תחת כותרת זו כותב הניו
יורק טיימס מאמר מערכת, למען שימור תחנות הכוח הגרעיניות. בארה"ב פועלות כ 100 תחנות
כוח גרעיניות המספקות כ 20% מהחשמל. מאמר המערכת כתוב על בסיס האמונות החממיסטיות
האופנתיות ואומר שלנוכח הצורך הדחוף להפחית פליטות פד"ח, כדי להציל את כדור
הארץ, אי אפשר לוותר על מקור אנרגיה חשוב זה, המספק 60% מהחשמל נטול הפליטות
(בארה"ב). ללא תחנות כוח גרעיניות, אומר המאמר, לא יהיה ניתן להשיג את היעד
של הפחתת הפליטות ב 17% עד 2020. מאמר זה מהווה חידוש, ושינוי כיוון, כיוון
שעד היום יישר הניו יורק טיימס קו עם התקינות הפוליטית הירוקה, והתנגד לתחנות כוח גרעיניות.
בשנה וחצי האחרונות הודיעו בארה"ב על סגירת 5 כורים, מסיבות
טכניות או כלכליות. הבעיה העיקרית, היום, היא כלכלית. גם הכורים שנסגרו מסיבות
טכניות נסגרו בעצם מסיבות כלכליות – לא היה כדאי להשקיע את הסכומים הדרושים כדי
לתקן את הפגמים הטכניים. סיבה נוספת היא מלחמת החרמה של ארגונים ירוקים, כמו
גרינפיס, נגד התחנות שהתבטאו בהפגנות, ומאבקים משפטיים ופוליטיים נגד הארכת רישיון
התפעול.
אבל, הסיבה העיקרית היא, כאמור, כלכלית – ירידה ברווחיות הפעלת
הכורים. והסיבה לירידה זו הוא החשמל "המתחדש" משמש ורוח. (סיבה שנייה הוא
המחיר הזול של הגז בארה"ב). הסיפור פשוט: כאשר יש שמש או רוח, קונות רשתות
החשמל את החשמל הזה, בגלל מנדטים וסובסידיות. פועל יוצא הוא שהן קונות פחות חשמל
מהתחנות הגרעיניות, (והפחמיות והגזיות) כלומר מקטינות את ההכנסות של התחנות
הגרעיניות. לתחנות הגרעיניות הוצאות קבועות שלא תלויות בכמות החשמל שהן מייצרות.
לא ניתן לכבות תחנות גרעיניות. לכן, התחנות הגרעיניות פועלות באופן רצוף גם כאשר הן
לא מוכרות חשמל ולא מקבלות כסף. יש להן הקטנה בהכנסות ללא הקטנה בהוצאות – נוסחה בטוחה
לכישלון כלכלי.
כול הסיפור על "חשמל מתחדש" (שמש ורוח) שחוסך פליטות כביכול
– מתברר יותר ויותר כאשליה. חשמל "מתחדש" מחליף, בחלקו, חשמל גרעיני או
חשמל הידרו, שאין בהם פליטות, ורק בחלקו חשמל פחמי. וגם את התחנות הפחמיות לא ניתן
לכבות ולהדליק פעמיים ביום, ולכן גם הן ממשיכות לשרוף פחם ולפלוט, גם כאשר לא קונים
מהן את החשמל (בגלל החשמל המתחדש).
אבל, כמו שהדברים נראים עכשיו – תחנות הכוח הגרעיניות הן "מקרה
אבוד". כול התחנות הגרעיניות, כמו הפחמיות, נבנו לפני 1980. (אחרי זה נבנו רק
תחנות מעטות, בעיקר בעולם השלישי). כול זה ייסגר, תוך 20-30 השנים הבאות מחמת בלאי
והזדקנות - הדבר בלתי נמנע לחלוטין,
לא חושב מה כותב הניו יורק טיימס.
אני מקווה לתרומה חשובה של האנרגיה הגרעינית בעתיד הרחוק. בעתיד הקרוב
(20-40 שנה) חלקה של האנרגיה הגרעינית בתמהיל אספקת האנרגיה ילך ויקטן, זאת עובדה
שלא ניתן לשנות. זאת התוצאה של המאבק החריף שניהלו ועדיין מנהלים ארגונים ירוקים
נגד האנרגיה הגרעינית. זאת תוצאה של דמוניזציה והכפשה שעשו לאנרגיה גרעינית במשך
שנים. זאת תוצאה של זניחת תהליך הפיתוח והבנייה של תחנות גרעיניות, לפני כ 40 שנה.
אבל, לקיטון במספר תחנות הכוח הגרעיניות יש השפעה חמורה הרבה יותר
מאשר אי הקטנת הפליטות: הפגיעה באספקת החשמל. התחנות הגרעיניות (והפחמיות) לא
תהיינה קיימות כדי לגבות את החשמל ה"מתחדש" אשר לא עובד
75% מהזמן (כאשר אין שמש ורוח).
הלקח הנכון מצ'רנוביל הוא לא להיגרר אחרי היסטריה ירוקה, ולחפש איזון
נכון, ומעשי, בין צרכי שימור הסביבה וצרכי הקיום והשגשוג האנושי. הניו יורק טיימס
הגיע למסקנה זו אחרי שליבה במשך כמה עשורים את ההיסטריה הירוקה, האנטי-גרעינית.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה