"גריד פאריטי" בעולם – גם כן בלוף.

בפוסט הקודם התייחסתי לטענות שקריות על "גריד פאריטי" – כדאיות החשמל הסולארי – שלא קיימת - לפי תחשיבים ישראליים. הטענה הזו מושמעת גם לגבי המצב בחו"ל, בייחוד במדינות קליפורניה, אריזונה, נבאדה וניו מקסיקו, מדינות שטופות שמש בארה"ב, בהן מתבצעות התקנות בהיקף נרחב של לוחות שמש לפי עקרון המונה נטו net metering. (בכלל – כול הטענות והתחשיבים של ירוקים ישראליים מועתקים, אחד לאחד, מחו"ל). לאקטיביסטים ירוקים רגילים, הפועלים ממניעים אידאולוגיים, נוספו תעמלנים ויחצנים מקצועיים של תעשיית האנרגיה הסולרית, הפועלים כדי למקסם את הרווחים שלהם (בעזרת הממשלה), במסווה של פעילים סביבתיים.

רשות החשמל הציבורית של נבאדה הזמינה מחקר מקיף ומפורט על כדאיות החשמל הסולארי בשיטת מונה נטו. המחקר נעשה על ידי חברת יעוץ פרטית והתפרסם ביולי 2014. יחצני השמש טוענים שהמחקר מוכיח את הכדאיות של התקנת לוחות השמש. הם משקרים. תקראו בעצמכם את המחקר בשלמותו, בקישורית למעלה ותראו.

ראשית כול המחקר מפרט את מאפייני התכנית: מתקיני הלוחות מקבלים שתי הטבות נוספות (מלבד תעריף מונה נטו) – אחת: החשמל הסולארי נחשב למשתתף במכסות החשמל המתחדש שנקבעו בחוק במדינת נבאדה (25% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד 2025), ומקבל סובסידיה עבור זה. שניים: הם מקבלים זיכוי מס פדראלי בשיעור 30% מההשקעה. בנבאדה היו כ 3,300 מערכות "מונה נטו" בעלות כושר ייצור של 60 MW, שאמור לגדול לכ 247 MW ב 3 השנים הבאות. הם סיפקו פחות מ 1% מהחשמל.

המחקר בדק את כדאיות התכנית מ 5 נקודות מבט:

1. כדאיות למשתתפים (בעלי לוחות השמש).

2. כדאיות לשאר צרכני החשמל במדינה (אלה שאין להם לוחות).

3. כדאיות לחברת החשמל (בנבאדה פועלות שתי חברות חשמל, תחת פיקוח רשות החשמל).

4. כדאיות מבחינת ס"ה ההוצאה לאנרגיה במדינת נבאדה.

5. כדאיות מבחינת הטבות חברתיות (חוץ מהמחיר) כמו הפחתת זיהום, והפחתת תחלואה והוצאות בריאות.

המסקנה בסעיף 1: בשנים 2015-16 מתוכננת ירידה בגובה הסובסידיות. למשל: זיכוי המס הפדרלי יירד ל 10% (במקום 30%). אחרי הורדה זו ההתקנה לא תהיה כדאית לבעלי הלוחות. גריד-פאריטי-שמיד-פאריטי – הסיפור נגמר: לא כדאי לבעלי בתים להתקין פאנלים בשיטת מונה נטו, אם הסובסידיות האחרות לא גבוהות מספיק. החשמל הרגיל – מדלק פוסילי – יותר זול.

את שאר הסעיפים 2-5, הם בודקים מתוך הנחה מוקדמת שהמנדט של 25% חשמל ממקורות מתחדשים שריר ותקף, והם בודקים לאור זה. הם מגיעים למסקנה שכדאי לחברות החשמל ולמדינת נבאדה להמשיך בתכנית מונה-נטו – כי כול שיטה אחרת להגיע לשיעור חשמל מתחדש כזה (למשל על ידי תחנות כוח סולאריות גדולות) יעלה יותר.

בדיקה כזו, כמובן, יצאת מתוך הנחה מראש שחייבים להתקין חשמל מתחדש, ויהי מה, יעלה כמה שיעלה. היא אינה משווה את עלות החשמל הסולארי לחשמל פוסילי – אלא רק בין שיטות שונות של חשמל "מתחדש".  המחקר אינו בודק אם יש תועלת או הגיון כלכלי במנדט קשיח זה.

איך שלא תסתכלו – החשמל המתחדש יקר יותר. הטענה של "גריד פאריטי" היא תעמולה שקרית. ייתכן שצריך להתקין חשמל סולארי מסיבות אחרות (לא כלכליות) כמו: הוא מציל את כדור הארץ מכליה, מקטין את זיהום האוויר. אם כך – צריך לאמור ביושר: חשמל סולארי יקר, אבל בכול זאת כדאי. לטעון טענה של גריד פאריטי – כלומר "חשמל סולארי לא יותר יקר" זה שקר. מעניין למה חסידים ירוקים (ויחצני החברות הסולאריות) מתעקשים להפיץ את השקר הזה. זה מחמם את הבטן שלהם? הם חושבים שזה תקין לקדם מטרותיהם הנעלות בעזרת שקרים?

גם לטענה "כדאי מסיבות אחרות, לא כלכליות" צריך להתייחס באופן רציונלי, ולראות כמה זה עולה, ומה בדיוק התועלת ה"אחרת" – מבחינה כמותית, שמשיגים (אם משיגים משהו בכלל).

בולטת בתחום זה הטענה של "תועלת חברתית" או "נזקים חברתיים של פחם" social cost of carbon . את זה אבחן, ואנסה לכמת, בפוסט נפרד.

יעקב