דפים

18 באפריל 2014

פחם – דלק העתיד.

בעוד דוח ה IPCC  חולם על הפחתה של 40-70% בפליטות עד אמצע המאה, כותב ה"אקונומיסט" מאמר יותר ריאליסטי על הדלק של העתיד – אותו דלק שהניע את המהפכה התעשייתית עד כה, והרים אותנו מעוני מרוד לחיי רווחה: הפחם.

פחם הוא זול, מצוי בשפע, בכול מקום, קל להפקה ולהובלה, ומשמש עדיין מקור האנרגיה העיקרי שלנו (לצד בני דודיו – הנפט והגז). הוא המקור ל 40% (בערך, ולא 22% כמו שנכתב במאמר)   של החשמל המופק בארה"ב, ו 50% בגרמניה, כנראה 70-80% בסין.    למטה רואים גרפים המתארים את אשר מתרחש במציאות של עולם האמת, להבדיל מעולם הפנטזיות של ה IPCC  והחממיסטים. הפחם, הנפט והגז ימשיכו להיות הדלק העיקרי שלנו לפחות עד 2035, השנה של התחזית הזאת, וכנראה הרבה מעבר לזה. ירידה של פליטות ב 40% לא תתרחש, לא חשוב מה מטיפים החממיסטים. אם נגזר על כדור הארץ להתחמם (אני לא חושב כך) הוא יתחמם. צריך להסתגל.

מה ממליץ ה IPCC ? בין השאר להגדיל פי 3 או פי 4 (הם לבד לא יודעים איזה מספר דמיוני לשים בדוח), את תחנות הרוח והפאנלים הסולאריים. 23 אלף תחנות הרוח ומיליון ורבע הפאנלים הסולאריים שהותקנו בגרמניה מוכיחים שהדברים האלה לא עוזרים – הפליטות בגרמניה לא ירדו ב 8-10 השנים האחרונות. ההשפעה של תחנות הרוח והפאנלים על כהקטנת הפליטות היא אפסית. (יש להם השפעות מזיקות אחרות, בייחוד לתחנות הרוח). בבית ספר היסודי לימדו אותנו שארבע פעמים אפס זה עדיין אפס. גם אם יתקינו תחנות רוח ופאנלים פי 4 כהצעת ה IPCC – עדיין לא תתרחש הקטנה משמעותית של פליטות, ועדיין יספקו המקורות הפחמיים מעל 80% מהאנרגיה שאנו צריכים לפחות עד אמצע המאה. (קשה להתנבא מעבר לזה – אבל דבר אחד ניתן לאמור: תחנות הרוח לא יהיו מרכיב משמעותי בתמהיל האנרגיה שלנו. פאנלים סולאריים – אולי – אבל לא אלה של היום, אלא פאנלים יעילים יותר, אם וכאשר יומצאו).

החממיסטים הפנטזיונרים לא רצו לשמוע למהנדסים שאמרו להם שאין ממש בתחנות רוח. הם טענו שהמהנדסים מכרו נשמתם לשטן ופועלים בשרות אקסון-מובייל, במטרה להרוס את כדור הארץ למען בצע כסף. [היום אקסון-מובייל – out. השטן קוראים לו היום "האחים קוך"]. אבל היום יש הוכחות מוחשיות – 23 אלף תחנות רוח שכבר עובדות, אך מספקות רק 7% מהחשמל של גרמניה, וגם זה – לרוב, כאשר לא צריכים אותו (ולכן מייצאים אותו לארצות שכנות). ובזמן שתחנות הרוח כן מועילות לעבוד, חייבות תחנות הפחם להישאר בכוננות, ולכן, להמשיך ולשרוף פחם (כמויות יותר קטנות) ולפלוט פד"ח, למרות שהן אינן מפיקות חשמל – כי תחנות פחמיות לא ניתן להדליק מחדש במהירות אחרי כיבוי. ההתנגדות לתחנות הרוח (קוטלות הציפורים) גוברת, בגרמניה ובאנגליה, ובספרד כידוע הופסקה ההתקנה כליל. חוץ מזה, ההרפתקה של תחנות הרוח לא החלה עכשיו, כבר אחרי המשבר הנפט הראשון, ב 1973, החלו להתקין תחנות רוח באלפים, בייחוד בארה"ב, הכולל בסבסוד ממשלתי. כול תחנות הרוח ההן נשארו כגרוטאות המזהמות את הנוף, כאשר הוקטנו או הופסקו הסובסידיות. היה מקום ללמוד לקח מזה, אבל הדור החדש של ההיסטריים לא למד, ועשה אותה שגיאה שנית.
הפחם גורם נזקים נוספים, מלבד הנזק (כביכול) של הפד"ח. הוא פילוט מזהמים לאוויר, ולכן צריך להתקין מתקני סינון כדי למנוע זיהום אוויר. הדבר אפשרי, ונעשה בתחנות כוח חדשות (וגם בחלק מהישנות). אבל, בלי אנרגיה (ובלי פליטות פד"ח) אין לנו אפשרות להתקיים עדיין.

עוד על תחיית הפחם: כאן, כאן, וכאן וכאן.

יעקב



אין תגובות: