12 באוגוסט 2017

נייצ'ר: הסכם פאריס – כישלון.

הירחון המדעי הנודע נייצ'ר מפרסם מאמר המפרט כיצד כול המדינות המתועשות הגדולות נכשלו עד כה בהתחייבויות שהן נטלו על עצמן בהסכם פאריס. המאמר מאשר מה שטענתי כול הזמן: הסכמי פאריס הם דיבורי סרק, שאין מאחוריהם שום תכנית ממשית ומעשית להשגת היעדים. הסיבה היא פשוטה: היעדים לא ניתנים להשגה, הם לא מציאותיים.

מלבד פרישתו של הנשיא טראמפ מההסכם – אף אחת מהמדינות התעשייתית המפותחות אינה נמצאת במסלול של עמידה ביעדי צמצום הפליטות שהתחייבה עליהם. עד יולי 2017, 153 מדינות אשררו את ההסכם ו 147 מתוכן הגישו יעדים-התחייבויות. כול ה"יעדים" האלה הם דיבורים דמיוניים שאין מאחוריהם תכנית ממשית ומעשית.

מחברי המאמר, מודאגי אקלים, כמובן, קוראים לאומות לעדכן את התכניות שהגישו כבר היום (כלומר להגדיל את ההתחייבויות הדמיוניות), לפני שנת 2020, שהיא המועד הראשון לעדכון (ל"שיפור") תכניות לפי ההסכם. הם גם קוראים ל"ביקורת עמיתים", דהיינו – ההתחייבויות הלאומיות יהיו נתונות לביקורת של מומחים ממדינות אחרות שיבחנו באיזו מידה התכניות מעשיות.

הם מציינים שפליטות הפד"ח אכן נמצאות במגמת ירידה בכול המדינות המתועשות, אבל קצב הירידה רחוק מלהיות מספיק כדי לעמוד ביעדים. והיעדים עצמם רחוקים מלהיות מספיקים כדי להציל את האקלים...
לדוגמה הם מציינים את ההתחייבות של ארה"ב להקטין את הפליטות ב 26-28% עד 2025 לעומת הפליטות של 2005. זה מתחיל ב "טריק" כי ארה"ב בחרה את שנת 2005 כשנת הבסיס כי היא הייתה שנת שיא בפליטות. מאז הפליטות של ארה"ב ירדו "בזכות" המשבר הכלכלי של 2008, בזכות המעבר מפחם לגז הזול יותר (בזכות שיטת הפראקינג) ובזכות שיפורים טכנולוגיים (למשל תאורת לד). אבל כול זה לא מספיק, התכנית של ארה"ב גם כוללת "התייעלות אנרגטית"  - דהיינו ירידה בצריכת האנרגיה, שהיא לא בשליטת הממשלה ולא מתרחשת, וגם אקרובטיקה מספרית בנושא "קליטת פד"ח על ידי ייעור". ייתכן, מעריכים המחברים, שתהיה ירידה של עד 23% עד 2025, פחות מהיעד המובטח (26-28%).
בהמשך מפרטים המחברים את המצב ביפן והאיחוד האירופי, ומציינים שגם בארצות אלה הירידה בפליטות, על פי המצב והקצב של היום, צפויה להיות קטנה מהתכניות וההתחייבויות של פאריס.

First, governments must shift the conversation towards concrete actions, and away from broad numerical targets for emissions such as percentage cuts below baselines. Pledges need to be longer and more detailed, with extensive supporting information on who will do what by when, how they will do it and at what cost. … Bold goals still matter, but facts matter more.

תרגום: "ראשית הממשלות צריכות לעבור מדיבורים על יעדים כלליים של הפחתות הפליטות בכך וכך אחוזים ביחס לשנת בסיס, לדיבורים על פעולות ממשיות ומעשיות. ההתחייבויות צריכות להיות יותר ארוכות ויותר מפורטות, עם מידע נרחב על מי יעשה מה בדיוק, איך יעשה וכמה יעלה [ומי ישלם]. יעדים נועזים חשובים, אבל עובדות חשובות יותר." אמן.

מה שהמאמר, שנכתב על ידי מודאגי אקלים, לא מציין הוא שכאשר אכן ייגשו (אם ייגשו אי פעם) לפרט פעולות ממשיות ומעשיות ייווכחו שהקטנת הפליטות בשיעור המצופה אינה אפשרית ואינה מעשית.

יעקב

8 באוגוסט 2017

2 כורים גרעיניים חדשים בארה"ב ננטשו


רבות דובר בסביבות השנים 2010-11 על "תחיית האנרגיה הגרעינית" בארה"ב. בניית תחנות כוח גרעיניות נפסקה בשנות ה 1970 אחרי התאונה (ללא נפגעים) בתחנת כוח גרעינית בפנסילבניהThree mile Island .
בשנים 2010-11 אושרו לבנייה 4 כורים חדשים כאמצעי להפקת חשמל ללא פליטות פד"ח, בעקבות הבהלה של ההתחממות הגלובאלית. בניית ארבעת הכורים החלה – 2 באתר VC Summer בדרום קרוליינה ושניים באתר Vogtle בג'אורג'יה. היו אלה הכורים החדשים הראשונים שהחלו בבנייתם לאחר תרדמת של כ 30 שנה.

לא תחייה ולא בטיח.

כעת הודיעה בעלת הכורים בדרום קרוליינה על נטישת הפרויקט של שני הכורים, אחרי שהושלמו פחות מ 40% מהבנייה (בצילום: תחילת הבנייה). עד כה הושקעו 9 מיליארד דולר, שיורדים לטמיון. הכור היה מתוכנן להיות מוכן בשנה שעברה, אבל כעת הבינו שאין סיכוי שיהיה מוכן לפני 2023, ושהשלמתו תעלה 75% יותר מהמתוכנן, ס"ה 24 מיליארד דולר (לפחות). חברות החשמל (הממשלתיות) הודיעו שלא יוכלו לשאת יותר בהמשך ההוצאות ולהעמיסן על צרכני החשמל. הכורים נבנו על ידי חברת ווסטינגהאוז, שפשטה את הרגל. שני הכורים האחרים, בווגטל, ג'יאורג'יה – צפוי להם כנראה גורל דומה (נטישה). על דעיכת האנרגיה הגרעינית בארה"ב ובמערב כתבנו כבר.  כורים קיימים (ישנים) הולכים ונסגרים, חדשים אין.

דבר דומה קורה בכול ארצות המערב. הכור החדש היחידה ב"מערב" – הינקלי פוינט, בבריטניה, שבנייתו החלה בשנה שעברה ספק אם יגיע לידי השלמה.  החברות היחידות שבונות כעת כורים גרעיניים הם רוסאטום (החברה הממשלתית הרוסית), חברה ממשלתית קוריאנית, וחברות ממשלתיות בסין והודו.
האנרגיה הגרעינית "האנרגיה של העתיד" היא בדעיכה. העתיד הגרעיני מת.

יעקב


2 באוגוסט 2017

100% אנרגיה משמש ורוח – מדע בדיוני

כבר כתבתי על ה"מחקר" (שהתפרסם בז'ורנל מדעי ב 2015) של יעקובסון שות' ה"מראה" או "מוכיח" כביכול שניתן להפיק את כול האנרגיה הדרושה ממקורות מתחדשים וגם בזיל הזול, עד 2050. (שימו לב: כול האנרגיה, לא רק החשמל). זה מחקר כמו שאני צנצנת, זה תרגיל במדע בדיוני מבוסס אידאולוגיה. זו אידאולוגיה וחלומות בתחפושת של פסאודו-מדע. זה אוסף של פנטזיות. אבל, זה התיימר להיות מחקר רציני, על ידי מחברים רציניים, מהנדסים, אנשי אוניברסיטה יוקרתית (סטנפורד), ופורסם בירחון של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב. (ה"אקדמיה הלאומית" מקבלת 85% מתקציבה ממשלת ארה"ב).
זה אופייני לזמן המשוגע שבו אנו חיים, ולכוחה של האידאולוגיה הירוקה, שמפרסמים דברים חסרי שחר בתור מאמר מדעי, ואיש אינו בודק ואינו מסנן ואינו מתריע. אין ביקורת עמיתים, אין בדיקה ואין רצינות מדעית. האופנה, האידאולוגיה והתקינות הפוליטית חזקים הרבה יותר מהמדע.
כמובן שיעקובסון הפך לכוכב בזכות המאמר (ה"מוכיח" מה שאנשים רוצים לשמוע) והופיע בתכניות טלוויזיה רבות, האקדמיה הלאומית למדעים בחרה במאמר הזה כאחד מ 6 המאמרים החשובים ביותר והנקראים ביותר מתוך 1500 המאמרים המדעיים שפורסמו באותה שנה.  כול הפוליטיקאים, המתחרים ביניהם על ירקותם (קרי צדיקותם), נתלים במאמר "מדעי" זה להצדקת "יעדים" אבסורדיים שנכללו בהבטחות ובחוקים רבים בכול העולם.

כעת, התפרסם באותו ירחון מאמר מדעי חדש, של כריס קלארק, המפרט את כול השגיאות והאבסורדים במאמר של יעקובסון. המאמר חתום על ידי  21 מחברים.

המאמר של קלארק מצביע על השגיאות של יעקובסון: שימוש במודלים לא מתאימים, טעויות בהפעלת המודלים ושימוש בהנחות לא בדוקות ולא מבוססות (זה ניסוח עדין לטענה שלי של שימוש במדע בדיוני). המאמר מפרט את השגיאות, אחת לאחת, בסבלנות ובפירוט רב.
אבל לא צריך ללכת רחוק – התבוננות בגרף למעלה. למשל: ב"תכנית" של יעקובסון הוא חוזה גידול פי 13 בהפקת אנרגיה מסכרים (הידרו). המגמה, במציאות של ארה"ב, היום, היא של הריסת סכרים ישנים, וקיטון האנרגיה המופקת מהידרו לא בנייה של סכרים חדשים. כול המקומות המתאימים לבניית סכרים בארה"ב נוצלו כבר. האפשרות להפקת אנרגיה נוספת מסכרים מוגבלת על ידי כמות המים הזמינה עובדה שיעקובסון לא מבין. למרות זאת התכנית של יעקובסון מבוססת (בין השאר) על גידול פי 13 (!!) באנרגיה מופקת מסכרים, בארה"ב.
הוא מתכנן גידול פי 33 (!!) באנרגיה מרוח, ואינו מודע שהדבר מצריך שטחים בשיעור 855 אלף קמ"ר, כלומר פי שניים משטח קליפורניה. הוא גם חוזה גידול של פי 271 ( מאתיים שבעי ואחד !!!) בהפקת אנרגיה סולארית. בארה"ב היו ב 2015 כ 26 GW  כושר ייצור סולארי, שפירושו כ 170 מיליון מ"ר של לוחות שמש (170 קמ"ר). הוא רוצה להגדיל זאת פי 271, כלומר ל 46 אלף קמ"ר של לוחות (פי שניים ויותר משטח מדינת ישראל).
ובנוסף הוא מסתמך על שיטות אחסון או אגירה של אנרגיה שאינן מעשיות, אינן מוכחות ואינן מבוססות, על פי הידע שלנו היום. כדבריו המנומסים של קלארק: implausible and inadequately supported assumptions. . תרגום: "הנחות לא סבירות ולא מבוססות".
במאמר פובליציסטי בעיתונות אפשר לפרסם כול שטות וכול אידאולוגיה. יש חופש ביטוי והכול הולך. אנו היינו מצפים שמאמרים מדעיים, המתפרסמים בירחונים מדעיים (כמו המאמר של יעקובסון) יהיה להם אופי שונה ממאמר פובליציסטי. שתהיה בהם מידה של רצינות וממשיות, ושיעברו סינון וביקורת עמיתים.  אבל, מסתבר שלא. היום אין הבדל בין מאמר דעה אידאולוגיה ומאמר מדעי המתפרסם בירחון מדעי, כמו זה של יעקובסון.
המדע  נשלט על ידי האידאולוגיה. אל תאמינו לכלום.

ראו למשל את סטיבן הוקינג, מדען שנחשב לאחד הפיסיקאים החשובים של דורנו, מצטרף למסע ההפחדה האבסורדי והאנטי-מדעי בעליל בנושאי האקלים.

המדע מקולקל.

יעקב



1 באוגוסט 2017

ראשי רשויות מתריעים ממפגעי הטורבינות.


ממשלתנו מתעקשת לחקות בתכניות מזיקות מחו"ל, ולהיגרר אחרי האופנה, בלי לחשוב ולשקול בהגיון ולגופו של עניין. מדווח ערוץ 7:
כשלושים תכניות להקמת חוות רוח גדולות מקודמות היום בפריפריה, רובן באזור הצפון ושתיים מהן בדרום. בסה"כ מקודמות תכניות להקמת כ- 300 טורבינות ענק (120-180 מטר גובה), חלקן במרחקים של מאות מטרים ספורים מבתי מגורים ומבני תעשיה.
לפני ימים אחדים שיגרו שישה ראשי מועצות מכתב למשרדי הבריאות והגנת הסביבה בדרישה לקביעת תקנים שישמרו על בריאותם של התושבים ולמעשה ירחיקו את הטורבינות מישובים כל עוד אין די ניסיון בישראל בתחום זה.
בראיון ליומן ערוץ מתייחס ראש מועצת משגב, רון שני, ממובילי ההתנגדות להקמת הטורבינות סמוך לישובים, לסוגיה ולחששות העולים ממנה. כבר בפתח דבריו הוא מבהיר: "אנחנו לא נגד טורבינות. אנחנו רוצים לנקוט בזהירות כך שלא נפריע לבני האדם ולבעלי חיים".
על הנתונים הידועים עד כה ומעוררים את החשש בקרב ראשי המועצות, הוא אומר: "ככל שטורבינה גדולה יותר ההשפעה שלה גדולה יותר. טורבינה מייצרת רעש שנישא למרחקים גדולים ובמשך 24 שעות, היא מייצרת ריצוד כתוצאה מהבזקי אור השמש. כשזה קורה כל הזמן מול העיניים זה משגע אנשים. קיים גם רעש תת-קולי שמשפיע על הבריאות. מדובר ברעש שהגוף מגיב אליו גם אם אנחנו לא שומעים את הרעש הזה שנמצא בתדר נמוך מתדר ששומעים. מדובר ברעש שמגביר חשש לאפילפסיה, מחלות לב ועוד".
בנוסף לכל אלה מציין שני בעיה נוספת שעמה יש להתמודד והיא חסם בפני כיבוי אש. "בשריפות הגדולות האחרונות פינינו ארבעה ישובים ומי שכיבה היו טיסת הכיבוי שמהווה כיום הגורם המרכזי לכיבוי האש. במקום שבו יש טורבינות לא יטוסו מטוסים. מטוס הכיבוי צריך לרדת נמוך, וטייס נזהר ולא נכנס למקומות עם מכשולים מהסוג הזה".
אכן הטורבינות הן מטרד רציני לאנשים – הריצוד והרעש גורמים נזקי בריאות ממשיים. בגרמניה, למשל, מחייבים מרחק מינימלי של 1500 מ' מהטורבינה לבית הקרוב. באנגליה יש התנגדות גורפת לטורבינות, ולמעשה הפסיקו את הקמת הטורבינות ביבשה – דהיינו באזורים מאוכלסים – בגלל התנגדות התושבים. ארגון הבריאות העולמי WHO  פתח במחקר על נזקי הבריאות של הטורבינות.
בקשר לבעיית השריפות: זה לא רק שהטורבינות מפריעות להפעלת מטוסי הכיבוי – הבעיה יותר חמורה: הן נוטות להתפרק, ולהעיף חלקים בוערים שגורמים לשרפות. בכול טורבינה יש עשרות ליטרים של שמן חם ודליק. בנוסף – הטורבינות קוטלות ציפורים ועטלפים, ומזהמות את הנוף.


אין בטורבינות שום תועלת. בארצנו אין הרבה רוחות, וכאשר כבר יש רוח לפעמים, זה קורה (חלקית) בלילות כאשר הצריכה נמוכה והחשמל לא נחוץ. שימו לב לטורבינות בתמונה הראשונה – הן עומדות כי אין רוח 80% מהזמן.
על ממשלתנו להפסיק להתנהל כמו רובוטים, ולרדוף אחרי פנטזיות ירוקות. צריך ללמוד מחדש, כעת, את נושא הטורבינות ולהפיק לקחים מעשרות אלפי הטורבינות שנבנו בחו"ל, ונזקים שהן גרומות שם. צריך לחוס על התושבים בארצנו הקטנה והצפופה, ונטולת הרוח, ולמנוע את המפגע חסר הטעם הזה.
ולראש מועצת משגב, רון שני, אני אומר: תפסיק עם ההצהרות הצדקניות "אנו לא נגד טורבינות" רק לא בחצר האחורית שלנו, שיסבול מישהו אחר מהן. תלמד את הנושא ותגיד בפה מלא: "אנו נגד הטורבינות, הן שטות, אין בהן תועלת, הן פוגעות באנשים ובטבע".

יעקב   

29 ביולי 2017

טראמפ משנה כיוון באתנול


כתבנו רבות על טירוף המערכות המודרני, בו שורפים את המזון שלנו (גידולים חקלאיים, תירס) במכוניות (בתור דלק) במטרה להציל, כביכול, את כדור הארץ מהתחממות גלובאלית. זו לא מדיניות שגויה, זו מדיניות מטורפת על כול הראש. היא לא תורמת כלום להצלת כדור הארץ, אלא ההיפך: היא מגדילה את הפליטות של הפד"ח. והיא שורפת מזון וכסף. בכול זאת חוקי ארה"ב מחייבים את חברות הדלק להוסיף 19.28 מיליארד גלונים (72.3 מיליון מ"ק) של אתנול (מיוצר מתירס) לדלק למכוניות שנמכר בארה"ב. (חוקים דומים קיימים באירופה). האתנול מהווה כ 10% מהדלקים שנמכרים בארה"ב. החוקים בארה"ב גם מחייבים להגדיל כול שנה את כמות האתנול שבדלק.

הנשיא טראמפ וראשי סוכנות הגנת הסביבה EPA  שמינה גילו ניצוצות מאד קטנים של שפיות כאשר ניסו להקטין (במקום להגדיל) את כמות האתנול. לפי ההצעה שלהם ישתמשו בשנה הבאה ב 19.24 מיליארד גלון (במקום 19.28). זו ירידה אפסית מבחינה כמותית ובלתי חשובה, חשיבותה היא סמלית בלבד – זה שינוי מגמה, ובמקום להגדיל כול שנה את כמות האתנול כפי שמחייבות התקנות (המטורפות) שבתוקף כעת, מנסים לעצור את הרכבת, ולהקטין (מעט מאד) את הכמות בשנה הבאה.
בינתיים זו רק הצעה שעדיין לא התקבלה, אבל, כול סימן לבלימת אפשרית של הטירוף מבורך.
כמובן, כול מדיניות, נכונה או שגויה, יוצרת קבוצות אינטרסים שמתפרנסים ממנה. חקלאים רבים, ומפעלים רבים לייצור אתנול שהוקמו בשנים האחרונות בחסות החוקים, נלחמים מלחמת חורמה פוליטית להמשך צווי האתנול והסובסידיות שמהם הם מתפרנסים (על חשבון שאר תושבי ארה"ב).


יעקב

24 ביולי 2017

התפוקה הזעירה של לוחות השמש


לוחות השמש הפכו לדת החדשה של העולם המודרני. כולם "יודעים" את המנטרה שהשמש תספק לנו "אנרגיה נקייה ובזול" והיא ישועתנו. אכן השמש מספקת את האנרגיה לכול צורות החיים על פני כדור הארץ. אבל לוחות השמש - המייצרים חשמל זה סיפור אחר – הם מספקים מעט מאד אנרגיה. עד כמה מעט אני רוצה להמחיש בפוסט זה באמצעות מספרים.

הנה לוח שמש טיפוסי  (מבט מלפני ומאחור).

גודל הלוח הוא 1.664 מ' X  0.998 מ' או 1.66 מ"ר (נניח גודל של מיטה...), והוא מפיק (תפוקה מקסימלית) 280 וואט חשמל. זה מספיק להפעלת 3 נורות ליבון לתאורה או, אולי, 10 נורות מסוג לד. בשביל להפעיל קומקום חשמלי או מייבש שיער ביתי צריך 7-8 לוחות כאלה. בשביל להפעיל מדיח כלים, מייבש כביסה או תנור אפייה ביתי צריך 12-15 לוחות כאלה... (הכול בתנאי השמש החזקה ביותר, בצהרי היום). התפוקה של לוח זה היא כ 168 ואט למ"ר, והיא כנראה גבוהה מהממוצע. בארץ מציעים מערכת שהתפוקה שלה רק 111 ואט למ"ר, ומערכת אחרת שהתפוקה שלה 155 ואט למ"ר.

כמה חשמל צורכת דירת מגורים טיפוסית?. פעם (לפני שהיו מזגנים ומייבשי כביסה), בדירות שיכון קטנות עשו חיבורים 25 אמפר שהוא 5750 ואט, בדירות בינוניות עושים חיבור 40 אמפר שפירושו 9200 ואט. היום עושים בדירות גדולות או בתים פרטיים חיבור תלת פזי, 3X25 אמפר שהם 17500 ואט, או 3X40 אמפר שהם 27600 ואט. במושגים של לוחות שמש צריך, בהתאמה: 21 לוחות, 33 לוחות, 63 לוחות ו 99 לוחות. במטרים מרובעים זה יוצא: 35 מ"ר, 55, 105, 165 מ"ר לוחות לדירה (או בית) אחד.

נסתכל על זה בצורה אחרת: צריכת השיא של ישראל (בימים חמים אלו) היא כ 12.5 GW. לו ניסינו לקבל צריכה זו מלוחות שמש צריך כמעט 45 מיליון לוחות כאלה, כלומר כול תושב ישראל (כולל ילדים וזקנים) צריך לסחוב על גבו 5 לוחות כאלה (בגודל מיטה כול אחד). במטרים מרובעים – פירושו 74 מיליון מ"ר או 74 קמ"ר. וכול זה רק בשביל צריכת החשמל. (החשמל מהווה כ 40% מצריכת אנרגיה, השאר זה דלק לתחבורה, חימום ותעשייה). וכול 45 מיליון הלוחות לא מספקים חשמל אלא 20% מהזמן, כך שבשביל 80% מהזמן אנו צריכים עדיין את כול תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שעובדות היום.

נקודת מבט נוספת: מערכת לוחות ביתית (על הגג) היא בדרך כלל בעלת הספק של 5 קו"ט, כלומר כוללת כ 20 לוחות בשטח של כ 33 מ"ר. מערכת כזאת תספיק (בצהרי היום כאשר השמש בשיאה) עבור הפעלת מזגנים, מקרר, טלוויזיה ואולי מחשב וכמה מנורות. אבל, אם באותו זמן נרצה להפעיל גם קומקום חשמלי, תנור אפייה, מכונת כביסה או מגהץ – המערכת כבר לא מספיקה.

כאשר מצביעים בפני חסיד ירוק על כך שהשמש מפיקה חשמל רק 20% מהזמן הוא מיד שולף את הסיסמה: אגירת אנרגיה. לא חשוב שאין דבר כזה ולא יכול להיות, שזו רק סיסמה ריקה מתוכן. נניח שכן יש אמצעי אגירה, אז, צריך לייצר ב 20% מהזמן חשמל עבור 100% מהזמן כלומר אולי פי 5 מהצריכה הרגעית או אולי רק פי 3. אבל המערכת הביתית הרגילה לא מספיקה אפילו עבור הצריכה השוטפת, מאיפה ייקחו אנרגיה פי 3 או פי 5 כדי לאגור? ההנחה שאין שום מגבלות פיסיות של שטח וכסף ואפשר להתקין לוחות שמש כמה שרוצים... עשרות מיליונים... היא לא מציאותית.

הנה נתונים על תפוקת חשמל סולארי בישראל:
בשנת 2016 היה כושר ייצור סולארי מותקן בהיקף כ 900 MW, שהם כ 6 מיליון  מ"ר (או כ 4 מיליון לוחות...). הם ייצרו כ 1.6 TWh חשמל, שהם כ 2.5% מהייצור הכולל.
כושר הייצור הכולל המאושר על ידי רשות החשמל עומד על כ 1790 MW, כלומר כפליים מהמותקן עד 2016. עד 2018-19 יהיו 12 מיליון מ"ר לוחות שמש (8 מיליון לוחות), והן יספקו, אולי, 5% מהחשמל שנצרך. עלות הסובסידיות של החשמל הסולארי הזה קשה לחשב במדויק כי גובה הסובסידיה משתנה ממתקן למתקן, ורשות החשמל אינה טורחת לספק את המידע המדויק לציבור (פניות שלי אליהם לא נענו). הערכה גסה שלי: הסובסידיה שאנו משלמים דרך חשבונות החשמל עומדת על משהו בין חצי מיליארד למיליארד ₪ בשנה (כול שנה בהתחייבות ל 20 שנה...).

האם השקעה זו הביאה לפחות לחסכון של 5% בצריכת הדלק, בזיהום ובפליטות פד"ח? (לא שחיסכון בשיעורים כאלה משמעותי). לא. כי תחנות הכוח הפחמיות והגזיות פועלות גם בשעות היום, בהן יש תפוקה סולארית. לא ניתן לכבותן כול בוקר ולהדליקן מחדש כול ערב, עם שקיעת החמה.
רציתי להמחיש בקטע זה כמה מעט חשמל מפיקות הלוחות, ואיזו כמות אדירה צריכים כדי לספק חלק משמעותי של הצריכה – וכול זה רק 20% מהזמן... העסק פשוט לא מעשי.

יעקב




18 ביולי 2017

הסכמי פאריס: הרגשה טובה תמורת תשלום.

(תמונה מתוך: WUWT)

כתבנו כבר כמה פעמים שהסכמי פאריס מבוססים על שקרים "לבנים" והבטחות חסרות שחר. בכול זאת זכה הנשיא טראמפ בגינוי חריף בגלל פרישתו מהסכמי פאריס, וציינו את הבידוד שלו בוועידת G20, שאר 19 החברים ממשיכים לדבוק בהסכם, ורק טראמפ (ארה"ב) פרש. יותר מזה: 196 מדינות חתמו על הסכם פאריס – עכשיו זה 195 נגד טראמפ. ארה"ב הפכה לבריון רמאי (rogue state)....
“The Paris agreement is irreversible and non-negotiable and I am determined to carry out the negotiations at the G20 Summit so that they can serve the Paris climate agreement.”

"הסכם פאריס הוא סופי ולא ניתן לדיון ולשינוי, ואני אדאג ששאר חברי G20 ידבקו בו."

אבל ראו מה מכיל הסכם פאריס. סין (הפולט הגדול ביותר בעולם) תמשיך להגדיל את הפליטות שלה לפחות עד 2030 , ואולי, אי"ה, ב 2030 היא תתחיל להקטין את הפליטות. עד אז היא תגדיל את הפליטות שלה ב 10.9 מיליארד טון פד"ח. זו ההתחייבות שלה לפי הסכם פאריס. הודו, הפולט השלישי בגודלו, תגדיל פליטותיה פי שלוש, ותוסף 4.9 מיליארד טון (כי ההיחלצות מעוני ורעב עומדת, בצדק, בראש העדיפויות). רוסיה התחייבה להקטין את הפליטות שלה ב 2030 ב 25% ביחס לרמה של 1990. אבל, בגלל נפילת ברה"מ וסגירת התעשייה המיושנת שלה, הפליטות כבר נפלו ב 45% עד שנת 2000. כלומר רוסיה התחייבה, בעצם, להגדיל את הפליטות ב 20%. בסיכומו של דבר, 13 ממדינות G20 יגדילו את הפליטות שלהם ב 46% עד 2030, לפי הסכמי פאריס. הארצות שהתחייבו לצמצם את הפליטות (מבין G20) הן רק ארצות אירופה, קנדה ואוסטרליה – והצמצום יהיה (לפי ההתחייבות) כ 1.7 מיליארד טון, כלומר – פחות מ עשירית מהגידול בפליטות של סין הודו ושות'. הארצות שהתחייבו לצמצם פליטות פולטות רד כ 11.3% מהפליטות העולמיות.

אז ראינו שהסכם פאריס חסר ערך מעשי – הוא לא יביא לצמצום הפליטות הנכסף גם אם יקוים כלשונו. בנוסף, אין דרך לקיים את ההבטחות, אין דרך טכנית-מעשית. הוא כולו הבטחות רטוריות חסרת תוכן מעשי. מדוע בכול זאת ההתלהבות העולמית הגדולה מהסכם ריקני זה? בגלל הערך הסמלי: הנה 196 מדינות העולם התכנסו יחד, הסכימו הסכמה גדולה, פה אחד, שבעיית האקלים היא אמתית וחמורה ויש להילחם מלחמת חורמה באקלים ובפליטות. זה היופי שבהסכם, זה מה שמחמם את הבטן והלב, זה למה הוא יקר כול כך לליבם של רבים.

אז, מסתבר שגם זה בלוף. ההסכם הושג תמורת כסף, או הבטחה לכסף. המדינות ה"מפותחות" הבטיחו (הבטחה חסרת סיכוי למימוש) להעביר למדינות ה"מתפתחות" (העניות) 100 מיליארד דולר בשנה "בשביל מלחמה באקלים". אז, המדינות העניות (מרבית 196 המדינות) הסכימו להגיד "כן" לפאריס, להשתתף במשחק ולהגיש "תכניות לאומיות למלחמה באקלים" – בשביל הכסף שהובטח להם. ואם אין כסף? No money – no funey (כפי שאמרה לי פעם גברת מרחוב החלונות האדומים באמסטרדם).

ראש ממשלת טורקיה, ארדוגן (ממשתתפי G20 ), אמר: "אחרי פרישת ארה"ב אנו לא נגיש את ההסכם לאישור הפרלמנט.... מבלי לפגוע... אנו לא נעביר את ההסכם בפרלמנט עד שלא יקוימו ההתחייבויות [קרי: עד שנראה את הכסף].". גם ארצות אחרות מה G20 יש להן בעיות ולא יחדשו תמיכתן בהסכם, אמר ארדוגן. אז האקטיביסטים הירוקים (כולל אובמה ומרקל), קנו את התקוות הירוקות וההרגשה הטובה הסמלית בכסף. (בהבטחות שווא, כי אין להם כסף).

יעקב