יש נפט בשפע, המשך...

ספנסר דייל הוא הכלכלן הראשי  של החברת הענקית BP  Brtitish Petroleum-  - והוא כותב מאמר על המציאות החדשה בתחום הנפט, נוכח הפקה בשיטת הפראקינג בארה"ב והירידה הגדולה במחירי הנפט בשנה האחרונה. במציאות החדשה ארה"ב מפיקה כיום כ 4.5 מיליון חביות נפט ליום בשיטת הפראקינג, דבר שלא היה קיים כלל בשנת 2010.

הוא מונה ארבע אמיתות (או הנחות) יסוד שתחום הנפט שהשתנו לחלוטין, מקצה לקצה, בעת האחרונה. ראשית – ההנחה שהנפט משאב מוגבל, ולכן – ככול שנצרוך יותר נפט הוא ילך ויאזול, ומחירו יעלה כול הזמן, בהכרח. הדבר לחלוטין הפוך. יש נפט בקרקע בכמויות בלתי מוגבלות (למעשה). המגבלה בהפקת נפט אינה מציאת החומר במעמקי האדמה, אלא האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו, המאפשרים (או לא) את ההפקה, והעלות של ההפקה. שני הדברים הולכים ומתקדמים ומתייעלים עם הזמן. הטכנולוגיה משתפרת כול הזמן (ראה "פראקינג"), ועם השכלול באה גם הירידה במחיר ההפקה. ככה למשל – במשך 35 השנים האחרונות נצרכו בעולם כ טריליארד חביות נפט, אך באותה תקופה גדלו הרזרבות המוכחות (של נפט בר הפקה, באדמה) בעוד טריליון חביות. במילים אחרות: על כול חבית נפט שנצרכה "התגלו" (או הפכו לזמינות) שתי חביות חדשות. מסקנה: אין מחסור בנפט באדמה. אם אי פעם בעתיד נפסיק (או נקטין) את הצריכה בנפט, זה לא יהיה בגלל מחסור אלא בגלל מקור אנרגיה אחר, יותר טוב וזול, שיימצא בעתיד, אולי.

שנית, אומר דייל, אנו ניאלץ להשאיר את האנרגיה הפחמית (פחם, נפט וגז), או חלקה, באדמה, בגלל בעיית האקלים. זו הערכתו. אני לא חושב כך. ייתכן ויהיה צמצום בצריכת הפחם, כשחלק מהפחם מוחלף בגז (כפי שהנפט הוחלף בפחם ב 30 השנים האחרונות). אבל, כול עוד לא יהיה תחליף סביר (ואין כרגע) אנו נמשיך להפיק את האנרגיה הדרושה לנו מנפט וגז וגם מפחם (בכמויות מוקטנות).

שינוי שלישי חל בגמישות אספקת הנפט. הטכנולוגיה החדשה יישמה עקרונות של ייצור המוני (של מתקני הפקה) ושימוש חוזר בהם, דבר שמאפשר להקטין או להגדיל את התפוקה במהירות בתגובה להקטנה או גידול בביקוש.

שינוי רביעי הוא בכיוון הזרימה של הנפט בעולם. בעוד בעבר זרמו כמויות גדולות של נפט מהמזה"ת ל"מערב" – הרי שה"מערב" (קרי ארה"ב) זקוקה פחות ופחות לייבוא נפט. ארה"ב נמצאת קרובה להשגת "עצמאות אנרגטית" – דהיינו – אספקה עצמית של כול האנרגיה הדרושה לה. דבר זה היה בגדר חלום, או אוטופיה לפני עשור, אולם הוא עשוי להיות למציאות כבר ב 2020-25. עיקר הגידול בצריכת הנפט, בעולם, יתרחש באסיה (סין, הודו ושכנותיהן). הנפט יזרום מזרחה. יש לשער שגם האחריות הביטחונית לאבטחת זרימת הנפט תעבור מזרחה (מארה"ב לסין). השיפור במאזן התשלומים של ארה"ב, הנובע מקיטון ייבוא הנפט ישנה אף הוא את פני הכלכלה העולמית.

קטעים קודמים שלנו על נושא שפע הנפט (והגז והפחם) תמצאו כאן.

לא לדאוג.

יעקב

יש נפט בשפע – בזכות הפרקינג

רבים זוכרים את הימים הלא רחוקים כול כך של שנת 2008 כאשר מחיר הנפט הגיע לשיאים של 150 דולר לחבית, וכולם נביאו שנגמר עידן הנפט, שהנפט אזל – peak oil "פיק אויל" או שיא הייצור של נפט עבר, ואין יותר נפט באדמה, שהמחיר עוד מעט יגיע ל 200 דולר או אף 300 דולר לחבית, וגעוואלד, מה נעשה?! אח"כ הופיעה פתאום ובאופן בלתי צפוי שיטת הפרקינג fracking – טכנולוגיה חדשה להפקת נפט מסלעי צפחה שמהם לא ידעו להפיק נפט קודם. "פתאום" החלה ארה"ב לייצר משהו כמו 9 מיליון חביות נפט ליום, במקום 5-6 מיליון שהפיקה קודם. פתאום הוצף השוק בכמויות גדולות של נפט, ומחירו ירד באופן חד, החל מקיץ 2014 לכ 30-40 דולר לחבית (המחיר היום כ 40 דולר). סטטיסטיקות על תפוקת נפט היום תמצאו כאן.

ערב הסעודית, בעלת רזרבות הנפט הגדולות בעולם, בשדות נפט רגילים, שבהם קל להפיק נפט בעלות 2-3 דולר לחבית, החליטה להילחם במפיקי הפרקינג. הם חישבו שהפקה בפרקינג עולה 60-80 דולר לחבית, ואם הם יציפו את השוק בנפט, והמחיר ירד מתחת ל 40 דולר, יפשטו הפרקיסטים את הרגל וייעלמו, וסעודיה שוב תשלוט בשוק הנפט.

                                                           

פירוט כמויות הנפט שהופקו בארה"ב בשיטת הפרקינג בשנים האחרונות בגרף למטה.

בתחילה נראה שהתכנית הסעודית עובדת, וכמה פרויקטים של הפקת נפט במים עמוקים באוקיינוסים, במחיר גבוה, נזנחו. פרקיסטים אחדים נקלעו לקשיים כספיים, וכמות מגדלי הקידוח (rigs) הפעילים בארה"ב הלכה וקטנה. אבל הטכנולוגיה והפרקיסטים לא קופאים על שמריהם. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ומחירי ההפקה הולכים ויורדים. השיטות משתכללות, והפרקיסטים מצליחים כעת, בזכות הטכנולוגיה, להפיק יותר ויותר מהנפט שכלוא במעמקי האדמה, ובתצורות סלע "הדוקות" tight, ולהפיק במחירים זולים. היו"ר היוצא של חברת הנפט פיוניר, סקוט שפילד, טען שעלות ההפקה של חברתו עומד על כ 2.25 דולר לחבית (פחות מהעלות של הסעודים). אולי הוא מגזים אבל לא בהרבה. הוא טוען שבמחיר שוק של 55 דולר לחבית מסוגלת ארה"ב להפיק יותר נפט מהסעודים, ולהרוויח כסף טוב. חברתו חתכה את מחירי ההפקה ב 26% רק בשנה האחרונה, וכעת, למרות מחיר של רק 40 דולר לחבית, מגדילה חברתו "פיוניר" את כמות מגדלי ההפקה.

תפוקת הנפט של ארה"ב ירדה בשנה האחרונה בכ 1.2 מיליון חביות ליום, לעומת השיא של 2015, והיא עומדת היום על 8.5 מ"ח, אולם כעת המגמה התהפכה. מלבד זאת יש בארה"ב אולי 3900 בארות נפט שהקידוח שלהן החל אבל לא הושלם אלא הוקפא בגלל מחירי הנפט הנמוכים. בארות אלו מסוגלות לחזור לתפוקה תוך זמן קצר, אם המחירים יעלו חזרה ל 50-55 דולר לחבית.

בבריטניה נוהל מאבק עיקש נגד השימוש בשיטת הפרקינג להפקת נפט ממרבצים יבשתיים באנגליה, אולם כעת, תחת הממשלה החדשה של תרזה מאי, הסיכוי הוא שהפרקינג יתפתח גם בבריטניה במלוא הקיטור.

שורה תחתונה: התקדמות הטכנולוגיה שינתה את פני שוק הנפט מקצה לקצה. אין מחסור בנפט כלל, ההיפך – כרגע יש שפע, והוא יימשך לפחות כמה עשורים. אפשר להירגע.

יעקב

קטעים קודמים שלנו על שפע הנפט: כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

יש נפט בשפע בארה"ב (ובעולם).

איור מתוך כתבת הניו-יורק טיימס

בכמה עיתונים הופיעו כתבות על התפוקה ההולכת וגדלה של נפט בארה"ב. תפוקת הנפט בארה"ב הלכה וירדה מאז 1970, בגלל התרוקנות שדות הנפט הישנים, ובגלל שלא נתגלו מרבצים חדשים שופעים כמו הישנים. בעיקבות זאת התפתחה תיאוריית "פסגת הנפט" peak oil שטוענת שהנפט מצוי באדמה בכמויות מוגבלות והוא הולך ואוזל, ומשבר נוראי יתרחש בקרוב, בגלל מחסור בנפט.

אך, ראה זה פלא, המגמה התהפכה בשנת 2005, ומאז יש עלייה בתפוקת הנפט בארה"ב. תפוקת הנפט ב 1970 הייתה 9.6 מיליון חביות ליום, בשפל של 2008 הייתה פחות מ 5 מיליון חביות, והיום הגיעה ל 5.7 מיליון (עליה של 12% תוך 3 שנים). התחזית ל 2020 מדברת על בין 7 ל 10 מיליון חביות ליום (בארה"ב בלבד).

נביאי ההפחדה של "פסגת הנפט" טעו בדיוק היכן שדומיהם, נביאי הזעם המלת'וסיים, טעו. הכומר תומאס מלת'וס טען שכושר ייצור המזון בעולם מוגבלת, ולא ניתן יהיה לייצר מספיק מזון כדי להזין את האוכלוסייה ההולכת והגדלה. הוא טען זאת בשנת 1798 כאשר בעולם חיו כמיליארד בני אדם. היום חיים 7 מיליארד והעדר יכולת לייצר מזון אינה בעיה מיידים או חמורה. הטעות של מלת'וס הייתה שהוא התחשב רק בכושר הייצור שהיה ידוע בימיו, ולא צפה את התפתחות הטכנולוגיה והגידול העתידי בכושר הייצור. מאז הוכנסו אינספור שיפורים טכנולוגיים לתהליך הגידול החקלאי: מיכון (טרקטורים וקומביינים), השקייה, דישון כימי, הדברה והשבחת זני הצמחים. הטיעון שכמות המשאבים מוגבלת, כי כדור הארץ סופי – נשמע מאד סביר – אבל השאלה היא היכן התקרה, מבחינה כמותית, שמעבר לה לא ניתן להגיע. את זה אנו לא יודעים, אבל דבר אחד ברור: מלת'וס טעה מאד בנקודה זו. זה לא שהמזון נופל כמן משמיים וייצורו אינו מהווה בעיה, אלא שמלת'וס טעה בהערכה שלו לגבי היכולת האנושית לפתור את בעיות הקיום שלה.

דבר דומה קורה בתחום הפקת הנפט. תפוקת הנפט בטכנולוגיות הידועות בעבר אכן הגיעה ל"פיסגה". אבל הטכנולוגיה לא עומדת במקום, ההתקדמות שלה גדולה ממה שנביאי זעם מלת'וסיים מסוגלים לדמיין.

גידול התפוקה בארה"ב נובע מחידושים טכנולוגיים. בעיקר מדובר בשני חידושים: אחד הוא שיפור בטכנולוגיית הקידוח שמאפשרת להגיע לעומקים גדולים יותר, לקדוח בסלעים קשים יותר, ובמהירות גדולה יותר (כלומר במחיר נמוך יותר) ובצורה יותר מדוייקת. מצד אחד התפתחה טכנולוגיה של קידוח והפקת נפט בים, ואף במים עמוקים, וכך התאפשר להפיק נפט ממאגרים של נפט נוזלי בקרקעית הים, שרבים מהם התגלו ופותחו בשנים האחרונות (בערך העשור האחרון). מצד שני פותחה טכנולוגיית הפראקינג – טכנולוגיה של החדרת מים עם חול וכימיקלים שמפרקים את הסלעים ספוגי הנפט במעמקי האדמה ומשחררים את הנפט והגז הכלוא בהם. הפקת הנפט והגז בדרכים אלה אינה זולה, אבל עליית מחירי הנפט בעשור האחרון הפכו אותה לכדאית. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות ניצול מרבצים של פצלי שמן שבעומק האדמה, שנחשבו עד כה לבלתי ניתנים לניצול ובלתי כלכליים. מרבצים כאלה קיימים בכמויות אדירות, בכול העולם.

האם כמות הנפט (והגז והפחם) שבמעמקי האדמה היא אינסופית ? אינני יודע, איש אינו יודע. סביר להניח שלא. אבל שאלת האינסופיות אינה רלוונטית. השאלה המעניינת היא כמה יש, כמה זמן עוד יהיה נפט? מהי המגבלה (התקרה) הכמותית להפקת נפט? התקרה (השיא או ה peak) איננה היכן שנביאי "פסגת הנפט" מנבאים (היום, מחר, בעוד שנה שנתיים...). יש נפט, גז ופחם מספיק כדי לספק את הצריכה של האנושות למאות שנים. זאת לא נבואה, זאת עובדה, המבוססת על מרבצים ידועים וטכנולוגיה ידועה. זאת עובדה שמוכחת על ידי ספירה של חביות נפט שהופקו.

חסידי האנרגיה הירוקה אוהבים לאהוב את הטכנולוגיה בתחום הירוק אך הם שונאים טכנולוגיה בתחום הנפט. הם מרבים לספר לנו בחדווה על המכוניות שיסעו על מימן, על בטריות חדשות וזולות שימציאו בקרוב מאד ועל מכוניות חשמליות ותאים פוטו-וולטאיים יעילים. אבל צריך להבחין בין מציאות ונבואות או סיפורים יפים. אין ספק שהמדע והטכנולוגיה יביאו לנו אינספור המצאות נפלאות בעתיד, הרבה מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין. אבל אני לא מדבר על זה, על מה שיהיה בעתיד. אני מדבר על מה שקיים היום. שנים ארוכות, לפחות מאז 1973, כול העולם חי בפחד של מחסור בנפט. בייחוד זכורה הבהלה כאשר מחירי הנפט האמירו לשיא של 145 דולר החבית בשנת 2008 (אני זוכר גם את הבהלה של 1973).

אפשר לצפור צפירת הרגעה. ההתפתחות של 5-6 השנים האחרונות מוכיחה שאין בעיה של מחסור בנפט או באנרגיה. נביאי הזעם המלת'וסיים יצטרכו לחפש סוס אחר לרכב עליו.

יעקב

יש נפט וגז בשפע, ברוך השם.

ישראל הפכה פתאום מעצמת נפט וגז, עם הגילויים החדשים בים יש סיכוי שנצליח לספק צרכינו באנרגיה לשנים רבות וגם לייצא. זו הפתעה, כי מאז קום המדינה אנו מייחלים לשווא לקצת נפט, והנה, פתאום התגלה המטמון.

אבל לא רק ישראל. אנו חלק מתהליך תחייה כלל עולמי של הגז והנפט.

בשנת 2007 הגיעו מחירי חבית הנפט ל 147 דולר, מחירי הגז ל 10-12 דולר. נביאי השחורות המקצועיים מיהרו לפרסם ספרים על סוף עידן הנפט. קראו לזה peak oil – שיא הנפט. אמרו: השיא בתפוקת הנפט עבר או יעבור בקרוב. שדות הנפט הוותיקים מתרוקנים, והתפוקה בהם יורדת בהתמדה. אין יותר נפט. התפוקה היורדת עומדת במסלול התנגשות עם הצריכה הגואה של מדינות מתפתחות כמו סין והודו. "סוף העולם קרב".

נבואות הבל. העולם מתפקד כמו שהאופטימיסטים מנבאים. התחזית האופטימיסטית אמרה שהמחיר הגבוה של הנפט יאותת על הביקוש ויעודד חיפושים חדשים ופיתוחים טכנולוגיים, ומקורות חדשים יפותחו, כפי שקרה תמיד, עד כה. מאז שהתגלה הנפט במאה ה 19 ועד כה, למרות הצריכה גדולה, הרזרבות הידועות (הנפט בבטן האדמה) היו תמיד בעלייה.

מאמר ארוך בניו יורק טיימס מספר שבעשור האחרון פותחו טכנולוגיות חדשות. בתחום הנפט – קידוח במים עמוקים הודות למיכשור חדש המאפשר לייצב את המקדחים בים. ביבשה פותחו טכנולוגיות של קידוח לעומק ובכיוון אופקי, תוך ריסוק שכבות הסלע העמוקות ושיחרור הגז הכלוא בהן.

שורה תחתונה: התגלו מרבצי נפט וגז חדשים רבים. המגמה של ירידת התפוקה התהפכה. ארה"ב החלה להפיק יותר נפט מאשר קודם. תפוקת הנפט במפרץ מקסיקו עלתה ב 12% מאז שנת 2000. בקנדה מפיקים נפט מחולות זפת המצויים שם בשפע. קנדה הפכה לספקית הנפט הגדולה של ארה"ב (יותר מערב הסעודית). עיראק, שמפיקה "רק" 2.5 מיליון חביות ליום גילתה שדות חדשים וחתמה חוזי פיתוח שיאפשרו לה להפיק, בעוד כמה שנים, 12 מיליון חביות. מרבצי גז אידירים התגלו ברחבי ארה"ב, בקידוחי עומק. לפני עשור חשבו מומחים שרזרבות הגז של ארה"ב תתקוקנה תוך 25 שנה, היום ידוע שיש לארה"ב מספיק גז בשביל לפחות 100 שנה. ארה"ב הולכת להפוך ליצואנית של גז. אותם מבני סלע עמוקים שמהם מפיקים גז בארה"ב מצויים גם באירופה וארצות אחרות, וגם שם מתחילים בהפקה. מרבצים חדשים התגלו בים, מול חופי ברזיל, ניגריה ומקומות נוספים. מתחילים לחפש נפט באוקיינוס הארקטי, בו לא קדחו עד עתה.

המקביל התפתחה טכנולוגיה שמאפשרת ניצול יותר טוב של האנרגיה, מנועים יותר חסכניים, תחנות כוח יותר יעילות. אנו מסוגלים לשמור על רמת חיינו עם פחות נפט וגז.

כתוצאה מכול אלה, מחיר הנפט ירד לסביבות 80 דולר החבית, מחיר הגז ירד ל 4 דולר. (והדולר לא מה שהיה פעם...). מחפשי הגז נאלצים לקחת פסק זמן. יש יותר גז מאשר השוק מסוגל לקלוט...

צריכת האנרגיה בעולם עומדת לעלות ב 36% בין השנים 2008-2035 לפי תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה. צריכת הנפט תעלה מ 84 מיליון חביות ביום ל 99.

בקיצור – יש לנו בעולם, נפט וגז כמויות מעל לראש, המספיקות לצרכינו להרבה, הרבה שנים. קשה להגיד בדיוק כמה, אבל הרבה עשורים לפחות. הנפט, הגז והפחם יהיו מקורות האנרגיה העיקריים שלנו להרבה עשורים, אין מקורות אחרים, בינתיים. זה טוב, טוב שיש נפט וגז במחיר סביר, טוב שאיננו תלויים במקורות "ירוקים" כמו שמש ורוח, מפני שאין בהם ממש.

סוף העולם נדחה בינתיים.

יעקב

יש נפט בשפע, פרק 34.

מחקר חדש שהתפרסם על ידי בי"ס קנדי בהארווארד קובע שיש שפע של נפט בעולם, וצפוי עודף היצע בשנים הקרובות. המחקר בדק בצורה פרטנית את כול שדות הנפט הפעילים בעולם, ואת כול עבודות הפיתוח שנעשות לתחילת הפקה בשדות חדשים. הנתונים אינם ספקולציה לגבי מה עשוי להתגלות בבטן האדמה, אלא נתונים מוצקים על פרויקטים שבביצוע, שיחלו בהפקה בקרוב.

שורה תחתונה – בציור הזה:

ייצור הנפט גדל משנת 2000 (בה הופקו 80 מליון חביות ליום) ל 93 מח"י ב 2011, וצפוי לעלות בעוד 17% ל 110.6 מח"י בשנת 2020. בשנת 2011 הנפט המופק ענה על כול הביקוש, ואף היה עודף (107%) שנוצל להגדלת מלאים בסעודיה, ארה"ב וסין. העלייה בהפקת הנפט עד 2020 תהיה גדולה מהעלייה בביקוש (התלויה בהתפתחויות כלכליות) וייוצר קרוב עודף של נפט שיגרום לירידת מחירים.

בציור רואים את הייצור של נפט בשנת 2011 לעומת התחזית ל 2020, לפי ארצות.

כמעט כול הארצות מגדילות את התפוקה במידה משמעותית. שימו לב במיוחד לעיראק וארה"ב. בעיראק התעכב הפיתוח של שדות נפט בגלל המלחמה, אולם עכשיו תופס תאוצה חדשה. בארה"ב יש תפוקה חדשה הן ממקורות מסורתיים והן משדות אבן צפחה shale, המופקים בטכנולוגיות חדשות של קידוח אופקי ופראקינג.

מה שקרה הוא מה קורה תמיד. נביאי הזעם המלת'וסיים שהתריעו על "פיק אויל" peak oil (סוף עידן הנפט האוזל) לא לקחו בחשבון את הדבר שהם לא מבינים – את התפתחות הטכנולוגיה. מחירי הנפט הגבוהים בתחילת שנות ה 2000 סימנו את הצורך בחיפוש ופיתוח שדות ושיטות הפקה חדשות. הצורך גרר השקעה והעמל נשא פרי. היום יש שדות חדשים, ושיטות חדשות. אין מחסור בנפט, ולא יהיה. אנשים יפסיקו להשתמש בנפט בעתיד לא בגלל מחסור בנפט, אלא רק כאשר יגלו מקורות אנרגיה יותר טובים וזולים. ההפקה היום, ממקורות החדשים היא יותר יקרה מהמקורות הישנים, אבל עדיין המחיר סביר. התחזיות שלעיל מניחות מחיר שלא יהיה נמוך מ 70 דולר לחבית (לעומת 90 דולר היום). במרבית השדות, ההפקה כדאית אפילו החל מ 55-60 דולר לחבית.

לא כולם חושבים ששפע נפט זה דבר טוב, יש שמעדיפים שהאנושות תסבול ממחסור ומצוקה, על כך בהמשך. טוב או לא – עובדה: יש נפט. (על שפע הגז בכלל לא דיברתי בפוסט זה).

יעקב

האם אנו קרבים לשיא הנפט ?

בפוסט הקודם כתבתי על נבואות סוף העולם של פדרו פרייטו, סוף שייגרם בגלל "שיא הנפט", כלומר בגלל שהנפט, הגז והפחם שבבטן האדמה ייגמרו (יאזלו) ואנו ניוותר ללא מקורות אנרגיה. זו לא דעה חריגה או מוזרה. למעשה, כנראה שמרבית האנשים בעולם מאמינים ב"סוף הנפט" שיבוא מתישהו בקרוב, ויהווה בעיה רצינית מאד. זהו חלק מהשקפת ה"בר קיימות" הטוענת שאנו צורכים כמויות גדולות של משאבי טבע מתכלים מכול הסוגים (למשל מחצבים של המתכות למיניהן), ונעמוד בעתיד בפני שוקת שבורה. כול ההשקפות האלה הן, כמובן,  נגזרות מן התיאוריה המלת'וסית, שנוסחה על ידי תומס מלת'וס ב 1798, לפיה גידול האוכלוסייה יוביל למצב שלא יהיה ניתן לייצר מספיק תוצרת חקלאית (מזון) כדי להזין את כולם.

מבלי להיכנס לדיון מעמיק בנושא, אציין רק את העובדה שכול התיאוריות האלה התבדו, עד כה, וכול נבואות החורבן לא התגשמו, בינתיים (ב"ה).  אני לא נכנס לנבואות על העתיד.

קבוצה של פרופסורים, גיאולוגים ומומחי נפט (כולם אנשים רציניים מאד) פרסמו בלוג בשם The oil drum שהיה מוקדש לדיון בנושא משאבי האנרגיה ודעתם הייתה ששיא-הנפט כבר התרחש (אולי ב 2005) או יתרחש בקרוב מאד. אולי זה מקרי או אולי סמלי שהבלוג נסגר לפני שנה, אחרי פעילות של 8 שנים. (מחברי הבלוג כותבים כעת בבלוגים אחרים, ראו בקישור).

לגמרה במקרה התפרסם אתמול מאמר הדן בדיוק בשאלה זו: "האם הנפט, הפחם והגז אוזלים?". מקור המושג "שיא-הנפט" – peak oil במאמר שכתב מ. קינג הוברט במרץ 1956, ובו ניבא ששיא תפוקת הנפט של ארה"ב תגיע בסביבות 1970, ואחריה תהיה ירידה תלולה בתפוקה. תחילה נראה שהנבואה הזו מתגשמת בדיוק מופלא, אבל בהמשך חלו התפתחויות לא צפויות, ובשנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט של ארה"ב בצורה חדה – ראו בגרף: תפוקת הנפט בארה"ב 1920-2013.

גם בתפוקת הנפט העולמית, עד כה, אין מבחינים בירידות. ראו בגרף שלמטה: תפוקת הנפט העולמית.

ראו עוד נתונים, לרוב, לגבי תפוקת הגז והפחם, במאמר המקושר.

מה לגבי העתיד? מתי יגיע שיא הנפט, כלומר מתי תתחיל ההידרדרות בתפוקת הנפט העולמית?

יש, כרגיל, שלוש דעות, המכסות את כול האפשרויות...

הדעה הראשונה טוענת ששיא הנפט כבר הגיע. זו טענתם של אנשי The oil drum . הם טוענים שמדידת התפוקה בחביות נפט מטעה. מה שצריך לבדוק הוא מאזן האנרגיה, ה EROI. בעבר, בשדות הנפט הראשונים, היה צריך להשקיע (למשל) 30 עד מאה חביות נפט (או שווה ערך באנרגיה) כדי לקדוח ולהפיק 1000 חביות. היום חייבים לקדוח עמוק בים או בסלע צפחה, וחייבים להשקיע, נגיד, 200 חביות כדי להפיק 1000. אז היום יש לנו רק 800 חביות נטו (למטרות מועילות), בעוד בעבר היו לנו 900-970 חביות. ובנוסף לכך יש היום אוכלוסייה גדולה יותר מאשר בעבר. אם מחשבים את כמות הנפט המופקת נטו, ומחלקים באוכלוסיית העולם (תפוקה לנפש) מקבלים את הגרף הבא, המלמד ששיא הנפט התרחש כבר בסביבות שנת 2005. הגרף מתייחס רק לנפט נוזלי, ולא לגז ופחם, שיכולים לשמש כתחליף לנפט נוזלי לתחבורה, חימום בתים ומטרות אחרות.

הקבוצה השנייה טוענת ששיא הנפט יגיע בעוד 10 או 20 שנה, ראו הגרף הבא.

הקבוצה השלישית טוענת שאכן שיא הנפט הרגיל צפוי אולי בעוד 20 שנה, אבל יתווסף לכך נפט "לא קונבנציונלי" , כלומר נפט המופק בשיטות חדישות, כגון פרקינג או חולות ביטומן (בקנדה). כלומר: אם מחשבים את הכמות הכוללת, בכול השיטות החדשות, לא תהיה ירידה בתפוקת הנפט במאה הזו (עד 2100).

באשר לגז – יש הרבה גז, והתפוקה העולמית כול הזמן עולה. לכמה זמן? לא ידוע בדיוק, אבל עשרות שנים. ופחם – פחם יש הרבה... מאות שנים.

מה דעתי הבלתי מלומדת (אינני גיאולוג או מומחה נפט)? אכן יש בעיה עם נפט נוזלי שקשה יותר ויותר למצוא ולהפיק. אין בעיה, בעשורים הקרובים, עם גז ופחם, שיכולים לשמש תחליף לנפט בעת הצורך. כמו שכתבתי בקטע הקודם – לדעתי – סוף העולם (בגלל נפט או התחממות) לא יתרחש בשניים או שלושה העשורים הקרובים. כול הנבואות לעתיד רחוק יותר חסרות כול ערך, איננו מסוגלים לדעת את העתיד. אין טעם להיכנס לבהלה בשל דבר שאיננו יודעים.

הבאתי את הקטע הזה כדי להציג את הדעות הרווחות בנושא שיא-נפט, וכמו שרואים – יש דעות של "מומחים" מקצה אחד לקצה ההפוך. זה טבעי, במצב של חוסר ידיעה.

יעקב

האקטיביסט הירוק שהתפכח.

ג'ורג' מונביוט הוא עיתונאי וותיק ומכובד בגרדיאן ואקטיביסט של השמאל הירוק (כמו כול עיתונאי הגרדיאן). כמו הרבה פעילים הוא האמין וקידם את תיאוריית ה"פיק אויל" (הנפט אוזל).

במאמר חדש הוא מודה "טעיתי" – "העובדות השתנו, אני חייב להשתנות איתן". יש מספיק נפט, יש נפט בלי סוף. הוא אומר שהוא האמין עד כה לשורה ארוכה של גיאולוגים ומומחי נפט שטענו שהנפט אוזל – והוא מצטט אותם ואת נבואותיהם. כול הנבואות האלה לא התגשמו עד כה, והמחקר החדש של מאוגרי שכנע אותו סופית שלא חסר ולא יחסר נפט.

כמובן, אנשים רבים לא האמינו לטענות של פיק-אויל גם קודם. מונביוט האמין וקידם את רעיון הפיק-אויל לא בגלל שהוא נכון, אלא בגלל שתאם את האידיאולוגיה שלו, ואת רצונו לדחוף אנרגיה מתחדשת. הטענה הייתה שאנרגיה מתחדשת, הדרושה כדי להציל את כדור הארץ מההתחממות הנוראית, דרושה גם בגלל שהנפט אוזל וזהו נימוק חזק נוסף להשקעה באנרגיה מתחדשת, נימוק שמדבר גם לספקנים. מתברר שהנימוק הזה לא נכון.

כתב אחר בגרדיאן, ג'רמי לגט, לא מסכים  וטוען שהנפט בכול זאת אוזל. (האיש הזה הוא בעל חברה להפצת פאנלים סולאריים).

יש להזכיר שמונביוט התנגד בעבר בחריפות לאנרגיה גרעינית לפי הקו של הממסד הירוק, אבל שינה דעתו גם בנושא זה, והוא מכיר בכך שאנרגיה גרעינית נחוצה – גם כדי להקטין את פליטות הפד"ח.

מונביוט התייאש מהמצב. הוא אומר: "יש מספיק נפט כדי לצלות את כדור הארץ". "20 שנים של ניסיון למנוע את האסון של ההתחממות על ידי הטפת מוסר נכשלו, עם כשלון וועידת ריו". "אני לא אוהב להתריע על בעיות כאשר איני יכול להצביע על פתרון" – אומר מונביוט אבל מתריע בכול זאת.

שפע של נפט זה חדשות רעות בשביל הפעילים הירוקים הרגילים, הרומנטיים, כי מסתבר שהציוויליזציה התעשייתית שהם כול כך שונאים לא עומדת להיכחד בגלל מחסור בנפט, כמו שהם קיוו.

בקומנטס אומר איש אחד: "העובדות לא השתנו, רק ההבנה שלך השתנתה. האם יש עוד משהו שייתכן ואתה טועה לגביו?"

יעקב

משרד הסביבה נגד כל דבר

בתמונה: הרולד ויניגר, מומחה עולמי לטכנולוגיות הפקת נפט ומדען ראשי בחברת IEI הישראלית.

המשרד להגנת הסביבה הביע דעה נחרצת נגד פרויקט הפיילוט לניצול פצלי שמן בחבל עדולם. הדבר רק טבעי וצפוי מראש. המשרד, המעסיק את מיטב האקטיביסטים הירוקים הקיצוניים כיועצים, רואה את תפקידו כהתנגדות לכול דבר. כול דבר (שכונה חדשה, כביש חדש, מפעל חדש) יש לו השלכות שליליות על הסביבה. הסביבה הכי בתולית ונקייה היא הסביבה שבה אין בני אדם כלל, ללא יישובים, ללא מפעלים וללא כבישים. כזה הוא בערך, חבר עדולם, שההתיישבות בו דלה. אבל... מה לעשות? אנו בני אדם ואנו רוצים לחיות גם כן, למרות המשרד להגנת הסביבה.

הנה נימוקי המשרד כפי שדווחו בוואינט.

1. "מסמך בדיקת ההשפעה הסביבתית של היזם אינה שלמה." זה תירוץ קבע. כול בדיקה של השפעה סביבתית היא לעולם לא מספיק מושלמת, וצריך לדחות את הפרויקט לעולם. עצה למשרד להגנת הסביבה: אם הבדיקה אינה מספיק מושלמת לטעמכם, תעבדו ביחד עם היזם (שישמח) והשלימו את פרטי המידע שחסרים. הטענה הזו (בדיקה לא מספיקה) אינה עניינית אלא רק תירץ לדחייה שהוחלט עליה מראש.

2. "יש פוטנציאל להשלכות סביבתיות חמורות". שימו לב ללשון החלקלקה – אין סכנה ממשית, יש פוטנציאל. בגלל זה יש מומחים במשרד. תבדקו את הפוטנציאל ותגיעו למסקנות ברורות ומנומקות על הסכנות שיש או אין.

3. לא קיימת הפקה בשיטה זו בשום מקום אחר בעולם. שקר. קיימת (גם אם רק ניסיונית). תלמדו את הנושא, תבדקו מה שקיים. חוץ מזה מותר לנו להיות מחדשים וחלוצים בטכנולוגיה.

4. הפקת נפט מפצלי שמן סותר את יעדי הממשלה לקידום אנרגיה חילופית. זו שטות מוחלטת, היא לא סותרת. הממשלה יכולה ל"קדם אנרגיה חילופית" כמה שהיא רוצה, קידוח פצלי השמן אינו מפריע. ישראל צורכת, ומייבאת, כ 15 מיליון טון נפט ומוצרי נפט בשנה, ומוציאה כ 10 מיליארד דולר. זו המציאות והיא תימשך לפחות עוד הרבה עשרות שנים. הנפט מפצלי השמן נועד להקטין מעט את כמות הנפט המיובא, להקטין את ההוצאה על ייבוא נפט ולספק הכנסה ומקומות עבודה לישראל. "אנרגיה חילופית" הוא סיסמה, חזון לעתיד הרחוק, חלום, לא משהו שקיים היום. לא קיים נפט חליפי. הברירה היא בין נפט זר לנפט ישראלי (אם ההפקה תצליח).

5. "השטח בו מתוכנן הפרויקט הוא שטח ייחודי" – לא נכון. כול שטח בארץ ישראל הוא ייחודי, ללא יוצא מן הכלל. אין שום דבר מיוחד בשטח של חבל עדולם חוץ מדלילות האוכלוסייה. דווקא שטח דל אוכלוסייה מתאים ביותר לפרויקטים כמו הפיילוט לניצול פצלי שמן.

המשרד להגנת הסביבה הפך לנחלה של חסידי סביבה קיצוניים, המתנגדים, בצורה אינסטינקטיבית ורגשית, לכול פרויקט של פיתוח, בלי יוצא מן הכלל. "נפט זה פויה" היא האמונה שלהם, שבשמה הם פועלים. יכול להיות שנפט הוא "פויה" – אבל הוא נחוץ, והוא הכרחי, והוא נמצא בשימוש, בכמויות אדירות. אנו רוצים לחיות, ולחיות טוב, וחיינו הטובים מבוססים על ניצול אנרגיה, כמו נפט. לטמון את הראש בחול ולחלום על "אנרגיה חליפית" לא ישנה את המציאות הזו. אנו חייבים למצוא איזון בין פגיעה מיותרת בסביבה, לבין פגיעה הכרחית – המשפרת את איכות החיים שלנו. העמדה הקיצונית (גם של המשרד לאיכות הסביבה) שהסביבה קודמת לכול וכול פגיעה בסביבה פסולה אינה רציונלית או מציאותית.

הפרויקט המדובר הוא פרויקט ניסיוני, למפעל פיילוט, בקנה מידה קטן. הסכנות לסביבה שהוא מביא הן מינימליות. המטרה היא ללמוד את שיטת ההפקה, האם היא בכלל אפשרית וכלכלית, ומה השלכותיה – גם מבחינת הסביבה. הפיילוט עצמו לא יכול לגרום נזק של ממש. אבל הוא הזדמנות, גם למשרד להגנת הסביבה, ללמוד את הנושא מקרוב, ובצורה מעשית, מוחשית ומפורטת, תוך פיקוח צמוד על הפיילוט. ניתן לחזור ולבדוק את הסכנות לסביבה לאחר שיבוצע הפיילוט (שמתוכנן לזמן מוגבל), ולפני שמקבלי החלטה על הפקה מסחרית (אם זה בכלל יגיע לשלב כזה).

המשרד להגנת הסביבה צריך לרדת מהגישה הקיצונית והרגשית של התנגדות לכול דבר, ללא נימוק ענייני של ממש, ובייחוד לדבר שקשור לנפט.

יעקב

שפע של נפט באלסקה

שפע של נפט התגלה בתגלית חדשה באלסקה. הכמות היא 1.2 מיליארד חביות, והתגלית היא ביבשה, בחוף הצפוני של אלסקה, בשדה קונבנציונלי. כזכור, בחוף הצפוני של אלסקה יש שדות נפט גדולים שהתגלו בסביבות 1970, שמפיקים כמויות גדולות של נפט, המוזרם בצינור החוצה את אלסקה עד החוף הדרומי. השדות הישנים הולכים ומתרוקנים והכמויות המופקות מהם הולכת וקטנה. עכשיו התגלה שדה חדש, לא רחוק משם, שיכול להתחיל להפיק כ 120,000 חביות ליום החל משנת 2021 (אחרי שיוקמו מתקני הפקה). הכמות הזאת היא כרבע מהכמות הממוצעת של נפט שזרם דרומה בשנת 2016, מהשדות הישנים.

הגילוי הזה בא כמה חודשים אחרי גילוי אחר של נפט בחוף הצפוני של אלסקה, בים, במקום הנקרא מפרץ סמית'. כמות הנפט במפרץ סמית' היא בין 6 ל 10 מיליארד חביות, ומעריכים שאפשר יהיה להפיק משם כ 200,000 חביות ליום.

כחודש לפני זה נתגלו שדות נפט וגז גדולים במערב טקסס, על ידי החברה אפצ'י שמעריכה שבשדה כ 5 מיליארד חביות נפט ו 75 טריליארד רגל מעוקב של גז. (הנה קטעים קודמים שלנו על גילוים אלה).

סוכנות המידע של האנרגיה בארה"ב EIA, מעריכה שבשנת 2018 ארה"ב תגיע לשיא תפוקת נפט חדש של 9.7 מיליון חביות ליום. השיא הקודם, 9.6 מיליון חביות הושג בשנת 1970, ומאז הייתה ירידה מתמדת בתפוקה, בגלל הזדקנות והתרוקנות שדות הנפט הוותיקים. אבל, עם פיתוח טכנולוגיית הפראקינג, ועם שכלולים טכנולוגיים נוספים, חזרה ארה"ב לתפוקה של 9.6 מלחב' ליום אפריל 2015. בהמשך הייתה הנפילה הגדולה במחירי הנפט שבגללה נסגרו הרבה אתרי תפוקה בעלי עלות גבוהה. התפוקה ירדה לכ 8.7 מיליון חביות ליום ביולי 2016, והתייצבה ברמה זו. בשנת 2016 היו שכלולים נוספים, שאפשרו הפקה גם במחירים הנמוכים יותר השוררים בשוק היום. מעריכים שהתפוקה בשנת 2017 תהיה כ 9.2 מיליון חביות ביום, וב 2018 – כאמור, שיא של כול הזמנים של 9.7 מיליון חביות ליום.

הירידה בתפוקה החל משנת 1970 גרמה לקבוצת מומחים להכריז על "שיא הנפט" Peak Oil – הם טענו שהנפט הולך ואוזל, ועוד מעט לא יהיה יותר נפט. מסתבר שאין מחסור של נפט באדמה, ואמצעי ההפקה הולכים ומשתכללים, מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים להפיק יותר ויותר נפט, במחירי הפקה סבירים. יש מספיק נפט לפחות כמה עשרות שנים טובות, לא לדאוג.

יעקב