זה סוף העולם כפי שאנו אוהבים אותו, ואני מרגיש טיפש

זו הכותרת של מאמר מאת דניאל סרביץ, בתגובה לקינגסנורת. פרופסור סרביץ הוא פרופסור ל"מדע וחברה" באונ' אריזונה. הוא בעל תואר ד"ר בגיאולוגיה (1986), אבל עוסק בקשרים בין מדע וחברה, בין מדע וקבלת החלטות, ותוצאות חברתיות. כלומר – הוא לא עוסק במדע ממש, אלא בכתיבה ויעוץ – אפשר לשייך אותו בשקט לאותה קבוצה של "אינטלקטואלים" (כלומר עסקנים חברתיים) לה שייך קינגסנורת. להלן קטעים ממאמרו (פרפרזה ותרגום, כרגיל, הערות שלי בסוגריים מרובעים).

הנה התחזית שלי (של סרביץ) ל 20 השנים הבאות: אסונות טבע כמו שיטפונות, הוריקנים, טייפונים (זה אותו דבר), רעידות אדמה ובצורת יפגעו ביותר אנשים מאשר אי פעם, ויגרמו נזקים גבוהים מאי פעם, בארצות עשירות ועניות כאחד. מגפות ומחלות מדבקות יאיימו על אוכלוסיות גדולות ועלולים להתפשט בחלקים גדולים של כדור הארץ. תבואות יכשלו, אנשים ימותו ברעב. שרפות של יער, איבוד גיוון-חיים biodiversity, התייבשות של יערות וסימנים אחרים של לחץ על מערכות חיים ecosystems ימשיכו לגדול.

מאבקים פנימיים יתפרצו במקומות מועדים לפורענות בעולם... מאות אלפי בני אדם יהיו במצב של עוני וייאוש, הדבר יגרום לגלי הגירה וידינו תקצר מלעזור בגלל היקף התופעות. זמינות של מי שתייה באיכות ראויה תהיה מוגבלת במקומות רבים. מקרים של תופעות מזג אוויר קיצוניות יתרבו וירשמו ביותר מקומות. מיליונים ימותו, עוד יותר יעקרו ממקומם, אומות וכלכלות יתנדנדו על סף האסון, יציבות אזורית תפגע, הפגיעה בסביבה תתרחב.

[עוד נביא זעם... האסונות פוגעים ביותר אנשים כי יש יותר אנשים, האוכלוסייה גדלה... מלבד זה אלו סתם נבואות...]

מבחינה זו אני מסכים (סרביץ מסכים) עם הדעות שביטא קינגסנורת, ולפי התגובות שאני רואה, רבים מאד מסכימים – שזה "סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו".

אבל אפילו אם האסון האקלימי (שקינגסנורת חושב לבלתי נמנע), לא יתרחש (באורח פלא), עדיין יש להניח שהאסונות שחזיתי למעלה כן יתרחשו. שינויי האקלים, שמתווספים לכול שאר הצרות, יגדילו את ממדי האסון. אבל, לרוב, לא יהיה ניתן לקבוע איזה מהאסונות נעשה גרוע יותר בגלל האקלים, ובכמה. הפחד מפני אסונות אקלימיים הוא לא בלתי מוצדק או בלתי מציאותי, האקלים יכול בהחלט להוסיף לפגיעות, אבל הוא לא הגורם היחידי [וגם לא הגדול ביותר].

מה שמפריע לי (לסרביץ) זה הראיה של "שגעון לדבר אחד" monomaniacal – אפוקליפטית (של סוף העולם). הגרסה הזו של ההפחדה האקלימית היא כול כך חלקית ולא שלמה, שהיא לא רק שגויה אלא הרבה יותר גרוע מזה. בדיוק כמו דת או אידיאולוגיה פוליטית – היא לא ניתנת לשלילה או שינוי.  כול מה שמתרחש רק מחזק את השכנוע שיש רק הסבר אחד לכול הבעיות שלנו – שינויי האקלים –ויש רק דבר אחד שאנו יכולים לעשות כדי למנוע את התמוטטות העולם – להימנע משריפת דלק פחמי.

הדבר הוא יותר גרוע כי האמונה - the orthodoxy – באקלים כגורם של סוף העולם – מצמצמת את הפתיחות להשקפות ופתרונות והאופציות לטיפול בבעיות החמורות שניצבות בפנינו, כמו אסונות טבע, מחלות מדבקות, עוני ומלחמות.

קשה לא להרגיש סימפטיה לקינגסנורת (אומר סרביץ). הוא אוהב את הטבע כמו שהוא עכשיו, לא כמו שהיה לפני שבני האדם התיישבו באירלנד [כלומר: הוא אוהב את מנעמי הטכנולוגיה, האינטרנט, המטוסים, החשמל]. והוא לא אוהב אותו איך שיראה בעוד 100 שנה, כאשר בני האדם מדלגים ממשבר למשבר ודבקים בטכנולוגיה כפתרון לכול מעשי האיוולת שלהם. הבעיה האמתית היא לא הפרישה של קינגסנורת מפעילות [של הפגנות והטפת מוסר] אלא ההיסטריה שהוא ודומיו משאירים מאחור. היסטריה שטוענת שכול הסבל יגרם אך ורק על ידי סיבה אמתית אחת, וההצלה תבוא רק בדרך אמתית אחת. לא חשוב שהיסטוריה ארוכה מלמדת לאן דבקות עיוורת באמונה כזו מובילה. ובאמת – היום, כאשר מאשימים את שינויי האקלים בכול הרעות החולות יש תופעה אחת שהמדענים, שוחרי הסביבה, והתקשורת כאחת לא שמו לב אליה: שינויי האקלים מטמטמים אותנו.

עד כאן סרביץ.

בקשר לנבואות הזעם שלו – אתם יכולים לקנות את זה או לא, כול אחד כמו שהוא מרגיש בבטן. אלה רק נבואות, אנו יודעים למי ניתנה הנבואה (אחרי חורבן בית המקדש)... אבל, בדבר אחד סרביץ צודק בהחלט: הדבקות בהיסטריה האקלימית היא מטמטמת.

יעקב