הנה קטעים מראיון
שנתן לנרט בנגטסון עוד בשנת 1990, בו הביע כבר אז ספקות בנושא הטענות
החממיסטיות. (המראיין מכנה אותו "מדען האקלים החשוב ביותר של אירופה").
"הרבה [מדעני אקלים] מחזיקים בדעה שכדור הארץ מתחמם כתוצאה
מגידול בפד"ח, ואסון אקלימי אורב לנו. ייתכן שכן, ייתכן שלא, בנגסטון אינו
בטוח, שני הדברים אפשריים... יש משהו מוזר
בקשר לאפקט החממה, הרבה מדענים מדברים על זה ואף מפרסמים מחקרים, אבל מעטים באמת
מבינים את כול הפרטים. רובם מקבלים הנחות (ניחושים) כעובדות. בנגסטון מדגיש שכול
ההתרגשות בנושא מקורה במודלים האקלימיים הממוחשבים (הוא מומחה למודלים הממוחשבים
האירופיים). המודלים אינם מופרכים לגמרה,
הם כן מצליחים לשחזר תופעות אחדות... אבל הם גסים מדי, הם לא מפורטים מספיק, הם
אינם יודעים איך לשלב את העננים ומה השפעתם. גורמים נוספים אינם נכללים במודלים,
חלקם בגלל שאינם מובנים דיים. לדוגמה הפד"ח – אנו לא יודעים בדיוק היכן נמצא
כול הפד"ח שנפלט.
בהמשך מפרט בנגטסון עוד שטחי אי וודאות, ואומר שהמומחים לא צריכים
להעמיד פנים שהם יודעים יותר מאשר ידוע באמת.
[הדגשה שלי]. "במקרה של אפקט החממה יש אינטראקציה בין התקשורת,
הפוליטיקה והמדע. כול קבוצה דוחפת את הקבוצות האחרות. המדע נמצא תחת לחץ, כי כולם
מחפשים את עצותיו. אבל, אנו (המדענים) לא יכולים [לא צריכים] ליצור את הרושם
שהאסון קרוב. אפקט החממה יהיה אתנו מאות שנים, מדעני האקלים צריכים להיות אמיצים
ולהודות שהם עדיין אינם בטוחים. מה לא בסדר בהכרזה כזו? (שאנו עדיין לא יודעים)?.
בנגטסון חושב שה IPCC נוצר במיוחד מסיבות פוליטיות. "התחזיות של
ה IPCC שהכפלת ריכוז הפד"ח תוביל לעליית טמפרטורות
של 2 מעלות (יותר נכון – 3), צריך לקחת אותן עם קצת מלח." [כלומר קצת פקפוק].
לכן – אומר בנגטסון, צריך לשים לב לטרמומטרים. הם אינם מצביעים על אסון. אין עלייה
יוצא דופן בטמפרטורות, והעליה לא אחידה בכול המקומות. אין סמוכים של ממש לטענה
שאפקט החממה כבר מורגש או נראה לעין כעת.
ממשיך בנגטסון: הרבה מאתנו
(מדעני האקלים) מרגישים אי נוחות בקשר לטענות רבות שנטענו על אפקט החממה. ב 30
השנים האחרונות (עד 1990) לא דיברו על זה הרבה כי הטמפרטורות לא עלו הרבה. רק אחרי
שהאנסן העלה את הנושא בעדות המפורסמת שלו בקיץ החם של 1988 הפך הדבר חלק מהאג'נדה
הפוליטית. אם נסתכל מאות שנים קדימה, ייתכן שגזי החממה יהפכו לבעיה רצינית. הצעות
מדיניות אחדות הן, באופן ברור, הצעות כדאיות: למשל לחסוך באנרגיה, להקטין את התלות
בנפט – אלה בוודאי רעיונות טובים. אבל לא צריך להדגיש הדגשת יתר את אפקט גזי
החממה. יש הרבה בעיות סביבתיות שהטיפול בהן דחוף יותר".
עד כאן הריאיון מ 1990.
הנה קטעים מראיון יותר טרי, שבנגטסון נתן במרץ 2013, באתר "קלימהצוויבל"
(של הנס וון שטורך).
הוא פותח בהסבר על האופי המסובך והמורכב של הבעיה האקלימית, ואומר
שהמיקוד של הדיון הציבורי והפוליטי בבעיה זו פוגע בהמשך המחקר המדעי, שאמור להיות
נקי מהשפעות זרות (פוליטיות ואידאולוגיות).
תהליכים טבעיים מניעים את האקלים, כול סוגי התופעות הקיצוניות תמיד
היו חלק מהאקלים ואינן קשורות כלל להתחממות הקטנה שהתרחשה עד כה. אפקט גידול גזי
החממה הוא תהליך איטי אבל מתמשך שדורש טיפול, אבל גם יותר זמן והבנה יותר טובה של
התהליכים. הבעיה היא שההתחממות הגלובאלית קשורה לייצור האנרגיה, ש כ 80% ממנה
מיוצר מדלק פחמי (מאובן). הקטנה משמעותית של התלות בדלק פחמי אינה אפשרית בטווח של פחות מעשרות שנים. בעיה נוספת היא
שהאוכלוסייה גדלה, מתפתחת ומחפשת חיי רווחה – לכן צרכי האנרגיה גדלים.
תופעות "משונות" ומאתגרות מבחינת מציאת הסבר מדעי, מתרחשות –
כמו התחממות לא אחידה בעשורים האחרונים, היעדר התחממות ב 15 השנים האחרונות, היעדר
התחממות יתר בטרופוספרה הטרופית – אותה חזו המודלים. במקום לבטא את החידות המדעיות
האלה, הציפו את הציבור, בשנים האחרונות, בדוחות מוגזמים על התחממות גלובאלית מהירה
ומאיימת, המשתוללת ללא רסן, ובטענות שחייבים לנקוט בצעדים מאד קיצוניים כדי לעצור
אותה. כאשר לא מוצאים סימנים של ממש לכך, משתמשים בשרשרת תופעות קיצון לצורך
הפחדה. העובדה שתופעות קיצון התרחשו גם בעבר, לפני ההתחממות הגלובאלית, מוסתרת
מהתעמולה האקלימית. ההתחממות הגלובאלית הוצאה מידי המטאורולוגים ומדעני האקלים
הרגילים, ומנוהלת היום על ידי קבוצות של מומחי תקשורת, וקבוצות לחץ אקטיביסטיות
פוליטיות. הרבה משתמשים בעסקנות אקלים לצורכי פרסום אישי.
לחלקים מהתעשייה (התעשיות ה"ירוקות", אתנול, רוח, שמש)
ולהרבה אירגוני פעילים הפכה ההפחדה האקלימית למקור הכנסה, הכנסה מתרומות
וסובסידיות. בוויכוח האקלימי האמוציונאלי, היום,
בלתי אפשרי לנהל דוח שיח ענייני והגיוני. אם אינך תומך בנביאי הזעם
האקלימיים, אתה "נשלח" למכלאת ה"מכחישים" ומאשם שאתה משרת את השטן (חברות הנפט) או,
לחלופין, שאתה איש זקן, מנותק מהמציאות העכשווית. [הערה: מרבית
ה"ספקנים" הם אכן אנשים מבוגרים – הסיבה היא שאת הזקנים קשה יותר להוליך
שולל, הם מנוסים יותר, וגם – הם עצמאיים יותר, מבוססים בחיים, ואינם תלויים בפרנסתם
וקידומם ביישור קוו עם האופנה המודרנית]. העניין המדעי האמתי בחקר האקלים הולך
ונעלם, ומוחלף בפעילות של עסקנות אקלימית (הפחדה והטפת מוסר). האמת האקלימית מפנה מקומה לתקינות הפוליטית.
בין אנשי המדע, האפקט של גזי החממה הוא די ידוע וברור – הם מובילים
להתחממות קלה, מינורית, של אולי מעלת צלסיוס אחת להכפלת ריכוזי הפד"ח.
הוויכוח אינו על ההשפעה הישירה של אפקט החממה, אלא על תהליך ההיזון החוזר feedback. תהליך זה אינו ידוע דיו, וזאת גם הסיבה
לטווח גדול ושונה של תחזיות מודלים. השאלה היא לא כול כך "האם תהיה
התחממות" אלא יותר – מה השיעור שלה ומה הקצב. למרות כול הטענות והמודלים, אנו
הרבה פחות בטוחים במה יקרה מאשר משתקף בתקשורת. למרות כול הידיעות המדאיגות –
ההתחממות היא, בפועל, איטית מאשר חשבו.
ההתחממות הכללית היא רק כ 0.75 מעלה לעומת תחזית של 1.25 של המודלים,
ההתחממות בטרופוספרה הטרופית היא רק 1/3 מתחזיות המודלים. אין הסבר מדעי פשוט
לעובדה זו מלבד ההנחה שכדור הארץ מסוגל להיפטר מהחום העודף בצורה יותר טובה מאשר
הניחו [ניחשו] במודלים. לא חשוב מה הסיבה – עובדה היא שההתחממות איטית במידה ניכרת
מהתחזיות.
במקום להיות מרוצים מהתפתחות חיובית זו, התוצאה היא הפוכה – באווירה
ה"כמעט היסטרית" [אומר בנגטסון – אני אומר – היסטרית – ללא
"כמעט"] של הפחדה אקלימית של היום עובדה זו (ההתחממות הקטנה מהצפוי)
אינה מתקבלת בברכה, מכיוון שכול העסקנים, התקינם פוליטית, היו מעדיפים להסתיר האטה
זו כדי לא "לפגוע במטרה של ההפחדה" – כי אצלם המטרה מקדשת את האמצעים.
מנקודת ראותם של הארגונים הירוקים כול המאמצים והשיטות הפוליטיות
דרושות כדי להוביל לביטול השימוש באנרגיה הפחמית, וגם באנרגיה הגרעינית, בעידן זה
שאוכלוסיית העולם גדלה, והיעדר מקורות אנרגיה היא המכשול העיקרי לחיים יותר טובים.
להשיג זאת (ביטול אנרגיה פחמית וגרעינית) בלתי אפשרי, כמו ריבוע המעגל. אפילו
גרמניה, עם כול היכולות הטכניות והכספיות, נאלצה לבנות תחנות כוח פחמיות, להחליף
את הגרעיניות, כדי להבטיח אספקת חשמל. זו
הדרך היחידה להבטיח אנרגיה בעשורים הקרובים. אנרגיה מתחדשת היא רק תוספת שולית,
מאחר ולא קיימת יכולת אגירה לאנרגיה התזזיתית בכמויות הנדרשות.
...
במשך 50 השנים הבאות, אספקת
האנרגיה חייבת לגדול פי שניים, וזה אומר שחייבים להגדיל הן את הכמות של האנרגיה
הגרעינית והן הפחמית. האנרגיה הירוקה אינה מספקת, מבחינה מעשית, זאת בגלל הריכוז
הנמוך שלה, והתזזיתיות (תלות גדולה במזג האוויר – ברוח ובשמש). התקווה הגדולה, היום, היא הגז משכבות צפחה. אם
הגז יחליף את הפחם (והדבר אפשרי גם בסין) אפשר יהיה להקטין את הפליטות ב 50% [יעקב:
לא נכון – אפשר להקטין, אבל בהרבה פחות אחוזים].
אנו עדיין לא יודעים איך לפתור הכי טוב את בעיות אספקת האנרגיה בעולם,
אך דברים רבים עשויים להתרחש ב 100 השנים הבאות. רגישות אקלימית יותר קטנה, כפי
שמסתמנת, יחד עם גידול אספקת הגז, נותנים לנו זמן המתנה של אולי 50 שנה, אבל לא
הרבה יותר. הדבר יאפשר להימנע מהשקעות היסטריות (עשויות בפאניקה) בסובסידיות
גבוהות לדברים שאינם עובדים, השקעות שנגרמות מקפריזות פוליטיות ומאינטרסים
בהתעשרות מהירה [של התעשיות הירוקות – על חשבון הציבור]. את הכסף צריך, במקום זה,
להשקיע בתכניות מחקר אנרגיה לטווח ארוך.
עד כאן בנגטסון. אין לי מה להוסיף. הוא מבטא בצורה מיטבית את ההשקפה
הספקנית בנושא האקלים, ומגנה, כראוי, את ההפחדה האקלימית המוגזמת ובזבוז הכספים
ההיסטרי על טכנולוגיות שאינן עובדות.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה