את זה
שואל פקא פירילא, פיסיקאי ומומחה
לאנרגיה מפינלנד. הוא לאו דווקא ספקן הוא חושב שהפד"ח עלול להוות בעיה וצריך
לטפל בה. אבל, בתור אחד שמבין באנרגיה, הוא מנסה לראות מה אפשר לעשות. הנה דבריו
(קיצור ופאראפרזה):
העולם ניצב בפני שתי בעיות – מחסור בנפט
וגז, והוספת פד"ח לאטמוספירה. (הדברים נכתבו לפני יותר משנה, הוא לא מודע
עדיין למהפכת הפראקינג שהתרחשה בארה"ב ובעולם). בגלל המחסור בנפט אפשר לעבור להשתמש
בפחם או בנפט מפצלים (shale ), אבל הדבר רע מהבחינה של הפד"ח. משבר הנפט
של שנות ה 1970 הוביל לגידול מהיר במימון מחקרים לפיתוח מקורות אנרגיה חליפיים...
התוצאות מאכזבות, למדנו שקשה מאד לפתח מקורות שיש להם משקל של ממש נוכח כמויות האנרגיה
העצומות הדרושות. פתרונות מסוימים (אנרגיה גרעינית) נזנחו (מסיבות אחרות), אבל חוסר
ההצלחה בפיתוח מקורות אלטרנטיביים נובע בעיקר מהקושי של הבעיה.
הצד הכלכלי של אנרגיית הרוח השתפר
בהדרגה, אבל הרוח אינה יכולה ליצור מספיק אנרגיה כדי לפתור חלק משמעותי של הבעיה.
אנרגיה סולארית עדיין מאחור, היא התפתחה גם כן, ויכולה לעזור בארצות שטופות שמש,
אבל להרחיב זאת ולקבל אנרגיה במחירים מתקבלים על הדעת, בהיקפים גדולים, רחוק מאד
מאיתנו. תעריפי הזנה feed in tariffs נדיבים מדי גרמו להתקנות רבות (של קולטים סולאריים)
בגרמניה, אבל במחיר גבוה מדי, לדעתי בפקטור של 5. זוהי הדוגמה הכי מובהקת של תמיכת
יתר לאנרגיה ירוקה. (הוא מצטט סימוכין).
בעוד הבעיה עם הרוח והשמש היא בעיקר
יעילות כלכלית (מחיר), בנושא הביו-דלק (אתנול), הדעות מאד חלוקות. לא ברור אם
השימוש (המסובסד) בביו-דלק מביא תועלת כלשהי לסביבה או שמא הוא רק פוגע בה.
[ פירילא טועה בקשר לשמש ורוח – הבעיה
היא לא רק כלכלית, הבעיה היא גם, שכמות האנרגיה שאפשר להפיק ממקורות אלה מוגבלת,
והיא אינה זמינה באופן רציף].
הדוגמאות שלמעלה מתייחסות לניסיון
להשתמש בתמריצים כלכליים כדי לייצר יותר אנרגיה ירוקה מאשר אפשרי במסגרת הידע
הקיים... מדיניות של סובסידיות ותמריצים חייבת שיהיו לה יעדים ברורים וברי השגה,
שאם לא כן ייגרמו עיוותים יותר גרועים מאשר לו לא עשו כלום. זה המצב עם הרבה
תכניות תמרוץ אירופאיו (אין להן יעדים ברי השגה).
הצבעה על הפגמים במדיניות הנוכחית אולי
אינה מספיקה לפתרון הבעיה אבל, המשך מדיניות שנכשלה גם הוא לא עוזר. הדבר היחידי
שאפשר לאמור הוא שדרוש הרבה יותר מחקר, במגוון רחב של כיוונים...
הידע החסר שלנו גורם לנו (באירופה
לפחות) לאמץ פתרונות שגורמים לנו להרגיש טוב, להרגיש כאילו עשינו משהו, ולא מקדמים
אותנו למטרה.
עד כאן פירילא, שאומר מה שאני אומר כול
הזמן: בזבוז כסף על דברים שלא עובדים אינו מפחית פליטות פד"ח, ואינו משיג שום
מטרה חיובית. לעשות משהו רק כדי לעשות משהו, רק למען הרגשה טובה בבטן, אינו מועיל.
מרבית הירוקים כול כך להוטים לעשות משהו שהם אינם מבחינים (ולא מסוגלים להבין) את
חוסר התועלת במה שהם עושים (או מציעים ודורשים לעשות).
ונקודה עוד יותר חשובה שפירילא לא
מזכיר: מרוב רדיפה אחרי חלומות ירוקים יש הזנחה של הפיתוח של מקורות אנרגיה
ממשיים, בדוקים, (נפט, גז וגרעין) והתוצאה תהיה מחסור באנרגיה.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה