דפים

5 במאי 2012

סיפורו של הדי.די.טי

זוכרים את גזיר העיתון שהצגנו ממעריב משנת 1970? בפוסט "השד האקולוגי יצא מן הבקבוק"... 
רבים מסרבים להכיר בכך שהאיסור על השימוש בדי.די.טי. שאותו קידמו התנועות הירוקות ובאמצעותו זכו לניצחון הפוליטי הגדול הראשון שלהם על השכל הישר והמדע הוא גורם מרכזי לסבל נוראי.
על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מדי 30 שניות מת ברחבי העולם ילד ממלריה ולמעלה ממיליון איש מתים מהמחלה מדי שנה. בעיקר ילדים ומיליונים רבים אחרים סובלים סבל נוראי ומיותר. אתר "רפואה" המנוהל על ידי רופאים ישראלים מתאר דוגמה מחרידה לניסויים בבני אדם של חיסוני מלריה ( שיעילותם מוגבלת) שאולי היו מיותרים אם לא האיסור להשתמש בדי.די.טי:
"בשתי הקבוצות נמצאו בדמם של רוב הילדים טפילים חדשים. אולם מספר הנדבקים היה נמוך בצורה ניכרת בקרב הילדים שקיבלו את תרכיב החיסון - 123 ילדים בהשוואה ל-159 מקבוצת הביקורת. בסך הכול, 11 ילדים בקבוצת החיסון פיתחו מלריה חמורה בהשוואה ל-26 ילדים בקבוצת הביקורת. 15 ילדים מתו בשל גורמים שונים. אף ילד בקבוצת החיסון לא מת ממלריה, בעוד שארבעה ילדים בקבוצת הביקורת מתו מהמחלה."

לפניכם המאמר שנכתב על ידי מאת סטפן הינה ופורסם במקור באתר  CIP - Center for Industrial Progress.

בועז 
בתמונה מעל: גזיר מהניו יורק טיימס המדווח על מגפת המלריה ברוסיה ב-1921: "במעט פחות משני עשורים, די.די.טי. מנע כ-500 מיליון מקרי מוות אנושיים בעקבות מלריה, מקרים שהיו בלתי נמנעים בלעדיו."

סיפורו של הדי.די.טי.

חישבו לרגע על הפעם האחרונה בה חליתם בשפעת: כאבי הראש, הרעידה, ההקאות, הגודש באף, מצב הרוח המדוכא, חוסר היכולת לתפקד באופן נורמלי לאורך ימים. אך דמיינו כי אתם חשים פי עשרת מונים יותר רע, ולאורך חודשים או שנים, כשאתם מאבדים כל דמיון לצלם וחיי אנוש בתהליך.

כך נראים חייהם של מאות מיליוני בני אדם אשר חיים עם, ולעיתים קרובות גם נפטרים ממלריה.
טפיל המלריה הינו אחד מן היצורים הגורמים לעינויים האכזריים ביותר בטבע. הוא מוחדר על ידי עקיצת יתוש האנופלס למחזור הדם וללא ממעצור הוא מסוגל לחולל הרס לחיו של המארח האנושי.
בהופעתה המתונה יותר מוביל טפיל המלריה לסבבים של סימפטומים הכוללים חום, הזעה ורעד, כאבי שרירים, הלם, ובעיות נשימה. מקרים מסוכנים יותר מובילים לכשל של הכבד, אובדן הכרה ונזקים למוח. וכמובן, יש את המוות – מיליונים רבים חיים אנושיים נקטעו בטרם זמנם, בדרך כלל לאחר סבל כה רב שהפך את המוות להקלה. המוות השכיח ביותר ממלריה פוגע בחלשים ביותר – ילדים מתחת לגיל 5, נשים הרות, ואנשים שכבר הוחלשו על ידי תת-תזונה ומחלות אחרות.

כאשר אתם שומעים על "חיים בהרמוניה" עם הטבע, זיכרו זאת: הטבע נותן לנו מלריה ללא כל הקלה, בעוד שהגאונות האנושית והתעשייה העניקו לנו את הנשק האולטימטיבי נגדה – הכימיכל התעשייתי ה"מלאכותי" די.די.טי. (DDT ). כפי שציינה האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב בשנות ה-70 של המאה הקודמת: "לכימיכלים מעטים בלבד חייב האדם חוב כה גדול כמו לדי.די.טי. ... במעט פחות משני עשורים, די.די.טי. מנע כ-500 מיליון מקרי מוות אנושיים בעקבות מלריה, מקרים שהיו בלתי נמנעים בלעדיו."
בשנת 1939, פול מולר גילה את ה-" Dichloro-Diphenyl-Trichloroethane" או ה-DDT, זה היה כימיכל יעיל נגד חרקים כגון זבובים, יתושים וחיפושיות. אתר "גיבורי מדע" מתאר היטב את הסיפור.
Paul Müller 

מולר (בתמונה) היה מדען עצמאי שתואר לעיתים קרובות במעבדות כ"זאב בודד"... שני אירועים השפיעו במיוחד על מחקריו בנושא הדברה. הראשון היה מחסור חמור במזון בשוויץ, מחסור שהדגיש את הצורך לשליטה טובה יותר בנזקי חרקים ליבולים. האירוע השני היה מגפת הטיפוס הרוסית, מגפת הטיפוס הגדולה בהיסטוריה. מולר, בעזרת הרקע שהיה לו בכימיה ובבוטניקה, מצא עצמו מוכן ומאותגר מול האירועים הללו.
הוא עבד עבור ג'י. ר. גייגי (אשר לימים הפכה לענק התרופות המוכר כיום בשם נובארטיס), בעיבוד והגנת בגדים מפני חרקים, וחיטוי זרעים בטיחותי שלא היה מבוסס על תרכובות כספית רעילה, כפי שהיה מקובל באותה תקופה. לאחר הצלחות אלו הוא החליט לחפש אחר חומר ההדברה הסינטטי המושלם. הוא שיקע עצמו בכל הידע האפשרי בנושא, הסיק את התכונות שמדביר כזה צריך להיות מאופיין על ידיהן, ויצא למסע העצמאי לגלות אותו. לאחר ארבע שנות עבודה ו-349 כישלונות, בחודש ספטמבר 1939, מולר הציב את התרכובת בכלוב הזבובים שלו. לאחר זמן קצר הזבובים נשרו מתים. מה שהוא גילה היה ה-DDT.
אחרים מיהרו להשתמש בעבודתו של מולר, אשר זכה בעקבות זאת לפרס נובל ברפואה, עבור המלחמה במחלות הנישאות על ידי חרקים. באחד מסיפורי ההצלחה, 1.3 מיליון אנשים טופלו עם ה-DDT על מנת להביס את מגיפת הטיפוס בנפאל במהלך החורף של 1943/44 כאשר שום טיפול אחר לא עזר לעצרה. ה-DDT הרג את הפרעושים שנשאו את המחלה, ועקר את המחלה מן השורש. כך החל אפוס המלחמה נגד החרקים הקטלניים ביותר בטבע.
ה-די.די.טי היה מהפכני גם בעילות שלו וגם בבטיחותו. בטרם נכנסו ה-די.די.טי  ומוצרים חדישים נוספים לשימוש, חומרי הדברה הכילו בדרך כלל רעלים כארסן או ציאניד, אשר גרמו פעמים רבות ליותר נזק מתועלת. משום שה-די.די.טי. היה התוצר של הנדסה תעשייתית ובחירה מדעית שנועדה מראש להלחם בחרקים ולהועיל לאדם, הוא סיפק רמה חדשה של יעילות ובטיחות. הוא יכול היה להרוג חרגים ולהאכל באופן בטוח על ידי אנשים.
ל-די.די.טי. יש מספר מעלות המבוקשות במיוחד עבור מדבירים. הוא לבן, אבקתי וכמעט חסר ריח ואינו מתפרק בנקל, גם לא לאחר תקופות ארוכות ומסיסותו במים נמוכה מאד. מעת שה-די.די.טי. פוזר בשטח מסויים, הוא יכול היה לזכות בניצחון נגד החרקים הקטלניים. וכך, הוא הוכנס לשימוש בנדיבות; בפיזור ישיר על גוף האדם, בריסוס של שטחים מוכי חרקים, בתוך בתים, במקווי מים ובתי גידול של יתושים, ובפיזור נרחב על שדות חקלאיים בשנים הראשונות של השימוש בו בארה"ב.
כיום נעשה מאמץ גדול על מנת לגלות חיסון נגד מלריה ולשפר את הטיפול הרפואי עבור אלו שנפגעו ממנה. אך המחלה אינה קלה לטיפול. יש אילוצים רבים בטיפול בפרזיט וואריאציות של יתוש האנופלס המסוגל לשמש כנשא. בשל מחזור החיים הקצר של יתושי המלריה הפרזיטים יכולים לקבל תפוצה מהירה. למרבה המזל, ה-די.די.טי. הוכיח את יעילותו גם לאחר 70 שנה מאז הוצג לראשונה, בהכילו תערובת של איכויות שאינה דומה לשום אלטרנטיבה ידועה. אריכות ימיו מצמצמת את הצורך בטיפולים חוזרים, ומגדילה את אמינות החומר ומוזילה את מחירו. בטיחותו לבני אדם ובעלי חיים מאפשרת להשתמש בו בתוך בתים ובקרבה לקורבנות הפוטנציאליים של המלריה. בנוסף, לדי.די.טי. יש דרכים מרובות לעצירת חרקים קטלניים, גם כאלו שפיתחו עמידות לרכיב הרעיל עדיין נדחים על ידו.
המאזן ההיסטורי הינו חד משמעי בכל המובנים. בעשורים שלאחר גילויו של מולר, ה-די.די.טי. הוכח בשימושים מגוונים למניעת מחלות המופצות על ידי חרקים. בשנות ה-60' של המאה הקודמת, בזכות שימוש נרחב ב-די.די.טי. המלריה נעקרה למעשה מן העולם המפותח. למעשה, אנו לא מעלים על דעתנו את האפשרות של לחלות במלריה כיום, אך בשנת 1930 היא הייתה תופעה נפוצה. המלריה נפוצה גם במדינות מתועשות, בהן היא גרמה למותם של אלפים בכל שנה ופגעה ברבים יותר נוספים. אי ההבנה הפופולרית לפיה מלריה הינה מחלה טרופית בלבד אפשרית אך ורק בשל הצלחת ה-די.די.טי. בעקירת המחלה מהמדינות בקווי הרוחב הצפוניים במהלך שנות דור. ההשפעה המועילה של ה-די.די.טי. התמשכה הרבה מעבר למלריה. החומר הוכח כיעיל נגד מחלות רבות אחרות המופצות על ידי חרקים, כמו הקדחת הצהובה והטיפוס.




 

 מעל: תפוצת יתושי האנופלס מפיצי המלריה בפריסה עולמית (אתר המרכז למניעת מחלות).


מדינות עניות זכו להטבות גדולות מן הדי.די.טי. בסרילנקה, המלריה הופחתה מהיקף של 2.8 מיליון ולאלפים של מקרי מוות בשנת 1948 ועד לפחות מ-30 מקרים ואפס מקרי מוות בשנת 1964. בהודו רמת התמותה השנתית ירדה ממאות אלפים רבים בשנת 1935 לכמות של כ-1,500 מקרי מוות בשנת 1975.
רשימת סיפורי ההצלחה במדינות מתפתחות ארוכה. עם מעט יוצאי דופן, די.די.טי הוכח כיעיל בכל מקום בו השתמשו בו, ומקרי המלריה התגברו בכל מקום בו הופסק השימוש בו.
דוגמא יותר אקטואלית היא דרום אפריקה, בה נעשה שימוש מוצלח בדי.די.טי למניעת מלריה משנת 1946 ועד לשנת 1996. לאחר שעברו למדביר אחר חלה עלייה במקרי המלריה בהיקף של פי-80. בשנת 2000 הוכנס הדי.די.טי לשימוש מחדש והוכיח את יעילותו פעם נוספת, בהפחיתו את מקרי המחלה באופן משמעותי מהשיא של 2000-2001 של יותר מ-60,000 מקרים ויותר מ-400 מקרי מוות לפחות מ-6,000 מקרים ורק 37 מקרי מוות בשנת 2007. המדביר האלטרנטיבי (Synthetic Pyrethroids ) לא היה מסוגל להתקרב לתוצאות של הדי.די.טי.
למרבה הצער, למרות התוצאות החיוביות באופן הירואי של הדי.די.טי., התנועות הסביבתיות המודרניות סימנו את המדביר הזה כמטרה הראשונה להתקפה בשנות ה-60' של המאה הקודמת. בספרה המפורסם "אביב דומם" (Silent Spring) בחרה האיקון הסביבתי רייצ'ל קרסון, מכל הרכיבים של הקפיטליזם התעשייתי, את הדי.די.טי על מנת לציירו כשטן. בהתעלמה מן התועלות שבו עבור בליוני אנשים, היא הטיחה האשמות על השפעות מזיקות של הדי.די.טי ומדבירים אחרים ביחס לבריאות האדם ובריאות מספר מיני בעלי חיים אחרים (במיוחד ציפורים), בהתבסס על אנקדותות ומדע מגוייס.
באופן משקף, ממסד תקשורתי ואינטלקטואלי המטפח עויינות אנטי-תעשייתית קיבל את הנראטיב של קארסון. בהתעלמות עיוורת מכל הטוב שהדי.די.טי תרם ובהתלהבות מהתיאור המוזר של קארסון, הם הפכו אותה לגיבורת תרבות, מעמד ממנו היא נהנת עד היום.
למרות שאף אחת מטענותיה של קארסון לא עמדה בביקורת, אפילו לא טענותיה ביחס לציפורים, הנזק בדעת הקהל היה קטאסטרופאלי. בשנות ה-60' המאוחרות של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-70' קבוצות סביבתיות וקבוצות למען שימור הסביבה כמו אגודת אודובון ומועדון סיירה הובילו קריאה לאיסור על שימוש בדי.די.טי.
בשנת 1972, לאחר 7 חודשים של חקירות בנושא הדי.די.טי. על ידי הסוכנות החדשה להגנת הסביבה (EPA ), פסק השופט אדמונד סוויני שפעל מטעם הסוכנות, נגד האיסור. הוא מצא, בהתבסס על המחקר המדעי שהוצג, כי "הדי.די.טי אינו מהווה סכנה מסרטנת לבני אדם,"
"הדי.די.טי אינו גורם למוטציות או להיווצרות עיוותים באדם", "השימוש בדי.די.טי. על פי ההנחיות הנדרשות כאן אינו מהווה גורם מזיק לדגי מים מתוקים, אורגניזמים של מקווי מים או ציפורי בר או חיות בר אחרות," וכן ש"העדויות שהוצגו במהלך הבחינה תומכות במסקנה כי קיים צורך חיוני לשימוש בדי.די.טי.".
אולם ראש הסוכנות, ויליאם רוקלהאוס, ביטל את מסקנות החקירה של סווני ואסר על השימוש בדי.די.טי., בהצהירו כי "הסיכונים ארוכי הטווח של המשך השימוש בדי.די.טי.... הינם בלתי מתקבלים ומטים את הכף נגד כל תועלת", הצהרה המבוססת על אידאולוגיה אנטי-תעשייתית עיוורת המתנגדת לעדויות המדעיות ועשורים של נסיון בשימוש נרחב בדי.די.טי. בארה"ב וברחבי העולם.
רוקלהאוס מעולם לא השתתף באף אחד מן השימועים של החקירה שנמשכה 7 חודשים. אך כפי הנראה הוא קרא את "האביב הדומם"; בחוות דעתו ובצו הוא העניק קרדיט לספרה של רייצ'ל קארסון בשל העלאת המודעות לשימוש הנרחב בדי.די.טי.ובמדבירים נוספים.
זאת היתה נקודת ציון של ניצחון פוליטי חשוב עבור התנועה הסביבתית. למרות שהטענות נגד הדי.די.טי. לא היו מבוססות על עובדות ותצפיות ועל מחקר מדעי, הירוקים רכשו השפעה פוליטית.
באופן אירוני, הצלחתו של הדי.די.טי. הפכה אותו קל להכפשה. כאשר מלריה ומחלות אחרות נעלמו מן העולם התעשייתי, הצורך בדי.די.טי. כבר לא נתפש כה דחוף. האוכלויות במערב הפכו להיות קלות יותר להשפעה על ידי סיפורי הפחדה על כימיכלים תעשייתיים, בעודם בורים ביחס לתועלות מצילות-החיים של אותם כימיכלים.
אחת הדוגמאות לכך היא הטענה – שעליה חוזרים לעיתים תכופות גם היום – כי ציפורים טורפות, ובעיקר העיט הקרח, סובלות מקליפות ביצים דקות ומהשפעות אחרות של הדי.די.טי., שעל פי הטענה השפעות אלו מובילות אותם לסף הכחדה. כפי שהדברים מתבררים, העיט הקירח היה על סף הכחדה לפחות מאז שנות ה-20' המוקדמות של המאה הקודמת, יותר מ-20 שנה לפני השימוש הראשון בדי.די.טי., ומספרי הפרטים גדלו במהלך השנים בהם נעשה שימוש נרחב בדי.די.טי. בארה"ב. הקשר בין הדקקות קליפות הביצים או השפעה מזיקה אחרת והדי.די.טי. לא הוכח על ידי חקירות מדעיות שנערכו בנושא.
ביקורת נוספת שהוטחה בדי.די.טי. על ידי התנועות הסביבתיות היתה כי החרקים פיתחו עמידות לחומר. (טענה זאת נטענה על ידי ראיין ריטנהאוס מגרינפיס במהלך דיבייט שנערך לאחרונה עם אלכס אפשטיין מן המרכז לקדמה תעשייתית CIP ). בעוד שעמידות הינה בעייה אמיתית הנוגעת לכל הכימיכלים המשמשים לבקרת מחלות המופצות על ידי חרקים, הדי.די.טי. שוב הוכיח עליונות לאלטרנטיבות. בנוסף ליכולותיו כרעל הדי.די.טי. גם מתפקד כדוחה אפילו אם החרק רכש עמידות.
גם אם האשמות אלו היו נכונות הן לא היו מצדיקות את האיסור על השימוש במדביר עם רשימת השגים כמו זאת של הדי.די.טי. ותועלות כה עצומות. העדרות העובדות מאחרוי ההתקפות על הדי.די.טי. מציינת כי ההתקפות של הירוקים אינן נובעות מדאגה לבטיחות האדם, אלא משנאה אידיאולוגית לכימיכלים תעשייתיים.
במקביל למאמצי התעמולה והנסיון לצייר את הדי.די.טי כחומר שטני ורעיל, החלו אירגוני סיוע וסוכנויות ממשלתיות להפעיל לחצים ולעצור את השימוש בדי.די.טי  במדינות העולם השלישי המבקשות להציל בעזרתו את תושביהן. דוגמא עדכנית היא של אוגנדה עליה איים האיחוד הארופאי בשנת 2004 ב"תוצאות חמורות" לעתידו של הייצוא מן המדינה אם לא ייושמו בה תקנות מערביות נגד השימוש בדי.די.טי.
בהשפעת הסוכנויות התורמות כמו הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID ), גופים כמו התוכנית של האו"ם לנושאי סביבה (UNEP ), ואירגונים אחרים הושפעו מדינות הזקוקות לסיוע להפסיק את השימוש בדי.די.טי. או להפסיק את השימוש בו לבקרת מחלות. בליז ובוליביה, בינות מדינות אחרות, חדלו משימוש בדי.די.טי. מפחד חששן לאבד סובסידיות מחו"ל.
הירידה בשימוש העולמי בדי.די.טי. הוביל גם לזמינות נמוכה יותר של החומר למדינות עניות. הודו הינה המדינה היחידה שנותרה הממשיכה לייצר די.די.טי. בכמויות גדולות. על מנת להילחם בבעיה זאת הכריזו לאחרונה 15 מדינות אפריקאיות כי יחלו בייצור עצמאי של הכימיכל על מנת להילחם ביתושי המלריה.
במקום לעודד את הדי.די.טי. המוכח והיעיל החלו מאמצים מתוזמרים לקדם אלטרנטיבות רשתות הגנה סביב למיטות וחיסונים. התוצאות כשלו מלהשיג את המטרות המובטחות. כתוצאה מכך, ארגון הבריאות העולמי (WHO ), תודות להשפעות של פעילים נגד המלריה על דעת הקהל, שינה את הנחיותיו על מנת לעודד שימוש נרחב יותר בדי.די.טי., בהכירו בכך שהפחד מפני נזקים בריאותיים וסביבתיים אינו רציונלי. על פי ההודעה לעיתונות של הארגון הדבר מהווה "חזרה" בהם ממדיניותם (“reversing”).
בשנת 2001 בועידה שנערכה בשטוקהולם ונועדה לקדם איסור על מזהמים אורגניים מתמידים (POP's ), גם ננקב בשמם של "תריסר המזוהמים" ובכלל זאת הדי.די.טי., אירגונים סביבתיים הפגינו את התנגדותם לדי.די.טי. וכל שימוש בו. קרן חיי הבר העולמית (WWF ), גרינפיס, UNEP, רופאים למען אחריות חברתית, ורבים אחרים הטיפו נגד הפטור שירשה להשתמש בדי.די.טי. למען בריאות האדם. הודות להתעקשות של המדינות המתפתחות והפעילים למען המלחמה במלריה הם נאלצו לסגת.
למרות מאמצים שנעשו לאחרונה של קבוצות ירוקות לשכתב את ההיסטוריה שלהם בנושאי הדי.די.טי. הדברים ברורים. ההתקפה שלהם נגד הדי.די.טי. מעולם לא הייתה מבוססת על עובדות או מדע מבוסס אלא על אידיאולוגיה אנטי-תעשייתית ואנטי הומניסטית בסופו של דבר. מטרתם המוצהרת היתה והיא עדיין ממשיכה להיות להיפטר להיפטר מן הכימיכל המופלא הזה משום שהוא מהווה שינוי מהותי של הטבע על ידי האדם, לא מישום שהוא עושה נזק שמשקלו עולה על התועלת שבשימוש בו.
התוצאה של הקמפיין האידאולוגיה הזה נגד השימוש בדי.די.טי. הינה ההופעה מחדש של המלריה במקומות בהם האמינו שהיא נמצאת תחת שליטה והמשך התמותה הרבה במקומות בהם טרם נעשה שימוש אפקטיבי במדביר, בעיקר אפריקה ותת-הסהרה, וחלקים מדרום אמריקה ואסיה.
בשיאה פגעה המלריה במאות מיליוני אנשים וגרמה למותם של מעל מיליון איש מידי שנה. כיום מוערך כי 650,000 בני אדם מתים ממנה מידי שנה. רבים מקורבנות אלו היו יכולים להינצל לולא מסע הצלב נגד השימוש בדי.די.טי. ואם היה סיפור ההצלחה של הדברת המלריה מורשה להמשיך ולהשפיע גם על המדינות והאיזורים העניים בעולם.
הדרך היחידה לעצור את הקטל היא לקדם בברכה את הדי.די.טי. ואת הקדמה התעשייתית באופן הרחב יותר, קדמה המובילה את השגשוג והאושר האנושיים.
***

סטפן הינה הינו חוקר במרכז CIP.

5 תגובות:

איל אמר/ה...

הירוקים הם כיום המיזנטרופים הגדולים בעולם.

יעקב אמר/ה...

חלק מהם, הקיצוניים ביותר, רואים בבן אדם סרטן שמזהם את העולם. את המילה "סרטן" על בני אדם, כתב פאול ארליך, נביא זעם אקולוגי מפורסם מאד.

אבל לא צריך להגזים בהשמצות קבוצתיות.
לא כול הירוקים מיזנטרופים, אפילו לא הרוב.
השמצות קולקטיביות אינן מועילות.

ירון אמר/ה...

דווקא אפשר להכליל.
אלה שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם ורצים קדימה עם התפיסה ש"משהו נורא קורה כאן - ואנחנו אשמים", הם לא באמת ירוקים, הם סתם דתיים.

יעקב אמר/ה...

וזו עדיין לא סיבה להעליב אותם.
אנא, שמור לעצמך מחשבות אלה בבטן, אל תביע אותן כאן.
אנו משתדלים, לא תמיד בהצלחה, להינמע מרטוריקה רגשנית.

איל אמר/ה...

אני מקבל את התיקון שלך, יעקב.
כמובן הכללות הן דבר שגוי.