16 באפריל 2017

הצרות של האנרגיה הגרעינית, ווסטיגהאוז.


האנרגיה הגרעינית היא מקור האנרגיה היחידי הקיים שהוא נטול פחם, כלומר – ללא פליטות פד"ח. כ 86% מהכמות האדירה של אנרגיה שהאנושות צורכת היום באים ממקורות פחמיים או מאובנים (פחם, נפט וגז), וזה יהיה, כנראה, המצב גם בעוד 20 או 30 שנה. אנרגיה גרעינית סיפקה כ 4% מצריכת האנרגיה (או 11% מצריכת החשמל) בעולם, ב 2015 וזה מה שיהיה  (בערך), לפי תחזית ה IEA, גם ב 2040. אנרגיה גרעינית היא מקור האנרגיה היחידי שמסוגל, מבחינה כמותית, ובתיאוריה, להחליף את הפחם, אם וכאשר המקורות הפחמיים יאזלו, אבל האנרגיה הגרעינית לא ממש מתקדמת, מאז 1980 בערך. יותר כורים קיימים (ישנים) ייסגרו בשנים הקרובות מאשר ייבנו חדשים. מזל שהמקורות הפחמיים לא אוזלים בקרוב. (מקורות האנרגיה האחרים הקיימים – שמש, רוח והידרו הם קטנים ושוליים מבחינה כמותית).

לאנרגיה גרעינית יש מתנגדים חריפים רבים, בייחוד בין האקטיביסטים הירוקים (למשל גרין-פיס). ארצות אחדות החליטו לסגור את הכורים הקיימים ולא לבנות חדשים (גרמניה, שוודיה, שוויץ, איטליה). בכול הארצות המפותחות אין בונים כורים חדשים, בין אם הכריזו במפורש על כך ובין אם לאו. בריטניה יוצאת דופן - היא היחידה שמתחילה לבנות כור חדש השנה – ספק אם הפרויקט (הינקלי) יגיע לסיום מוצלח. כורים חדשים נבנים בסין, הודו, קוריאה ומספר ארצות קטנות יותר (דובאי). מלבד הבעיה הבלתי פתורה של טיפול בפסולת רדיואקטיבית קיימת בעיה כלכלית: הכורים יקרים מאד, ואינם כדאיים.

לאחרונה נודע על פשיטת הרגל של חברת הענק ווסטינגהאוז, חלוצה ומומחית (אולי בלעדית בארה"ב) בכורים גרעיניים. זו חברה אמריקאית ותיקה (נוסדה ב 1886), שנרכשה ב 2006 על ידי טושיבה היפנית, וכעת אפילו טושיבה הענקית מתנודדת. הפסדי ענק נגרמו לווסטינגהאוז על ידי בניית 4 הכורים החדשים היחידים שנבנים כעת בארה"ב. ווסטינגהאוז תמשיך בעתיד להעניק שירותים, בעיקר בתחום הסגירה והניקוי decommissioning של תחנות גרעיניות ישנות, אבל לא תבנה יותר תחנות חדשות. פשיטת הרגל של ווסטינגהאוז היא הזדמנות להעלאת כמה הרהורים על אנרגיה גרעינית.

עידן הגרעין החל כמובן עם בניית פצצת האטום על ידי ממשלת ארה"ב  בזמן מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה חיפשה ממשלת ארה"ב ל"כפר" על "חטא" הפיתוח וההטלה של הפצצה הנוראית והגתה את התכנית "אטום למען השלום".  הסיסמה הייתה: "אטום זה דבר טוב, לא רק בשביל מלחמה – גם למטרות שלום". כך נבנתה צוללת בעלת מנוע גרעיני: נאוטיליוס (1953) אבל זה עדיין היה שימוש צבאי. בהמשך ממשלת ארה"ב גייסה תקציבים, והטילה על חברת ווסטינגהאוז לבנות תחנת כוח גרעינית (להפקת חשמל) תוך שימוש בטכנולוגיה שפותחה במעבדות הצבאיות. הטענה הייתה שאנרגיה גרעינית היא מקור שופע של אנרגיה זולה.

אבל פיתוח תחנות הכוח הגרעיניות לא נבע מצורך ממשי ודחוף של השוק האזרחי ולא נעשה על ידי יזמים, על בסיס כלכלי-מסחרי. אמנם אנרגיה היא צורך בסיסי, ואנרגיה זולה היא תמיד ברכה,  אבל לא היה מחסור באנרגיה או מקורות אנרגיה שדחף לפיתוח התחנות הגרעיניות. היה (ועדיין יש) שפע של פחם ונפט. אנרגיה גרעינית יכלה להביא תועלת לו יכלה להחליף את הפחם והנפט ולספק אנרגיה יותר זולה ונקייה, אבל לא זה היה הצורך או ההיגיון שהוביל לפיתוח האנרגיה הגרעינית.

האנרגיה הגרעינית פותחה על ידי הממשלה, בראש ובראשונה לצרכים צבאיים, לא בשביל חשמל. רק אח"כ חיפשו איך אפשר להפיק תועלת נוספת מההשקעה שנעשתה והמתקנים (הצבאיים) שהיו קיימים כבר, וכך הגיעו לחשמל.

המדינות בעלות הנשק הגרעיני (רוסיה, צרפת, ברה"מ ואח"כ סין) החלו לבנות תחנות כוח גרעיניות, לרוב באמצעות חברות ממשלתיות (בארה"ב – ווסטינגהאוז, שפעלה בשירות הממשלה), תוך שימוש בטכנולוגיה ובאמצעים של המתקנים הצבאיים, שהם גם הספקים של הדלק הגרעיני (אורניום מעושר, שחלקו בא מפצצות גרעיניות שפורקו). אנרגיה גרעינית מעולם לא היה עסק מסחרי רגיל ותמיד היה ה"בייבי" של הממשלות שדחפו אותה וסבסדו אותה.

היום, האנרגיה הגרעינית יקרה מאד, ומחירה עלה בהרבה בשנים האחרונות. ההשקעה הדרושה לבניית תחנת כוח גרעינית חדשה התנפחה מכ 2000 דולר לקילוואט ב 1998 לכ 5800 ב 2015. חלק מניפוח המחירים נובע מדרישות בטיחות שהן, אולי, מוגזמות ומהפחד (אולי לא לגמרי מוצדק) מפני הקרינה הרדיואקטיבית. התאונות הגרעיניות של צ'רנוביל ב 1986 ופוקושימה ב 2011 הגדילו את הפחד והדגישו את הסכנות והעלות את המחיר. היום – בניית תחנות כוח גרעיניות אינה כדאית מבחינה כלכלית.

פיתוח אנרגיה גרעינית הוא ללא ספק הישג מדעי ואנושי ממדרגה ראשונה – אבל אין הדבר אומר שדחוף לבנות עוד ועוד תחנות כוח גרעיניות יקרות כעת. מאידך גיסא – לפעילים הירוקים-חברתיים ששונאים שנאת מוות את האנרגיה הגרעינית – ניתן לאמור בוודאות: לא ניתן להחזיר את השד לבקבוק, ולהמשיך לחיות כאילו שהאנרגיה הגרעינית מעולם לא פותחה – כלומר לא ניתן לאסור שימוש באנרגיה גרעינית.
בניית תחנות כוח גרעיניות, היום, עדיין איננו עסק כלכלי רגיל. רוב התחנות שנבנות בסין, רוסיה, הודו או קוריאה נבנות על ידי הממשלות, לא על בסיס  כלכלי טהור, אלא מאינטרסים אחרים (ביטחוניים בעיקר), והתחנות שנבנות בארצות העולם השלישי (איראן, דובאי, טורקיה) נבנות על ידי חברות ממשלתיות (רוסיות, קוריאניות או אפילו צרפתיות), במעורבות ממשלתית כפולה (כולל של הקבלנים הבונים את התחנות). כלומר: השיקול איננו כלכלי טהור (אנרגיה זולה).

מה הסיכויים של האנרגיה הגרעינית לעתיד? במשך 20-30 השנים הקרובות לא יקרה שום דבר (גם לפי תחזית ה EIA). האנרגיה הגרעינית תמשיך להיות שחקן שולי וקטן מבחינת ההיקפים והכמויות כפי שהיא עכשיו. תחנות כוח חדשות אחדות תיבנינה (בטכנולוגיה הקיימת), ואחרות (רבות יותר) תיסגרנה. בעתיד הרחוק יותר סביר שתתרחש פריצת דרך. יש שני כיוונים מבטיחים: 1. כורים גרעינים קטנים, מודולריים. 2. היתוך גרעיני. המחקר הגרעיני להפקת אנרגיה חייב להימשך, ובצורה אינטנסיבית – כי אנו זקוקים לאנרגיה. האם תהיה פריצת דרך טכנולוגית, ומתי? אי אפשר לנבא.

יעקב


10 באפריל 2017

טמפרטורות מרץ: התקררות.

עם פרסום טמפרטורות חודש מרץ מסתבר שהעלייה שהייתה במשך השנים 2015-16 שנגרמה בגלל תופעת הניניו, שכחה והטמפרטורות חזרו לרמה ה"נורמלית" שלפני הניניו.



האנומליה (סטייה מהממוצע הרב שנתי) בחודש מרץ (לפי מדידות הלוויינים של UAH) הייתה 0.19 מעלות, ירידה ניכרת מהערך של 0.35 מעלות שהיה בפברואר.
יעקב

1 באפריל 2017

הקונצנזוס האקלימי אינו מדעי.

וועדת המדע של בית הנבחרים האמריקאי קיימה דיון על הנושא "מדע האקלים, הנחות, משמעויות והשיטה המדעית". בדיון מסרו עדות מספר מומחים שהוזמנו להעיד, ביניהם ד"ר ג'ודית' קורי, לשעבר ראש מחלקת חקר האקלים והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. עדותה המלאה, בכתב, נמסרה לוועדה, ובנוסף העידה בעל פה, גרסה מקוצרת. הנה עדותה – הגרסה הקצרה: (צילום וידאו של הדיון – כאן).



"עד שנת 2010 הרגשתי שהעמדה האחראית היא לתמוך בקונצנזוס של ה IPCC על שינויי אקלים שהם תוצאה של מעשי אדם. הדבר השתנה, לדידי, בשנת 2009, בעקבות חשיפת האי-מיילים של שערוריית 'קליימטגייט' כאשר נחשף התהליך המלוכלך והכוחני שבעזרתו נבנה אותו קונצנזוס.

גברה בליבי ההכרה שנפלתי במלכודת של חשיבה קבוצתית כאשר תמכתי ב IPCC. ניגשתי לעשות הערכה אישית, עצמאית, של מדע האקלים הרלוונטי. הגעתי למסקנה שהרמה הגבוהה של וודאות של מסקנות ה IPCC  אינה מוצדקת, ויש שטחים של חוסר ידע ואי וודאות בהבנתנו את מערכת האקלים. הגעתי למסקנה שהקונצנזוס הבלתי מוצדק בדבר שינויי אקלים מעשה ידי אדם פוגע בקידום המדע בגלל השאלות שלא שואלים והנושאים שאותם לא חוקרים [בגלל שהם בניגוד לקונצנזוס]. לכן חסר לנו המידע שיאפשר לנו להבין יותר טוב את שינויי האקלים והפגיעות של החברה להם.

כתוצאה מהניתוחים המדעיים שלי שמטילים ספק במסקנות ה IPCC  כינו אותי 'מפיצה סדרתית של דיסאינפורמציה [שקרים], אנטי-מדע ו'מכחישה' {מכחיש של המדע] על ידי מדען אקלים ידוע. [הכוונה לד"ר מייקל מאן]. כוניתי 'מכחישה' באופן גלוי על ידי סנטור. הוטלו ספקות על המניעים שלי [על טוהר המידות] על ידי חבר בית הנבחרים, במכתב לנשיא הטכניון של ג'ורג'יה.

יש הרבה רעש בתקשורת ובבלוגים ובין קבוצות אקטיביסטים [הרבה השמצות], אך אני מודאגת בעיקר מההתנהגות של מדענים אחרים. תפקידו של מדען לבחון בהתמדה את האובייקטיביות של עמדותיו, שמא הוא סוטה ונוטה ונופל קורבן לדעות קדומות של עצמו. מדען צריך לשאול עצמו תמיד 'היכן אפשרי שאני שוגה?'. מדענים שעוסקים בהשמצת יריביהם [בעלי דעה שונה] מתנהגים בדרך שמנוגדת לשיטה המדעית. אלו הטקטיקות של קידום תיאוריה בלתי בשלה למטרות פוליטיות.

יש לחץ עצום על מדענים לישר קו עם הקונצנזוס (כביכול). הלחץ בא מסוכנויות מימון פדרליות [המחלקות מענקי מחקר], מהאוניברסיטאות, מאירגוני מקצוע מדעיים וממדענים עצמם. מחזקים את הקונצנזוס הזה גורמים כספיים, גורמי מוניטין וסמכות. בגלל לחצים אלה, ובגלל טקטיקה של ביבים של הוויכוח האקדמי על שינויי האקלים, נאלצתי להתפטר לאחרונה מעמדת הפרופסור [מינוי לכול החיים] בג'ורג'יה טק.
הפתולוגיה של השיח הציבורי והמדעי בנושא שינוי האקלים גרם לי לחקור את הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע, הפרספקטיבה החוקית (תחיקתית) ותהליך אימוץ המדיניות בתנאים של חוסר וודאות עמוקה. את עמדותיי בנושא ביטאתי בבלוג שלי ובעדות הכתובה (הארוכה).

המסובכות של בעיית האקלים משאירה מקום נרחב למחלוקת בין אנשים סבירים ומלומדים. למה יש מחלוקת על הסיבות לשינוי האקלים? בגלל שהנתונים ההיסטוריים הם מעטים ובלתי מספיקים. יש מחלוקת על הערך של סוגי נתונים שונים – בייחוד על הערך של מודלים אקלימיים [ממוחשבים] ושחזורים פלאו-אקלימיים [האקלים של העבר הרחוק]. יש מחלוקת על המסגרת הלוגית המתאימה של הבנה והערכת הנתונים הקיימים. יש מחלוקת על הערכת התחומים של אי וודאות וחוסר ידע.

קובעי המדיניות [מנהיגים פוליטיים] נושאים באחריות על ניסוח התפקיד שהם מטילים על ועדות ייעוץ מדעיות שהם מקימים. בנושא שינויי האקלים – ועדת האו"מ לשינוי האקלים IPCC  ניסחה את הבעיה בצורה צרה מדי [לחקור את השפעת האנושות על האקלים]. הניסוח הזה קבע בעצם מראש את המסקנות של תהליך ה IPCC.

יש דרכים יותר טובות להעריך את המדע עבור קובעי מדיניות מאשר תהליך יצירת הקונצנזוס מלאכותי שנועד לדכא דו שיח ודיון ענייני. פנלים של מומחים בעלי השקפות שונות ומגוונות צריכים לעסוק במחלוקות ולהעריך נכונה מה ידוע לנו, מהם תחומי חוסר הידע והיכן שטחי המחלוקת וחוסר הוודאות. בואו נחזיר את הדו-שיח על מדעי האקלים לגדולתו [רמז להסיסמה של הנשיא טראמפ]."

עד כאן עדותה של ד"ר ג'ודית' קורי בוועדת בית הנבחרים. (תרגום חופשי ופארפרזה, שלי, כולל שגיאות).
בקיצור נמרץ (ובעברית פשוטה) אומרת ג'ודי שה IPCC  מנסה לדחוף בכוח ובשיטות בלתי מדעיות מסקנות לא בהכרח נכונות, תוך התעלמות משטחי חוסר ידע וחוסר וודאות. בניסוח עוד יותר פשוט: נבואות הזעם על אסונות אקלימיים חסרות ביסוס מדעי מוצק.

יעקב

26 במרץ 2017

חשמל סולארי בזול.


לפני כשבועיים נסגר מכרז ראשון לאספקת חשמל סולארי פוטו-וולטאי, והתקבל מחיר זול מאד: 19.9 אג' לקוט"ש. המחיר הזה נמוך יותר (לכאורה) ממחיר החשמל המיוצר על ידי חברת החשמל (כפי שהוא מחושב על ידי רשות החשמל) שהוא כ 27 אג' לקוט"ש, והוא גם נמוך יותר המחיר הזול יותר של היצרנים הפרטיים, היעילים יותר, המפיקים חשמל מגז במחיר 21-23 אג' לקוט"ש. הזוכים במכרז הם 12 יצרנים (4 גדולים, 8 קטנים) שייצרו ביחד כ 235 MW  חשמל.

שמחה וששון בין חסידי השמש! כך למשל אומר חוני קבלו מרשות החשמל: "נוכל לעבור לאט, לאט ממשק אנרגיה שמבוסס דלקים פוסיליים - על כל המשתמע מזה בזיהום אוויר, בזיהום גזי חממה, בתחלואה, בתמותה - למשק אנרגיה ירוק, תוך שאנחנו מוזילים את החשמל לצרכנים. זה מדהים". גם הטוקבקיסטים חוגגים: "נסגור את תחנות הגז והפחם, ונעבור לשמש זולה ונקיה".

לאט, לאט לכם עם החגיגות החולמניות. לא חשוב מה תוצאות מכרז זה או כול מכרז אחר בעתיד, עובדה בסיסית אחת לא תשתנה לעולם: השמש מפיקה חשמל רק כ 20% מהזמן, מישהו אחר (הגז והפחם) ימשיכו לספק לפחות 80% מהחשמל, תמיד (כלומר בעתיד הנראה לעין).

עובדה שנייה היא ששיא צריכת החשמל בארץ מתרחש בשני מצבים: 1. בשעות הצהריים בקיץ, בימי חול חמים (כאשר בתי החרושת עובדים וכולם מפעילים מזגנים), ו2. בשעות הערב בימים קרים במיוחד בחורף, כאשר כולם מפעילים חימום. השיא עצמו (בשיעור כ 12.5 GW) זהה בשני המקרים. מאחר והשיא השני מתרחש כאשר השמש לא זורחת, פירושו שחייבים להחזיק מקורות חשמל פוסיליים תקינים ועובדים, וזמינים, במלוא היקף צריכת השיא. כלומר: השמש (ולא חשוב מחירה) היא רק תוספת על גב המערכת הפוסילית העיקרית, שמסוגלת לספק את מלוא הצריכה. השמש לבדה אינה מספיקה, גם לא חלקית. לעולם לא תהיה השמש מקור עיקרי לחשמל, וגם לא מקור גדול במיוחד (התקרה היא כ 20%).

השוואת המחירים (השמש זולה מחשמל פוסילי!!) גם היא פגומה, כי לא משווים מחירים של מוצרים זהים. חשמל סולארי תזזיתי אינו מוצר זהה לחשמל פוסילי רציף ואמין. תחנת כוח פרטית, גזית, מציעה ללקוחותיה חשמל במחיר שלהם (21-23 אג' לקוט"ש + מחיר ההולכה של רשת חברת החשמל). היא מתחייבת לספק ללקוח את כול החשמל שהלקוח צריך. מאידך – אין לתחנה הגזית לקוחות מובטחים ומכירה מובטחת של כול החשמל שהיא מסוגלת לייצר – היא צריכה למצוא לקוחות ולהניח שלא תצליח תמיד למכור את כול מה שהיא מסוגלת לייצר – בדומה לכול יצרן אחר של כול פריט אחר (תמיד היצרן צריך למצוא קונים לסחורתו). המצב עם לוחות השמש שונה: אין הן יכולות לספק חשמל ישירות ללקוחות, כי הן אינן מסוגלות להתחייב לספק חשמל תמיד כאשר הוא דרוש ללקוח. מאידך – מובטח להם שחברת החשמל תרכוש מהם (מהשמש) – את כול החשמל שהם מסוגלים לייצר, בין אם חשמל זה דרוש לחברת החשמל ברגע הייצור ובין אם לאו. היצרנים הסולאריים הם פרזיטים על גבי המערכת הפוסילית האמינה. כאשר השמש לא זורחת, חברת החשמל תספק את החשמל הדרוש ללקוחות, אבל – כאשר השמש כן זורחת חברת החשמל חייבת לרכוש את החשמל הסולארי.

בקיצור: החשמל הסולארי (הזמין רק לפעמים, באופן תזזיתי, ללא שליטה שלנו) אינו אותו מוצר כמו החשמל הפוסילי – הזמין מתי שצריכים אותו. אז – אם אתה מוכר מוצר נחות (חשמל סולארי) באותו מחיר כמו מוצר בעל איכויות גבוהות יותר – אינך יכול לטעון שהמחיר זהה. ההשוואה בין מחיר החשמל הסולארי לחשמל פוסילי היא השוואה בין תפוחים לתפוזים (דברים שונים). דרך אגב: במכרז בדובאי התקבל מחיר סולארי עוד יותר נמוך של כ 12 אג' לקוט"ש. אבל, כאמור, גם אם החשמל הסולארי יהיה לגמרה בחינם, אין הוא מסוגל לספק אלא חלק קטן מצרכינו.

יש נקודה נוספת: תחנות כוח פחמיות ותחנות גזיות יעילות (מחזור משולב) לא ניתן לכבות בבוקר כאשר השמש זורחת, ולהדליק בחזרה בערב, כאשר השמש שוקעת. לכן – לא ניתן לתכנן מערכת חשמל שמקבלת את החשמל מהשמש בשעות היום ומהגז והפחם בערב ובלילה. התחנות הרגילות (היעילות) הן הכי יעילות כאשר הן עובדות 24/7 רצוף. לכן, החשמל הסולארי הוא (רובו) מין סרח-עודף על גב המערכת הפוסילית שחייבת לעבוד רצוף. הוא פשוט לא נחוץ, אלא חלקית  כפי שיוסבר בהמשך. אם בכול זאת מישהו חולם על מערכת בה השמש מספקת את כול החשמל ביום (כאשר היא זורחת) ובערב מדליקים את התחנות הפוסיליות – הדבר אפשרי כי יש סוג של גנרטורים העובדים (בלילה) על גז, במחזור פתוח, אותם כן ניתן להדליק ולכבות. החיסרון הוא שהם שורפים פי 2 דלק מהגנרטורים הרגילים (הפועלים 24/7), ויצא שכרו בהפסדו – כלומר לא חסכנו דלק (וזיהום ופליטות) בזה שמפעילים אותם רק בלילה. גם הבלאי שלהם הרבה יותר גדול (ולכן העלות).

כול האמור לעיל אינו בא להגיד שאין שום תועלת בחשמל סולארי (מתוך הנחה שהוא זול). אם נסתכל על צריכת החשמל ביום קיץ טיפוסי (חם) נראה צריכה מינימלית של כ 6 GW  בשעות הקטנות של הלילה, כ 8-9 GW  בשעות הערב, וכ 11-12.5 GW  בשעות שיא החום בצהרים ואחה"צ (ביום חול), כאשר כול המזגנים פועלים. אם נניח שתחנות פוסיליות רגילות מספקות 8-9 GW  רצוף, 24/7, עדיין אנו צריכים תוספת של 2-3 GW  בשעות הצהרים החמות (בימי חול). היום מקבלים את התוספת הזאת על ידי הפעלת טורבינות שעת שיא (peakers) יקרות ובזבזניות בדלק. חשמל סולארי בהיקף של כ 2-3 GW  יוכל ליתר את הטורבינות של שעת השיא (בקיץ) ולחסוך לכן הרבה דלק (וזיהום). זאת התועלת של החשמל הסולארי – וזה היקפה: 2-3GW  (מתוך כושר ייצור כולל של כ 13-14 GW), ובימי קיץ חמים, כלומר לא בחורף ולא בעונות המעבר. היום, למשל, (יום חול, 26 למרץ) צריכת השיא ביום היא רק כ 7-8 GW, זהה לצריכת הערב, כלומר אין צריכת יתר ביום שניתן לספק אותה על ידי השמש במקום ה peakers.

לוחות השמש, בעיקר על גבי גגות, יכולים להביא תועלת לצרכנים עצמם, בלי קשר לחברת החשמל. מפעלים יכולים להתקין לוחות שמש על גגותיהם ולהשתמש באנרגיית שמש מייצור עצמי במקום חשמל של חברת החשמל, וליהנות מקיטון בחשבונות החשמל שלהם. המפעלים צורכים את מרבית החשמל שלהם בשעות היום. הם יכולים לחסוך את המחיר לצרכן של חברת החשמל שהוא יותר קרוב ל 50 אג' לקוט"ש לעומת כ 20 אג' עלות הקוט"ש הסולארי. זה חיסכון משמעותי. משום מה אין אנו רואים התקנת לוחות שמש לשימוש עצמי, אלא רק מכרזים ממשלתיים לחשמל סולארי שמסופק דרך חברת החשמל.

לבסוף: ההתעסקות בחשמל סולארי מבוססת כמעט כולה (עד כה) על רגש ועל סיסמאות מהבטן "יש אור שמש נקי, בשפע ובחינם" ולא על בחינה רציונלית ומעשית של האפשרויות הממשיות, העלויות והיתרונות. הממשלה מתעסקת, באמצעות רשות החשמל, בהענקת "רישיונות" סולאריים מאז שנת 2008, על בסיס האופנה הבינלאומית והעיקרון הרגשי: "כמה שיותר חשמל סולארי, יעלה כמה שיעלה!". על בסיס זה הוענקו חוזים סולאריים במחיר אסטרונומי, מובטח ל 20 שנה, מחירים שהחלו ב 120 אג' לקוט"ש. ככה למשל אושר מחיר של כ 90 אג' לקוט"ש למתקן סולארי תרמי באשלים, שנמצא כעת בשלב ההקמה ועדיין לא החל להפיק (לעומת 20 אג' במכרז האחרון). אנו תקועים עם הרבה חוזים סולאריים, ל 20 שנה, שיעלו לציבור מעל למיליארד שקל לשנה ( ל 20 שנה!). מה הועילה הקפיצה הרגשנית הזאת? זהו בזבוז נטו של כספי הציבור. כעת, כשהמחירים הסולאריים ירדו לרמה הגיונית, ניתן לבחון את התועלת (וכאמור – יש תועלת, גם אם מוגבלת) שבהשקעה במתקנים סולאריים. אבל, כול ההשקעות שנעשו בעבר, עם מחירים גבוהים, נעשו על בסיס רגשני, ולא על בסיס רציונלי, וגרמו לבזבוז אדיר של כספי הציבור. לא הייתה שום סיבה ושום תועלת בהשקעה במחירים הגבוהים של העבר, מובטחים ל 20 שנה!. לא היה נגרם שום נזק אם היינו ממתינים לירידת המחירים ומתחילים רק כעת בהתקנה של חשמל סולארי, בכמות ובהיקף שמביא תועלת. לא הרווחנו שום דבר מהמחירים הגבוהים ששולמו עד כה. הירידה הנוכחית של מחירי לוחות השמש לא מצדיקה את בזבוזי העבר, ואת ההיסטריה שגרמה להם.

יעקב

19 במרץ 2017

מהפכת האנרגיה – כולה שקרים

שרת הכלכלה הגרמנית פרסמה חוברת כרומו מפוארת על הישגי מהפכת האנרגיה (או תפנית האנרגיה energiewende) בגרמניה  תחת כותרת מחממת לב "מהפכת האנרגיה שלנו – סיפור הצלחה". כתוב שם שגרמניה הגיעה לייצור חשמל מתחדש בשיעור 32% מהצריכה, שאספקת החשמל היא מהיציבות והבטוחות בעולם, ושמחירי החשמל התייצבו (אחרי שעלו בהרבה בגלל סובסידיות לחשמל ירוק). כמו מרבית הפרסומים הירוקים זה מחמם את הבטן, אבל זו לא האמת.

ראשית – מאותם 32% חשמל הירוקים, כמחצית זה חשמל מהידרו, שהיה קיים לפני שהחלה "מהפכת האנרגיה" ושלא ניתן להמשיך ולהגדיל אותו. הרוח והשמש, שעליהן בנויה המהפכה סיפקו רק כמחצית מהכמות ה"יפה" הזו.

חברת הייעוץ מקינזי עוקבת אחרי מהפיכת האנרגיה ובוחנת כול 6 חודשים את ההתקדמות ביחס ליעדים. הכותרת של הדו"ח האחרון שלה היא "המחירים ממשיכים לעלות". 11 מתוך 15 האינדיקטורים שנבחנו השתנו – כולם לרעה. לדעתה עדיין ניתן להשיג 7 מתוך יעדי המהפכה, אבל רק באמצעות המשך הסובסידיות הישירות הגבוהות, סובסידיות אותן מנסה הממשלה לצמצם על מנת לייצב את מחיר החשמל.
העיקר – פליטות הפד"ח – היו מעל היעד. היעד ל 2016 היה 812 מיליון טון, הפליטות היו 916 מ"ט. יעד אחר – היעד של צמצום צריכת החשמל – או התייעלות, גם הוא רחוק מלהיות מציאותי. הצריכה ב 2016 הייתה 593 TWh, זהה לצריכה של 2015, לעומת יעד של 553 ב 2020, שנראה בלתי ניתן להשגה.
התעסוקה במגזר האנרגיה הירוקה גם כן ירדה, והתקוות שלתלו בה נכזבו. כמובן – תעסוקה שממומנת על ידי סובסידיות אינה תעסוקה של אמת. צמצום הסובסידיות הביא, בהכרח לצמצום בתעסוקה.

והעיקר: העלות או מחירי החשמל. מחירי החשמל לצריכה ביתית בגרמניה עלו מ 29.35 סנט לקוט"ש ל 30.38, בגלל עלייה של 8.3% בסובסידיות הירוקות. מחירי החשמל הם כעת 47% יותר גבוהים מהממוצע באירופה, וימשיכו לעלות בעוד 14 מיליארד אירו עד 2025.

לסיכום: הנה הכותרת מהעיתון Welt הגרמני: " מהפכת האנרגיה מאיימת להפוך לאסון כלכלי".
מעבר לאסון הכלכלי עומד השקר: כאילו ניתן לספק את האנרגיה (למשל 80% מהחשמל) מהשמש והרוח. זה לא אפשרי טכנית, ולא חשוב המחיר. כיום עדיין פועלות 9 תחנות כוח גרעיניות בגרמניה (המיועדות להיסגר עד 2022), וכול התחנות הפחמיות, ובזכותן אכן יש בטחון אנרגטי בגרמניה ואין ניתוקי זרם. ופליטות הפד"ח, שאינן יורדות, מעידות שהתחנות הפחמיות עובדות במשרה מלאה, כדי לדאוג שיהיה חשמל כאשר הרוח לא נושבת או השמש לא זורחת. קרוב ל 30,000 טורבינות רוח, ומיליון או מיליון וחצי לוחות שמש לא ממש רלוונטיים באבטחת אספקת חשמל סדירה.

יעקב

14 במרץ 2017

שפע של נפט באלסקה

שפע של נפט התגלה בתגלית חדשה באלסקה. הכמות היא 1.2 מיליארד חביות, והתגלית היא ביבשה, בחוף הצפוני של אלסקה, בשדה קונבנציונלי. כזכור, בחוף הצפוני של אלסקה יש שדות נפט גדולים שהתגלו בסביבות 1970, שמפיקים כמויות גדולות של נפט, המוזרם בצינור החוצה את אלסקה עד החוף הדרומי. השדות הישנים הולכים ומתרוקנים והכמויות המופקות מהם הולכת וקטנה. עכשיו התגלה שדה חדש, לא רחוק משם, שיכול להתחיל להפיק כ 120,000 חביות ליום החל משנת 2021 (אחרי שיוקמו מתקני הפקה). הכמות הזאת היא כרבע מהכמות הממוצעת של נפט שזרם דרומה בשנת 2016, מהשדות הישנים.


הגילוי הזה בא כמה חודשים אחרי גילוי אחר של נפט בחוף הצפוני של אלסקה, בים, במקום הנקרא מפרץ סמית'. כמות הנפט במפרץ סמית' היא בין 6 ל 10 מיליארד חביות, ומעריכים שאפשר יהיה להפיק משם כ 200,000 חביות ליום.
כחודש לפני זה נתגלו שדות נפט וגז גדולים במערב טקסס, על ידי החברה אפצ'י שמעריכה שבשדה כ 5 מיליארד חביות נפט ו 75 טריליארד רגל מעוקב של גז. (הנה קטעים קודמים שלנו על גילוים אלה).


סוכנות המידע של האנרגיה בארה"ב EIA, מעריכה שבשנת 2018 ארה"ב תגיע לשיא תפוקת נפט חדש של 9.7 מיליון חביות ליום. השיא הקודם, 9.6 מיליון חביות הושג בשנת 1970, ומאז הייתה ירידה מתמדת בתפוקה, בגלל הזדקנות והתרוקנות שדות הנפט הוותיקים. אבל, עם פיתוח טכנולוגיית הפראקינג, ועם שכלולים טכנולוגיים נוספים, חזרה ארה"ב לתפוקה של 9.6 מלחב' ליום אפריל 2015. בהמשך הייתה הנפילה הגדולה במחירי הנפט שבגללה נסגרו הרבה אתרי תפוקה בעלי עלות גבוהה. התפוקה ירדה לכ 8.7 מיליון חביות ליום ביולי 2016, והתייצבה ברמה זו. בשנת 2016 היו שכלולים נוספים, שאפשרו הפקה גם במחירים הנמוכים יותר השוררים בשוק היום. מעריכים שהתפוקה בשנת 2017 תהיה כ 9.2 מיליון חביות ביום, וב 2018 – כאמור, שיא של כול הזמנים של 9.7 מיליון חביות ליום.

הירידה בתפוקה החל משנת 1970 גרמה לקבוצת מומחים להכריז על "שיא הנפט" Peak Oil – הם טענו שהנפט הולך ואוזל, ועוד מעט לא יהיה יותר נפט. מסתבר שאין מחסור של נפט באדמה, ואמצעי ההפקה הולכים ומשתכללים, מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים להפיק יותר ויותר נפט, במחירי הפקה סבירים. יש מספיק נפט לפחות כמה עשרות שנים טובות, לא לדאוג.

יעקב