דפים

11 בדצמבר 2017

בלוף הבטרייה הגדול של אוסטרליה


כבר כתבנו על הסוללה הגדולה בעולם שהותקנה באוסטרליה. כעת השלימה התקנתה וכלי התקשורת חוגגים בספינים, יחסי ציבור וסופרלטיבים חסרי שחר (שקרים בלעז). הנה מבחר: הניו יורק טיימס: "אחד מפלאי ההנדסה של המאה, פתרון אפשרי לבעיות האנרגיה"... "עשינו היסטוריה" אמר ראש ממשלת דרום אוסטרליה, בספין שנועד להסתיר את כישלונו כי סגירת תחנת הכוח הפחמית שהייתה שם הביאה לניתוקי זרם תכופים וסבל לתושבים.
וואלה: "לפני כשנה, משבר אנרגיה רחב היקף הותיר אלפי בתים בדרום אוסטרליה ללא אספקת חשמל במשך שעות. אילון מאסק, מקים ומנכ"ל יצרנית המכוניות החשמליות טסלה, הצהיר כי החברה בראשותו יכולה לספק פתרון למשבר זה תוך חודשים ספורים, על ידי הקמת סוללה ענקית שתוכל לאגור חשמל ולספק אותו במקרי חירום."
... לספק במשך כמה דקות... את זה הם לא אומרים – הם לא מפרטים מה כמות האנרגיה שהמתקן, בגודל מגרש כדורגל (בתמונה) מסוגל לאגור. המתקן הוא בעל הספק של 100 MW, וקיבול של 129 MWh כלומר: הוא מסוגל לספק 100 MW  במשך כשעה ורבע. ומה יהיה אם הרוח לא תתחדש תוך שעה ורבע? יקבלו חשמל כרגיל – מתחנות כוח פחמיות או גזיות (אם לא יסגרו אותן).
עוד אמר ראש ממשלת דרום אוסטרליה: "פירוש הדבר שבפעם הראשונה אפשר לספק אנרגיה נקיה וברת השגה, מהרוח, לצרכנים, 24/7, בין אם הרוח נושבת ובין אם לאו." כמו כול ההתבטאויות של הפוליטיקאים זה בלוף. אפשר לספק חשמל במשך שעה ורבע... ומה אח"כ? איפה ה 24/7 ??

במאמרים אחדים (כולל וואלה) מחזרו את השקר שהבטרייה מסוגלת לספק חשמל ל 30,000 בתים למשך שמונה שעות. ה BBC  מדייק יותר: במשך שעה אחת בלבד.


כדי להבין עד כמה קטנה כמות החשמל שהסוללה הענקית והיקרה הזו (בגודל מגרש כדורגל) מסוגלת לאגור נעשה תרגיל חשבון. הסוללה ממוקמת צמוד לחווה של טורבינות רוח (בתמונה) בעלת הספק נומינלי של 309 MW. נניח שהרוח נושבת 1/3 מהזמן (היא נושבת פחות...) – אז חוות הרוח צריכה להיות מסוגלת לספק כ 100 MW  חשמל רציף, כול הזמן, כהספק של הבטרייה. עכשיו נניח שיום אחד נושבת הרוח ויומיים אין רוח (מצב שכיח). במשך 24 שעות של רוח תספק החווה 100 MW  לרשת ו200  MW  צריכים להיאגר כדי להיות מסופקים ביומיים הבאים. 200X24 שעות = 4800 MWh. חשמל. אבל הסוללה של מאסק הגיבור מחזיקה רק 129 MWh חשמל... כלומר – כדי שהסוללה תשלים את חוות הרוח הזו ותאפשר לה לספק זרם רציף ואמין צריך כ 37 "סוללות הכי גדולות בעולם", או 37 מגרשי כדורגל... שכול אחד עולה אולי 100-150 מיליון דולר....
הרבה פעמים יש אפילו שבוע ללא רוח...(לא רק יומיים כמו בתרגיל שלנו). וכול שדה הכדורגל הזה מספק 100 MW  חשמל – הצריכה של דרום אוסטרליה היא כ 2000 MW. שדה הכדורגל מסוגל לספק חשמל ל 30,000 בתים במשך שעה אחת – בדרום אוסטרליה יש כ 750 אלף בתים.... (לצורך השוואת סדר גודל: הצריכה הרגילה בישראל היא כ 8000-9000 MW, צריכת השיא 12,500 MW. דרום אוסטרליה מדינה קטנה, יש בה כ 1.5 מיליון תושבים). כלומר: צריך 37 מגרשי כדורגל (כמו בתמונה) כדי לספק 5% מהחשמל של מדינה קטנה כמו דרום אוסטרליה.
הבטרייה הזו היא אכן בטרייה והיא אכן אוגרת חשמל. אבל – כמה היא אוגרת? זה כמו לאגור מים במימיה כדי להשקות שדה פלחה. התועלת המעשית שלה מאד קטנה ומוגבלת. היא לא מאפשרת אספקה סדירה, רציפה  ובטוחה של חשמל מתחדש (רוחני). היא בסך הכול עוזרת מעט לייצב את הרשת נוכח הרוח התזזיתית, ואולי מאפשרת אורך נשימה של כמה דקות כדי להפעיל תחנת כוח גזית במקרה שהרוח מפסיקה לנשוב פתאום. עדיין חייבים להחזיק מקורות חשמל אמינים ויציבים (פחם או גז) בכוננות כדי לגבות את כול החשמל המתחדש התזזיתי.
ה"סוללה הגדולה בעולם" היא תרגיל יחסי ציבור מבריק של אלון מאסק (הבעלים של טסלה) וראש ממשלת אוסטרליה הדרומית. כמו מרבית תרגילי יחסי הציבור – הכול בלוף. כול העסק של אנרגיה ירוקה מתחדשת בנוי על בלופים כמו זה.

מה ש"מציל" את דרום אוסטרליה מניתוקי זרם תכופים (black-outs) זו המערכת שבתמונה למעלה. אלה טורבינות סלוניות על דיזל או גז עם גנרטורים בהספק 286 MW, שיכולים להיכנס לפעולה תוך 8 דקות ולעבוד כמה שעות שצריך (כלומר כמה שעות שהרוח לא נושבת). הטורבינות הותקנו תוך 58 יום (לעומת ה 100 יום של הבטרייה). הטורבינות לא יעילות (שורפות הרבה דלק), מזהמות, ושורפות את הדלק היקר ביותר (דיזל) – אבל הן מספקות חשמל, בכול שעה ללא הגבלה בניגוד לבטרייה.
הדיזל-גנרטורים הותקנו בשקט-בשקט, ללא תרועה וללא יחסי ציבור. את הבטרייה של מאסק התקינו בשביל הרעש התקשורתי והספין הירוק, אחרי שהגנרטורים פתרו את בעיית ניתוקי הזרם (או חלקה). הפתרון הזול והפשוט והפחות מזהם היה לא לסגור את תחנות הכוח הפחמית בפורט אוגוסטה, תחנה בת 31 שנה, בהספק של 520 MW. כול עוד התחנה הפחמית עבדה, לא היו בדרום אוסטרליה בעיות של ניתוקי זרם. האידאולוגיה האנטי פחמית גברה על החובה לשמור על אספקת זרם תקינה ורציפה.  אחרי שסגרו את התחנה הפחמית וסבלו מניתוקי זרם (כפי שהמהנדסים התריעו מראש) רצו למצוא פתרון חרום דחוף, יקר ומזהם – טורבינות סילוניות על סולר – וגם – בטרייה של מאסק בשביל הספין.


יעקב

אין תגובות: