וועידת הפיוס בענייני האקלים בליסבון שמה לעצמה למטרה לקיים דו שיח בין החממיסטים (שבלועזית קוראים להם אלארמיסטים – כלומר הזועקים) לבין הספקניים (או המכחישים) בתחום מדעי האקלים. הוועידה אורגנה על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי ג'רום ראבץ מאוקספורד, חבר הארגון גרינפיס, בן 81.
בכינוס השתתפו 28 מדענים, עיתונאים ובלוגרים. רוב המשתתפים היו מהמחנה הספקני, מחנה הזועקים סירב להשתתף. בין המדענים ה"פושרים" (מתלבטים בין שני המחנות), הבולטים היו ד"ר ג'ודי קורי, ד"ר פיטר וובסטר (בעלה של קורי) והאנס פון שטורך. ג'ודי קורי פרסמה סדרה ארוכה של דיווחים והירהורים בעקבות וועידת ליסבון, ראו בבלוג שלה.
ראבץ טוען שאנשים כמו אל גור וטענות קיצוניות יכולים לגרום נזק עצום למדע האקלים, כפי שיוסף סטאלין גרם נזק עצום לסוציאליזם. אחרי קליימטגייט השיח המדעי מתנהל באווירה מורעלת, כאשר שני המחנות מאשימים זה את זה בשחיתות. הזועקים כונו "אידיאולוגים רודפי תקציבים" והספקנים כונו "בורים זונות ונוכלים".
הרבה הסכמות לא הושגו בליסבון. הרוב אמרו שהמדע רחוק מלהיות ברור וסגור, כמו שטוענים הזועקים וה IPCC. השלום יכול להיות מושג רק אם הזועקים יודו במה שכונה "מפלצת אי הוודאות" – כלומר – הספק בטענות המדעיות של ה IPCC הוא הרבה יותר גדול מאשר הם מודים.
הייתה הסכמה שבעיית האקלים היא אמיתית וזקוקה להתייחסות אך, כמו שאמר וון שטורך, "יותר מדי מדע נעשה לא מתוך סקרנות אמיתית אלא במטרה לתמוך באג'נדה מוקדמת".
אנשים טענו נגד התייצבותו של ה IPCC בצד אחד של המחנה, כמו למשל – באמצו ללא סייג את ההוקי סטיק שסביבו יש מחלוקת מדעית חריפה. יותר מדי מדענים זועקים הם העורכים של פרקי הדו"ח של ה IPCC והם סומכים בדו"ח על המחקרים של עצמם ומתעלמים ממחקרים מנוגדים.
משתתפי הועידה גם הסכימו שתהליך "ביקורת העמיתים" בפרסומים המדעיים הוא מושחת ומוטה, נגוע בניגודי אינטרסים והז'ורנלים המדעיים עושים צנזורה ולא מפרסמים מחקרים של הספקנים.
האימון הציבורי במדעי האקלים נהרס, וצריך לשקם אותו על ידי תהליך פיוס שידגיש את נקודות ההסכמה בתחום, ויחזיר את הדו-שיח התרבותי והמנומס בין המחנות.
הנה דעתי העניה: מדע לא עושים על ידי פיוס. מדע עושים על ידי חקר העובדות, בשיטה אובייקטיבית ופתוחה. תעשו את המדע נכון, תתרחקו מוועידות פיוס או מגופים פוליטיים כמו האו"מ או ה IPCC.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה