אנו לא עושים מספיק כדי למנוע התחממות גלובאלית הרת האסון. זה הקונצנזוס
של ה IPCC ומרבית דעת הקהל העולמית. ככה, למשל אומר מאמר
מערכת בבלומברג: " העובדה שהעולם אינו נוקט צעדים משמעותיים בנושא שינויי
האקלים תיראה בעתיד כשגיאה החמורה ביותר של ימינו". עוד בוכים מדעני האקלים
שהם סובלים מכשל בתקשורת ולא מצליחים להעביר את המסר – המסר על חומרת האסונות
הצפויים.
הדבר פשוט לא נכון. המסר המפחיד הועבר
ונקלט, הרבה מעבר למה שמוצדק מבחינה מדעית. העולם המפוחד (ללא סיבה
מספקת) נוקט צעדים מאד כבדים, הוא
מוציא 360 מיליארד דולר לשנה – סכום
אדיר – למלחמה בהתחממות גלובאלית. זה מעל ומעבר למה שניתן
לעשות. אז מה הסיבה להמשך הטפות המוסר ש"לא עושים מספיק" ?
הסיבה פשוטה: פליטות
הפד"ח ממשיכות לעלות בקצב מוגבר, כאילו לא נעשה כלום. ההנחה
היא שאילו עשו "מספיק" היו הפליטות יורדות. מאחר ולא ירדו – סימן שלא
"עשו מספיק". מאחורי זה מסתתרת לוגיקה שגויה: המחשבה שאנו (בני האדם)
מסוגלים לעשות כול דבר, שאנו אומניפוטנטים (כול יכולים). לכן – אם הפליטות לא
יורדות – זה סימן שלא עשינו מספיק, לא התאמצנו מספיק, לא רצינו מספיק, כי אנו
מסוגלים להוריד את הפליטות אם רק נרצה. הכשל של הורדת הפליטות הופך לכשל מוסרי – נכשלנו בלעשות את הטוב בעיני
ה'.
אבל אנחנו איננו כול יכולים, אנו חיים בעולם שבו שולטים חוקי
הטבע הפיסיקה והמציאות המטילים סייגים למה שאפשר ומה לא. אנו לא חיים בעולם הדמיון
שבו הכול אפשרי. בעולם המציאות לא קיימים מקורות אנרגיה בלתי מזהמים ובלתי מזיקים.
אנו צורכים כמויות אדירות של אנרגיה, כול הרווחה של הקיום האנושי מבוססת על
אנרגיה. אין לנו, כרגע, אפשרות להתקיים ללא האנרגיה הפוסילית היוצרת
פליטות. אולי ימצאו בעתיד מקורות אנרגיה בלתי פולטים (ואולי לא), אבל אנחנו איננו
אלוהים, איננו מסוגלים לפתור את הבעיה על ידי שנגיד "יהי אור".
אבל, כאשר טוען ה IPCC והחממיסטים ש"לא מעשה מספיק" – יש להם
כוונות נוספות. בואו נראה מה הם היו רוצים שייעשה, שעוד לא נעשה.
הדבר הראשון הוא הסכם בינלאומי (מחייב!!) לצמצום הפליטות, או
קיוטו ב'. הסכם הוא כמובן מלל, לרוב מלל ריקני, כמו קיוטו א'. הסכם בינלאומי אינו
מקטין הפליטות. אבל ההסכם הבינלאומי הופך, מבחינתם, למטרה בפני עצמה. הם אוהבים
מילים, אולי אפילו יותר מהורדת הפליטות. יש להם הרגשה מאד טובה, מין חמימות
אידיאולוגית בבטן, אם "כול העולם" מתכנס ומצהיר הצהרות חגיגיות. למילים
יש ערך סמלי מעבר לתוצאות המעשיות שנגזרות מהן (תוצאות בלתי קיימות). הסכם קיוטו
למשל – לא הביא לשום ירידה בפליטות, כלום, אפס, כמו שה IPCC מאשר בדוח שלו, אבל – המחנה האידאולוגי של
החממיסטים מאוהב בהסכמים בינלאומיים, במילים עצמן, בלי קשר לפליטות.
הדבר השני שכול החממיסטים רוצים ועוד לא נעשה הוא מס פחם
או מס פליטות. כבר יש מס פחם באירופה ובאוסטרליה, ובמדינות נוספות, אבל לא
בארה"ב, ולא ברמה עולמית, ולא "מספיק". ( בכול העולם יש מיסים על
דלק, שזה, כמובן, מס על פליטות או על פחם, אבל זה לא מספיק). אף פעם אין "מספיק" בנושא המיסים,
במחנה אידאולוגי זה. האם המס יקטין את הפליטות? איך יקטין? המס אינו מספק אנרגיה
ואינו מקטין פליטות. הדבר היחידי שיכול להקטין פליטות הוא מקור אנרגיה בלתי פולט –
אבל המצאה טכנולוגית זו עדיין לא קיימת בעולם המציאות. אבל, החממיסטים אוהבים
מיסים, כמו שהם אוהבים מילים ריקות, זו אהבה אידיאולוגית, בלי קשר לתוצאה המעשית
של הפחתת הפליטות (או העדר תוצאה זו).
הטענה וההנחה של החוגים החממיסטים או הירוקים שניתן בקלות להפחית
פליטות, ואם לא הופחתו – הדבר מעיד על כך ,שלא נעשה מספיק", כלומר על כשל
מוסרי שלנו היא הנחה מעולם של פנטזיות אידאולוגיות מנותק מהמציאות. האם ניתן
להקטין פליטות? כן, אבל לא בקלות, כמו שמנסים לתאר. למשל – על ידי איסור כול
הטיסות... אבל על כך בקטע נפרד.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה