דפים

11 באפריל 2014

טקטיקה של הפחדה נכשלה

מדוע אין מדעני האקלים מצליחים להשפיע על המדיניות (על מעשי הממשלות) ? כלומר – מדוע אין הם מצליחים לגרום למנהיגי המדינות ליישם תכניות לצמצום הפליטות? זה בטח לא בגלל שהם לא מנסים. זאת אומר קלייב קרוק, עיתונאי בריטי ותיק, וגם עונה בהמשך:  בגלל טקטיקת ההפחדה שנועדה לכישלון.

[החממיסטים יש להם תמיד הרגשה שהם נכשלו ב"להעביר את המסר" על האסון האקלימי הנוראי שמתקרב. למה "נכשלו" ? כי  לא נחתם הסכם בינלאומי להפחתת הפליטות, וועידות האקלים ההמוניות הסתיימו בכישלון, והפליטות אינן קטנות. למעשה כן הצליחו החממיסטים היטב בהעברת המסר הפוליטי, עובדה היא שממשלות העולם, בעיקר באירופה וארה"ב מוציאות כ 360 מיליארד דולר בשנה על "הפחתת הפליטות" (כביכול). זה שאין הפחתה בפליטות – הסיבה לכך היא שההפחתה בלתי אפשרית, וכול ההוצאות הן הוצאות סרק על פעולות חסרות הגיון הנדסי-ממשי]

ה IPCC  פרסם זה עתה ערימה ענקית של חומר על ההשפעות impacts (כלומר הנזקים) של ההתחממות הצפויה. יש 30 פרקים, 2600 עמודים, נספחים וחומר נוסף, שנוצרו על ידי 243 "מחברים מתאמים מובילים", 66 עורכים, מ 70 ארצות, ו436 "מחברים תורמים" מ 54 ארצות. כול זה לא מצליח להזיז את המדיניות ודעת הקהל. פעילי האקלים (החממיסטים) מיואשים מהטיפשות של ה"מכחישים", מהציניות של יצרני האנרגיה וחוסר האונים של הממשלות והמוסדות הדמוקרטיים (אומר קרוק). הסיבה לכישלון, אומר קרוק היא חוסר התבונה הטקטית של קהילת מדעני האקלים (החממיסטים) ובני בריתם הפוליטיים.

הדו"ח האחרון של ה IPCC  מנוסח בצורה יותר זהירה מקודמיו, ובצדק. הוא נמנע מלנבא אסונות ספציפיים, שלא ניתנים לניבוי מדויק. הוא נמנע מלנבא מה שעשוי להתברר כבלתי נכון. הוא מדבר יותר על סיכונים, ופעולות זהירות – אלו הדברים שהידע המדעי החלקי מאד של האקלים מאפשר.

במקום להכיר בעובדות אלו הולכים פוליטיקאים, כמו למשל ג'ון קרי, ואומרים דברים מוגזמים ומופרכים כמו: "אם לא נפעל במהירות ובצורה דרמטית, המדע אומר לנו שצורת החיים שלנו בסכנה. הכחשת המדע היא פשע. המחיר של חוסר פעולה יהיה אסון". הדו"ח החדש של ה IPCC  אינו אומר דברים כאלה. המדע אינו מתנבא ואינו יכול להתנבא על אסונות ספציפיים, והמדע אינו יכול לאמור כמה כסף כדאי להוציא על "מניעה" – mitigation – לעומת כמה כדאי להוציא על הסתגלות – adaptation . המדע לא יכול להגיד מה הכי כדאי לעשות – זאת שאלה פוליטית-כלכלית.  מי שמעדיף דרך פעולה א' על פני ב' איננו "מכחיש מדע" ואיננו פושע, כמו שקרי אומר. (כול זה אומר קלייב קרוק).

האשמה למצב מסולף זה טמונה במידה רבה בידי המדענים (החממיסטים) עצמם, שבחרו להיות פעילים פוליטיים. הם עשו זאת, כנראה, מתוך תחושה כנה של פחד מהאסון המתקרב, אבל הם פגעו באמינות של עצמם. קשה להסתכל על פעיל פוליטית כמדען חסר פניות. ברגע שהם דוחפים מדיניות שאינה בתחום מומחיותם (למשל אנרגיה ירוקה) קשה לנו לקבל את טענותיהם המדעיות כאובייקטיביות וחסרות פניות. המדענים מאבדים מסמכותם ואמינותם כמדענים. וזה לא עוזר כאשר מדענים אחרים, המביעים ספקות, זוכים לקיתונות של השמצות ("מכחישים") ונזרקים מפורומים ומוסדות אקדמיים. אנו רגילים לעמדה לוחמנית מקוטבת (אנו נגדם) בתחום הפוליטיקה, אבל לא בתחום המדע.

חוקי הפוליטיקה שונים. פוליטיקאים עושים ספינים (משקרים) – זה חלק מעבודתם. אבל, ההתייחסות המזלזלת ("מכחישים מטומטמים, שאינם מבינים את המדע") והגידופים (הורסי כדור הארץ מחמת רדיפת בצע) – בוודאי אינה צעד פוליטי נבון ויעיל, המרחיב את הבסיס הפוליטי הדרוש.

עד כאן קליב קרוק. הנה סיכום שלי: החממיסטים ניצחו בוויכוח הציבורי. דעת הקהל העולמית מקבלת לחלוטין את העמדה החממיסטית על האסונות האקלימיים הצפויים. המדיניות החממיסטית מיושמת במלואה, ככול שניתן, לפחות במדינות המפותחות. הכישלון בהפחתת הפליטות אינו נובע מ"אי העברת המסר"  - הוא נובע מכך שלא קיים פתרון מעשי לבעיה. יחד עם זאת – זה במאה אחוז נכון שהמדענים החממיסטים הפכו לפעילים פוליטיים, והמסעות ההפחדה שלהם אינם מדע אלא עמדה אידאולוגית-פוליטית.

הכישלון של המדענים החממיסטים אינו ב"העברת המסר". הכישלון הוא בגוזמאות חסרות בסיס מדעי שהם מנסים למכור למען הגבר ההפחדה בכול מחיר. הכישלון הוא בהתנהגותם הבלתי מדעית.

יעקב



אין תגובות: