גרמניה
חייבת להקטין את העלויות של המעבר מאנרגיה אטומית לאנרגיה ירוקה, אומר
סיגמאר גבריאל, שר הכלכלה והאנרגיה. חברות וצרכנים נושאים בנטל של כ 24 מיליארד
אירו (32 מיליארד דולר) לשנה, בגין הסובסידיות הירוקות, אמר גבריאל בוועידה
בברלין.
"אני לא מכיר שום כלכלה אחרת (ארץ אחרת) שמסוגלת לשאת בנטל כזה.
אנו חייבים לוודא שהאנרגיה לא תפגע בהצלחתנו הכלכלית. גרמניה חייבת לעשות שימוש
באנרגיות פחמיות היעילות והזולות ביותר." הוא אמר.
"העלות של המקורות המתחדשים מגיעה לגבול של מה שאנו יכולים לשאת,
אבל אנו נמשיך לפתח שמש ורוח" [איך תמשיך אם העלויות כבר בגבול של מה שיכולים
לשאת? גבריאל רוצה גם לאכול את העוגה וגם לשמור עליה]. לעומת זאת – ביומסה זה יקר
מדי... [בוקר טוב גבריאל. אולי היה כדאי לעשות חישוב עלויות לפני שהשקעתם בזה, ולא
אחרי זה?... אבל לא. כאשר ההיסטריה חוגגת, החישוב הרציונאלי נשכח, ומפליגים
בהרפתקה אינסטינקטיבית, מהמותן, בשיטה "יעלה כמה שיעלה". כאשר מגיע
החשבון, פתאום זה "מעבר ליכולתו של אף אחד"].
גבריאל ינסה להגביל את הסובסידיות לחשמל רוחני (התקנות חדשות ביבשה) ל
9 סנט של אירו, ואת כמות ההתקנות ל 2.5 ג'יגוואט לשנה. הדבר אולי ימתן את עליית
העלויות, אבל לא יקטין אותן.
מה שהקטע לא מספר הוא שהאנרגיות המתחדשות בגרמניה (שמש ורוח), שהותקנו
כבר בכמויות אדירות (23 אלף טורבינות רוח ומיליון ורבע התקנים סולאריים) מספקת
אחוז קטן מהצריכה (12.5%), והקטנת
הפליטות היא עוד יותר קטנה, ואין שום דרך, טכנית או כלכלית, להתקרב ליעדי צמצום
הפליטות שהכריזו עליהם. השפעת כול ההוצאה האדירה הזו על האקלים היא בערך אפס, גם
אם מניחים שאכן פליטות הפד"ח משפיעות על האקלים.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה