ספר
חדש "בן העשרה הפרחח" חושף את ה IPCC במערומיו. הספר נכתב על ידי
העיתונאית הקנדית הוותיקה דונה לפרמבואס.
ה IPCC הוא גוף המסונף
לאו"מ, הקיים כבר למעלה מ 20 שנה. הוא אמור (ומתיימר) לסכם בצורה הכי סמכותית
ואובייקטיבית אפשרית את הידע המדעי שנצבר בתחום האקלים. הוא מתפאר בפרסומיו שמיטב
המוחות המדעיים הם האחראים לכתיבת דוחותיו, ושהדוחות הם הסמכות המדעית העליונה
בתחום, הפוסקים האחרונים בתחום הידע המדעי הרלוונטי. הוא נחשב
ל"תנ"ך" של מדעי האקלים, ואף קיבל פרס נובל עבור זה.
לא דובים
ולא יער.
רבים
מהמחברים העיקריים של דוחות ה IPCC הם מדענים צעירים, אחדים בשנות העשרים לחייהם, שיש להם
מעט מאד תוארים, מעט מאד פירסומים אקדמיים, ומעט מאד ידע ונסיון בתחומם. מדוע הם
בכול זאת נבחרו להיות מחברים של הדו"ח? מפני שיש להם נסיון אחר – נסיון
באקטיביזם. רבים מהם היו בעלי תפקידים חשובים, שנים רבות, באירגוני אקטיביזם ירוק
כמו גרינפיס או WWF
. הם נבחרו מפני שהם בעלי דעות "נכונות" והיה אפשר לסמוך עליהם שיקדמו
את האג'נדה של ה IPCC
ולא יסטו ממנה. מאידך – מומחים וותיקים בעלי שם עולמי בתחומם לא הוזמנו להיות
מחברים בדוחות ה IPCC
כי דעותיהם לא מתיישבות עם המטרות של ה IPCC.
תקראו
בפרק הראשון בספר (קישור למעלה) את כול הפרטים על ה"מומחים"-פעילים
שהפכו למחברי פרקים בדו"ח ועל המומחים שלא הוזמנו. בספר יש ביקורת נוקבת
ומקיפה על ה IPCC
.
היותו של
ה IPCC גוף אקטיביסטי בעל
אג'נדה אינו חדש לקוראי בלוג זה. כתבתי על כך לא מעט. דונה לפרמבואס מגבה את
הביקורת בתיעוד מלא ומפורט.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה