כידוע, מרבית הקרח היבשתי בעולם מצוי בשני מקומות: ביבשת אנטארקטיקה
ובגרינלנד. מבחינה כמותית – כמות הקרח שם אדירה. העובי של הקרח בפנים גרינלנד,
למשל, הוא מעל ל 3000 מ'. הסכנה הגדולה ביותר של ההתחממות הגלובאלית היא המסת הקרח
הזה, שעלול להביא לעלייה גדולה במפלס פני הים, כאשר כול הקרח יימס ומימיו יתווספו
לאוקיינוסים.
מאז 1992
נערכו מדידות לוויין והערכות של המסה (הנפח) של הקרח בשני אזורים אלה, ונעשה
ניסיון להעריך את קצב ההמסה.
נמצא שב 19 השנים בין 1992 ל 2011, כמות הקרח שנמסה גרמה לעליית פני
הים בכ 11.1 מ"מ (+-3.8 מ"מ). המשמעות היא קצת יותר מחצי מילימטר לשנה,
או 6 ס"מ למאה שנים. (להשוואה: מעריכים שבמאה ה 20 כולה, במשך 100 שנה, הייתה
עלייה של כ 17 ס"מ בפני הים).
המחקר גם מצא שיש האצה בהמסת הקרח בכול האזורים, מלבד אנטרקטיקה
המזרחית, שם הייתה עלייה במסה של הקרח. אנטארקטיקה המזרחים היא השטח הגדול מכולם.
לפי נתונים אלה ניתן להסיק שהתחזיות האפוקליפטיות של ד"ר האנסן,
על המסה של כול הקרח היבשתי, ועליית פני הים בכמה מטרים עוסקות בנבואה לטווח של
אולי 10 אלפים שנה, ולא משהו שעלול לקרות בקרוב.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה