תחנות הרוח בארה"ב נהנו מסבסוד בצורתו הנוכחית מאז 1992. לפני זה
היה סבסוד אחר, החל מימי הנשיא קארטר, בסביבות 1977. הסובסידיה הנוכחית נקראת
"זיכוי מס ייצור" או PTC – production
tax credit . גובה הסבסוד היה 2.3 סנט של דולר
לקוט"ש ( כ 8 אג לפי שער היום). הסובסידיה הזו פג תוקפה ב
31 בדצמבר 2013, ולא חודשה בינתיים – לא מן הנמנע שתחודש בהמשך אגב דיוני התקציב.
חלקה של הרוח באספקת החשמל בארה"ב הייתה 3.5% ב 2012, וכ 4% ב 2013. ס"ה יש כושר
ייצור מותקן של כ 60 ג'יגוואט, שהנם משהו כמו 30-40 אלף טורבינות. (רק בסין יש
יותר...)
מלבד הסובסידיה הישירה הזו, נהנית הרוח ממנדטים - ב 29
מדינות בארה"ב התקבלו חוקים המחייבים אחוזים מסוימים של אנרגיה מתחדשת, כלומר
מחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל רוחני בכול מחיר, כדי לעמוד במכסות. יש גם
סובסידיות ישירות, בגבהים שונים, במדינות של ארה"ב, שממשיכות, ה PTC שפג
תוקפו היה פדראלי.
דוגמה למנדטים: קליפורניה התחייבה להשיג שליש מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים
עד 2020, ואילו מיין (בצפון מזרח ארה"ב) הציבה מנדט גבוה של 40% עד 2017.
לפי תחזית משרד האנרגיה האמריקאי, עלויות קוט"ש חשמל ממקורות
שונים, יהיו, בשנת 2018 – כדלקמן: מגז – 6.7 סנט לקוט"ש, 8.7 סנט לרוח, 10
סנט לפחם ו 11 סנט לאנרגיה גרעינית. (שימו לב שהעלות לפחם כיום הרבה יותר נמוכה,
משרד האנרגיה כנראה מניח שיטילו בעתיד מיסים על פחם).
שנת 2013 ראתה ירידה בהתקנות תחנות רוח, לעומת 2012. אנשי תעשיית הרוח
מזהירים שביטול הסובסידיה תפגע בהמשך בניית התחנות. תחנות רוח שאושרו עד 31 בדצמבר
2013 תמשכנה ליהנות מהסובסידיה הזו במשך 10 שנים, גם אם עדיין לא הוקמו. ביטול
הסובסידיה מתייחס רק לפרויקטים חדשים שעדיין לא אושרו בכלל. בשנים בהן פג תוקף הסובסידיה
ירד מספר התחנות החדשות שהותקנו ב 93%.
ארה"ב היא מדינה גדולה, ויש בה מרחבים פתוחים רבים, כלומר מקומות
כמעט לא מיושבים. במקומות כאלה טורבינות הרוח מפריעות פחות. הבעלות על הקרקע פרטית
במידה מאד גדולה, ובעל קרקע מקבל דמי חכירה שנתיים בין 3000-5000 דולר לכול
טורבינה. הקרקע ממשיכה לשמש לגידולים חקלאיים או מרעה. הדבר שונה לחלוטין מארצות
אירופה, כמו דנמרק, בריטניה, גרמניה או הולנד, שמאוכלסות בצפיפות רבה, וקשה למצוא
שטח מרוחק מישובים בו הטורבינות לא יפריעו.
בעיה אחרת היא קווי ממסר. בגלל הפיזור של הטורבינות במקומות מרוחקים,
נחוצים קווי ממסר ארוכים במיוחד כדי להביא את החשמל למרכזי הצריכה. הדבר כרוך
בעלויות גבוהות (שלא מועמסות על בעלי הטורבינות), ובבעיה של התנגדות סביבתית
למסלולי הקווים.
בס"ה תחנות הרוח הן תעשייה ענקית, בעלות גבוהה, שהתועלת ממנה
אפסית, הן מבחינת הפקת חשמל והן מבחינת
קיטון בפליטות הפד"ח. הטורבינות מזהמות
את הסביבה ופוגעות בערכי טבע. כולה בנויה במטרה להפיק רווחים מהסובסידיות.
התקנת תחנות רוח חדשות תיפסק לחלוטין ברגע שייפסקו הסובסידיות והמנדטים.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה