דפים

5 באפריל 2015

בצורת בקליפורניה – מגבלות הצמיחה?

זאת הכותרת של מאמר בניו יורק טיימס. בתמונה: שכונה של ווילות בגבול המדבר עם דשאים ובריכות שחיה.

בקליפורניה שוררת בצורת חמורה, זו השנה הרביעית, "החמורה ביותר בהיסטוריה" (קשקוש). מחמת הבצורת הטיל מושל קליפורניה מגבלות על צריכת המים והורה "בפעם הראשונה בהיסטוריה", לרשויות המים להקטין את הצריכה ב 25% תוך הטלת הגבלות מחייבות על התושבים העירוניים (אבל לא על החקלאות). וכמובן – איך לא ? – כולם צועקים "התחממות גלובאלית – שינויי אקלים". קשקושים.

קליפורניה היא, ותמיד הייתה, ברובה,  ארץ מדברית צחיחה. היא מדינה גדולה מאד, עם סוגי אקלים שונים באזורים שונים, אבל, ברובה, צחיחה. תמיד הייתה צחיחה. תמיד היו בצורות... בעבר הרחוק חיו בה מקסימום 300-400 אלף תושבים. אבל, קליפורניה הפכה לאופנתית והתפתחה במהירות עצומה, בייחוד במאה ה 20. היו בה 15.7 מיליון תושבים ב 1960, עכשיו יש 38.8 מיליון. הכלכלה גדלה פי 4 באותה תקופה, וכעת יש לקליפורניה את הכלכלה השביעית בגודלה בעולם. ובייחוד התפתחה החקלאות, המייצרת ומייצאת תוצרת בשווי 30 מיליארד דולר. היא מייצרת חלק גדול מהפירות והירקות עבור ארה"ב כולה, וגם מייצאת תוצרת חקלאית בכמויות עצומות (פירות, אגוזים, שקדים, יין ועוד) לארצות אסיה – כמו יפן וטאיוואן. החקלאות בקליפורניה רווחית מאד ויוצרת הרבה מקומות פרנסה טובים.

לא פלא שקליפורניה צורכת הרבה מים. 80% מהמים צורכת, כרגיל, החקלאות. אבל, גם העירוניים העשירים, בעלי הארמונות במדבר, ולאורך מישור החוף הצחיח, צורכים הרבה מים להשקיית דשאים וגינות נוי מפוארות, מסלולי גולף ובריכות שחיה בכול בית.

אז התמונה לכאורה ברורה: גידול האוכלוסייה, התעשרותה, חקלאות גדולה ורווחית כול זה ביחד יוצר מחסור במים. אין צורך לערבב כאן את הטענות האופנתיות אך המפוקפקות על השפעת התחממות גלובאלית. אבל לא – התמונה לא שלמה

חסר הרכיב העיקרי: ההתנגדות של הגופים הירוקים להקמת מפעלי אספקת מים – כמו סכרים, מאגרים, תעלות וצינורות. וגם – ההתעקשות של הרשויות, בלחץ הירוקים העירוניים, לשחרר מים מהמאגרים, שיזרמו לים – למען הדגים. כלומר – ההעדפה של טובת הדגים על פני טובת בני האדם.
במאה שעברה (שנות ה 1950-70( הבינו אנשים שפיתוח דורש משאבים, ורתמו את הטכנולוגיה ויכולת העשייה האנושית לפתרון בעיית אספקת המים. המחסור במים אינו גזירה משמיים שלא ניתן לשנותה. בן האדם השתמש ביכולתו וחוכמתו כדי להביא מים. נבנו עשרות סכרים ומאגרים בהרים, היכן שיש מים. נבנו מאות או אלפי קילומטרים של צינורות ותעלות כדי להביא את המים היכן שהם דרושים, לחקלאות ולהתיישבות. בזכות מפעל אספקת המים האדיר הזה התפתחה ופרחה קליפורניה, על עריה וחקלאותה.
אבל, לקראת סוף המאה ה 20 השתלטה האידיאולוגיה העירונית, של עירוניים מנותקים מהטבע, על המוסדות הפוליטיים בקליפורניה. האידאולוגיה העירונית-ירוקה-שמאלית  מתנגדת לפיתוח ולרווחה אנושית בשם "קדושת" הטבע ושימורו. היום לא ניתן יותר לבנות סכרים ומאגרי מים חדשים – לא ניתן להתגבר על ההתנגדות הפוליטית-אידאולוגית של האליטות העירוניות. תכניות לבניית מאגרים וסכרים חדשים לא אושרו וננטשו.

לא רק שלא נותנים לבנות מאגרים ולפתח מקורות מים – גם את המאגרים הקיימים מרוקנים. הם מתעקשים לשחרר מים מהמאגרים ולשפוך אותם לים, לריק, "למען הדגים". והם טועים קשות בזה – הדגים אינם זן טבעי לקליפורניה, היסטורית הנחלים היו מתייבשים בקיץ, ולכן דגים לא התפתחו בקליפורניה. בכול זאת, למען דגים "זרים" אלה, מרוקנים את מאגרי המים, למרות הבצורת, ומונעים מים מהחקלאות, המפרנסת מיליוני משפחות.

אמור מעתה:  בעיית מחסור המים בקליפורניה אינה בעיה של מגבלות הטבע וגם לא של שינויי האקלים כביכול. זו בעיה של האידאולוגיה האנטי אנושית, הירוקה, שהשתלטה על החברה "המתקדמת" במדינה גדולה ומפוארת זו- קליפורניה.  המחסור במים הוא מעשה ידי האדם – בכוונה.

אני ממליץ בכול לב לקרוא את המאמר הארוך של פרופ' ויקטור דייויס הנסון, בעל משק בקליפורניה, שבבעלות משפחתו כבר 5 דורות – 140 שנה. הוא יודע בדיוק מה הוא מדבר.

יעקב




אין תגובות: