הניו
יורק טיימס מפרסם מחקר
שעשו "ארגון המדענים המודאגים" (כשמו כן הוא – ארגון של ירוקים) בנושא
פליטות הפד"ח של המכוניות החשמליות. המחקר ארוך ומפורט ובחן את כול
"מחזור האנרגיה" – כלומר את מקורות האנרגיה של המכונית החשמלית – כלומר
את מקורות החשמל שהיא צורכת.
המסקנה – שורה תחתונה – לא מפתיעה. אין
"יש מאין". מכונית זקוקה לאנרגיה כדי לנסוע, והשאלה היא מאין באה
האנרגיה. יצרני המכוניות החשמליות נוהגים לקרוא למכוניותיהם "מכונית עם אפס
פליטות" zero emissions . כמו מרבית הטענות ה"ירוקות" – זו אחיזת
עיניים, והצהרה שיוצרת הרגשה טובה בבטן, אבל אין בה ממש.
המחקר מצא שכמות הפליטות עומדת ביחס ישר
לכמות הפליטות של יצרני החשמל בו טוענים את המכונית. אם מרבית החשמל מיוצר מפחם,
אזי הפליטות של המכונית החשמלית לא יותר קטנות ממכונית בנזין ושוות ערך לצריכת דלק
של כ 30 מייל
לגלון (12.8 ק"מ
לליטר). אם חלק גדול מהחשמל מיוצר בגז ובאנרגיה גרעינית, הצריכה שוות הערך היא 50 מייל לגלון (21 ק"מ לליטר).
בהתחשב שיש התקדמות בטכנולוגיה של מנוע הבנזין והדיזל, מכונית רגילה יכולה להגיע
לרמות פליטה שוות לאלו של מכונית חשמלית.
צריך להודות שהמכונית החשמלית פולטת אפס
מזהמים בעצמה, ולכן שימוש בה יכול לתרום להוצאת הזיהום ממרכזי הערים לעבר אתרי
תחנות הכוח. וזה כשלעצמו, למרות שאינו רלוונטי לגבי פליטות פד"ח, כן חשוב
מבחינת פליטות מזהמים אמיתיים ואיכות האוויר במרכזי הערים הצפופות.
אנו רואים בתעשיית המכוניות החשמליות
תעשייה שלמה שנבנתה על בסיס אמונה ותעמולה ולא נבנה על בסיס רציונאלי. מוצר רציונאלי
הוא מוצר הנותן שרות (או תועלת) טובה במחיר נמוך. המכונית החשמלית נותנת שירות
נחות וגרוע, במחיר יקר (ביחס למתחרים).
צריך להביא את התופעה לתשומת ליבם של
הפרופסורים דניאל
כהנמן (פרס נובל לכלכלה) ותלמידו דן
אריאלי, שטוענים שהאנשים אינם רציונאליים.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה