דפים

30 באפריל 2014

צ'רנוביל עדיין חיה


השבוע מלאו 28 שנה להתפוצצות תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל (פרטים מלאים מוסמכים על האירוע ניתן לקרוא כאן (מומלץ), באנגלית, ובבלוג שלנו בעברית). בימים אלה עובדים על  בניית כיפת פלדה  ענקית כדי לעטוף ולאטום מחדש את  שרידי תחנה הישנה ולמנוע דליפת של קרינה רדיואקטיבית החוצה, אל האטמוספרה.
העטיפה והאטימה החדשה דרושים כי העטיפה הישנה, מבטון, שהרוסים בנו בחיפזון אחרי הפיצוץ, מתחילה להיסדק ולהתפרק, ויש חשש לדליפה מחודשת של חומרים מסוכנים מהליבה הלוהטת של הכור. העטיפה החדשה תעלה כ 1.5 מיליארד דולר, והיא ממומנת על ידי מדינות המערב. מקווים שהיא תעמוד במשימת האיטום לפחות 100 שנה – מה יהיה אחרי זה לא יודעים, הדורות העתידיים יצטרכו לטפל בזה. הכיפה החדשה, ובה 32 אלף טון פלדה, נבנית על ידי קונסורציום של חברות צרפתיות ואמורה להיות מוכנה ב 2017.

בעת האירוע, ב 1986, פונו כ 45 אלף תושבים מהעיירה פריפיאט הסמוכה (מרחק 3 ק"מ מהתחנה),
ועוד כמה עשרות אלפים מכפרים בסביבה. שטח ברדיוס כ 30 ק"מ סביב התחנה פונה מ 116 אלף תושביו והוכרז שטח סגור. השטח הסגור, בן 2800 קמ"ר הורחב ל 4300 קמ"ר, ועוד 220 אלף תושבים הועברו מהאזור בהמשך. עד היום שוררת באזור קרינה גבוהה מהמותר, בגלל חלקיקים רדיואקטיביים שנפלטו מהכור והתפזרו על האדמה סביב, אבל בחלקים גדולים הקרינה ה"גבוהה" אינה גבוהה כלל והיא רק אולי 50% מעל לקרינת רקע טבעית.

בשטח הסגור, בעל הקרינה ה"גבוהה" פורחים החיים. חיות בר רבות משגשגות ומתרבות בשטח הפנוי מאנשים. לא יודעים מה השפעת הקרינה עליהן, אך נראה שהיא עושה להן רק טוב. גם ציפורים רבות חיות שם. חוקרים מספרד לכדו באיזור 152 עופות מ 16 מינים שונים ומצאו שהעופות הסתגלו לקרינה הגבוהה ו"התחסנו" בצורה טבעית מפניה.  אנשים אחרים הכינו סרטון מאלף על מיני בעלי חיים המשגשגים בשטח הסגור והמזוהם של צ'רנוביל.

אבל לא רק חיות. גם בני אדם חיים שם. כ 1200 מתושבי האזור, בעיקר אנשים מבוגרים, סירבו להתפנות וחזרו לחיות בבתיהם שבשטח ה"קורן". הם עדיין חיים שם. הנה מאמר על ה"סבתות של צ'רנוביל" (הבאבושקות). אין יודעים בדיוק על השפעת הקרינה על אנשים אלה, לא נעשו מחקרים רפואיים מדוקדקים. אבל, על פניו נראה, שהאנשים האלה עדיין בחיים, אחרי 28 שנים של חיים בסביבה קורנת. נראה – על פי החיות ובני האדם – ששד הקרינה לא נורא כול כך.

אנו יודעים, ללא צל של ספק, שקרינה רדיואקטיבית במינון גבוה היא קטלנית, היא גורמת לסרטן ומוות. זה מה שקרה לעשרות אנשים (134 ליתר דיוק חלו במחלת הקרינה) שהיו בשטח בעת שאירע הפיצוץ, או ספגו מנות קרינה גבוהות במהלך עבודות ההצלה בשבועות שאחרי זה. מה שאיננו יודעים הוא מה ההשפעה הבריאותית של קרינה במינון נמוך. תקני הבטיחות בחשיפה לקרינה נקבעו לא על בסיס ידע ממשי של השפעות הקרינה הנמוכה אלא על בסיס של "ליתר בטחון" כלומר על בסיס חוסר הידע. אם לא יודעים קובעים את רף הביטחון כמה שיותר גבוה, ליתר ביטחון, ומניחים שכול כמות קרינה מסוכנת. לפחות על פניו נראה שלא היה צורך בקביעת רף כול כך גבוה, ואולי לא היה צורך בפינוי התושבים בכלל. פינוי התושבים עצמו, עקירתם הפתאומית מבתיהם וסביבתם הטבעית, גורם גם הוא לנזקי בריאות ניכרים, אולי לנזקים יותר גדולים מהקרינה הנמוכה. המצב מאד מסובך, בגלל הפחד שלנו שנובע מחוסר ידיעה.

לקחים לעתיד? להעז יותר, לא להיבהל מכול תאונה ומכול דבר בלתי ידוע. חייבים להמשיך במאמצי הפיתוח והשכלול של האנרגיה הגרעינית כי אנו זקוקים לה.

יעקב



2 comments:

יוני אמר/ה...

יעקב
יישר כח על המאמר.
מתוך הרתאות שאני נותן, ומעקב זהיר אחרי העיתונות העולמית, אפשר לומר באופטימיות זהירה שחומת הבורות סביב האנרגיה הגרעינית נסדקת, בעיקר כי הצורך גובר על התעמולה. כבר היום נבנות מעל 70 תחנות כח גרעיניות ברחבי העולם. בקרוב אצלנו?
יוני

יעקב אמר/ה...

כבר אמרתי לך את דעתי - אל לנו לקפוץ בראש, שום דבר לא בוער, יש לנו גז ב"ה. תחנות הכוח ישתכללו וישתפרו, מוטב להמתין.

70 התחנות שנבנות נבנות בסין, הודו, ברזיל וטורקיה. בארה"ב נבנות שתיים, הראשונות זה 50 שנה וכנראה האחרונות ל 50 השנים הבאות - כי גם שם יש גז.

אני לא כול כך מאושר מבניית התחנות הנוכחיות. בארצות כמו סין, הודו, ברזיל או טורקיה - בטוח שתתרחש תאונה זו או אחרת, במוקדם או במאוחר.

האנרגיה הגרעינית זקוקוה לעוד הרבה פיתוח ושיכלול טכנולוגי. ברור לי שאם לא יבנו לא יהיה פיתוח. אני בעד המשך המחקר והפיתוח, אבל לא בעד בנייה המונית של תחנות מהדור הנוכחי.