מונביוט הירוק בעד אנרגיה גרעינית

ג'ורג' מונביוט הוא עיתונאי בריטי ידוע, איש שמאל, ירוק עמוק, שכתב כמה ספרים על נושאי איכות הסביבה וההתחממות הגלובאלית (ממנה הוא מודאג מאד). הוא גם אקטיביסט בענייני איכות הסביבה.

מונביוט פרסם מאמר בגארדיאן הבריטי שבו הוא אומר שהצרות בפוקושימה שכנעו אותו לתמוך בפיתוח האנרגיה הגרעינית. הוא אומר שעד עכשיו היה ניוטרלי (חסר דעה) בנושא. הירוקים בדרך כלל מתנגדים בחריפות לפיתוח אנרגיה גרעינית (למשל ראו אתר גרינפיס), ואף דורשים לסגור את כול התחנות הפועלות כעת. הארגונים הירוקים והאנטי-גרעיניים הצליחו להשבית את תעשיית תחנות הכוח הגרעיניות ולמנוע המשך בניית התחנות, אחרי 1975, לפחות במדינות המערב, וגם את המשך פיתוח הכורים, גם בנושא שיפור הבטיחות.

אומר מונביוט (תרגום חופשי ותמצות):

"האירועים בפוקושימה שינו את דעתי בנושא אנרגיה גרעינית. אני תומך בה עכשיו. תחנת כוח ישנה ומרופטת, בעלת תחזוקה ובטיחות לקויים, ספגה את מכה קשה מאד  (רעש אדמה וטסונאמי). החשמל ניתק, מערכת הקירור הפסיקה לעבוד. הכורים החלו להתפוצץ ולהתמוסס. האסון חשף בעיות של ליקויי תכנון וקיצורי דרך בתחזוקה. ובכול זאת, איש לא ספג מנה קטלנית של קרינה. ירוקים רבים מגזימים מאד בתיאור סכנת הקרינה. ראו טבלה זו של XKCD -  רמות הקרינה היו רחוקות מרמת נזק חמור.

גם שיטות אחרות של ייצור אנרגיה כרוכות בנזקים וקורבנות. ייצור אנרגיה היא כמו תרופות – אם אין השפעות לוואי מזיקות סימן שזה כנראה גם לא מועיל.

אני תומך באנרגיות מתחדשות אבל הן אינן יכולות לספק את כול צרכינו [מונביוט כותב שאולי 50-70% מהצרכים, דבר שמראה שהוא בכול זאת ירוק חולמני]. אין תחליף לתחנות הגרעיניות שיש לנו, זולת תחנות פחמיות, ופחם יותר גרוע ויותר מזהם." [אני חולק על זה]

יש מעט מאד דברים שבהם אני מסכים עם מונביוט, אבל, מסתבר, שגם בין הירוקים יש אנשים הגיוניים.

יעקב

מונביוט לירוקים: תרדו מהעץ.

ג'ורג' מונביוט, עיתונאי ידוע ופעיל וותיק למען הסביבה אומר לחבריו: "תתחברו למציאות. הפתרונות ה"ירוקים" שאנו מקדמים לא עובדים. תכירו בעובדות".

כאשר אנחנו, השחורים, רחמנא ליצלן, אומרים אותו דבר הם מתייחסים לזה בביטול, טוענים שאנו רשעים שמכרנו נפשנו לשטן (לחברות הנפט) ורוצים להשחית את כדור הארץ למען בצע כסף. עכשיו אומר אותו דבר אדם (מונביוט) בעל אילן יחוס צחור כשלג (כלומר ירוק כעשב השדה), שהיה הרבה שנים עמוד תווך במחנה שלהם. הוא מאמין אמונה שלמה ובלתי מעורערת, יחד איתם, שהאדם מביא על עצמו שואה אקולוגית שעומדת להחריב את כדור הארץ, כלומר – הוא שותף לחששותיהם. אבל – הפתרונות שלהם לא יעזרו – הוא אומר.

הנה קטעים מדברי מונביוט, בעיתונו, הגארדיאן בפאראפרזה.

הוא אומר: יש הרבה סתירות בעמדות הירוקות. למשל – ההתנגדות לאנרגיה גרעינית גורמת לשריפת יותר פחם, ולהחמרת הנזקים.

דה-קרבוניזציה (הפחתת פליטות הפד"ח) מחייב יותר חשמל (ממקורות לא פחמיים) ולא פחות חשמל – כי רק חשמל יכול להחליף את האנרגיה הפחמית בתחבורה או חימום בתים. אך הירוקים דוגלים בהפחתת יצור החשמל.

דה-קרבוניזציה מחייבת תשתיות נרחבות (תחנות רוח, חוות סולאריות ורשתות מימסר), התשתיות האלה מכוערות, פוגעניות, הרסניות לסביבה ומחייבות שליטה של ממשלות וחברות גדולות. המטרות הירוקות של הפחתת הפליטות, שמירה על הטבע, השתחררות משליטת גופים גדולים (ממשלות וחברות) יש בהן סתירה פנימית עמוקה.

אין קיום אנושי ללא התשתיות התעשייתיות שמספקות את צרכינו, ואין תעשייה ללא אנרגיה. מאיפה ניקח את האנרגיה ?

אל תשלו עצמכם שהנפט נגמר, וחומרי הגלם אוזלים, והמחסור הזה יביא להתמוטטות החברה התעשייתית, וכך ינצל כדור האץ. זה לא יקרה. יש נפט, גז, פחם ומחצבים בלי סוף.

גם אם אתם חושבים שצריכים להסתפק במועט ולעבור לחברה כפרית פשוטה – כיצד תשכנעו את האנושות להצטרף אליכם ?

הסיכום של מונביוט: "כולנו, בארגוני הסביבה, אבודים. העולם אבוד, ואין לנו פתרונות. אף אחת מהצעותינו אינה מסוגלת להציל את העולם. אני מקווה שעל ידי הצגת הבעיה אני יכול לעודד אתכם לגישה יותר לוגית ומציאותית, לזנוח את החשיבה המאגית, להכיר בסתירות שבעמדותינו".

אני כמובן איני שותף לאמונה העמוקה של מונביוט שהעולם שועט לעבר שואה אקולוגית. אבל הוא צודק במאה אחוז כאשר הוא מצביע לסתירות הפנימיות ולחוסר ההיגיון והמציאותיות של ה"פתרונות" הירוקים.

המאמר שווה קריאה בשלמותו. גם הקטע של וואטס עליו.

יעקב

האקטיביסט הירוק שהתפכח.

ג'ורג' מונביוט הוא עיתונאי וותיק ומכובד בגרדיאן ואקטיביסט של השמאל הירוק (כמו כול עיתונאי הגרדיאן). כמו הרבה פעילים הוא האמין וקידם את תיאוריית ה"פיק אויל" (הנפט אוזל).

במאמר חדש הוא מודה "טעיתי" – "העובדות השתנו, אני חייב להשתנות איתן". יש מספיק נפט, יש נפט בלי סוף. הוא אומר שהוא האמין עד כה לשורה ארוכה של גיאולוגים ומומחי נפט שטענו שהנפט אוזל – והוא מצטט אותם ואת נבואותיהם. כול הנבואות האלה לא התגשמו עד כה, והמחקר החדש של מאוגרי שכנע אותו סופית שלא חסר ולא יחסר נפט.

כמובן, אנשים רבים לא האמינו לטענות של פיק-אויל גם קודם. מונביוט האמין וקידם את רעיון הפיק-אויל לא בגלל שהוא נכון, אלא בגלל שתאם את האידיאולוגיה שלו, ואת רצונו לדחוף אנרגיה מתחדשת. הטענה הייתה שאנרגיה מתחדשת, הדרושה כדי להציל את כדור הארץ מההתחממות הנוראית, דרושה גם בגלל שהנפט אוזל וזהו נימוק חזק נוסף להשקעה באנרגיה מתחדשת, נימוק שמדבר גם לספקנים. מתברר שהנימוק הזה לא נכון.

כתב אחר בגרדיאן, ג'רמי לגט, לא מסכים  וטוען שהנפט בכול זאת אוזל. (האיש הזה הוא בעל חברה להפצת פאנלים סולאריים).

יש להזכיר שמונביוט התנגד בעבר בחריפות לאנרגיה גרעינית לפי הקו של הממסד הירוק, אבל שינה דעתו גם בנושא זה, והוא מכיר בכך שאנרגיה גרעינית נחוצה – גם כדי להקטין את פליטות הפד"ח.

מונביוט התייאש מהמצב. הוא אומר: "יש מספיק נפט כדי לצלות את כדור הארץ". "20 שנים של ניסיון למנוע את האסון של ההתחממות על ידי הטפת מוסר נכשלו, עם כשלון וועידת ריו". "אני לא אוהב להתריע על בעיות כאשר איני יכול להצביע על פתרון" – אומר מונביוט אבל מתריע בכול זאת.

שפע של נפט זה חדשות רעות בשביל הפעילים הירוקים הרגילים, הרומנטיים, כי מסתבר שהציוויליזציה התעשייתית שהם כול כך שונאים לא עומדת להיכחד בגלל מחסור בנפט, כמו שהם קיוו.

בקומנטס אומר איש אחד: "העובדות לא השתנו, רק ההבנה שלך השתנתה. האם יש עוד משהו שייתכן ואתה טועה לגביו?"

יעקב

הקרח הארקטי נמס.

הקרח הארקטי (באוקיינוס הארקטי, הצפוני) נמס השנה יותר מאשר בשנים הקודמות והגיע לשיא (שלילי) בשטחו – כלומר השטח הקרח נמוך השנה יותר מאשר ב 33 השנים האחרונות – מאז תחילת מדידות הלוויין. (4.1 מיליון קמ"ר לעומת שיא שלילי קודם 4.17 קמ"ר).

נותרו עוד מספר ימים עד לתאריך (תחילת ספטמבר) שבו בדרך כלל נפסקת ההפשרה של הקיץ ומתחילה הקפיאה של החורף.

מה משמעות הדבר ?

החשודים הרגילים מכריזים שזה סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו ושגורלו של כדור הארץ נגזר. למשל – מונביוט. הוא נתקף ברוח שירה ואומר:

Our pretensions to peace, prosperity and progress are likely to follow.

"התקוות שלנו (או השאיפות שלנו) לשלום, שגשוג וקידמה [ימסו כמו הקרח הצפוני]."

הוא צודק שהתקוות של אירופה לשגשוג וקידמה הולכות ונעלמות, אבל זה לא קשור לקרח הצפוני אלא לבזבוזי סרק של הכסף שלהם.

מונביוט מוכיח את הממשלות על שהן לא עושות כלום כדי להציל את הקרח... טוב, אני מציע שיעבירו חוק להצלת הקרח הצפוני, האוסר עליו להתמוסס, ו/או, שיכריזו על "יעד" חדש: הגדלת שטח הקרח הצפוני ל 5 מיליון קמ"ר מינימום.

ג'ודי קורי מסבירה שהייתה ירידה תלולה בהיקף הקרח עקב סופת ציקלון גדולה שהתרחשה בשבועיים הראשונים של אוגוסט, ש"העיפה" את הקרח.

וואטס מנסה לערער על הנתון, ואומר שמקורות אחרים, המודדים את הקרח בדרכים שונות, לא מצאו ירידה מתחת למינימום. אני לא חושב שיש טעם בוויכוח הזה, הקרח אכן נמס, ובשנים האחרונות היקפו הוא, באופן קבוע, כ 30% פחות מהממוצע 1979-2000 . לא משנה אם היקף ההמסה השנה הוא קצת יותר גדול או קצת יותר קטן.

קינת סוף העולם של מונביוט (וכול שאר מקהלת החממיסטים) היא קצת משונה, כי לא התרחש השנה שום דבר מיוחד. אבל – גם הקינה שלהם לא חדשה, הם כבר מתריעים על סוף העולם כבר יותר מ 30 שנה (לפחות).

יעקב

סוף העולם כבר כאן.

זאת מאמין פול קינגסנורת', ראש פרויקט "ההר השחור", המקיים פסטיבל  בטבע בשם "לא-ציוויליזציה" Uncivilization. (השם היותר נכון: אנטי-ציוויליזציה). קינגסנורת הוא בריטי, ילד טוב אוקספורד, עיתונאי וסופר, ממשפחה עשירה (פטור מדאגות פרנסה). הוא דמות די טיפוסית של אינטלקטואל בן ימינו. הוא אקולוג (שוחר סביבה) עמוק (אך אופייני), "ליברל" (שמאלני), ואנטי כול דבר. הניו יורק טיימס מפרסם פרופיל ארוך שלו ותנועתו.

קינגסנורת בן 41, נשוי לפסיכולוגית, יש לו שני ילדים. לאחר הלימודים באוקספורד עבד פרקי זמן קצר כעיתונאי, כתב שני ספרים הטפה "אקולוגיים" (אחד מהם רב מכר), אבל עיקר זמנו (כולל זמנו בעת הלימודים) הקדיש להטפה, פעילות והפגנות בנושאי הסביבה והמחאה החברתית. לדעתו אנו נמצאים בעידן של שבר או הרס גלובאלי – global disruption. ה"מכונה האנושית" כפי שהוא מכנה זאת, הגיעה לממדים מפלצתיים כאלה שהרס הציוויליזציה בלתי נמנע. התנועה שייסד "ההר השחור" נושאה הוא אבל, צער וייאוש.  אנו חיים בעידן רצח הסביבה - ecocide - ואנו לאט תופסים את גודל האסון הבלתי נמנע.

הוא גם כתב ספר בשם "אנגליה האמתית" בו תיאר את האנגלי הכפרי, האדם הפשוט המנסה לשמר את אורח חייו הרגוע, המסורתי, נגד הפלישה של החברות הגדולות, המרכולים והתעשייה ( נגד הפלישה של העולם המודרני). בכול העיירות והכפרים שביקר ראה את כוחות הפיתוח, החברות הגדולות וההפרטה הורסים את הארץ. הוא איבד, אט-אט, את אמונתו בתועלת שבהטפה סביבתית. היו לו חברים רבים שנרתמו למאבק נגד שינויי האקלים, הם כתבו, הטיפו ודיברו – אך הוא בחן את העובדות והגיע למסקנה: אין דרך לעצור את זה. ריכוזי הפד"ח ממשיכים לעלות. ד"ר האנסן אמר שחייבים לעצור את הריכוז ברמה של 350 חלקים למיליון כדי להציל את כדור הארץ, אבל אנו הגענו כבר ל 400 (0.04%). מדענים הזהירו שהפעילות האנושית דוחפת את כדור הארץ למאורע של הכחדת חיים המונית. מאז הופעת החיים, לפני 3.5 מיליארד שנים, היו רק 5 מאורעות של הכחדה המונית של יצורים. "הכול נעשה גרוע יותר, אתה מסתכל על כול מגמה שנגדה נאבקו שוחרי הסביבה, כמוני, והכול הידרדר. אני לא יכול להמשיך להטיף 'חברים! חייבים להמשיך ולפעול! עוד דחיפה קטנה, ונציל את העולם!'. אני כבר לא מאמין בזה (העולם נידון לכליה, לא ניתן להצילו). אז מה עושים?" (דברי קינגסנורת).  לא רק שאינו מאמין שניתן להציל את העולם – הוא אפילו לא בטוח שהוא חפץ להציל את התרבות האנושית (הציוויליזציה), במתכונת הקיימת. ההתנגדות שלו להידרדרות הסביבה, ולקפיטליזם התעשייתי בכלל, היא גדולה מתמיד, הוא לא שינה דעתו.  הוא רק חושב שהעסקנות והמחאה הסביבתית (כמו למשל זו של ביל מקקיבן) מרמה את האנשים, מוכרת להם תקוות שווא. הם אומרים: אם תעשו כך וכך נשיג את מטרתנו להציל את העולם. אבל זה בלתי אפשרי, תקוות שווא היא הונאה, העולם ייהרס, לא ניתן למנוע זאת.

בשנת 2012 הוא פרסם את השקפותיו האקולוגיות בסדרה של מאמרים, בהם הביע התנגדות למה שהוא מכנה "הסביבתיות החדשה" הרעיון, ש"התרבות, הטבע והאנושות יכולים להינצל על ידי הביו-טכנולוגיה, ביולוגיה סינטטית, אנרגיה גרעינית, הנדסה של כדור הארץ – geoengineering " ועוד כאלה פתרונות טכנולוגיים. בשביל קינגסנורת הרעיון שהטכנולוגיה עשויה להצילנו מהאסונות של ההתחממות הגלובאלית הוא לא רק טעות, הוא דוחה ומקומם, הוא מפר את האיזון בין בני האדם והטבע, ומהווה עדות, שבעת משבר, הרבה משוחרי הטבע זנחו את העיקרון ש"לטבע ערך פנימי משלו, מעבר לבני האדם". אם אנו מאבדים את האידיאל הזה בשם הצלה כביכול של התרבות האנושית, הוא אומר, אם אנו מרשים לעצמנו להקים תחנות רוח על כול הר ופאנלים סולאריים בכול מדבר, אנו עושים עסק עם השטן. [טכנולוגיה היא השטן – בשבילו]. שנאת הטכנולוגיה והפיתוח הכלכלי טבועה עמוק בדמו. עוד כשהיה סטודנט צעיר באוקספורד, ב 1992 (גילו אז: 19), הוא השתתף בהפגנות רבות, סוערות ואלימות, נגד רשת כבישים בהקמה. לדעתו (ולדעת חבריו בתנועה) – שימור הטבע (מניעת בניית הכביש) יותר חשוב מהגעה לעבודה בזמן. המניע היה הרגשת בטן שהטבע חשוב מבני האדם, והוא נשבע ש"יקדיש לכך את חייו – להציל את הטבע מידי בני האדם, למנוע את ההרס של היופי, לדבר בשם הדברים הקטנים והרגישים שאינם מסוגלים להגן על עצמם." [זו בעצם שנאה לבני האדם].

בהמשך הוא כתב ספר על תנועת המחאה האלימה נגד ה"גלובליזציה" [למעשה- נגד הקפיטליזם] שתפסה תנופה בשנות ה 1990. הוא השתתף בהפגנות האלימות שלהם ברחבי העולם, ונסחף בהתלהבות. הוא מצא שפה משותפת עם "מיליונים של אנשים שלא אוהבים את הצורה הזו של מדידת הדברים (את הפיתוח הכלכלי והשפע החומרי), לא אוהבים צורה זו של החיים, וההשקפה הזו על העולם". הספר שכתב לא הצליח, אך הוא המשיך בכתיבת מאמרים ומנשרים ברוח זו. [היום – השם האופנתי לפעילות זו הוא "מחאה חברתית"]

קינגסנורת פרש מכתיבה עיתונאית, ואחרי כישלון נוסף של וועידת אקלים המונית כתב בבלוג שלו בשלהי 2007, ש"הוא מודיע ב"שמחה" שהוא זונח את התקווה שניתן לעצור את ההתחממות הגלובאלית". דוגלד הינה, צעיר כבן 30, (כעת המשנה שלו בתנועה) התלהב מהרעיון. הם נפגשו והחליפו דעות וכתבו את המנשר של ה"אנטי-תרבות" uncivilization . הם מביעים את השכנוע שלהם שההתחממות הגלובאלית והמשברים הסביבתיים אינם בעיה שניתן לפתור אלא אסון בלתי נמנע. הם קוראים תגר על המיתוסים שביסוד התרבות שלנו: המיתוס של הקדמה, הפרוגרס (רווחה אנושית), המיתוס של המרכזיות של בני האדם, המיתוס של ההפרדה בין תרבות אנושית וטבע. ב 2010 קינגסנורת והינה פרסמו את הראשון מסדרת ספרי "ההר השחור". אינטלקטואלים רבים הצטרפו אליהם, ביניהם נעמי קליין, דוד אברם ודריק ג'נסן.

הינה (חברו של קינגסנורת) אומר: "אנשים חושבים שזניחה של האמונה בקדמה, של הרעיון שאם ננסה בנחישות מספקת נוכל לתקן את המצב, היא עמדה ניהיליסטית. הם חושבים שאנו אומרים ששום דבר לא חשוב. אבל, לא. בוא לא נטען שאיננו מיואשים, שהאובדן אינו כואב, אבל צריכים להיות ישרים." הוא השווה את המצב של ההשלמה עם גודל ההרס של הסביבה להשלמה עם מחלה סופנית. ,בתחילה אתה מרגיש ייאוש, אח"כ אתה משלים עם הגורל ורואה מה אפשר לעשות בזמן שנותר. פעילי סביבה יותר שגרתיים אינם מקבלים את הגישה הזו (ש"אין מה לעשות"). ג'ורג' מונביוט, עיתונאי סביבתי ידוע, וחבר וותיק של קינגסנורת, ערך עמו דו שיח מעל דפי הגרדיאן. קינגסנורת טען שהתרבות (הציוויליזציה) מתקרבת להתמוטטות, והגיע העת לחדול מעסקנות עקרה במטרה להצילה, ולחשוב איך לחיות בכבוד את הרגעים האחרונים. מונביוט טען שלזנוח את הפעולה הפוליטית למען הצלת העולם דומה לנטישה פושעת של המחויבות המוסרית שלנו. מונביוט אמר: "כמה אנשים לדעתך יוכלו להתקיים ללא אנרגיה מדלקים פחמיים, או אנרגיה חלופית? כמה יוכלו לשרוד ללא הציוויליצזיה התעשייתית המודרנית? שני מיליארד בני אדם? מיליארד אחד? [מתוך 7+ מיליארד החיים היום]. אתה רוצה לדון את השאר לכליה?" [תשובה שלי: כן. קינגסנורת שונא בני אדם, ואוהב רק את הטבע. השמדה של מיליארדים אחדים של בני אדם ייחשב בעיניו לתרומה חשובה לאידיאל של הצלת הטבע].

קינגסנורת עצמו החליט, בעיקרון, להפסיק את המאבק הנואש (וחסר התוחלת) להצלת האנושות. הוא קנה חווה במקום נידח באירלנד, ומנסה להתנתק מהעולם. הוא עוד משתתף, מדי פעם, במאבק מקומי נגד הקמת מרכז קניות חדש, אבל זה סתם מתוך הרגשה עמוקה שזה "לא בסדר", ולא מתוך תקווה לשנות את העולם.

עד כאן הקטע על קינגסנורת.

כתבתי עליו באריכות (והפרופיל שלו במאמר בניו יורק טיימס ארוך פי 10), כי הוא לא דמות שוליים, אקולוג קיצוני וחסר חשיבות – כמו ניתן היה אולי לחשוב. גישתו היא טיפוסית לגישה הרווחת בין ה"אינטלקטואלים" (אנשי הרוח) של ימינו.  ה"אינטלקטואלים" מעולם לא הבינו ולא הסתדרו עם עולם חומר של הטכנולוגיה וההתפתחות האנושית, התעשייתית-כלכלית. הם חיים בעולם של המאה ה 17- עולם ה"טבע" או "החזרה לטבע", עולם טרום תעשייתי. הם עושים רומנטיזציה לעולם זה, הם חולמים שבעולם הטבע שורר אושר, יופי והרמוניה, שהתעשייה והטכנולוגיה הרסו. הם חולמים על גן עדן שלא היה קיים כי ב"גן העדן" של הטבע, כפי שהיה באמת, החיים האנושיים הם עניים, קשים, אכזריים וקצרים. ההתקדמות הטכנולוגית-תעשייתי-כלכלית הביאה רווחה לבני האדם, שלא הייתה קודם.

תשוו את הדעה הזו לדעתו של "האופטימיסט הרציונלי" – מט רידלי – האומר: "היום זה נחשב לשגעון להאמין בעתיד טוב לאנושות ולכדור הארץ" הוא אומר. אבל... מצבנו יותר טוב היום, בהשוואה ל מצב לפני 50 שנה..."

ההיסטריה החממיסטית מתלבשת כמו ככפה ליד להשקפת העולם האנטי-אנושית, אנטי-קפיטלסטית, אנטי-חומרית, אנטי-מציאותית, והפרימיטיביזם הרומנטי, שאותם מבטא היטב, בין השאר, פול קינגסנורת. הבסיס של ההיסטריה האקלימית הוא אידיאולוגי ולא מדעי.

יעקב

טירוף מערכות: שורפים את המזון שלנו

פורסם בבלוג קו ישר

העולם השתגע. השתגע על כל הראש. עכשיו שורפים את המזון שלנו. שורפים ממש.

במה הדברים אמורים: ביו-דלק [באנגלית biofuel] דלק שמקורו בצומח, או ליתר דיוק: אתנול. ארה''ב והאיחוד האירופי חוקקו חוקים המחייבים את חברות הדלק לערבב אחוז מסוים של אתנול בדלק שמסופק לתעבורה. כיום האחוז המוכתב הוא בסביבות 5%, אך על פי החוק האחוז יעלה בהדרגה עד שיגיע לסביבות 15-20% בשנת 2020.

חוקים אלה נחקקו בלחץ הירוקים.

האתנול מופק בארה''ב מגרעיני תירס, ובארצות אחרות מגידולים אחרים כמו קנה סוכר, קאסאווה או דקל שומני הגדל בארצות טרופיות. התוצרת החקלאית הזו, שמשמשת בימים כתיקונם למזון, מוסטת כעת לצורך יצור דלק לשריפה במנועים.

יתרה מכך: יצרני האתנול מקבלים סובסידיות כדי לשרוף את המזון שלנו. בארה''ב כבר פועלים כ- 90 מפעלים לזיקוק אתנול מתירס, ועוד 60 נמצאים בהקמה כדי להפיק רווח מהחוק ומהסובסידיה. בארצות טרופיות, באפריקה ובאינדונזיה מבערים את הג'ונגלים כדי לגדל צמחים לאתנול שמבוקש מאד באירופה - כדי לעמוד במכסה שהחוק דורש.

מה נימוק למהילת אתנול בדלק? הרי שריפת אתנול משחררת דו תחמוצת הפחמן לאוויר בדיוק כמו שריפת בנזין. אבל הירוקים טוענים שהפחמן נקלט מקודם מהאטמוספרה בעת גידול הצמח, ובעת השריפה הוא רק ממוחזר, בניגוד לנפט, שהפחמן שלו שכן קודם במעמקי האדמה. זה נשמע סביר, אבל האמת היא שבתהליך זיקוק האתנול מתירס שורפים דלק רב, דלק מנפט, וגם בתהליך הגידול וההובלה של התירס שורפים דלק.

בסיכום כללי האתנול אינו חוסך בפליטת דו תחמוצת הפחמן, או, במקרה הטוב, חוסך רק כמות זעירה. והכמות הזעירה שאולי הוא חוסך - השפעתה על ההתחממות כביכול של כדור הארץ זניחה.

כל עניין האתנול הוא גחמה מטופשת וחסרת תועלת. תועלת אין, אבל נזק יש, נזק כבד- ייקור המזון.

מחירי המזון, התבואות והלחם עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה בלבד. זו לא תיאוריה ולא נבואה, זו מציאות. עליית מחירי התבואות נגרמה בגלל מספר גורמים, העיקרי שבהם - העלייה בביקוש למזון בגלל גידול האוכלוסייה בעולם, והעלייה ברמת החיים בסין ובהודו שמגבירה את צריכת המזון שם. אבל הסטת חלק מכובד של הייצור החקלאי להפקת אתנול השפיעה אף היא, השפעה ניכרת על עליית מחירי המזון.

עליה זו פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסייה הענייה בעולם. אומרים שכמיליארד בני אדם עניים סובלים מתת תזונה בעולם - עכשיו סבלם גובר. ארגון המזון של האו''מ מתריע שתקציביו אינם מספיקים כעת לרכישת אותה כמות מזון שהיה מספק בעבר. דובר רבות על כך שגידול האוכלוסייה בעולם עלול להביא למצב שהמזון שביכולתו של כדור הארץ לייצר לא יספיק, ורעב המוני יכה בנו. האסון הזה עוד לא התרחש, אבל אין ספק שמשאבי גידול המזון [קרקע חקלאית + מים ] הם מוגבלים, ואין לנו עודף כושר ייצור חקלאי. התוצרת החקלאית נחוצה למזון. מי שחושב שניתן לשרוף חלק מהתוצרת החקלאים כדלק מבלי לגרום לרעב הוא מנותק מהמציאות.

מאידך - כמות הדלק שהעולם שורף היא עצומה. אפילו תופנה כל התוצרת החקלאית לייצור אתנול - הכמות שתסופק תהיה חלק לא גדול מצריכת הדלק. הטוען שניתן לפתור את בעיית הנפט על ידי שימוש באתנול, הבנתו הכמותית של הבעיה היא לקויה ביותר. מבחינה מהותית מכונית יכלוה לנסוע על אתנול, אבל מבחינה כמותית אין שום סיכוי לספק אתנול בכמויות שהתחבורה צורכת. המעשה הזה של שריפת המזון שלנו בתור דלק הוא מעשה חלם. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאספקת מזון ומניעת רעב קודמים לצורך באספקת דלק לתחבורה, ובטח לאספקת דלק מפוקפק שאין בו שום תועלת. ההיגיון מחייב שהממשלות יחוקקו חוקים הפוכים:

חוקים האוסרים שימוש בתוצרת חקלאית בתור דלק אבל החוקים האלה לא דרושים, כי האתנול יקר.

ללא התערבות ממשלתית בחקיקת מכסות וסובסידיות לאתנול - לא היה שום חשש לשריפת המזון שלנו.

משוגעים, רדו מעץ האתנול.

הנה מספר קישוריות למאמרים [באנגלית] המספרים על הטירוף ותוצאותיו:

בניו יורק טיימס, ב EU Referendum, וב דייויד ווארן. ג'ורג' מונביוט השמאלני ב''גוארדיאן'' האנגלי; באתרים אלה יש קישוריות נוספות לנתונים מפורטים ומאמרים נוספים על הנושא.

ניו יורק טיימס

EU Referendum

דייויד ווארן

ג'ורג' מונביוט השמאלני בגוארדיאן האנגלי

מדוע שוחרי הסביבה נוקטים עמדות אנטי-מדעיות ?

את זה שואל, במאמר ארוך, פעיל ארגוני הסביבה, הסופר והעיתונאי הוותיק פרד פירס. כותרת משנה: "בנושאים רבים, כמו דגנים מעוצבים גנטית ואנרגיה גרעינית, אנשי הסביבה מסרבים להקשיב לנימוקים מדעיים הסותרים את עמדתם. הגישה הזו מסתכנת בהחלשת התנועה הירוקה וחיזוק ספקני האקלים."

הנה כמה קטעים מהמאמר (תרגום חופשי ופראפרזה).

"התנועות הירוקות תמיד סמכו על מדענים ואימצו את האזהרות שלהם. לאחרונה הקשר הזה נזנח, ואנו מעלים טענות שאין להם יסוד במדע. מאשימים אותנו שאנו אנטי-מדעיים, ויש דברים בגו. שלושה נושאים מראים שהסיכון של דבקות קצרת רואי באידאולוגיה והתעלמות מנימוקים רציונאליים הוא ממשי. הנושאים הם: דגנים מעוצבים גנטית genetically modified (GM) crops , תחנות כוח גרעיניות וגז צפחה shale. העמדה המסורתית (של הירוקים) היא התנגדות לשלושתם, ואלה המביעים דעה שונה משתיקים אותם בצורה גסה, ובנימוקים בלתי רציונאליים. השאלה היא פחות מהי העמדה הירוקה ה"נכונה" אלא הצורה והאופי בו מתנהל הוויכוח.

רוב הירוקים, "ידידי האדמה", גרינפיס וסיירה קלוב למשל, דורשים לאסור לחלוטין דגני GM, הם מפחדים (ומפחידים) מהרעילות והסכנה שבהפצת מינים אלה. אין שום הוכחה לטענות אלה. מאות מיליוני בני אדם ניזונים מדגנים GM, ולא התגלה אפילו מקרה אחד של חשד לנזק. בכול זאת התגובה של ה"ירוקים" לטענות אלה: זעם, וטענות על קשר להסתיר את האמת. את המדענים שמצביעים על כך שדגנים אלה תורמים לאספקת מזון ולהקטנה בכמות המדבירים הכימיים, מכנים "סנגורים של הקשר להרעיל את אוכלוסיית העולם", גרינפיס טוענים שמשתמשים בילדים שניזונים מ"אורז הזהב" (דגן GM  ) כשפני ניסיונות. הם גם אומרים שזה אסון, וסכנה גדולה לגיוון הביולוגי. איפה הביסוס המדעי לטענות אלה? (שואל פירס).

כנ"ל בתחום האנרגיה. רבים הרואים בהתחממות הגלובאלית סכנה גדולה (כמו פרד פירס עצמו) מסרבים להכיר בעובדה שאנרגיה גרעינית הוא המקור היחידי המסוגל לספק (מיד, היום) אנרגיה בכמויות גדולות, ללא פליטות פד"ח. כמו שאומר עיתונאי ירוק אחר (ג'ורג' מונביוט) "לזנוח את המקור העיקרי לאנרגיה נטולת פחמן, בעת מצב חרום אקלימי, הוא שיגעון". מונביוט מתקיף את זורעי הפחד האנטי-גרעיני, ומציין את מיעוט הנזקים והקורבנות של תעשיית האנרגיה הגרעינית עד כה. סגירת התחנות הגרעיניות בגרמניה, למשל, גרם לעלייה גדולה בפליטות הפד"ח שם.

הדוגמה השלישית היא גז הצפחה – המופק בשיטת הסידוק fracking . אומנם גם זה דלק מאובן (פחמני) אבל תכולת הפחם שלו (ליחידת אנרגיה מופקת) היא יותר קטנה (50%), והוא יכול למלא תפקיד חשוב בהפחתת הפליטות. כאשר קרל פופ, מנהל סיירה-קלאב ציין זאת הוא זכה להתנגדות וגידופים מצד הפעילים ואולץ להתפטר.

הרבה פעילי סביבה מלאים בבטחון עצמי ובהרגשה של העליונות האינטלקטואלית והמוסרית, אבל קרה שהם טעו בעבר. למשל – רחל קארסון, שטענה טענות נכונות נגד השימוש המופרז ב DDT בחקלאות, גרמה שפעילים ירוקים הביאו לאיסור גורף נגד ה DDT, דבר שגרם למיליוני מקרי מוות ממלאריה.

כישלון יותר חדש הוא נושא הביו-דלק. הירוקים אימצו את ה"פתרון" הזה בהתלהבות רבה בשנת 2005, וקראו למתנגדים "בוגדים באנרגיה מתחדשת". היום, כמעט כול הירוקים מתנגדים לביו-דלק ו"ידידי האדמה" אפילו קוראים לזה "הרמאות הירוקה הגדולה".

הנוהג של התנגדות גורפת והתקפות היסטריות נגד כול טכנולוגיה שאינה מתיישבת עם הדעות הקדומות שלנו היא בלתי הגונה והרסנית. כנ"ל כאשר מאשימים חוקרים שמחקריהם אינם מוצאים חן בעינינו כחברים בקשר להרוס את העולם.

אנחנו, הירוקים, צריכים להיות יותר צנועים בהמלצותינו, יותר נכונים לשמוע נימוקי נגד, ופחות לעסוק בגידופים והפחדה."

כה אמר פרד פירס. קראו את המאמר בשלמותו.

יעקב

אנרגיה גרעינית – מגזימים בסיכונים.

ד"ר הלן קלדיקורט היא רופאה מאוסטרליה, שעזבה את מקצוע הרפואה ב 1980 כדי להקדיש חייה למלחמה נגד השימוש באנרגיה גרעינית. היא ייסדה ארגונים לוחמניים, כתבה ספרים, הופיעה בסרטים. לאחרונה פרסם הניו יורק טיימס (עיתון אנטי גרעיני) מאמר שלה בו היא טוענת שקרינה גרעינית מסוכנת בכול הרמות, אפילו הנמוכות ביותר. היא אומרת:

"תאונות גרעיניות לעולם אינן מסתיימות. תוצאותיהן, כמו תוצאות צ'רנוביל, יורגשו במשך דורות רבים... סרטן הדם מתפתח תוך 5-10 שנים, אבל גידולים מוצקים יכולים להתפתח 15-60 שנה אחרי החשיפה לקרינה. יותר מזה, יכולה להיות פגיעה בגנים רצסיביים, המתגלית רק אחרי כמה דורות". עוד היא טוענת שאסון צ'רנוביל יכול לגרום לעד מיליון קורבנות במשך הזמן, בניגוד למחקר של ארגון הבריאות העולמי שמדבר על אולי 4000 (שיהיו בעתיד, עד עכשיו, 25 שנה אחרי האסון, יש 52 קורבנות).

הערה: לזכותו של הניו יורק טיימס יאמר שפרסם 4 מכתבי תגובה, כולל של מדען בעל פרס נובל, המבקרים את טענותיה הבלתי מבוססות של קולדיקורט.

כול הטענות האלה מצוצות מהאצבע ונועדו להפחיד. מיודעינו ג'ורג' מונביוט, אשר התבטא בעד האנרגיה הגרעינית לאחרונה, ביקש ממנה סימוכין מדעיים (מאמרים ומחקרים) לטענותיה. הוא נבר במאות עמודים של מחקרים שהיא הפנתה אותו אליהם, ומצא שאין בהם סימוכין לטענותיה, וטענותיה חסרות בסיס עובדתי או מדעי. הוא כותב: "מתנגדי האנרגיה הגרעינית חייבים לדייק בעובדות..."

לעומת זאת כותבים אירגונים מדעיים שונים:

"המחשבה הנוכחים בנוגע לקרינה היא שכול כמות קרינה, לא חשוב כמה קטנה, יכולה להיות בעלת השפעה שלילית ולגרום סרטן או פגמים גנטיים. יש הרבה ראיות שקרינה ברמה גבוהה גורמת לנזקים בריאותיים. אך מתחת ל 10 ראם (יחידת מדידה) הסיכונים לבריאות הם או נמוכים מכדי שניתן להבחין בהם או לא קיימים".

ד"ר תומאס ד. לאקי חקר את ההשפעה של מנות קרינה נמוכות והגיע למסקנה שהן עשויות דווקא להביא תועלת. מחקריו התפרסמו בירחונים מדעיים רבים. הוא כתב ספר על הנושא. הוא עד כדי כך משוכנע בממצאיו שהוא מחזיק גוש אורנים ליד מיטתו. הוא בן 91 ובריא.

הארגונים האנטי גרעיניים משתמשים בטכניקות של הפחדה, שאין להן ביסוס. קראו את הקטע של רוד אדמס, אדם שעבד ועובד עם כורים גרעיניים. בקטע יש הסבר הרבה יותר ארוך לנושא וקישוריות רבות למאמרים ומחקרים.

יעקב

2019 – שנת שיא בשטויות אקלימיות

שנת 2019 הייתה שנת שיא בהיסטריה אקלימית שטותית.

מאז שההיסטריה האקלימית החלה, בשנות ה 1980, היה שיפור בכול המדדים של החיים על כדור הארץ: יותר מזון, יותר עושר, פחות עוני, יותר בריאות ותוחלת חיים יותר ארוכה, איכות חיים משופרת. כול נבואות הזעם והתחזיות האקלימיות מאז ועד היום התבדו. למרות זאת ההיסטריה האקלימית נעשית יותר חזקה, צורמת וקולנית כול שנה. רעיונות "ירוקים" מטורפים והרסניים עדיין שולטים בדו-שיח הפוליטי.

גרטה טונברג, הילדה החצי אוטיסטית משוודיה, נתקפה כנראה חרדה אמתית לעתידה – ועתיד העולם – כתוצאה משטיפת מוח בלתי פוסקת ושקרית מצד הוריה וההיסטריה האקלימית ששוטפת את מערכת החינוך. ההפחדה חסרת הגבולות של הילדים היא בגדר התעללות בחסרי ישע. הילדה הנבערת לא יודעת ולא יכולה לדעת בעצמה מה קורה בעולם, היא רק משמשת שופר למבוגרים שמפחידים אותה לשווא וששטפו את מוחה ומשתמשים בה ככלי תעמולה. זה בגדר ניצול ילדים, זה פשע חמור, זה מעשה שלא ייעשה. זה פסול לנצל ילדים למטרות פוליטיות. בכול זאת כול העולם מריע ומתמוגג ממחזה האבסורד המרושע ונותן לה כותרות בלתי פוסקות.

וועידת האקלים ה 25 של האו"מ התקיימה השנה במדריד, וכמו כול 24 קודמותיה, הוקדשה כולה לפטפוטי סרק בלתי מציאותיים, על "מכסות" של פליטות  ו"יעדים" – ועל העברת סכומי כסף אסטרונומיים לארצות המפגרות בעולם "כדי להעבירם לאנרגיה ירוקה" – אנרגיה שלא קיימת ולא מסוגלת לספק את צרכי הארצות העניות (וקל וחומר – גם לא של הארצות העשירות).  הנחת היסוד של כול ה"ירוקים" הייתה תמיד שרק חסר לקבוע יעדים "נכונים" או "שאפתניים" ולהוציא טריליארדים של כסף (שלא קיים) ואז הפליטות ייפסקו והאקלים יינצל והעולם יושע. אבל זה לא ככה. העולם הוציא כבר כ 2.5 טריליארד דולר בעשור האחרון על "אנרגיה ירוקה" – לוחות שמש ותחנות רוח – והפליטות לא רק שלא נעלמו אלא המשיכו בקו העלייה, וההוצאה הייתה לריק. כי אין בכוחם של לוחות השמש ותחנות הרוח לספק את האנרגיה הדרושה, האנרגיה שהם מספקים היא מזערית ובלתי מועילה. העובדה הפשוטה היא שלא קיימים מקורות אנרגיה חליפיים. הפחם הנפט והגז ימשיכו לספק את הרוב הגדול של האנרגיה הדרושה לקיום האנושי, לפחות כמה עשרות שנים קדימה, והפליטות לא ייפסקו. זאת עובדה, השאר פנטזיות. אין בכוחה של וועידת פטפטת לספק אנרגיה.  הוועידה האבסורדית הסתיימה ללא הסכמות (חסרות משמעות).

תנועת "מרד ההכחדה" זו תנועה של ילדי שמנת משועממים (רבים ממעמד האצולה) שלא יודעים מה לעשות עם עצמם ואיך לסמן לכולם כמה הם צדיקים. יש גם ידוענים, זקני שמנת, כמו ג'יין פונדה (82) הלוקים באותו הלך רוח ורמה שכלית כמו שאר חברי התנועה הצעירים ...

הם מנסים לשבש חייהם של אנשים פשוטים החרדים לפרנסתם. הם הפגינו בשווקים לבשר ודגים בהם עובדים סוחרים ופועלים פשוטים, המוכרים סחורתם לעמך (האריסטוקרטיה קונה בחנויות יוקרה לא בשווקים, או מקבלים משלוחים מספקים ישר הביתה). הם גם ניסו לשבש את תנועת הרכבות "כדי לעורר את התודעה" של עמך לחומרת הבעיה אך נתקלו בהתנגדות אנשים פשוטים שרצו להגיע הביתה או לעבודה והדפו אותם בכוח מהקרונות.

ג'ורג' מונביוט, עיתונאי, סופר ופעיל ירוק נודע – שהוא בעצמו נצר למשפחה אריסטוקרטית מאד עשירה, אמר בפירוש: "סביבתיות היא תנועה שמתנגדת לשפע, ומקדמת צנע (דהיינו – עוני), לא בעד יותר חופש אלא פחות חופש" (חופש להתעשר). זה "מסע נגד שאר האנשים" הוא מודה בגלוי. כלומר: הם בעד עוני – לא של עצמם חו"ח – של אחרים.

גם בישראל הם מפעילים תעמולתם השקרית. בתמונה למטה רואים "לבניות" (לכאורה של תחנות כוח) שלהן הדביקו בפוטושופ עשן שחור. ה"לבניות" האמתיות שליד בתי הזיקוק או תחנות הכוח שימשו לקירור מים ופלטו אך רק אדי מים לבנים (הן כבר לא פעילות). העשן השחור הוא זיוף שהודבק להן.

השנה שבה העולם השתגע וכתות של מופרעים מפיצות היסטריה ושקרים בלי סוף – שנת 2019.

יעקב

טירוף הפאנלים הסולאריים.

ממשלת בריטניה נדבקה גם היא בטירוף האופנתי: היא הודיעה על תעריפים גבוהים אותם יחויבו חברות חשמל לשלם עבור חשמל המופק מפאנלים סולאריים על ידי אנשים פרטיים. התעריפים הם בין פי 7 לבין פי 9 מהמחיר הרגיל של החשמל. חברות החשמל יצטרכו לכסות את ההוצאה הזו על ידי העלאת תעריפי החשמל לכולם. ממשלת בריטניה מעריכה שהעסק יעלה כ 8.6 מיליארד לי"ש. כמות הפליטות של פד"ח שייחסך – בערך אפס.

על הטירוף הזה של בזבוז כספים אדירים לריק זועק הכתב, איש השמאל, חממיסט מדופלם, ג'ורג' מונביוט, בבטאון השמאל בבריטניה, הגארדיאן.

הוא ממשיך:

איננו חייבים לנחש את התוצאות. את הניסוי הזה בדיוק עשתה ממשלת גרמניה לפני 10 שנים. עד שנת 2006 הותקנו 230,000 גגות סולאריים, בעלות 1.2 מיליארד (כנראה אירו). התרומה הכוללת שלהם לאספקת האנרגיה בגרמניה היא 0.4%. התרומה להפחתת פד"ח – אפס. לפני כשבוע הגרמנים החליטו להפסיק את הניסוי ולהקטין בצורה חדה את התעריפים המובטחים לחשמל סולארי. בדיוק כאשר הם זונחים את שגיאתם הענקית אנו (בריטניה) הולכים לאמץ אותה. ממסים את כול האוכלוסייה (גם את העניים) כדי לתת הזדמנות לבעלי בתים עשירים להרוויח על חשבון כולם. טירוף.

מי מתנגד (בבריטניה) לטירוף זה ? השמרנים, הליברלים (האופוזיציה) וכול הארגונים הירוקים מבקרים את הממשלה על שהתעריפים לא גבוהים מספיק!

אכן, עולם מטורף.

לא שאנחנו חכמים יותר. בכלל לא. רבים אומרים זאת.

יעקב

ביו-דלק גורם לשינויי האקלים.

אותו אירגון ירוק "קיצוני" שהזכרנו קודם אינו קיצוני יחסית לירוקים – אלא ארגון ירוק טיפוסי ורב השפעה בבריטניה – שמו: CCC או Campaign against Climate Change . בין מנהליו נמצאים "ידידינו" ג'ורג' מונביוט ומארק לינאס, ולא מצאתי באתר שלו מילה רעה על אנרגיה גרעינית (גם לא מילה טובה) – כך שמבחינה זו הוא בסדר (להבדיל למשל מגרינפיס). הם גם טוענים שאל גור מזיק למלחמה בהתחממות בכך שהוא מגזים וקושר כל סערה להתחממות הגלובאלית, בלי שום הוכחות מדעיות. זה כמובן לא מפריע להם בעצמם לעשות אותו דבר ולהביא כול שיטפון או הוריקן כדוגמה לחומרת ההתחממות.

אבל בנקודה אחת הם צודקים: התנגדותם לביו-דלק או כפי שהם קוראים לו בצדק – אגרו-דלק או דלק חקלאי. זהו הרעיון שניתן להציל את האנושות על ידי הפקת דלק מגידולים חקלאיים.

הם מציינים את כול העובדות שאנו הזכרנו גם: אגרו-דלק גורם לבירוא יערות (כדי לגדל צמחי דלק), שגורם לשינויי האקלים, הוא גורם לנישול חקלאים עניים מאדמותיהם, לייקור המזון – ולכן לרעב, ומעל לכול – הוא אינו מביא שום תועלת מבחינת הפחתות הפד"ח, אלא ההיפך מגדיל את הפליטות.

אני רואים שגם הירוקים (וגם אל גור) קולטים כעת את האמת הפשוטה הזו, אבל השיגעון נמשך, ארה"ב ואירופה מייצרות כ 10-13 מיליארד גאלונים של אתנול לשנה, והחוקים דורשים ייצור מוגבר כול שנה. איש אינו טורח לשנות את החוקים ולשים קץ לשגעון שאפילו הירוקים (היוזמים המקוריים של הרעיון) מתנגדים לו עכשיו. טוב לפחות שה CCC מודה בשגיאותיו בעבר (אם כי לא בצורה מפורשת).

יעקב

מחריד // גידולי פרא עיתונאיים אובחנו בעקבות האסון בפוקושימה

העיתון  "דה מרקר" מביא כותרת מפחידה במיוחד (אפילו מחרידה במיוחד)  בה הוא מתאר תוצאות של בדיקות לגילוי גידולים בילדים מאיזור פוקושימה, המראות שלכשליש מן הילדים שנבדקו ישנם גידולים מסוגים שונים בבלוטת התריס (זוהי הבלוטה שבא נספג בקלות יוד, ולכן התוצר I-131 הרדיו-אקטיבי   מתנקז שם). המאמר מביא בנוסף ציטוט מפי רופאה בשם הלן קלדיקוט   (Helen Caldicott).  

בתמונה: לא נגענו... כך נראית הכותרת בדהמרקר, בעיתון לאנשים חושבים.

לפני שנתייחס למצב כפי שהוא באמת בפוקושימה, ראוי לציין שתי נקודות מחשידות בכותרת זו: 

(1) העיתון אינו מביא מראה מקום למחקר המקורי. מכאן שזהו אינו מחקר שפורסם בעיתון מדעי, עם כל הבדיקות המתחייבות והביקורת הנלווית. למעשה, לא ניתן למצוא עותק מהמחקר המצוטט ברשת, אלא רק את תוצאותיו.

(2) הרופאה מצוטטת ידועה בתור מתנגדת ארוכת שנים לכל דבר שקשור לאנרגיה גרעינית, וגם ידועה בתור מי שאינה בוחלת להשתמש בשקרים ונתונים מסולפים לצרכיה, למשל במאמרו של מונביוט כאן.  ובסיקור שלנו משנת 2011 כאן.

בכל זאת נעשים מחקרים מדעיים רציניים על השפעות הקרינה שנפלטה מן הכורים בפוקושימה, והנה שתי דוגמאות:

הראשונה, מחקר שנעשה על אותה בלוטת התריס בקרב המפונים מפוקושימה (הפעםמחקר שפורסם ב- Nature) מראה כי רמות הקרינה אליה נחשפו המפונים (כפי שנמדדות ע"י מדידת ריכוזי I-131 בבלוטת התריס)  היו בערך מאית (כן, אחד חלקי מאה!) מן המנות אליהן נחשפו מפוני צ'רנוביל, והרמה המקסימלית היתה  כ-23mSv לילדים ו-33mSv  למבוגרים (רשמו מספרים אלו, אחזור אליהם בקצרה). 

במחקר נוסף (פורסם כאן ), חוקרים מאוניברסיטת Stanford ערכו חישוב לפיו מספר מקרי המוות העתידיים כתוצאה מהחשפות לקרינה מפוקושימה הוא כ- 130 ועוד כ-180 שיסבלו מנזקי קרינה הניתנים לטיפול ותיקון. עוד מחשבים החוקרים כי הפינוי מאיזור האסון חסך כ-22% ממקרי המוות, כלומר כ-28 אנשים. לעומת זאת, החוקרים זיהו כ-600 מקרי מוות שנגרמו כתוצאה ישירה מהפינוי (תאונות דרכים, התייבשויות, תשישות וכיו"ב). כלומר, הפינוי הרג יותר אנשים מאשר הציל !!

לסיום, נקודה חשובה היא (וזה מוסבר גם במאמר למעלה וגם בדיון מהעיתון Nature, כאן ) שהמדע באמת אינו יודע לכמת נזקי קרינה כתוצאה מהחשפות לרמות קרינה כל-כך נמוכות. השיטה הנוכחית הידועה משתמשת באינטרפולציה לינארית (על כך כתבתי כאן ) ולכן כנראה מבצעת הערכת יתר. 

החשיפה המינימאלית ממנה ניתן לראות השפעה סטטיסטית לנזקי קרינה (קלים מאוד וברי תיקון, שאינם גורמים למוות) היא 100 mSv, פי חמישה מהכמות המאקסימלית כפי שנרשמה במחקר שהזכרתי מעל. 

כמסקנה בנושא המשבר בפוקושימה, שוב ושוב ניתן לראות כי הנתונים האמיתיים מראים שעל אף כל ההרס והזעזועים לא היה משבר גרעיני, מעבר לכך, הטכנולוגיה הגרעינית עמדה בצורה מצויינת באחד ממבחני הבטיחות הגדולים שנערכו לה (להזכירכם, באסון הצונאמי עצמו נהרגו כ-30,000 איש).

בפוקושימה לא התרחש אסון גרעיני, אלו רק גידולי פרא בדמיונם של עיתונאיים ותקשורת ש"מאכילה" אותנו בשקרים והפחדות חסרי כל שחר מדעי.

יוני

הערה: ברכות לאתר ביקורת התקשורת "לאטמה" שמפרגן לנו - כאן.