מקריבים את אפריקה למען שינויי אקלים.

מעל: תוחלת חיים במדינות מערב אפריקה 1958-2003 (ויקימדיה )

תת כותרת: המערב מתעניין יותר בריכוז הפד"ח מאשר בתוחלת החיים של האפריקאים. הנה קטעים ממאמר של כלב רוסיטר בוול סטריט ז'ורנל.

במערב מחשיכים כול שנה את המוסדות לשעה אחת, "שעת כדור הארץ", כדי לסמל את החיסכון באנרגיה. אומרים שהמטרה היא שארצות המערב יראו בתמונות לוויין חשוכות כמו אפריקה. אבל אני (רוסיטר) יודע שהאפריקאים חפצים דווקא להיראות מוארים כמו אירופה ואמריקה. האפריקאים חפצים שיהי חשמל ואור בכול כפר, שהאנשים יהיו בריאים ויחיו ברווחה חיים יותר ארוכים, בעזרת אותם אורות. שנים ממשיות, המתווספות ללחיי אנשים ממשיים, יותר חשובות מההשפעה המינימלית של פליטות הפד"ח האפריקאיות על אסון אקלימי תיאורטי.

אני (רוסיטר) הייתי איש שמאל כול חיי, התנגדתי לכול המלחמות בהן הייתה ארה"ב מעורבת (ווייטנאם, עירק), וכתבתי ספרים על המדיניות הניאו-קולוניאלית השגויה. אבל, אני מתנגד למסע למען מה שקרוי "צדק אקלימי", בו ארגונים קוראים לארצות תעשייתיות לשלם לאפריקאים פיצויים על "נזקי האקלים", על מה ששליט אוגנדה כינה "תוקפנות אקלימית". בייחוד אני מתנגד לניסיון לשלול מהאפריקאים חשמל אמין וזול, ולכן – פיתוח כלכלי והארכת תוחלת החיים – שניתן להביא בעזרת דלק פחמי.

השמאל שואף לעצור את התיעוש, אפילו אם ההשערה של ההתחממות הגלובאלית הנוראית איננה נכונה. עמיתי במכון למחקרי מדיניות IPS,, כתב: "אפילו אם הכספית לא עולה (אין התחממות) אנו חייבים להביא את העולם המפותח לעידן שלאחר התיעוש (postindustrial age ), בצורה ברת קיימא. " [תרגום: להביא לסגירת מפעלים ועוני]. הוא מוסיף: " האקלים הוא מנוף הארכימדס שלנו, בעזרתו נוכל להזיז את העולם לכיוון יותר ירוק ושוויוני".

אני (רוסיטר) התחלתי לחשוד שטענות שינויי האקלים בספק לפני עשור כאשר לימדתי סטטיסטיקה. מודלים אקלימיים לא יכולים להבדיל אם העלייה ב 0.6 מעלות בין 1980 ל 2000 הייתה בגלל הפד"ח או בגלל מחזוריות טבעית. המודלים בנויים על בסיס ההנחה שהפד"ח אשם, למרות שהייתה עליה דומה בין 1910-1940, שלא יכולה להיות מוסברת על ידי גזי חממה אנושיים, כי עוד לא היו אז כאלה. ה IPCC  טוען שיש החמרה בתופעות אקלים כמו שיטפונות, בצורות וסופות, אבל אפילו ה IPCC  מודה שאין עלייה בטמפרטורות מאז שנת 2000 למרות שהמודלים ניבאו לעלייה כזו.

אבל, אני מתנגד ל"צדק אקלימי" יותר כשוחר אפריקה, מאשר כסטטיסטיקאי. איפה הצדק כאשר ארה"ב מונעת מהבנק העולמי לממן תחנות כוח פחמיות באפריקה, הנחוצות כדי לאפשר אספקת חשמל סדירה ופיתוח כלכלי? איפה הצדק כאשר מונעים השקעות בחברות אנרגיה -– divestment הנחוצות למען הפיתוח? איפה הצדק כאשר אירופה מטילה "מס פחם" על חברות תובלה אווירית המביאות תוצרת חקלאית מתכלה מאפריקה לשווקים באירופה ?

עם 15% מאוכלוסיית העולם, אפריקה מייצרת פחות מ 5% מפליטות הפד"ח. ארה"ב פולטת פי 20 מאפריקה לאדם. בארה"ב אין מחסור בחשמל – למה לאלץ את אפריקה לחיות במחסור? תוחלת החיים בארה"ב היא 79 שנה, באפריקה רק 59. זמינות של חשמל זול וסדיר מאפשרת פיתוח כלכלי והתעשרות, הנחוצים להעלאת רמת החיים ותוחלת החיים.

רק 24% של האפריקאים יש להם חשמל, ועסקים באפריקה מפסידים בממוצע 56 ימי עבודה בשנה בגלל ניתוקי זרם. לנוכח האספקה הבעייתית מצטיידים כולם בגנרטורים על דיזל שעולים פי שלוש מחשמל ברשת (מתחנות כוח), ומייצרים זיהום אוויר גדול הפוגע בבריאות. החשמל יאפשר לכפריים (שהם עדיין רוב האפריקאים) לשאוב מי שתייה נקיים, ולבשל על תנורים נקיים במקום לנשום עשן מזוהם ממדורות זרדים.

תכנית ממשל אובמה "חשמל לאפריקה" ותכנית הבנק העולמי שואפים להכפיל את הזמינות של החשמל באפריקה, אבל הם נתקלים להתנגדות של הבסיס הפוליטי שלהם (של ממשל אובמה) לדלק פחמי. המקורות ה"מתחדשים" (שמש ורוח) הם הרבה יותר מדי יקרים ותזזיתיים מכדי לשמש מקור ראשוני לחשמל. בשנת 2010 השמאל ניסה לחסום הלוואה של הבנק העולמי לבניית תחנת כוח פחמית בדרום אפריקה. לבסוף אושרה התחנה, למרות הימנעות ארה"ב. הגברת אספקת החשמל היא אולי ההישג המשמעותי ביותר של הממשלות בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד. כאשר אתה עומד על ראש הגבעה בקייפטאון אתה יכול לראות ים של אורות בשכונות העוני של האפריקאים. כמה איום לחשוב שאנשים במערב יעדיפו לחסום סיפורי הצלחה כאלה, בשם תיאוריות מדעיות בלתי מוכחות.

עד כאן פרופסור רוסיטר, איש השמאל, וחבר, עד לפני כמה ימים, במכון המחקר ה"מתקדם" IPS Institute for Policy Studies.  בעקבות המאמר הוא פוטר או נזרק מחברותו במכון, היות ודעותיו כבר אינן מתיישבות עם קו המחשבה התקין של המכון האומר שההתחממות הגלובאלית היא נוראית, וחייבים למנוע את התיעוש והפיתוח באפריקה בשם המלחמה נגדה. בקיצור: התבטאויות בלתי תקינות פוליטית אינן נסבלות בחוגים מתקדמים. חוץ מזה – המדיניות של הארגונים האלה היא לא להביא לאפריקה אספקת חשמל סדירה, אמינה וזולה במו בארה"ב אלא להביא לארה"ב מחסור בחשמל כמו באפריקה. אין כמו מחסור בחשמל כדי לקדם את המדיניות ה"פוסט-תעשייתית" – de-industrialization.

יעקב