דפים

19 בינואר 2014

אירופה מוותרת על יעדים אקלימיים.

אירופה (האיחוד האירופי) ידועה כחלוצה במלחמה נגד ההתחממות הגלובאלית, וביעדים השאפתניים והמחייבים שהציבה לעצמה. היא גם החלוצה בהוצאת סכומי כסף אדירים למטרה זו, בשיטה "יעלה כמה שיעלה".

כעת עושים באירופה חשיבה חדשה, ויש רושם שאירופה מוותרת על היעדים השאפתניים, וגם נוטה להתיר שימוש בשיטת הפראקינג להפקת גז. הדבר מסכן, בין השאר, את מהפכת האנרגיה של גרמניה. [מהפכה שנידונה לכישלון מראש, לדעתי].

בשנת 2007, כאשר גרמניה החזיקה בנשיאות הוועד האירופי (European council – מעין ממשלה של האיחוד האירופי) התקבלה חבילה של חוקי אקלים ואנרגיה שנקראה "20-20-20" – שכללה קיטון ב 20% בפליטות פד"ח, 20% של מקורות אנרגיה – מאנרגיה מתחדשת, ו שיפור ב 20% ביעילות האנרגטית (חיסכון באנרגיה). כול אלה נקבעו כיעדים מחייבים עד שנת 2020. כול האחוזים מתייחסים לשנת הבסיס 1990. (שנה זו נבחרה לצורך אחיזת עיניים, ושיפור הרגשת הבטן. זו השנה בה נפל הקומוניזם, ובתי החרושת המזהמים והבלתי יעילים של מזרח אירופה, כולל מזרח גרמניה, נסגרו ממילא מסיבות כלכליות, בלי קשר למלחמה האקלימית. מדינות אירופה מנסות לייחס ירידה טבעית זו של הפליטות להישג של עמידה ביעדי המדיניות הסביבתית).

כעת מסתמן (בדיונים שעוד לא הסתיימו) שמשלושת היעדים – מוותרת הוועדה על שניים (קישור בגרמנית) (אחוז מחייב של אנרגיה מתחדשת, ויעילות אנרגטית) ונשארת עם יעד אחד בלבד – צמצום הפליטות. היעדים בנושאים אחרים יהיו רק הנחיה לא מחייבת, וכול מדינה תקבע את מדיניותה בעצמה, ולא תהיה תחת חובה כלל אירופית.

בנוסף אינה מתכוונת הועדה האירופית לקבוע מגבלות חמורות נגד שימוש בשיטת הפראקינג, ונראה כי תקבע רק הנחיות כלליות, ותשאיר בידי המדינות את ההחלטה אם להתיר פראקינג ובאיזה תנאים.
הניו יורק טיימס, המדווח גם הוא על המיתון או האטה בשאפתנות האירופית בנושאי האקלים – מייחס זאת למשבר הכלכלי שממנו אירופה עדיין לא התאוששה. בעיות אחרות בוערות יותר באירופה (למשל האבטלה בשיעור 25% בספרד), ואין להם ראש וכסף להמשיך להתעסק עם האקלים.

האמת היא שהמסלול בו רצה אירופה קדימה – בניית תחנות רוח ופאנלים סולאריים בהמוניהם, בשיטת "יעלה כמה שיעלה" – הוא מסלול סרק שאינו מוביל לשום מקום. מבחינה טכנית – תחנות הרוח והפאנלים הסולאריים אינם מסוגלים לספק אחוז גבוה של הצריכה בחשמל, ואינן מסוגלים לכן, להביא לירידה של ממש בפליטות. הם נאחזו באשליה שאין לה רגליים במציאות ההנדסית-טכנית. לאט, לאט הם מבינים זאת. הם עוד לא מודים שעשו שגיאה, אבל מתחילים לרדת ממנה בהדרגה.

יעקב


אין תגובות: