18 במאי 2014

מדע מצונזר, קונצנזוס בכפייה.


פרשת בנגטסון מכה גלים, ויש לה ספיחים. בנגטסון כתב מאמר מדעי, ובו הגיע למסקנה שהרגישות האקלימית (השפעת גזי החממה) היא נמוכה יותר מאשר ההערכה המקובלת של ה IPCC וגם ציין שיש אי התאמה בין תחזיות המודלים האקלימיים ומדידות הטמפרטורות במציאות (המודלים מראים טמפרטורות גבוהות מאלו שנמדדו). המאמר נשלח לפרסום לכתב העת  Environmental Research Letters . הם העבירו אותו, כמקובל, לביקורת עמיתים, ודחו אותו.

אחד המבקרים העמיתים (שלפי הנוהג, שמו חסוי), ציין, (בין השאר) כנימוק לדחייה: "ההשוואה הפשטנית של טווחי הרגישות ב AR4, AR5, ו נייר של אוטו, והטענה שיש אי התאמות (inconsistent), היא מזיקה, כי היא פותחת את הדלת לטענות פשטניות של שגיאות או יותר גרוע מצד ספקני האקלים והתקשורת".
תרגום לעברית מדוברת: אין לפרסם המאמר כי הוא נותן נשק בידי הספקנים ופוגע במטרה הקדושה של תעמולת ההפחדה האקלימית.
הפרשה הגיעה לעמוד השער של הטיימס של לונדון. העורך של ה ERL  נאלץ לפרסם הסבר, ובו הטענה שהמאמר נדחה אך ורק מסיבות ענייניות, בגלל השגיאות שבו, וניסה להוכיח זאת על ידי פרסום הביקורת המלאה של העמית המבקר (ביקורת שהינה בדרך כלל חסויה). 
בביקורת גם נאמר שאסור להשוות בין תחזיות מודלים אקלימיים ומדידות במציאות, כי אלה דברים שאינם ברי השוואה, והטענה שיש אי התאמות יוצרת דימוי שכאילו המודלים לא מתאימים למציאות – והדימוי לא נכון. זו טענה ממש מוזרה. וכי מה אמורים המודלים לספר לנו, או לחזות, אם לא את ההתפתחות הצפויה של האקלים במציאות? מה הערך של המודלים אם אסור להשוות בין המודלים למציאות? כמובן, כול מה שהחממיסטים עושים (מודלים) הוא קדוש (לדעתם), ואסור חלילה לפגוע בקודש הקודשים של ההפחדה האקלימית. אם תנסה לעשות זאת – יצנזרו אותך ולא יפרסמו אותך בז'ורנלים המדעיים, הנשלטים על ידי החממיסטים. ה"שגיאות" במאמר המדעי של בנגטסון (שבגינן דחו אותו) היה הניסיון להשוות בין תוצאות המודלים למציאות.
סטיב מקאינטייר מציין שבדוח האחרון של ה IPCC, AR5, לא הייתה התייחסות לנושא חוסר ההתאמה בין תחזיות מודלים והמציאות. אחת הסיבות לכך היא שלא היו בנמצא מאמרים מדעיים שטיפלו בבעיה, או ציינו את הסטייה הזו. ה IPCC  אמור לדווח על סמך מאמרים מדעיים שהתפרסמו בספרות המקצועית, ולא היו מאמרים כאלה. למה לא היו? כי הז'ורנלים מסרבים לפרסם מאמרים המטילים ספק באורטודוקסיה האקלימית. מקאינטייר מביא דוגמה לשני מאמרים שהוגשו (אחד שלו ואחד של אחרים), בנושא הסטייה או חוסר ההתאמה של המודלים למציאות, ושניהם נדחו, בזמנו, ולא פורסמו.
הבנת את זה, ברוך?
יש קונצנזוס בין מדעני האקלים: מי שמעז לפרסם דעות מדעיות ספקניות מחרימים אותו, משתיקים אותו, דוחים אותו, ומנדים אותו. קונצנזוס בכפייה. (ראו גם מאמר זה בטיימס, וגם מאמר ארוך עם קישוריות רבות של ד"ר קורי).

יעקב

אין תגובות: