שיטת המונה נטו – net metering, שיטה ההופכת את החישוב של אריאב למיותר.

יעקב

הערה: המעונינים להתעדכן בכל פרטי הדיון אודות מסמך אריאב - כאן.

22 באוקטובר 2012

מענה של ירום אריאב לתגובות

הערה: לפניכם פוסט רביעי העוסק בדיון שהתפתח בעקבות ביקורתו של אוהד על דו"ח אריאב. המעונינים להתעדכן במהלך הדברים מוזמנים לקישור כאן לריכוז כל הפוסטים בנושא. לפניכם מכתבו של ירום אריאב שהתקבל הבוקר במערכת.



שלום רב,

קראתי היום את התגובה החדשה של אוהד בעקבות הדברים שהערתי על חיבורו. ציפיתי לקבל משהו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" אך במקום זאת הוא לא מתייחס כלל לשגיאות המתודולוגיות שמצאתי בדבריו אלא חוזר על אותן שגיאות בניסוחים אחרים. קשה להתווכח עם חוסר הבחנה בסיסי בין עלות שולית ועלות ממוצעת ולכן לא אחזור שוב לנושא שהוא הכשל העיקרי בניתוח של אוהד.

כתגובה אחרונה בהחלט אני רוצה לציין מספר נקודות:

1. בהעדר טיעונים מקצועיים מטיל אוהד ספק במהימנות הנתונים והחישובים בהם השתמשנו ואף מרמז בצורה נלוזה כי נעשה שימוש מניפולטיבי בנתונים. אלא שבעבודה מצויין במפורש את מקורו של כל נתון. הנתונים הם נתונים גלויים הניתנים לבדיקה ומקורם בנתונים שמפרסמת רשות החשמל. יתר על כן: ברור שעבודה מעין זו המוגשת לגורמים מקצועיים ברשות החשמל, במשרד האנרגיה במשרד רוה"מ ובמשרד האוצר צריכה להתבסס על נתונים מוסכמים ואמינים. העבודה הוגשה ונדונה על ידי הגורמים המקצועיים הללו ואיש לא העלה שמץ של ספק בדבר אמינות הנתונים מהסיבה הפשוטה שאלה נתונים של רשות החשמל. בוודאי שהעבודה התבססה על נתונים שהיו בידינו בזמן ביצוע העבודה, כלומר סוף 2011 והחודשיים הראשונים של 2012 אך נראה שהנתונים העדכניים של מחירי הדלקים רק יעלו את העלות הנמנעת בייצור קווט"ש סולארי. בוודאי שכאשר המתודולוגיה ברורה ומוסכמת אין בעייה להציב נתונים עדכניים בכל סעיף.

2. כמובן שגם הנתונים על ניצולת התחנות, הן במחזור פתוח והן במחזור משולב, הם נתונים ידועים ומקובלים שלא צריך להיות לגביהם ויכוח ואף גורם מקצועי לא הטיל בהם ספק.

3. הטענה בדבר ריקוד על שתי חתונות מופרכת לחלוטין. מעולם לא טענו כי יש להתייחס לחשמל הסולארי כאילו כל פעולתו מתבצעת בשעות השיא. כפי שמוסבר בעמוד 9 בדו"ח, הייצור הסולארי מתבצע בשעות היום בלבד, כ3600 שעות בשנה בממוצע בישראל או 1800 שעות בממוצע במונחי ייצור שעתי מלא. מתוך מספר שעות זה, כ300 שעות מיוצרות בשעות שיא בקיץ, בחודשי יולי ואוגוסט. שאר 1500 השעות אינן שעות שיא ולכן יש לגביהן חישוב שונה ועלות נמנעת נמוכה יותר.

4. טענה שנשמעה מפי אחד המגיבים היא שכיון שקיים גם ביקוש שיא בחורף, קיומו של חשמל סולארי שמופעל בשיא קיץ לא יחסוך השקעה בתחנות כוח כיון שעדיין יש צורך לספק את שיא החורף. טענה זאת נשמעת משכנעת מבחינה אינטואיטיבית אך היא איננה נכונה. כאן צריך להבין שחברת החשמל משתמשת במודל המאפשר קביעת תכנית פיתוח אופטימאלית. המודל מניח פרמטרים שונים של יתירות במערכת ואספקת שיא הביקוש במודלים סטטיסטים. כיון ששעות שיא הקיץ הן בעלות אופי שונה מבחינת משך זמן השיא ועצימותו, המודל המתמטי- סטטיסטי מאפשר לחסוך בהשקעה בתחנות כוח כאשר ניתן מענה של חשמל סולארי לשעות הארוכות של שיא הקיץ גם כאשר נותר הצורך לספק את שיא החורף הקצר יותר באנרגיה קונוונציונלית. אני יכול להבין את הקושי של האינטואיציה לעכל זאת אך מחשבה יותר מעמיקה תסדר גם את האינטואיציה. נושא זה קיבל תיקוף בהדמיית המודל של חברת החשמל על ידי יגאל פורת, מנהל אגף מחקר ופיתוח בחברת החשמל שעסק בנושא.

5. לרגע לא הסתרתי שהעבודה שביצענו נעשתה אמנם עבור איגוד חברות האנרגיה המתחדשת, אך נהנינו מחירות מקצועית מוחלטת, כאשר הפררוגטיבה היחידה של האיגוד הייתה לגנוז את הדוח או לפרסמו אך לא לערוך בו שינויים. חלק ניכר מהטענות שמעלה אוהד וגם מספר מגיבים אחרים מקבל התייחסות בעבודה עצמה. לנוחיותכם אני מצרף את העבודה כולה ואני ממליץ למתעניינים לקרוא אותה בתשומת לב. העבודה גולשת לעיתים לשפה יותר טכנית אבל אני מקווה שקריאה מוקפדת של העבודה כולה תאיר גם את עיני היותר ספקנים מבינינו.

ב ב ר כ ה

 ירום אריאב


20 באוקטובר 2012

תגובה על מאמרו של ירום אריאב

בעקבות פרסום מאמרו של אוהד, כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב? (7 בספטמבר) ותגובתו של מר ירום אריאב שהופיעה אתמול תחת הכותרת תגובת ירום אריאב למאמרו של אוהד, (19 באוקטובר) קיבלנו את ההתיחסות הבאה מאוהד. לנוחות הקריאה תוכלו להקליק כאן על מנת לקבל ריכוז של הפוסטים הקשורים לדיון.

מר אריאב היקר,
ראשית, אני רוצה להתנצל באם פגעתי בך באופן אישי. זאת בטח לא הייתה כוונתי. אם הרגשת שפגעתי בך באופן אישי, אני מתנצל.
נעבור לעובדות:
לצערי, בתשובתך ניסית להצדיק את הטעויות אשר העלתי במאמרי הקודם. בניגוד למאמר שכתבתי, שלווה בחישובים שניתן לאמת בנקל. במאמרך לא הוצגו החישובים אשר יוכיחו את טענותיך. אומנם תשובותיך היו מלוות במלל רב, אך דווקא ההתייחסות העניינית והחישובית, הייתה חסרה. חבל.
עלות הדלקים: הינך טוען שעלות הדלקים הינה 21.6 אגורות לקווט"ש מאחר שיש לקחת בחשבון גם תחנות כוח תעשיתיות ותחנות כוח הפועלות במחזור פתוח. הגדלת וציינת שמרבית מתחנות הגז בשנת 2010 היו תחנות תעשיתיות ובעלות מחזור פתוח אז בעשותך זאת, נמנעת מלהתייחס למצב בשנת 2011. הסיבה לכך ברורה, הרי משפט הנוק-אאוט שלך "למעלה ממחצית ההספק המותקן של תחנוח כוח הפועלות על גז בשנת 2010 היה של טורבינות תעשיתיות וטורבינות גז" לא תקף לשנת 2011. לכן, היה נוח יותר להשתמש בדוח של שנת 2011 אך בנתונים של שנת 2010 המשרתים טוב יותר את טיעונך. חבל.
מאחר שאופן החישוב המדויק ששימש אותך אינו מפורסם (ואשמח באם תפרסם אותו על מנת להוכיח את טענתך), אציין רק את הטעות שבהנחותיך. בהנחותיך ישנה התייחסות לתחנות כוח תעשיתיות כאל תחנות בעלות ניצולת נמוכה. טעות בידך! תחנות כוח תעשיתיות הינן תחנות כוח בעלות נצילות גבוהה מאוד – למעלה מ-70%, וזאת מאחר שנעשה שימוש בקיטור המיוצר בתחנות אלו. התיחסות לתחנות אלו כאל תחנות "לא יעילות", מטה את העלות כלפי מעלה, בניגוד למצב האמיתי.
עלות ההון: שוב הינך טוען, בניגוד לדוח הסטטיסטי של חברת חשמל, שתחנות חשמל בעלות מחזור פתוח פועלות 300 שעות בשנה. הרי על פי עמודים 3 ו-4 בדוח הסטטיסטי של חברת החשמל ועל פי החישוב הפשוט שהצגתי במאמרי, עולה כי תחנות הגז במחזור הפתוח פועלות פי 2.4 מהזמן שבן השתמשת בעבודתך. לא מצאתי הסברים לסטייה זו במאמרך התגובה שלך ואני רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה שלא הצגת שום תשובה מניחה את הדעת בנושא.
מס פליטות: לפחות בנושא זה הסכמת איתי, אך טענת שהמחיר הנוכחי הוא "לא המחיר של הטווח הארוך". ראשית, אם זהו אינו המחיר של הטווח הארוך, אנא היכנס לפוזיציית לונג בפליטות – אולי תרוויח הרבה כסף (במידה והינך צודק). שנית, לא הסברת מדוע בחרת פתאום להשוות את הפליטות לתחנת כוח פחמית ולא לתחנת כוח הפועלת על גז, תחנת גוח שהיוותה את הבנצ'מרק לאורך כל עבודתך. אני מניח שפשוט בחרת להשתמש כל פעם בתחנת כוח אשר משרתת את החישובים שלך באופן האופטימלי. אני מוצא פה זילזול באינטיליגנציה של הקורא הממוצע. חבל.
אני וקוראים נוספים היינו שמחים לו היית מציג הסבר לעובדה שבחרת פתאום לטעון שהחשמל הסולרי יחליף תחנות כוח פחמיות? אם החשמל הסולרי יחליף תחנות כוח פחמיות (למרות חוסר ההגיון שבדבר), אנא, שנה את חישובי ההון והדלקים בעבודתך, אם החשמל הסולרי יחליף תחנות כוח הפועלות על גז, אנא שנה את החישוב בעניין הפליטות. לרקוד על שתי חתונות במקביל ולזגזג בין תחנות כוח שונות, לא מוסיף אמינות לעבודתך.
ההגיון של דו"ח אריאב:
מלבד אותם נתונים מספריים אשר נמנעת מלהתייחס אליהם באופן ענייני, יש להתייחס גם להגיון שעומד מאחורי עבודתך: אם הגעת למסקנה שיש להתייחס לתועלת של חשמל סולרי על בסיס עלויות דלקים, הון ופליטות, בכל ימות השנה, זה בסדר גמור. אם הגעת למסקנה שיש להתייחס לעלויות אלו רק בשעות השיא, גם זה בסדר גמור. אלא שבדו"ח שלך בחרת להתייחס גם לזה וגם לזה – ללא הפרדה בין השניים, מעיין ניסיון לרקוד על שתי חתונות במקביל. הינך טוען שבגלל שהחשמל הסולרי יפעל גם בשעות השיא יש להתייחס אל החשמל הסולרי כאילו כל פעולתו מתבצעת בשעות השיא. לצערי, האמת רחוקה מכך. הרי מצד אחד, בשעות השיא בחורף, החשמל הסולרי לא פועל, ומצד שני, הפנלים הסולרים מזרימים חשמל שבגינו הינך טוען שיש לשלם מחיר דימיוני של 80 אגורות לקווט"ש גם כאשר תחנות כוח אחרות מייצרות חשמל זול יותר.
הנה פתרון אפשרי: אם הינך מאמין שהתועלת של החשמל הסולרי הינה בעיקר ב-300 שעות השיא, אשר לטענתך מצריכות את הפעלתן של תחנות כוח גז הפועלות במחזור פתוח, מדוע שלא ישלמו ליצרני החשמל הסולרי את תעריף התעו"ז בשעות אלו? התעריף למתח נמוך הינו מעל ל-100 אגורות לקווט"ש בשעות אלו, תעריף משתלם לכל הדעות. מצד שני, התשלום שישולם בעבור חשמל סולרי בשעות השפל, יהיה גם בהתאם לאותו תעריף תעו"ז אשר יורד ל-35 אגורות. כמובן שיש לנכות מסכום זה את התשלום בגין ההולכה. תשלום שממנו התעלמת בעבודתך.
ברור לי ששיטה זו לא תתקבל בשמחה על ידי יצרני החשמל הסולרי. הרי הם רק מעוניינים להציג את עצמם כאלו אשר יספקו חשמל בשעות השיא. כמובן שהם אינם מעוניינים לקבל מחיר שוק, גם אם הוא משתנה בהתאם לתעריף התעו"ז.
סיכום:
למרות תשובתך המפורטת, צר לי שנמנעת מלהציג את החישובים ששימשו אותך בעבודתך – חישובים אשר תקפתי במאמר שכתבתי. אומנם הצגת הסברים ארוכים כדי לתקף את חישובי ההון והדלקים ששימשו אותך, אך בניגוד למאמרי, נמנעת מהצגת חישובים אשר כל הדיוט יוכל להבין. מכיוון שאני משער שהינך מאמין ובטוח בחישוביך, אנא הצג אותם ואשמח להיווכח כי טעיתי.

16 באוקטובר 2012

סכנת ניתוקי זרם בגרמניה


בתמונה: תחנות רוח בתנוחה אופיינית (לא מסתובבות).

כידוע גרמניה הפליגה בתכנית שאפתנים למהפכה באספקת האנרגיה – Energiewende בגרמנית. התכנית כוללת סגירה של חצי מתחנות הכוח הגרעיניות (בוצעה כבר), סגירה מתוכננת של שאר התחנות הגרעיניות עד 2022, סגירה הדרגתית של תחנות פחמיות ישנות, ושאיפה להחליף את המקורות הישנים באנרגיה מתחדשת, בעיקר רוח ושמש. ה"יעד" הוא 80% אנרגיה מתחדשת עד 2050.

עד כה הוקמו בגרמניה כ 23,000 טורבינות רוח, מספר עצום. בכול זאת היקף האנרגיה המתחדשת היום, לפי טענתם, היא 25%, אבל זה כולל סכרים הידרואלקטריים שפעלו כבר קודם, ו"ביומסה" (כנראה הסקה בעצים). אינני יודע אם הרוח והשמש לבד מגיעים ל 10%, וגם זה בזמנים בלתי ניתנים לשליטה, והמחייבים 100% גיבוי בתחנות פחמיות או גזיות.

אבל כבר ברמת הרוח של היום יש בעיות קשות של מחסור בכושר ייצור אנרגיה. העונה הקריטית היא החורף בגלל הצורך בחימום בתים. בחורף שעבר הם הצליחו להימנע בקושי מניתוקי זרם. היה מקרה שנאלצו להפסיק את הזרם למפעל פלדה גדול, באזור המבורג, הצורך חשמל כמו 250 אלף בתים. המפעל סגר את התנורים שלו וקיבל פיצוי מהממשלה על אבדן התוצרת. בזכות זה נמנעו ניתוקי הזרם לשאר הצרכנים.

גם החורף מצב כושר התפוקה החשמלי הוא גבולי מאד, ואם יהיו ימים ללא רוח ושמש (כמו שתמיד יש בחורף) שוב יש סכנה לניתוקי זרם, ושיבוש החיים. על כך התריע שר האוצר הגרמני, פיליפ רסלר.

כמו כן יש התמרמרות של ארגוני הצרכנים נגד העלייה הגדולה בתעריפי החשמל, והעליות הגדולות הנוספות הצפויות בשנים הקרובות, כדי לממן את המהפכה. ראש ממשלת גרמניה ושר האוצר מחפשים דרכים להגביל את עליית התעריפים, בהתחשב בבחירות בגרמניה בשנה הבאה. שר האוצר קרא ל"שינוי מהיר במדיניות האנרגיה" ואמר שמערכת אספקת האנרגיה חייבת להיות "ברת קיימא" מבחינה כלכלית – כלומר רמז שהמסלול הנוכחי בשיטת "אנרגיה מתחדשת בכול מחיר" איננו אפשרי.
מחירי האנרגיה עלו הרבה יותר מאשר מדד המחירים. על גודל הנטל של מחיר החשמל על משקי הבית בגרמניה ניתן לקרוא כאן. מעריכים שכ 800 אלף צרכנים עניים לא מסוגלים לעמוד בתשלום חשבון החשמל והחימום, אצל רבים חשבונות אלה גבוהים משכר הדירה, ושניהם יחד מחסלים אחוז גבוה מההכנסה. התמרמרות הצרכנים עלולה לבלום את המהפכה באנרגיה בפועלת בשיטה "יעלה כמה שיעלה".
ממשלת גרמניה כבר הודיעה על תקרה לסובסידיות לאנרגיה מתחדשת.

על בעיות רבות נוספות במהפכה עצומה זו  (energiewende) אכתוב בקטע נפרד.

יעקב